38 שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים, מהקשות שידעה מדינת ישראל, ונדמה כי למרות הזמן הרב שחלף אנו נדהמים בכל פעם מחדש מהתעוזה של הלוחמים ומעוצמת הסיפורים. אחד המבצעים הנועזים ביותר, שאת תוצאותיו מרגישים עד היום, הוא תקיפת המטה הכללי של הצבא הסורי – יעד מבוצר וזרוע עמדות נ"מ, בלב אוכלוסיה אזרחית, הנחשב לאחד הקשים לתקיפה. 16 טייסים ונווטים רכובים על מטוסי פנטום נכנסו ללב הארי מדמשק - ויכלו לו.
לרגל יום השנה למלחמה הקשה ראיינו את סא"ל מוטי חבקוק, רמ"ד היסטוריה בחיל האוויר, כדי להבין עד כמה משמעותית הייתה התקיפה הנוזעת.
הרקע לתקיפה: הסורים חצו קו אדום
צריך תעוזה אמיתית – וסיבות טובות מאוד – כדי להחליט לתקוף את לב צבא האויב, במיוחד כאשר ידוע עד כמה היעד הזה מוגן. ביום השלישי למלחמה מצא צבא ההגנה לישראל את סיבותיו – והחליט ללכת על זה בכל הכוח.
"היו מספר דברים שהכריעו את הכף לתקיפה הזו", מסביר סא"ל חבקוק. "בחזית הצפון החלה הקריסה של חטיבה 188, ובנוסף לזה יצא צה"ל ב-8 לאוקטובר למתקפת נגד בחזית המצרית, שנכשלה. היה ברור שיש צורך להתמקד בחזית אחת והעדיפות ניתנה לחזית הסורית בגלל המרחק הקצר מישראל. ב-9 לאוקטובר נפל דבר כשהסורים שגרו טילי פרוג למטרות אסטרטגיות בצפון. חלק מהם נחתו בבסיס חיל האוויר ברמת דוד והרגו טייס שהתכונן לטיסת בוקר (דודו דותן דיאמנט ז"ל) ופצעו מספר חיילים נוספים. היה ברור שנחצה פה קו אדום בחוקי המלחמה וכי יש צורך להגיב. משה דיין חיפש תגובה לטילים וזה גם השתלב לו עם ההחלטה לשבור קודם את הסורים. כך הוחלט לתקוף את המטכ"ל הסורי, כשברור שדווקא זה יהיה היעד הקשה והמוגן. לכל זה יש גם להוסיף את הרצון להרתיע את הירדנים מלהתערב במלחמה".
מה הקושי והמורכבות בגיחה כזו?
"המבנה צריך לטוס מעל לים במזג אוויר גרוע, לחצות את לבנון ואת סוריה, ורק אז להגיע לבירה הסורית שעטופה בחגורה כבדה של סוללות טילים נגד מטוסים וכמות ענקית של תותחים נגד מטוסים. לכלים אלה המטוס מאוד פגיע, במיוחד בזמן הצלילה לעבר המטרה. היה ידוע שמזג אוויר קשה שורר מעל לדמשק, עננות בגובה בינוני, מה שכמובן השפיע מאוד על המשימה ובדיעבד באמת מנע מהמבנה השני לבצע את המשימה".
חשוב להזכיר שמלבד איום הנ"מ, חיכו למטוסים סערות, רוחות ועננות. היום אולי גורמים אלו היו פחות משפיעים על מבצע כזה, אבל מטוסי הקרב של 1973 הושפעו מאוד ממזג האוויר.
כמה מטוסים יצאו לגיחה?
"שני מבנים יצאו למשימה, כאשר בכל מבנה שמונה מטוסי פנטום. מוביל המבנה הראשון היה רס"ן ארנון לבושין (לפידות), שהיה סגן מפקד הטייסת, ואת המבנה השני הוביל מפקד הטייסת בעצמו". סך הכול הוציאה הטייסת 16 מטוסי פנטום (לא כולל מבנה נוסף של שמונה מטייסת 107) עמוסים כל אחד בעשר פצצות במשקל כולל של חמישה טונות. מכל הארמדה האדירה הזו, רק שבעה מטוסים יגיעו לבסוף למטרה.
היום הרביעי למלחמה: יוצאים לתקוף
שעות הבוקר של ה-9 לאוקטובר, יומה הרביעי של מלחמת יום כיפור. הטייסים והנווטים נכנסים לחדר התדריכים. נוכחות מפקד הבסיס בתדריך מבהירה להם שזו הולכת להיות גיחה מיוחדת, שתיזכר לימים. שעת השין נקבעת ל-12 בצהריים.
הפנטום נחשב למטוס מכוער, אבל כזה שמשדר עוצמה: סוס העבודה של החיל. תארו לעצמכם 16 כאלה טסים לכיוון הים כאשר בתוכם 32 טייסים ונווטים, מיטב בנינו. דממת האלחוט היא רק עוד סיכון ותוספת מורכבות במבנה מטוסים כזה גדול. מזג האוויר גרוע והם חוצים את לבנון בדרכם לגוב האריות של דמשק. לפתע מדווח מטוס במבנה על תקלה והוא נאלץ לחזור לאחור. השמינייה המובילה הפכה לשביעייה, וזה עוד לפני שהתקרבו ליעד. באוויר אין זמן לעצור ולחשוב, אז ממשיכים במהירות הסילון לכיוון המטרה, ממוקדים ודרוכים.
"האינסטינקט הורה לי להסתובב ולחזור הביתה"
המטוסים מגיעים לבירה דמשק. העננות כבדה ולא רואים דבר דרך מסך העננים, אך לפתע, נס - יש חור בעננים ובדיוק מעל לבניין המטכ"ל הסורי. המוביל צולל דרך החור ואחריו שאר מטוסי המבנה. ארנון לבושין תיאר את רגע התקיפה שנים אחר כך: "הייתה הרגשה שהעסק אבוד ושאנחנו הולכים עם הראש בקיר. האינסטינקט המיידי הורה לי להסתובב ולחזור הביתה, כדי לא לסכן את המבנה שלא לצורך. אבל אם נחזור, מי יבצע את התקיפה? המטרה הייתה חשובה מכדי להיכנע לתכתיבי מזג-האוויר. שקלתי את האפשרויות והחלטתי לקחת סיכון. פסקתי בקשר שאנחנו ממשיכים לטוס אל המטרה - ויהי מה!
"התקרבנו אל דמשק, ומלמעלה היא נראתה לנו כעיר-כפר גדולה. חשתי את השקט באוויר. קשה להסביר את האווירה הזאת. התכוונו להגיע לתקיפה בהפתעה והצלחנו. חלפנו על פני עמדת נ"מ, שסובבה את הקנים ולא הספיקה לירות. טיל כתף מסוג 'סטרלה' חלף באוויר בסמוך למטוס שלי, והמשיך הלאה. זהו. עכשיו אנחנו בדיוק מעל היעד. נכנסתי ראשון ליעף ושאר המבנה בעקבותיי. ההפתעה הייתה מושלמת. הסירנות אינן פועלות לפני שהפצצה הראשונה פוגעת בלב המחנה. הפאנטומים מטילים את הפצצות בזו אחר זו. הפגיעות מדויקות. ממבני המטכ"ל עולה עשן שאי-אפשר לטעות בו".
35 טונות של פצצות נחתו על בניין המטכ"ל ומפקדת חיל האוויר הסורי וגרמו לנזקים קשים למבנה. נזק נגרם גם למשרד התרבות של השגרירות הסובייטית, ומספר דיפלומטים נהרגים. אם עד לרגע התקיפה לא הספיק הנ"מ הסורי לירות, המצב משתנה ברגע שהמטוסים מושכים חזרה לגובה. הגיהינום פותח את פיו. עשרות טילים מתרוממים לשמיים. אלפי פגזים נגד מטוסים חוצים את העננים ונדמה כאילו קיר עולה מהאדמה, מה שגובה תשלום מיידי מהמבנה. מטוס אחד נפגע, אך הוא מצליח להתרחק מקו האש.
בפאנטום נוסף מספיקים סרן דב שפיר והנווט שלו סגן יעקוב יעקובי לראות את הפגיעות. לפתע - פגיעה במטוס. הפנטום של שפיר ויעקובי מתחיל להשתולל. הם מצליחים להתרחק מעט, אולם לבסוף המטוס מתרסק על אדמה סורית. סיפר על כך יעקובי הנווט אחרי המלחמה: "זה לא היה כמו שמדמיינים פגיעה במטוס, עם אש ועשן ודרמה גדולה. פשוט היו שלוש דפיקות קטנות, ואחריהן איבדנו את השליטה במטוס. 'אנחנו מנמיכים, שים לב לגובה', אבל לא קיבלתי שום תגובה משפיר, והבנתי שהקשר בינינו נותק. החלטתי שאנחנו חייבים לנטוש, אחרת נתרסק אל תוך האדמה. לפני שהספקתי להשלים את פעולות ההפלטה, שפיר הפליט את שנינו".
יעקובי הגיע לקרקע כשהוא פצוע בידו. כפריים שראו אותו רצו לבצע בו לינץ', אולם למזלו אנשי מיליציה שהיו במקום לקחו אותו בשבי. סרן דב שפיר נהרג וגופתו הוחזרה אחרי המלחמה. שאר המבנה, כולל הפאנטום הפגוע, הצליחו לחזור לשטח ישראל ונחתו בשלום בבסיסם.
מה עלה בגורלו של המבנה השני?
סא"ל חבקוק: "המבנה השני שהיה אמור להיכנס לתקיפה לא הצליח לעשות זאת משום שהעננים מעל דמשק נסגרו. המוביל החליט שחבל לחזור עם הפצצות הביתה, ביקש מטרות חדשות ונשלח להפציץ את טור השריון הסורי בתל פארס. גם על הפצצה זו הם קיבלו לא מעט מחמאות".
תוצאות התקיפה: לסוריה לקח שנים להתאושש
"אחרי המלחמה התברר שבקומות התחתונות של הבניין שהותקף היו מספר טייסים ישראלים שנפלו בשבי. בחיל האוויר לא ידעו שהם נמצאים בבניין", מציין סא"ל חבקוק. "בגלל שהם לא נפגעו והנזק העיקרי נגרם בקומות העליונות, הסורים היו בטוחים שלחיל האוויר יש פצצות חכמות שהורגות רק סורים".
מה היו תוצאות התקיפה מעבר לנזק המיידי?
"מרגע התקיפה לא הפסיק צה"ל לתקוף מטרות אסטרטגיות. כמעט בכל יום הותקפה מטרה כזו: שדות תעופה, תחנות כוח, גשרים, סדנאות לשיפוץ טנקים ומה לא. השפעה ישירה נוספת הייתה דילול כוחות הנ"מ בחזית לטובת הבירה דמשק, מה שכמובן הקל על פעילות המטוסים בחזית. גם המטרה בחזית הירדנית הושגה: המלך חוסיין נרתע ונמנע מלהצטרף למלחמה. העולם לא הביט בחיוב על התקיפה הנועזת - באו"ם כינה שגריר ברית המועצות את התקיפה כברברית".
ההשפעה על הכלכלה הסורית הורגשה זמן רב אחרי המלחמה ולסורים לקח שנים לחדש את מאגרי הגז במדינה. לא מעט כסף ומשאבים הושקעו בכך שנים רבות אחר כך. תוצאות תקיפת המטכ"ל וההפצצות האסטרטגיות שבאו אחר כך חקוקות היטב בתודעה הסורית. מאמצי השיקום נמשכו שנים ארוכות, מה שמחזק עד היום את יכולת ההרתעה של מדינת ישראל.