סרן (במיל') רוני נמצאת בימים אלו בסוף החודש השמיני להריונה הראשון, למרות זאת, היא ממשיכה בשירות מילואים, שם היא מבלה שעות רצופות כמפעילת כלי טיס בלתי מאוישים מסוג הרמס 450. "במובן מסוים אנחנו שומרים היום על המדינה כדי שלילדים שלנו תהיה מדינה מחר", היא אומרת, כשקשה לפספס שישלה גם תזכורת לזה 24 שעות ביממה.
בנוסף לאתגרים שמתמודדים איתם כל מפעילי המל"ט, לרוני יש התמודדויות נוספות. "אומרים שזה לא טוב להיות במצבי לחץ בזמן ההיריון ולהכווין מטוסי קרב או לראות לוחמים שלנו נפגעים זה לא הדבר הכי מרגיע שקיים", היא אומרת. "הטכנולוגיה מאפשרת לי לבצע את המשימות בלי להיות בסיכון פיזי, כך שבזמן המשימה אני מנסה להישאר רגועה עד כמה שאפשר ומבחינתי זה בטוח מספיק".
בעתות חירום כמו זו שאנחנו בעצומה כעת, מפעילי המל"טם נדרשים לבלות שעות ארוכות בקרון השליטה. מדובר בחדר מעט צפוף, מלא באמצעי שליטה, קשר ותצפית וכן הרבה מסכים ולוחות אלקטרוניים. "זה לא קל לשבת בקרון במשך כמה שעות ברצף כשאת בהיריון מתקדם", היא מתארת. "אבל מהרגע הראשון לא היה לי ספק שאני אגיע לטייסת ואקח חלק במאמץ. כשאמרו לי שהטייסת תתקשה לעמוד במשימות שלה בלעדי זה צמצם עוד יותר את הדילמה".
במהלך המשמרות בקרון, סרן רוני מלווה את הכוחות הלוחמים בשטח ומסייעת להם כמי שצופה על הנעשה מלמעלה. בין היתר, התפקיד שלה כולל סריקה של תאי השטח בהם נמצאים הלוחמים, הכוונה שלהם אל כוחות האויב וזיהוי של איומים פוטנציאלים עליהם. "אפשר להגיד באופן חד משמעי שהצלתי במהלך המבצע חיים של לוחמים כשזיהיתי חולייה שעומדת לשגר עליהם טיל נגד טנקים או מחבל שאורב להם", היא מתארת. "בסופו של דבר, הסיפוק שמגיע בעקבות הידיעה שאני מגנה על אזרחי המדינה והלוחמים שבשטח שווה את כל הקושי והכאב הפיזי".
את בעלה, רס"ן עמר, הכירה רוני כאשר היו יחד בבית-הספר לטיסה, כל אחד בקורס-טיס אחר. בימים אלה הוא משרת כטייס קרב בטייסת "העטלף" ומשמש כקצין שליטה בבור של חיל-האוויר. עוד מימי מבצע שובו אחים שניהם היו עסוקים ולא התראו במשך שלושה שבועות. כל אחד מהם עסק במשימותיו מסביב לשעון.
כמובן שנשאלת שאלת השאלות – איך יקרא הילד? סרן רוני לא יודעת עדיין לענות. "עוד לא היה לנו זמן לחשוב על זה", היא מחייכת, "מה שבטוח - לא צוק ולא איתן".