לפני כשבוע, כוח של שייטת 13 פשט בלילה על מה שהוגדר לאחר מכן כ"מתחם שיגורים של רקטות ארוכות טווח". במה שנראה כפעולה הקרקעית הראשונה במהלך מבצע "צוק איתן", לוחמי שייטת 13 הצליחו להגיע בחשאי למתחם הסמוך לחוף סודנייה, תקפו שם את המשגרים וייתכן שגם מרכז פיקוד שהיה חפור מתחת לאדמה.
מיד לאחר אותה הפעולה, התרחשה במקום סדרת פיצוצים מסתורית שצולמה ושודרה בשידור חי בפוקס ניוז. מקור הפיצוצים אינו ודאי. יש סברה שגורסת שמדובר בסדרת פיצוצים שנגרמה כתוצאה מתקיפות של חיל האוויר או ממטענים שלוחמי השייטת הניחו בשטח כששהו בו. על פי מקורות פלסטינים, מדובר במארב שהונח ללוחמי השייטת לפני שהגיעו מהים, אבל תוצאות האירוע מספרות אחרת – האירוע הסתיים עם שלושה הרוגים מכוח האבטחה של חמאס. בצד של לוחמי השייטת היו ארבעה פצועים קל. לא לחלוטין ברור מה לוחמי השייטת עשו שם באותו הלילה ולא מן הנמנע שאלו עסקו גם בהכוונת כלי טיס ישראלים לפגיעה ביעדי טרור בתוך הרצועה, אבל כל אלו, בגדר השערה.
מה שקרה שם באותו הלילה, כאמור, יישאר כנראה בגדר סוד לעוד הרבה מאוד זמן, אבל יתכן שיש כאן עליית מדרגה בשילוב הפעילות בין האוויר ליבשה ומאוד יכול להיות שזהו הדור הבא של הפעולות הקרקעית של צה"ל בשטחים פתוחים: חכמות יותר והרבה פחות מסורבלות מאלו שכולם מצפים לה.
"לפעול בצורה שהאויב לא מצפה לה"
תא"ל (במיל') אפרים סגולי, טייס מסוקים אשר שירת 25 שנה בחיל האוויר, כתב לאחרונה מחקר בנושא עליית המדרגה הזאת, אשר פורסם במרכז לחקר הכוח האווירי והעימות באסימטרי של מכון פישר. "המחקר מנסה להתמודד עם השאלה, שמתמודדים אתה גם מדינות מתקדמות נוספות – איך יכול להיות שהן לא מצליחות להתמודד עם ישויות פחות מפותחות? איך זה שהגדול לא מביס את הקטן?", כך סגולי.
סגולי מציין כי מדינת ישראל הצליחה להגיע לחלל ולפתח אמצעים טכנולוגים מתקדמים וצבא שנחשב לאחד מהטובים בעולם, ועדיין היא לא מצליחה להכריע את חמאס. המחקר שלו מציע לרענן את החשיבה ולהיות פחות צפויים. בין השאר הוא מציע להמשיך להפעיל את חיל האוויר כמרכיב עיקרי, אולם כזה שיהיה מלווה בכניסות קרקעיות נרחבות של כוחות מיוחדים. מה שקרה אולי באותו לילה בו פשטה השייטת על עזה.
"נשאלת השאלה, האם יש אפשרות לפעול בצורה אחרת ולא רק מהאוויר?", תוהה סגולי ומסביר, "אני חושב שעשינו נזקים אדירים ברצועת עזה. נכון שאנחנו יכולים לעשות יותר וחיל האוויר יכול לשטח את עזה מבלי שתהיה הפרעה ביכולת הביצוע, השאלה מתי יעצרו אותנו. מילושביץ נכנע בקוסובו אחרי 78 ימים של תקיפות אמריקניות. רק אז הוא הרים ידיים. ככה שיש פה אשליה שאנחנו יכולים לפעול בלי מגבלה עד שהצד השני ייכנע".
לסגולי חשוב להגיד שהפיתוי שבהפעלת כוח אווירי ברור ומובן. הסיכוי שיפול חייל או ינטוש בשטח הרצועה נמוך מאוד לדבריו, והסיכוי שחמאס יצליחו לייצר תמונת ניצחון בדמות חייל הרוג או מרכבה שהתפוצצה ממטען גחון לא קיים. "אבל אני שואל אם זו הדרך ואין מעבר לה. כי מה שטוענים כרגע, אם זה לא יעבוד אז ייכנס הכוח הקרקעי".
רוב מבצעי העבר התנהלו במערכה אווירית גדולה וסיום קרקעי כבד, אך לטענת סגולי הדברים לא חייבים לעבוד כך. "אפשר להפעיל את הכוח הקרקעי בצורה שונה. להפעיל כוחות מגוונים במגוון פעולות ולנצל את העליונות שלנו. לא כוח אחד קטן אלא כוחות מיוחדים בהיקפים יותר גדולים. שהם באמת ירגישו שמתנפלים עליהם בכל הממדים".
סגולי מסביר שתקיפות על ידי חיל האוויר בלבד לא משיגות את המטרה. "אם אני פועל בצורה שהאויב מצפה לה, אני לא מפתיע אותו. אנחנו כותשים אחד את השני עד שהצד השני יעצור, כי לנו זה לא יקרה, או עד שיעצרו אותנו. המחקר מציע לבחון דרכי פעולה נוספות, להביא בצורה יותר טובה את היתרון הטכנולוגי שלנו".
קרקע ואוויר – שילוב קטלני
דוגמה טובה לדברים של סגולי ניתן למצוא בתכנית ה-SURGE שהאמריקאים הפעילו בעירק. עד שנת 2007 נהרגו שם בין 800 ל-900 חיילים בכל שנה, מה שהוביל לאימוץ התכנית שבמסגרתה הגדילו את כמות החיילים במדינה – אולם שמו דגש על לוחמים של כוחות מיוחדים המשולבים עם כוח אווירי גדול. הם הקימו כוחות משימה שנשענו על יחידות כמו אריות הים, כוח דלתא והטייסת הטקטית 24, שפעלו גם עם הכומתות הירוקות. כוחות המשימה פשטו על יעדי הטרור בהיקפים גדולים ופגעו בארגוני הטרור בצורה קשה. ואכן, כבר בשנת 2008 ירד מספר ההרוגים ל-322 כאשר בשנת 2012 היה רק הרוג אחד.
אבל לא רק האמריקאים הבינו זאת. סגולי מציין כי בעבר ישראל עבדה בצורה דומה לזו שהוא מציע, אך משום מה זנחה את הדרך. "המחקר עושה שימוש נרחב במבצע 'ימי תשובה' מ-2004, ומה שמעניין זה הדמויות שכיכבו באותו המבצע. מי שהיה אז ראש להק אוויר זה אמיר אשל ומי שפיקד על אוגדת עזה זה שמואל זכאי. הם תכננו וניהלו מבצע בתפיסת הפעלה שונה לגמרי ממה שהיה מקובל עד אז בצבא, שחיל האוויר היה מוביל במערכה והוא נתמך בכוחות הקרקע כאשר בדרך כלל זה הפוך. זה הביא לתוצאות מדהימות".
לפני מבצע ימי תשובה צה"ל הקים חמ"ל בו ישבו כלל המפקדים ובהם אנשי חיל האוויר, יבשה שב"כ ואחרים שייצגו זרועות ויחידות שונות. כוחות הקרקע התקדמו עם ליווי צמוד של מסוקי ומטוסי קרב ולא מעט מטוסים ללא טייס. אלה גרמו לאנשי חמאס לצאת ממקומות המסתור, כאשר הם מנסים לתקוף אותם בטילי נ"ט צלפים ומטענים, אבל חשפו את עצמם לאש מהאוויר אותה הכווינו כוחות היבשה. בדרך זו הושמדו מהאוויר עשרות חוליות של משגרי נ"ט וגם משגרי קסאם.
"מופז שהיה אז הרמטכ"ל אמר שזו צריכה להיות תפיסת ההפעלה של צה"ל, שהממד הקרקעי יקפיץ את המטרות ובכך יאפשר לאוויר לפעול. על זה אני מדבר. צריך לפעול בזהירות וחוכמה, לגרום להם לצאת מהמנהרות. כי נכון להיום אין להם למה לצאת. אם היו יודעים שמסתובבים שם לוחמים של צה"ל הם היו חייבים לצאת כדי להתעמת איתם, ואז אולי היה קורה משהו אחר".
האם פעולת השייטת בעזה היא התחלה של משהו חדש? מוקדם להגיד. אבל דבר אחד אפשר להגיד בבטחה: לאורך השנים הפתיע צה"ל את האויב בשיטות לחימה חדשות, ובכל פעם שעשה כך התקצר זמן הלחימה, והאויב חטף מכה רצינית שגרמה לו לחשוב פעמיים לפני שהסלים את המצב מחדש.
עוד בפז"ם: