הג'ובניקים חיים טוב, אין ספק – אבל הקרביים מקבלים את אהדת הציבור ונתפסים כגבריים וכנחשקים יותר. אחת ולתמיד, בדקנו: מי עושה עסקה טובה יותר, החייל הקרבי הגיבור או הג'ובניק החיוור שיוצא הביתה בשש?
ניב שטנדל | מדור צבא וביטחון | פורסם 11:19 01.07.11
להתגייס או לא זו בדרך כלל לא אופציה; המקסימום שהצבא משאיר לך לבחור זה אם תהיה חייל קרבי עם סכין בין השיניים, או ג'ובניק שבין שיניו יבצבצו שאריות של סושי. הברירה שבין לזחול בבוץ ולהסתער על מחבלים לבין לזחול בפקקים ולהסתער על מקדונלד'ס - מה עדיף?
חייל קרבי גיבור וג'ובניק חיוור. מי נהנה יותר?|יח``צ: גטי אימג', במחנה
איכות חיים: ברזנט מול מזגן
קרבי: איזו איכות חיים יכולה להיות למי שהבית שלו הוא יריעת ברזנט עם חורים לגשם בחורף ומקדם חימום גבוה בקיץ, המיטה שלו היא רצועת עור מתוחה על מסגרת מתכת עם מזרן מספוג והוא ישן בין הקפצות?
ג'ובניק: נע ברכב הממוזג בין המשרד הממוזג לקניון הממוזג, ישן צהריים, משחק בפלייסטיישן וחוזר הביתה להתקלח, לצאת לבירה ולישון כמו בנאדם.
קרבי: אתה עלול להיפצע במהלך קרב יריות. אתה יכול להיפצע ממטען צד. אתה יכול להיפצע מכדור תועה בתאונת אימונים.
ג'ובניק: כתמי שמן על הכביש בדרך לבסיס יכולים להיות מסוכנים. במשרד מומלץ להיזהר מפייפר-קאטס. וכמובן – לא לקבל כוויה מהטוסטר.
בילויים: שש בש מול פלייסטיישן
קרבי: יש טלוויזיה במועדון, בימים שאתה מגיע אליו; אפשר לקלוע אבנים למטרה כלשהי בשטח, ותמיד ישאר לך השש-בש.
ג'ובניק: אפשר לקפוץ בין הפאב למועדון, בין המסעדה לבית הקולנוע, בין הטלוויזיה לפלייסטיישן.
כושר: ריצה מול חדר כושר
קרבי: מצוין. כשכל היום רצים, אי אפשר שלא להיות בכושר.
ג'ובניק: תלוי בתדירות ההופעה בחדר הכושר.
פאסון: מוערכים מול מושמצים
קרבי: אין מה לדבר – הרבה פאסון. ככל שקטן חלקם של הלוחמים באוכלוסיה, כן גוברת ההערכה אליהם – אותם מתי מעט שמוכנים לסכן את חייהם למעננו. יש רספקט.
ג'ובניק: אין פאסון. תנאים טובים ונוחים, סיכון נמוך ושירות נעים – גם פאסון אתם רוצים?
אני ארוץ מהר, כדי לא לפספס את האימון בחדר כושר|צילום: David Silverman, GettyImages ILמוג'ו: נחשקים מול זמינים
קרבי: חיילים קרביים עדיין נהנים ממקדם סקסיות גבוה אצל בחורות. אין מה לעשות – בנות אוהבות את הגברים שלהם קשוחים, חזקים ועשויים ללא חת (לפחות כלפי חוץ), וזה מה שהצבא עושה מאיתנו. מי לא רוצה לספר שהחבר שלה בצנחנים, שהיא שכבה עם טייס או שיש לה אהוב בסיירת חרוב?
ג'ובניק: רק שבפועל, מי שנמצא שם כשהבחורה צריכה יחס חם, זה לא הקרבי שבדיוק סוגר 21 על גגות חברון, אלא הג'ובניק שיוצא הביתה כל ערב. ולעומת הקרבי, שמגיע הביתה ורק רוצה לישון עד יום ראשון בבוקר עם הפסקות אוכל, לג'ובניק הערני גם יש כוח לבלות.
חברים: אחים מול קולגות
קרבי: בפוטנציה, זו חברות לכל החיים. כשאתה ישן עם בנאדם, מתקלח איתו, אוכל איתו ושומר לו על התחת במארב, אתה לומד לאהוב אותו ולעשות הכל כדי לשמור עליו. אין כמו אחוות הלוחמים.
ג'ובניק: מצד אחד, אלה האנשים שאיתם אתה הולך לאכול צהריים בעזריאלי, ואולי גם יוצא איתם בערב לבירה, כי החברים הקרביים שלך לא בבית. מצד שני, לך תסמוך על מישהו שהיום איתך במשרד ומחר מוציא פטורים בוועדה רפואית.
תודה ששמרת לי על התחת במארב, אחי. חבר קרבי זה חבר לחיים|צילום: Chris Hondros, GettyImages IL
פטריוטיות: רבה מול מועטה
קרבי: מי שהולך בעיניים פקוחות לג'וב מסכן חיים, הוא קצת ילד, קצת דפוק בראש, קצת מחפש אקשן, קצת הולך עם הזרם, וגם קצת פטריוט.
ג'ובניק: מי שמתגייס לצבא הוא אזרח שומר חוק. פטריוטיות? עד גבול מסוים. הגבול של תל אביב.
קורות חיים: מוערכים מול מקצועיים
קרבי: ככל שחולפות השנים, כן פוחת ערכו של סעיף השירות הצבאי בקורות החיים. היום גם השתמטות אינה סעיף פוסל. יש מעסיקים ציוניים – חלקם ודאי מילואימניקים או קרביים בדימוס, חלקם אבות לחיילים – שיודעים להעריך את החייל הקרבי המשוחרר. יש שמוצאים את היתרונות במי שהתחשל במערכת הצבאית הנוקשה, למד משמעת דרך הרגליים והתנסה בתנאים לא קלים (ובמיוחד במי שגם עבר קורס פיקודי, עניין שעדיין זוכה למידה של הערכה מקצועית אצל המעסיקים). ויש כמובן את התפקידים שמחייבים שירות צבאי קרבי מעצם טבעם, כמו שמירה ואבטחה. ויש מי שבכלל לא אכפת לו. זה לא יכול להזיק לסיכויי ההעסקה שלכם (לרוב – אלא אם מדובר במעסיק פציפיסט שתומך בסרבני מצפון וקורא לחיילי צה"ל "יודונאצים"), אבל זה לא בהכרח יתן לכם פור.
ג'ובניק: כאן זה כבר תלוי בהתאמה לתפקיד המבוקש. מעט מאוד מעסיקים מחפשים כישורים של צליפה או נהיגה בטנק, אבל ג'ובניק שהתמחה במהלך השירות הצבאי שלו במחשוב, למד להשתמש בתוכנות עריכה, עבד כמכונאי רכב או שימש כטכנאי סאונד בגלי צה"ל, יוכל לפנות למעסיקים בתחום המתאים עם מקדם ניסיון משמעותי. זה פחות תופס כשמדובר באפסנאי.
מילואים: טוחנים מול מחפפים
קרבי: כל שנה כמו שעון, בין אם זה אימון של שבועיים בצאלים או חודש תעסוקה מבצעית בעזה.
ג'ובניק: לא בהכרח, ובכל מקרה הם לא יהיו קשים מדי, ארוכים מדי או בעייתיים מדי להיפטר מהם.
ובשורה התחתונה
בהתחשב בעובדה שצבא הוא לא עסק קל בכל מקרה, אז, באופן יחסי, ברור שעדיף להיות ג'ובניק. התנאים טובים, הסיכון אפסי והאפשרות לנהל במקביל חיים סבירים באזרחות קיימת. אבל להיות חייל קרבי זו חוויה חד פעמית, שאין לה כמעט אח ורע בעולם. מעבר לאקשן, מעבר לציונות, מדובר פשוט בחוויה מחשלת. קרבי זה הכי, אחי.
