בית המשפט העליון של מדינת אנדרה פראדש בהודו קבע בפסק דין תקדימי כי נשים טרנסיות הן נשים מבחינה משפטית, ובכך דחה את הטענה לפיה נשיות מוגדרת רק על פי היכולת ללדת. 

השופטת ונקטה ג'יוטירמאי פרטאפה, שעמדה בראש ההרכב, פסקה מוקדם יותר החודש כי הגדרה של נשים לפי יכולת הריון היא "בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה משפטית" ואף סותרת את חוקת הודו, המדגישה שוויון בפני החוק. בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בהודו מ-2014, אשר הכירה בזכויות המשפטיות של "המגדר השלישי", כתבה השופטת כי שלילת הזכות של נשים טרנס לזהות את עצמן כנשים מהווה אפליה.

המקרה הגיע לבית המשפט ב-2022 לאחר ששבאנה פוקלה, אישה טרנסג'נדרית, ביקשה להפעיל סעיף בחוק הפלילי ההודי המגן על נשים מפני התעללות מצד בני זוג או בני משפחתם. משפחתו של בעלה עתרה לבית המשפט בבקשה לשלול ממנה את ההגנה, בטענה שהחוק חל רק על נשים ביולוגיות. הם טענו שנשים טרנסיות אינן עומדות בהגדרה המשפטית של אישה מכיוון שאינן יכולות להרות, ואף פקפקו באמינות טענותיה.

חברות הקהילה הטרנסית בהודו בקמפיין לקידום הצבעה (צילום: R. SATISH BABU/AFP, GettyImages)
חברות הקהילה הטרנסג'נדרית בקמפיין לקידום הצבעה בהודו, 2024|צילום: R. SATISH BABU/AFP, GettyImages

אלא שהשופטת הבהירה כי סעיפי החוקה ההודית שמגנים על שוויון, חירות אישית וזכויות מפני אפליה, מעניקים לנשים טרנסיות את הזכות להיחשב כנשים לכל דבר ועניין. "אישה טרנסית, שנולדה זכר ועברה התאמה מגדרית – זכאית להכרה משפטית כאישה", קבעה השופטת. "שלילת ההגנה ממנה תוך ערעור על נשיותה מהווה אפליה".

האמנית והאקטיביסטית הטרנסית קלקי סוברמניאם אמרה ל"וושינגטון בלייד" כי היא "מרגישה הקלה ואושר" בעקבות פסק הדין. "בית המשפט הכיר בזכות הכי בסיסית שלנו – שיזהו אותנו כפי שאנחנו רוצות", הוסיפה. "עבור הקהילה הטרנסית, ובמיוחד עבור נשים טרנסיות, זו פסיקה שיש לה חשיבות עצומה".

למרות ההישג המשפטי הזה, ממשלת הודו נתונה ללחץ גובר לשנות את החוקים הקשורים לזכויות הקהילה הגאה. נישואים חד-מיניים עדיין אינם חוקיים במדינה, גם כאשר התמיכה הציבורית בהם עולה בהתמדה.

ממשלתו של נרנדרה מודי כינתה בעבר את המאבק להכרה בנישואים חד-מיניים "גישה אליטיסטית" שעלולה "לפגוע באינטרסים של כלל האזרחים". במסמך רשמי שפרסמה ב-2023, הבהירה הממשלה כי נישואין תקפים אך ורק בין "זכרים ביולוגיים ונקבות ביולוגיות", וטענה ש"ההגדרה הזו טבועה מבחינה חברתית, תרבותית ומשפטית במהות מוסד הנישואין – ואין לשנות אותה בפסיקה".