מבט מהיר ברשימה הארוכה של בכירי המדינה מגלה דפוס חוזר. ראשי ממשלה: אהוד ברק, בנימין נתניהו, נפתלי בנט. רמטכ”לים: אהוד ברק, שאול מופז, בוגי יעלון, הרצי הלוי. ראשי מוסד: דני יתום, שבתי שביט, תמיר פרדו, דדי ברנע. ראשי שב”כ: אבי דיכטר, רונן בר. עשרות שרים וח"כים, מאות בכירים במשק, כולם מאותה חממה. סיירת מטכ"ל - יחידה קטנה - מאגר הנהגה לאומי.

אפשר להתפעל, אפשר גם לדאוג. כי אם נרד מהפודיום נגלה מציאות מטרידה: האם יחידה קטנה, סגורה ואינטימית יכולה להוליד מנהיגים שמבינים את עם ישראל? האם מי שלא עשה תורנות מטבח, "טחן" 8/8 בפילבוקס בלי מזגן או פיקד על מחלקה מעורבת, מבין באמת את החיים מחוץ ליחידת העילית?.

הצבא נבנה מהשורות. מהמ”כים בטירונות, מהמ”פים בגדודים, מהחיילים במוצבים. שם נמצאת ישראל המגוונת, הרועשת, החיה. מי שבילה את רוב זמנו ביחידה קטנה אולי לא ראה אותה באמת. לא נגע בעצב החשוף של התסכול, לא נשא גדוד על גבו.

סיירת מטכ”ל מייצרת תוצרי-על. אבל האם הם מתאימים להנהגת מדינה? זו כבר שאלה אחרת. במקום להרחיב, נוצר מעגל סגור. הם מקדמים זה את זה, חושבים אותו דבר. גם בצבא, גם בממשלה, גם במשק. הומוגניות כזו יוצרת עיוורון, קיבעון, ואיבוד קשר עם הקרקע. המציאות לא נראית כמו מבצע קומנדו. היא ארוכה, מתישה, לא צפויה.

אני זוכר מבצע בעזה בתקופת שירותי הצבאי כקצין בגדס"ר גבעתי. ישבנו בקפ"ק 2 עם לוחמי סיירת מטכ”ל. שאלתי: “מי פה היה תחת אש?” אף יד לא הורמה. כולם היו מקצוענים, אך אף אחד לא ידע איך זה מרגיש כשנכנסים לזירת מטענים והמבצע קורס.

זה לא בקטע רע, זו פשוט האמת: המבצעים שלהם מרשימים, אבל לרוב זו לא הלחימה הישראלית האמיתית. הלחימה הזו היא לא סטרילית, היא מ”כים במארבי אלמנות קש, מג”דים תחת אש צולבת, חיילים שמגרדים קירות בשכם.

ההיסטוריה מלאה בכישלונות של חשיבה קבוצתית: מיום הכיפורים כשכולם חשבו שלא תהיה מלחמה ועד צוק איתן, שם פספסו את המנהרות. והתוצאה? מנהיגים שיודעים לתכנן מבצע או לקבל החלטות קשות, אבל מנותקים מהשטח. "השבע לא מבין את הרעב".

לכן אני חושב שהגיע הזמן לשאול: האם אנחנו בונים הנהגה מגוונת? האם כל ילד ישראלי, לא משנה מאיפה, יכול להיות חלק ממנה? הגיע הזמן להפנים שמצוינות לא נולדת רק במסדרונות סיירת מטכ”ל. היא נמצאת גם בגולני, בגבעתי, בשריון ובכל מחלקה ג’.

צריך אלופים שראו הכל. צריך מנהיגים ששמעו גם את מי שלא נשמע. המדינה הזו שייכת לכולם, הגיע הזמן שגם יובילו אותה כולם.

הכתוב הינו טור דעה.