הוריה שבורי הלב של הנערה טיפאני ואליאנטה מניו ג'רזי, ארה"ב, שנהרגה מפגיעת רכבת לפני עשור בתאונה מחרידה וביזארית, אומרים שנרצחה כי הייתה לסבית, כך על פי תביעה חדשה שהגישו השניים. הנערה, בת 18 בלבד במותה, נהרגה ב-12 ביולי 2015 מפגיעת רכבת של NJ Transit שדהרה במהירות של 80 מייל לשעה (כ-130 קמ"ש בקירוב). המשטרה קבעה, לאחר 12 שעות חקירה בלבד, שהנערה התאבדה בקפיצה מול הרכבת הנוסעת.
ואליאנטה בדיוק סיימה תיכון והייתה אמורה להתחיל את לימודיה בקולג' באמצעות מלגת ספורטאית מצטיינת בכדור עף, והוריה ביקשו לערער על סיבת המוות שנקבעה על ידי הרשויות מההתחלה. הם טוענים שממצאים חשובים בתיק פשוט לא מסתדרים ושהרשויות לא לקחו בחשבון ראיות קריטיות לפני שהגיעו למסקנות. כעת, החליטו ההורים האבלים דיאן וסטיבן ואליאנטה, לנקוט בצעדים משפטיים ולהילחם בשם בתם המנוחה.
על פי דיווח באתר הדיילי מייל, ביום שישי האחרון הגישו הזוג תביעה כנגד מדינת ניו ג'רזי, חברת הרכבות, המשטרה ומשרד הפתולוג הראשי של המדינה, בטענה שהמוות של בתם סווג לא נכון כהתאבדות, כי הרשויות לא שקלו את האפשרות שיתכן ונפלה קורבן לפשע שנאה.
מסמכי התביעה מדגישים במיוחד ראיות מכריעות בדמות הודעות טקסט חדשות שנחשפו לאחרונה, בין ואליאנטה ולפחות שני אנשים נוספים, הכוללות קללות אנטי-להט"ב שכוונו נגדה. הנטייה המינית של ואליאנטה הייתה ידועה ומקובלת על ידי משפחתה וחבריה, אך החוקרים קבעו שנטלה את חייה, מבלי לשקול כיצד עובדת היותה לסבית שיחקה בכך תפקיד משמעותי, כך על פי התביעה.
ספציפית, החוקרים לא ראיינו את דיאן, את סטיבן, או חברי משפחה נוספים, כדי לבדוק אם ואליאנטה הדגימה "סימנים מטרימים לדיכאון, חרדה, לחץ, או כל ביטוי לרעיונות הנוגעים לסיום חייה". מסמכי התביעה מציינים בנוסף שהחוקרים לא בדקו את ההיסטוריה הרפואית של הנערה, כדי לראות אם היו מצוקות נפשיות, לא ערכו לה "נתיחה פסיכולוגית שלאחר המוות", או בדקו ראיות של דגימות DNA שנמצאו על גופה.
"היא הייתה אמורה להיות בת 28 היום", ספרה אמה דיאן בדמעות. "בוגרת אוניברסיטה, חברה שתורמת בקהילה, לבטח חלק ממערכת אכיפת החוק בעצמה, או בצבא - אלו היו קריירות שהיא חלמה עליהן".
"אנחנו אוהבים אותה ומתגעגעים אליה בכל שנייה ביום", הוסיפה, בטרם הודתה לציבור שתמך בהם בניסיונם "להוציא את הסיפור החוצה". אביה סטיבן, החזיק בידו תמונה של בתו המנוחה וניכר היה שהוא מאוד נסער.
במהלך החקירה, לפני כעשור, מייקל ואליאנטה, דודה של טיפאני, סיפר לחוקרי משטרת חברת הרכבות על כך שהיה לה "ויכוח עם בן משפחה" לפני שעזבה אירוע משפחתי באותו הערב. בצילומי אבטחה היא נראתה לאחרונה כשהיא עוזבת את שביל החנייה של בית המשפחה סביב השעה 21:28, כשהיא לבושה בחולצה, מכנסיים קצרים, נעליים וגומיית ספורט לראש.
למרות שהייתה קרובה מאוד למשפחתה, להורים וגם לאחיה, אמה אמרה שלעיתים היו זמנים בהם רבו יותר מהרגיל. יחד עם זאת, דיאן סיפרה בעבר שהמריבות שלהן היו "דברים נורמליים של גיל ההתבגרות", לפי דיווח בדיילי ביסט.
כשנה לפני מותה, במהלך טיפול פסיכולוגי יחידני עם טיפאני, הודתה דיאן שהיא קצרת רוח, וייחסה זאת לשינויי גיל המעבר שעוברים עליה. המטפל קבע שטיפאני אינה אובדנית או בדיכאון. בתחילת שנת 2015 יצאה טיפאני מהארון, ולמרות שבהתחלה חשבה דיאן שמדובר בשלב שיעבור, היא ובעלה תמכו בבתם.
כשעתיים לאחר שיצאה מהבית באותו הלילה, משפחתה של טיפאני החלה לדאוג איפה היא. הם יצאו לחפש אותה ודודה, מייקל, נתקל בהתקהלות משטרתית ליד פסי הרכבת ועצר כדי לשאול מה קרה. שוטרי חברת הרכבות סיפרו לו שאישה נהרגה, אבל בשלב זה עוד לא גילו שמדובר באחיינית שלו. הוא לא הצליח לזהות את גופתה, שנמצאה כאשר לגופה חזיית ספורט ותחתונים בלבד.
"מה שראיתי באותו הלילה - אף אחד לא צריך לראות. זה בטח היה אחד הדברים הכי נוראים שראיתי בחיי, להיפגע על ידי רכבת", אמר במסגרת תחקיר של התוכנית "תעלומות בלתי פתורות" בנטפליקס.
זו אינה הפעם הראשונה שהמשפחה מנסה לנקוט בצעדים משפטיים, כדי לחשוף את האמת מאחורי מותה הטראגי. בעבר הם זימנו את חברת הרכבות לבית המשפט מספר פעמים, על מנת לחשוף את מסמכי החקירה ולקבל לידיהם את התיק. בשנת 2017 הרשויות אמרו שיבדקו את הממצאים של חוקר הרפואה המשפטית, אך התאבדות נותרה סיבת המוות.המשפחה טרם קיבלה לידיה את כל המסמכים המבוקשים, כך על פי דיווח בדיילי ביסט.
מישל אמנדוליה, האחות שקבעה את מותה בשטח, סיפרה במסיבת עיתונאים ביום שישי שקביעת סיבת המוות כהתאבדות היא לא אירוע יוצא דופן במקרי מוות של הולכי רגל שבהם מעורבות רכבות. אך יחד עם זאת, לדבריה של אמנדוליה, העובדה שהקורבן נמצאה עם מעט מאוד או ללא בגדים בכלל לגופה מעוררת את חשדה שלא מדובר בהתאבדות. עוד הוסיפה, שלרוב כאשר אנשים נפגעים מרכבות גופם נותר שלם והם נמצאים עם הבגדים, "אך זהו אינו המקרה כאן". היא הוסיפה: "לו היו קוראים לי לזירה כיום, לא הייתי אומרת לרשויות החוק למהר ולבחון את המקרה כהתאבדות, אלא כפשע במקום".