מחקר ישראלי חדש מצא כי משתנים סוציו-דמוגרפיים - בהם גיל ההורה, מספר הילדים, המצב הכלכלי ורמת הקרבה לדת - מנבאים את הרצון והכוונה של הומואים, לסביות וביסקסואלים להביא ילדים נוספים לעולם. בניגוד למחקרים קודמים שנעשו בנושא, הפעם לא נמצא כי אפליה, סטיגמה או תמיכה חברתית הם בעלי השפעה מובהקת על השאיפות להורות, והחוקרים מבקשים כעת לבחון את הסיבות לממצאים הנוכחיים.
את המחקר ערכו ד"ר גבע שנקמן לכברג מבית הספר דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן, בשיתוף יובל שעיה מרייכמן, וד"ר כפיר יפרח מהמרכז האקדמי רופין. החוקרים בחנו את הרצון, הכוונה והערכת הסיכוי להבאת ילדים נוספים לעולם בקרב לסביות, הומואים וביסקסואלים (לה"ב) שכבר הפכו להורים.
המחקר הישראלי פורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי הבין-לאומי Journal of Reproductive and Infant Psychology (העוסק ברבייה ובפסיכולוגיה של פעוטות) והיה למחקר הראשון אשר מתמקד במוטיבציות להרחבת המשפחה בקרב הורים לה"בים, תוך בחינת שלושה מדדים של שאיפות הוריות - רצון, כוונה והערכת סיכוי - בהקשר של הורות המושגת באמצעות טיפולי פוריות.
במחקר לקחו חלק 234 הורים לה"בים בגיל ממוצע של 40.23, והשתתפותם נערכה בין נובמבר 2022 - פברואר 2024. המשתתפים מילאו שאלונים שעסקו במגוון רחב של גורמים אשר עשויים להשפיע על מוטיבציות להורות נוספת. בין המשתנים נכללו מאפיינים סוציו-דמוגרפיים כמו גיל ההורה, מגדר, השכלה, מצב כלכלי, רמת דתיות, סטטוס זוגי, מספר ילדים ומקום מגורים, בנוסף למשתנים הקשורים לתפיסת תפקיד ההורה כמו השקעה בהורות, סיפוק מההורות, תחושת מסוגלות הורית ואינטגרציה הורית. בנוסף נבחנו משתנים חברתיים כמו תמיכה חברתית, חשיפה לאפליה וסטיגמה, וכן משתנים תרבותיים כמו פרונטליזם, המבטא ערכים חברתיים-תרבותיים המעודדים ילודה והורות.
מאחר שהמחקר הנוכחי הוא בין הראשונים העוסקים במוטיבציה להולדת ילדים נוספים בקרב לה"בים, הסתמכו החוקרים בבניית השערות המחקר על ממצאים קודמים שנאספו בקרב לה"בים שאינם הורים. במחקרים אלו נמצא כי לצד משתנים סוציו-דמוגרפיים, גם משתנים חברתיים היו בעלי השפעה ניכרת. כך למשל, לה"בים שאינם הורים וחוו פחות תמיכה חברתית ויותר סטיגמה ואפליה, דיווחו על רצון וכוונה נמוכים יותר להפוך להורים. בהתאם לכך, שיערו החוקרים כי גם בקרב הורים לה"בים, אשר נחשפו לסטיגמה ואפליה או חוו היעדר תמיכה חברתית, תישם ירידה במוטיבציה לילדים נוספים.
אך אולם, בניגוד להשערת המחקר הראשונית ובניגוד לממצאים קודמים, העלו ממצאי המחקר הנוכחי כי רק משתנים סוציו-דמוגרפיים נמצאו כמנבאים מובהקים למוטיבציה להורות נוספת. גיל צעיר יותר של ההורה, מספר ילדים קטן יותר, מצב כלכלי גבוה יותר ורמת דתיות גבוהה - היו המשתנים היחידים שנמצאו קשורים לרצון, לכוונה, ולהערכת הסיכויים להבאת ילדים נוספים לעולם. לעומתם, תמיכה חברתית, סטיגמה, אפליה, תפיסת תפקיד ההורה ועמדות פרונטליסטיות לא נמצאו קשורים באופן מובהק לשאיפות להורות, לאחר שקלול המשתנים הסוציו-דמוגרפיים במסגרת מודל הניבוי הסטטיסטי.
"המחקר הנוכחי רלוונטי במיוחד בהקשר הישראלי – מדינה שמקדשת ילודה והורות, עם מספר ילדים ממוצע מהגבוהים במדינות ה-OECD ושיש בה שימוש נרחב בטכנולוגיות פריון ומימון ממשלתי נדיב, כולל סבבי הפריה כמעט ללא הגבלה", הסביר ד" גבע שנקמן לכברג מבית ספר דינה רקנאטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן. "בתוך 'אימפריית ההורות' הזו, חשוב להבין מה מניע הורים לה"ב להביא ילדים נוספים – במיוחד כאשר לאורך השנים נתקלו בקשיים ניכרים, כמו הגבלות על שימוש בפונדקאות בישראל. בעוד שמחקרים קודמים הדגישו את השפעתם של סטיגמה, אפליה והיעדר תמיכה חברתית על שאיפות להורות בקרב מיעוטים מיניים, נראה כי בקרב הורים לה"ב משקלם של גורמים אלה קטן. ייתכן שלאחר שהצליחו להפוך להורים – ולמעשה לפרוץ את תקרת הזכוכית – הם מתקבלים לקונצנזוס החברתי, והגורמים הסוציו-דמוגרפיים הם אלו אשר נותרים משמעותיים. במובן זה, התמונה שנחשפה דומה לזו המוכרת לנו מהורות הטרוסקסואלית".