באוגוסט 2011 הייתה אנסטסיה בגדלוב חיילת טרייה שסיימה שבועיים קודם לכן קורס חובשים. בגדלוב עשתה את דרכה לחופשה בבית כשלפתע פתחו מחבלים באש על האוטובוס בו נסעה. "נסיעה שגרתית, נסעתי הביתה ואחרי חצי שעה התחילו לירות עלינו", סיפרה. אבל החובשת, בעלת פז"ם נמוך במיוחד שלא עברה מסלול של לוחם, לא חשבה פעמיים לפני שהחלה לטפל בחייל שנפצע מירי – "דחפתי לו כומתה לאזור הכתף" – ולאחר מכן רצה לחלק האחורי כדי לטפל בפצוע נוסף. את שני הפצועים הצילה בקור רוח, נחישות ובאמצעים מאולתרים. מספר חודשים לאחר מכן זכתה אנסטסיה לקבל צל"ש שהעניק לה תת אלוף אילן בוגר.
863 עיטורי גבורה, מופת ועוז העניק צה"ל לאורך השנים. עוד אלפי צל"שים הוענקו לגיבורים. באופן טבעי מרביתם הוענקו ללוחמים, אנשים שחרפו נפשם מעבר למה שמצופה מחייל בשדה הקרב. אבל כמו אנסטסיה, ניתן למצוא בין הגיבורים של צה"ל גם כאלה שלא אומנו לפעול תחת אש. חיילים וקצינים שלא עברו הכשרת לוחם, ולמרות זאת חרפו נפשם ועשו "מעל ומעבר למה שנדרש" תוך סיכון חיים. הסיפורים הבאים ממחישים שכל אחד ואחת – ולא משנה מה ההכשרה שלהם – יכולים להפגין אומץ לב בלתי נתפס כאשר עולה הצורך.
התנדב לרוץ קדימה: רב"ט שרגא גלנט
שרגא גלנט הוא אחד מאותם גיבורים שעשו הרבה מעבר למה שהוכשרו בצבא. הוא התגייס לחיל התותחנים ושרת כמסגר תותחים, תפקיד אותו מילא גם כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. ביום השני למלחמה הגיע הגדוד של שרגא לאזור העיר שכם. במהלך הלחימה על העיר נותק הקשר בין קצין הארטילריה לסוללת מרגמות כבדות של הגדוד. למפקדים היה ברור שמישהו צריך לרוץ לאזור בו התארגנו אנשי המרגמות, אך שהשטח היה נשלט וספג אש כבדה. שרגא החליט לסכן את חייו ורץ תחת אש כבדה לרגמים. לאחר מכן הוא סייע בהכוונה ובקידום של המרגמות, ובכך סייע להצלחת המשימה. לאחר המלחמה הוענק לו עיטור המופת.
תיקן את הרכב תחת הפגזה: רב-סמל ממן יוסף ז"ל
כאשר פרצה מלחמת יום כיפור היה ממן יוסף מכונאי רכב שסופח לפלוגת חרמ"ש. כבר בהתחלה הוא בלט ביכולות הגבוהות שלו כאשר הכשיר את רכבי הפלוגה בזמן קצר. ב-8 לאוקטובר, היום השני ללחימה, נעה הפלוגה באזור צומת אל על. שם הם נקלעו להפגזה כבדה וכתוצאה נתקע אחד הזחל"מים. הלוחמים הסתתרו בזחל"ם התקוע אבל לא יכלו לזוז לאף מקום. יוסף רץ לזחל"ם תחת אש כבדה של הסורים. מעדויות הלוחמים בשטח עולה כי האש לא הפריעה לו לתקן את הכלי. פעולה זו הצילה את הלוחמים שהמשיכו להתקדם. ארבעה ימים לאחר מכן קרה מקרה דומה. שוב נתקע זחל"ם באזור שהיה מוכה באש ושוב רץ יוסף תחת אש כדי לתקן את התקלה. הפעם הוא נפגע במהלך העבודה ונהרג. לאחר מותו הוענק לו עיטור המופת.
כיבה את האש הקטלנית: סרן ראובן לוי
באפריל 1974 היה סרן לוי קצין חשמל בטייסת העטלף. באותם ימים שאחרי מלחמת יום כיפור, המריאו מטוסי חיל האוויר למשימות תקיפה במסגרת מלחמת ההתשה שהתפתחה בעיקר בחזית הסורית. ב-20 לחודש יצא חיל האוויר לתקיפה נרחבת נגד הסורים. בגלל כמות המטוסים שתקפו הם ביצעו "תדלוק חם", כלומר מתדלקים את המטוסים כשהמנוע פועל. בדיר של סרן לוי היו שבעה מטוסים מחוברים לצינור דלק. הטייס הראשון סימן להם בידיים שהוא יוצא והם החלו לנתק את הצינור. מיד התרחש פיצוץ אדיר שהפך את הדיר לתופת לוהטת. הטייסים הצליחו לברוח, חלק מהם פצועים, אולם המכונאי שניתק את הצינור נשרף למוות. כתוצאה מהאש ניצתו טילים של אחד המטוסים, מה שהעיף אותו עשרות מטרים קדימה על קיר. למרות הגיהינום שפרץ, סרן לוי החליט להיכנס לתוך התופת. הוא הבין שחייבים לנתק את הברז של הדלק אחרת האש לא תדעך. בנוסף הוא העביר פקודות לכל מי שהיה במקום. "אנשים טוענים ששמעו אותי למרות כל הרעש מסביב, וצריך לזכור שכל מנועי המטוסים פעלו", סיפר. ואכן מיד כאשר הוא ניתק את האספקה האש כבתה וחייהם של שאר האנשים ניצלו. לאחר האירוע הוא עוטר בצל"ש מידיו של מפקד חיל האוויר.
האפסנאי שהציל את המצב: רב"ט גדעון בשארי
בנובמבר 1987 היה בשארי אפסנאי בחטיבת הנח"ל. רצף של כישלונות מודיעיניים יחד עם חוסר תקשורת של הפיקוד העליון סייעו למחבל מ"החזית העממית לשחרור פלסטין להפתיע את חיילי הנח"ל בבסיסם. ב-25 לחודש יצאו שני מחבלים מלבנון על גלשני אוויר. אחד מהם לא הצליח לחצות את הגבול ונחת בתוך רצועת הביטחון, שם הוא חוסל על ידי כוח צה"ל. המחבל השני הצליח לנחות סמוך למאהל של חיילי הנח"ל שהתמקמו סמוך לבסיס גיבור. המחבל הסתער על הבסיס כשהוא מצליח להבריח את הש"ג. הוא מצליח להרוג חמישה חיילים ולפצוע שבעה נוספים, בהם גם האפסנאי בשארי. למרות פציעתו בשארי לוקח נשק שהיה זרוק במקום. הוא מסתער על המחבל והורג אותו. בשארי הפך לגיבור ואנחנו זכינו לז'רגון לאומי חדש – "תסמונת הש"ג".
התנדב לחלץ את הטנק: רס"ב (מיל') רבאח ביסאן
במלחמת לבנון השנייה היה ביסאן מנהל עבודה ביחידת החימוש של עוצבת ברעם. במהלך הקרבות עלה הטנק של סא"ל גיא קבילי על מטען גחון גדול ממדים. כתוצאה מהפיצוץ סא"ל קבילי, מג"ד בוקעים, וסמ"ר קובי סמילג נפצעו. סמ"ר סמילג נהרג זמן קצר לאחר הפגיעה. הצוות פונה אולם הטנק מסוג מרכבה סימן 4 נשאר תקוע בשטח. מכיוון שבטנק היו מערכות מסווגות והיה חשש שהמערכות יפלו לידי האויב הוחלט לצאת למבצע חילוץ. מדובר במשימה קשה ומורכבת וזה עוד לפני שמדברים על שטח לחימה זרוע במטענים. למרות זאת ביסאן התנדב לצאת עם כוח החילוץ. הוא עבד על הטנק במשך שלושה ימים, חלק מהזמן תחת אש, לפני שניתן היה לגרור אותו מאזור הלחימה. רס"ב (מיל') רבאח ביסאן אמר לאחר החילוץ, "היה ברור שאם הטנק יישאר בשטח האויב, נאבד מידע חיוני שעלול להוביל גם לאובדן בחיי אדם". בתום המלחמה הוא עוטר בצל"ש אותו קיבל מתא"ל אופק בוכריס.
חילץ פצועים תוך סיכון חיים: סמ"ר דימיטרי קמשילין
מיד אחרי שנורתה הירייה הראשונה של מלחמת לבנון השנייה הלך קמשלין, מכונאי טנקים, למפקדיו ואמר להם שבכוונתו להיות בקו החזית. במהלך המלחמה התקדם גדוד 9 של חטיבה 401 לכיוון ואדי סאלוקי. אזור מוכר לוותיקי רצועת הביטחון. הגדוד נכנס לשטח נחות וספג אש כבדה של טילי נ"ט מהם נפגעו מספר טנקים בהם גם זה של המג"ד, סא"ל אפי דפרין. לאחר מכן נפגעו טנקים נוספים וטנק אחד גם עלה על מטען. למרות האש הכבדה שכבר גבתה קורבנות קמשלין עזב את הכלי שלו והחל לחלץ פצועים מהטנקים שנפגעו. "יצאתי מהטנק שלי ונכנסתי לתוך הטנקים הבוערים מסביב כדי לחלץ פצועים", סיפר לאחר הקרב. "האש מסביב לא הפסיקה לרגע, דבר שהקשה על החילוץ, אבל הוצאתי אותם מהטנקים". גם מערכת הכיבוי של הטנקים, שמפזרת חומר כיבוי ומקשה על הנשימה, לא מנעה ממנו להיכנס לטנקים הבוערים ולחלץ פצועים. יומיים לפני סיום המלחמה החליט קמשלין לחתום קבע ולהשאר בצה"ל. לאחר מכן גם יצא לקורס קצינים. על מעשה הגבורה שלו זכה לקבל את צל"ש הרמטכ"ל.