2,222 חיילים נהרגו במלחמת יום הכיפורים, מספר בלתי נתפס. הדרך היחידה להתמודד עם ממדי האבדן היא להתמקד בסיפורים הפרטיים, האישיים, של החיילים שלא שבו. במקרה של תא"ל ארלוזור (זוריק) לב, מפקד בסיס רמת דוד והטייס הבכיר ביותר שנהרג במלחמה, זה גם סיפור של התמדה וגבורה.
זוריק, כפי שקראו לו כולם, היה בוגר בית הספר החקלאי כדורי שסיים את קורס הטיס בשנת 1953. הוא נחשב לטייס תוסס, צעיר ומלא חיים שמאוד אהב מעשי קונדס. יעידו על כך המקרים שבהם נהג לצלול עם המטוס שלו על כלי רכב שנסעו בכביש, סתם כדי להפחיד ולצחוק. "משימות הטרדת תחבורה", כינו את זה. אחת מהן הסתיימה כמעט באסון: זוריק צלל על רכב ובטעות גם פגע בו. רק בנס המטוס לא התרסק. אם זה לא מספיק, התברר שהרכב היה שייך לאחד מבני משפחת רוטשילד, והוא דרש עונש חמור. זוריק נשפט ל-35 ימי מעצר והושעה מטיסה למשך כשנה.
בספרה של דבורה עומר "פתאום באמצע החיים" יש קטע שמעיד על אופיו המיוחד והבלתי מתפשר של זוריק לב. הוא היה טייס ספיטפייר ומוסקיטו (האחרון מטוס מיושן עשוי עץ ובד), וכששמע שחיל האוויר מכניס לשירות מטוס חדש והוא לא נבחר לצוות ההקמה, זוריק פשוט ביקש להצטרף ללימודי הקרקע של הקורס. "אני אשב בצד ולא אפריע", אמר למפקד הקורס. אחרי שהסתיימו לימודי הקרקע והחל שלב הטיסות, זוריק אמר למפקד משהו בסגנון "הגעתי עד פה, לא תיתן לי לטוס?". ככה הוא נכנס לצוות הטייסים של מטוס הקרב החדש.
צעקה בקשר וצלילה למים
זוריק היה מהטייסים הראשונים שהביאו לחיל האוויר את מטוסי האורגן, המיסטר והסופר מיסטר, וגם את מטוס המיראז'. הוא נלחם כטייס קרב במבצע קדש ובין השאר יצא לגיחת סיור מקדימה לצניחה במיתלה. בהמשך ליווה את מטוסי התובלה שהצניחו את גדוד 890. במלחמת ששת הימים הוביל גיחות תקיפה כטייס מיראז' והמפיל מיג 17 בקרב אוויר.
כשפרצה מלחמת יום כיפור היה זוריק בדרגת אל"מ ומפקד בסיס רמת דוד. הוא אמור היה לעלות לדרגת תא"ל ולהתמנות לראש להק כוח אדם בחיל האוויר, אבל ביקש לסיים עוד כמה מהלכים במסגרת תפקידו כמפקד בסיס.
מה שכונה לימים "ליל הפרוגים" הוביל בסופו של דבר למותו של הטייס האגדי. ב-9 באוקטובר 1973, לפנות בוקר, פגעו בבסיס רמת דוד רקטות פרוג-7 ששוגרו מסוריה. רקטה אחת פגעה בבית בשיכון המשפחות וגרמה למותו של טייס הסקייהוק דודו דותן (דימנט) ז"ל. עוד שני טייסים נפצעו ומספר חיילים נפגעו מרקטה אחרת. דותן היה אמור לצאת לגיחת תקיפה בפורט סעיד, ומפקד הבסיס זוריק החליט להחליף אותו בגיחה.
שלושה מטוסי סקייהוק של טייסת אבירי הצפון יצאו לפורט סעיד. אות הקריאה שלהם בקשר היה "וילנסקי": וילנסקי 1 שהוביל את המבנה היה רס"ן אברהם וילן, זוריק הציב את עצמו כמספר 2, ו-3 היה סג"מ שלמה לירן (זלצמן). הם המריאו ביום שלישי ה-9 באוקטובר בשעה 07:30.
לימים כתב וילן בדף המורשת של חיל האוויר: "נכנסנו אל היעד, הכניסה היתה טובה, שחררנו את הפצצות. מן המטרה נורתה לעברנו אש תותחי נ"מ. הפכתי את המטוס והורדתי את האף לכיוון מוצב מצרי על לשון היבשה המובילה לכיוון ימת ברדאוויל. מיד לאחר שהטלתי את הפצצות על המטרה, יריתי בתותחים כדי למנוע מהאויב לירות אש נ"מ. הנמכתי והבטתי אחורה. ראיתי את מספר 2 חותך בתוך הפנייה, היינו בשלב של איסוף המבנה בדרך הביתה. וילנסקי 2 היה מצד ימין שלי, נמוך יותר, והבנתי שהוא מתקשה להבחין באופק בגלל האובך הכבד שהיה במקום. צעקתי לו פעמיים 'וילנסקי 2 משוך!' והוא צלל למים. נד מים ענקי התרומם. הייתי המום, הודעתי לבקרה 'וילנסקי 2 נהרג'".
ומקום קבורתו לא נודע
מטוסו של מפקד בסיס רמת דוד, אל"מ זוריק לב, צלל לים ונעלם. הבקר שלח למקום מבנה של מטוסי פנטום שפטרלו אבל לא מצאו אותו. גם מטוסי קרב נוספים ומסוק יסעור לא מצאו את זוריק או את שרידי המטוס. כעבור כמה ימים נמצאו מעט חלקים של המטוס, אבל גם משלחות שיצאו למצרים אחרי הסכם השלום לא איתרו את גופת הטייס האגדי.
מקום קבורתו של זוריק לא ידוע עד היום. הוא נהרג בן 40, ו-34 שנים לאחר המלחמה הוענקה לו דרגת התא"ל שלא הספיק לענוד. הוא השאיר אחריו הורים, אישה ושישה בנים ובנות.
זאת לא הייתה הטרגדיה האחרונה שהכתה במשפחה. אהוד, בנו בן ה-13 של זוריק, מת מהתקף חריף של קוצר נשימה ב-1975, כמה שעות לאחר האזכרה לאביו. אופיר, בתו של זוריק, איבדה ב-1981 את בעלה רס"ן יורם איתן - בנו של רפול - אחרי שמטוס הקרב שלו התרסק בתאונת אימונים.