נשיא מצרים אנואר סאדאת כתב בביוגרפיה שלו כי "מי שהכיר את נאצר, ידע כי לא ב-28 בספטמבר 1970 מת האיש, אלא ב-5 ביוני 1967, שעה אחת בדיוק לאחר שפרצה המלחמה".
המלחמה עליה כותב סאדאת היא כמובן מלחמת ששת הימים, בה הוכרע חיל האוויר המצרי בתוך שלוש שעות, כשרוב מטוסיו מושמדים על הקרקע. איש גאה היה גמל עבד אל נאצר, לא אדם המוחל על גאוותו. מיד לאחר מלחמת ששת הימים החלה מצרים לשקם את כוחה הצבאי, ובעזרתם האדיבה של הסובייטים, הצליחה להחזיר לעצמה כעבור חצי שנה מתום המלחמה כ-80 אחוזים מכמות הנשק שאיבדה.
1. מצרים תוקפת
2. מקימים את קו בר לב
3. פשיטות בעומק האויב
4. הפשיטה על האי גרין
5. צה"ל מעלה הילוך
6. התערבות סובייטית
7. הפסקת אש
התגרויות נוסח מצרים
מעודדים משיקומו המהיר של צבאם, החלו המצרים להתגרות בישראל וליזום תקריות אש נקודתיות. ב-21 באוקטובר 1967, ארבעה חודשים בלבד מתום מלחמת ששת הימים, הטביעו המצרים את הספינה אח"י אילת. צה"ל לא נותר חייב והפציץ בתגובה את בתי הזיקוק בעיר סואץ. זה היה האות לפתיחתה של מלחמה ארוכה בגזרת תעלת סואץ שנקראה בערבית (בשם שנתן לה נאצר עצמו) "חרב אל-אסתנזאף", או בתרגום חופשי: מלחמת ההתשה. מטרתה של מצרים הייתה התשת ישראל, בכדי שתיסוג משטח סיני, או לכל הפחות מקו התעלה, כך שהמצרים יוכלו לחדש את השיט בה, שהיה חשוב להם מאד מבחינה כלכלית.
מקימים את קו בר לב
המצרים המשיכו להטריד ולתקוף את המוצבים הישראלים שעל גדת התעלה. ב-8 בספטמבר 1968 הייתה זו הפגזה ארטילרית שבה נהרגו 10 חיילי צה"ל, ב-26 באוקטובר שוב ירו המצרים ארטליריה, תקפו גם עם כוחות קומנדו רגליים והסבו לצה"ל 15 הרוגים נוספים. ישראל לא השלימה עם ההתקפות המצריות ובנתה על התעלה את קו המעוזים, שנודע בשם "קו בר לב" על שמו של רמטכ"ל אותם ימים חיים בר לב. בתגובה נוספת לתוקפנות המצרית, יצא צה"ל ב-31 באוקטובר למבצע "הלם", שבו תקפו כוחות צנחנים בפיקודו של מתן וילנאי מטרות בעומק מצרים. הצנחנים פוצצו שני גשרים על נהר הנילוס, פגעו בתחנת שנאים ושיבשו את זרם החשמל לקהיר. המבצע המוצלח גרם מבוכה רבה למצרים, ובעקבותיו חלה רגיעה מסוימת במצב הלחימה.
פשיטות בעומק האויב
ב-8 במרץ 1969 התחדשה האש ביתר שאת. המצרים פתחו בהפגזה ארטילרית וישראל השיבה באש תותחים משלה. במהלך חילופי היריות נהרג הרמטכ"ל המצרי עבד אל-מונעם ריאד, יחד עם כמה מקציניו הבכירים, ששהו בביקור בתעלה.
למצרים היה יתרון גדול בכמות הארטילריה שברשותם. צה"ל החליט להיאחז ביתר שאת ב"קו בר לב" וחיל ההנדסה ביצע עבודות ביצורים נרחבות, תוך שכוחותיו סופגים הפגזות כבדות. בחודשים יוני-יולי של אותה שנה נהרגו 75 מחיילי צה"ל. התקבלה החלטה לחדש את הפשיטות ולצאת למבצעים נועזים בעומק מצרים.
ב-29 באפריל נערך מבצע בוסתן, במהלכו פשט כוח מסיירת צנחנים על יעד סמוך לעיר לוקסור (מרחק 300 ק"מ מגבול ישראל) ופוצץ שישה עמודי מתח גבוה שהובילו חשמל מסכר אסואן שבאזור הדלתא של הנילוס לקהיר.
ב-11 וב-13 במאי נערכו מבצעי בולמוס 3 ו-4, בהם צלחו כוחות מסיירת מטכ"ל ושייטת 13 את התעלה בסירות ללא מנועים (צליחה שקטה) וניסו לפגוע בכוחות סיור מצרים שנעו על גדת התעלה. המבצע הראשון הסתיים בהצלחה והכוחות השמידו ג'יפ סיור מצרי, אולם במבצע השני התגלה הכוח בזמן חציית התעלה ונפתחה לעברו אש. סג"מ חיים בן יונה נהרג מהאש המצרית ואילו הלוחם בנימין נתניהו כמעט טבע, אך חולץ בשלום. גם חיל האוויר לקח חלק במבצעים. בחודש יולי יזמו מטוסי מיראז' ישראלים קרבות אוויר עם מיגים מצרים מעל אדמת מצרים והפילו כ-20 מהם. הקרבות הללו זכו לכינוי קרבות טקסס ואריזונה, אולי בשל השטח המדברי מעליו התרחשו.
>> לקריאה נוספת על המבצעים במלחמת ההתשה
הפשיטה על האי גרין: "גלדיאטורים בתוך זירה"
המבצע הידוע ביותר במלחמת ההתשה היה הפשיטה שערך צה"ל על האי גרין שבצפון מפרץ סואץ, יעד מבוצר שהגן על הכניסה הדרומית לתעלה. המצרים החזיקו במתחם האי עמדת מכ"ם, שכיוונה את ירי הנ"ט והארטילריה נגד ישראל, ועל המקום הגנו כ-100 לוחמי קומנדו. בלילה שבין ה-19 ל-20 באפריל, פשטו על האי צוותים של סיירת מטכ"ל ושייטת 13 ונתקלו בהתנגדות קשה. בלחימה הרואית ממש, שהתנהלה בשטח חשוף ועמוס חיילי אויב, הצליחו הכוחות להשתלט על האי ולחבל בחלק מהמבנים שבו.
צה"ל איבד בקרב שישה לוחמים ואילו למצרים היו כ-80 הרוגים. המפקד בשטח, מפקד שייטת 13 סגן אלוף זאב אלמוג, והלוחמים אילן אגוזי דב בר, גדי קרול וזלי רוט קיבלו על לחימתם את עיטור המופת, הלוחם גיל לביא את עיטור העוז ואילו עמי איילון, שנפצע קשה והיה לימים למפקד חיל הים, ראש השב"כ וחבר כנסת, את עיטור הגבורה.
"היה ברור שאנחנו הולכים לקרב שבו אתה סוגר קבוצה של כמעט מאתיים איש על האי, אם מחשבים אותנו ואת המצרים", סיפר איילון ל"במחנה". "זה לא צבא מול צבא, זה הרבה מעבר לזה. פה שמים את כולם בתוך חלל סגור ומנתקים את דרכי הנסיגה לשני הצדדים. זה כמו גלדיאטורים בתוך זירה. אין הרבה פעמים שאתה חווה את האמירה 'יוצאים למערכה, ואו שחוזרים או שלא'. בשבילי האי גרין היה אחת הפעמים שאומרים 'יכול להיות שלא נחזור, אבל אם לא נחזור, לפחות נעשה את זה כמו גברים".
"ביצוע הפשיטה על האי גרין היה יוצא דופן בהצלחתו הבלתי רגילה", אמר קצין החי"ר והצנחנים הראשי דאז רפאל איתן. "בפעולה זו השיג צה"ל הישג חשוב שאיננו רגעי... ההישג הוא בעצם המבצע, בו פילסנו דרך לשיטת לחימה חדשה, אשר הגבירה את ביטחוננו. המצרים, בחלומותיהם האיומים ביותר, לא חלמו על פעולה נועזת מסוג זה. ערכה של הפעולה הזו לגבינו היא, שלמרות האבידות הכבדות, הופגנו בה יכולת ורמה היכולים לשמש לנו תמרור במשך שנים רבות".
צה"ל מעלה הילוך
מבצעי צה"ל וההפגזות המצריות המשיכו להתנהל, כאשר צה"ל מערב יותר ויותר את חיל האוויר, שהפציץ מטרות לאורך התעלה ובעומק מצרים וניהל קרבות אוויר נגד מטוסים מצרים. גם יחידות העלית הישראליות המשיכו לקחת חלק מרכזי בלחימה. ב- 8 בספטמבר נערך מבצע רביב, במהלכו טיבעו כוחות של הקומנדו הימי שתי ספינות טורפדו מצריות ולאחר מכן פשטו על חלקו המערבי של מפרץ סואץ. המצרים ספגו בהתקפה זו כ-100 הרוגים ובתגובה הזניקו כ-60 מטוסי קרב על מנת להפציץ מטרות ישראליות. מטוסי חיל האוויר זינקו מו המטוסים המצרים והפילו 11 מהןם. לחיל האוויר הופל בקרב מטוס אחד. בתגובה לתבוסות אלו הדיח נאצר את הרמטכ"ל ואת מפקדי חיל הים והאוויר של צבאו.
בתחילת 1970 היה זה דווקא צה"ל שיזם הסלמה בלחימה. ב-22 בינואר נערך מבצע רודוס, במהלכו כבש כוח צנחנים את האי שדואן שבמפרץ סואץ, סמוך לשארם א-שיח', וגרם למצרים לאבידות כבדות. מטוסי חיל האוויר הטביעו שלוש ספינות מצריות והפשיטה כולה נמשכה ברציפות כיממה וחצי. סיומו של מבצע זה היה טראגי: לנמל אילת הגיעה ספינה של חיל הים ובה תחמושת שלל מצרית. בעת הפריקה התפוצצה משאית עמוסת תחמושת. 21 איש נהרגו ועשרות נפצעו בפיצוץ.
סיוע סובייטי
לאחר הזמן הרב בו לא נפסקה הלחימה, החלו המעצמות להתערב בנעשה. בחודש פברואר הציבו הסובייטים כוחות סיוע בסואץ ובעומק מצרים, מהלך שהביא להפסקת ההפצצות הישראליות מהאוויר, מחשש לפגיעה בהם והתדרדרות המצב. הסובייטים החלו לקדם כוחות נ"מ לעבר התעלה וישראל, שחששה לאובדן השליטה האווירית, הפציצה פועלים שעסקו בבניית עמדות עבור כוחות הנ"מ. בהפצצות אלו נהרגו כ-4,000 פועלים.
ב-30 במאי הוכיחו המצרים כי גם להם כוחות קומנדו. יחידה מצרית חצתה את התעלה והצליחה, בשתי התקלויות, להרוג 18 חיילי צה"ל ולקחת שלושה בשבי. בתגובה, הפציץ חיל האוויר מטרות מצריות במשך שלושה ימים רצופים וגרם לניתוקה של העיר פורט סעיד. ב-11 ביוני פשט כוח של סיירת שקד, בסיוע שריון, תותחנים ואוויר, וטיהר שטח של שלושה קילומטרים לאורך גדת התעלה המצרית. למצרים היו בקרב זה 19 הרוגים.
הפסקת אש
בשלב זה היה ברור כי הלחימה חייבת להיפסק. ארצות הברית הציעה לצדדים להפסיק את האש וב-23 ביולי נענו המצרים להצעה. ישראל נותרה חשדנית והמצרים אכן המשיכו להפגיז למשך זמן קצר, אולם תגובות קשות של חיל האוויר, שתקף מטרות מצריות וסובייטיות, גרמו להם לחדול. ב-7 לאוגוסט הסכימה גם ישראל להפסקת האש, שאכן נדמה ביום שלמחרת.
מלחמת ההתשה נודעה כמלחמה שחיזקה מאד את הקשר בין העורף לחזית. חיילי צה"ל, ששהו בגזרת התעלה תקופות ארוכות, זכו לחבילות וברכות ממרכז הארץ וסיפורים רבים נרקמו סביב הווי החיים במעוזים שעל התעלה. עם זאת, לצה"ל היו בקרבות מלחמת ההתשה הרוגים רבים והמצרים הצליחו לשקם את צבאם בצורה טובה, בעיקר בזכות סיוע סובייטי. כוח ההרתעה הצה"לי, שנבנה במלחמת ששת הימים, נשחק במלחמה זו עד מאוד.
מלחמת ההתשה - הלחימה בתעלה: