כולם עוברים טירונות, אין איך לדלג על זה ואין ברירה אלא פשוט לעשות את זה. כדי למזער את מימדי ההלם וכדי שתהיו מוכנים עד כמה שאפשר למה שמחכה לכם, ריכזו את עשר החוויות הכי קשות שכל טירון עובר במהלך החודשים הראשונים בצבא, כשלפני הכול חשוב לנו שתבינו - זה לא כל כך נורא.
#1 הפרידה ביום הגיוס: ים של דמעות
בעבור רובנו, הפרידה מהמשפחה בבקו"ם היא חווייה לא קלה. זה כמו מעבר ממים חמים למים קפואים - אחרי 18 שנה בקן אתם עוברים לעולם של פקודות, זמנים, מעמסה פיזית ונפשית ומעל להכול: אתם הופכים לחיילים שעלולים למצוא את עצמם במצבים מסוכנים ולא פשוטים. ההורים יודעים את זה, הם משלחים אתכם בעיניים דומעות ולב כבד - אך גם עם לא מעט גאווה. ואתם? תבלעו את הרוק ותעלו לאוטובוס - אתם יוצאים לחיים חדשים ומרתקים. אם ממש קשה לכם תחשבו על הנקודה הבאה: ארוחת יום שישי בבית תמיד טעימה יותר אחרי שבוע קשה בצבא.
#2 המפגש הראשון עם המפקד: רוצים ללכת לשירותים? תבקשו אישור
בואו נגיד את האמת עד כל המתגייסים – אנחנו די מפונקים. ההורים והמשפחה עוטפים אותנו באהבה, מדברים ברוך ומספקים את כל מה שחסר לנו. פתאום מגיע בן אדם שחושב שהוא חצי אלוהים, צועק עלינו ודורש שנקרא לו "המפקד". אותו אדם הוא זה שיחליט בכל רגע נתון מה נעשה, גם כשמדובר על האישור ללכת לשירותים.
#3 לילה ראשון ללא אמא: עם עוד 30 אנשים באותו החדר
רוב בני הנוער כבר ישנו מחוץ לבית הרבה לפני הצבא. בדרך כלל הם עשו את זה אצל חברים קרובים, אצל החברה או בחופשה ביוון. הצבא לא דומה לאף אחד מהמקרים האלה. פתאום אתה מוצא עצמך ישן עם עוד עשרים ולפעמים שלושים אנשים באותו החדר או אותו האוהל ואת רובם אתה לא מכיר. בלילה הזה גם מכה בך המחשבה שהפעם זה לא לילה אחד אצל החברה, הפעם זה לשלוש שנים ואתה ממש לא יכול ללכת מתי שאתה רוצה.
#4 המפגש הראשון עם הרס"ר: "צ'יקמוק אל תפסיק עד שהמסוק ימריא!"
סביר להניח שלרובנו זה היה הלם תרבות של ממש. עם שפם או בלעדיו, הרס"רים הם עם מיוחד (כדי לא להסתבך נגיד שגם יקר). לרס"רים יש סגנון דיבור ייחודי וקשיחות מרתיעה. מרתיעה במיוחד בעבור חייל צעיר ופעור שרק התגייס לצה"ל. אתן לכם דוגמה מהטירונות שלי: בבסיס הטירונות שלי היה פסל של מסוק, כזה שפעם טס ולעולם לא יטוס יותר. באחד הפעמים כשהייתי אצל הרס"ר, הוא התעצבן עלי ושלח אותי להקיף את המסוק בריצה. ההוראה היתה "צ'יקמוק, אל תפסיק עד שהמסוק ימריא!". והמבין יבין.
#5 מטווח ראשון: "אף אחד לא רוצה לרוץ למטרה כדי לגלות שהוא היחיד שלא פגע"
כולנו ראינו סרטי אקשן לפני שהתגייסנו לצבא וסביר להניח שדמיינו את עצמנו כצ'ק נוריס במחץ הדלתא, אבל כשמגיע הרגע שבו אתה יורה בפעם הראשונה, אתה מבין שהסיפור די מלחיץ, במיוחד אחרי כל הוראות הבטיחות, סיפורי האימה והמנטרה החוזרת – "הוראות אלו נכתבו בדם". כמובן שיש לא מעט לחץ סביב נושא הפגיעות. אף אחד לא רוצה לרוץ למטרה כדי לגלות שהוא היחיד שלא פגע.
#6 מסע ראשון: עוד כמה חודשים זה יראה לכם כמו בדיחה
המסע הראשון הוא לא מסע ארוך במיוחד. חמישה או שישה קילומטרים, לא יותר. כנראה שכבר הלכנו יותר מזה בטיולים השנתיים, אבל מה לעשות שאנחנו לא נוהגים לעשות מסעות עם נשק ואפוד מלא באזרחות. זה סיפור לא פשוט בכלל כשהמרחק גדל עם הזמן וכך מידת הקושי. המסע נערך בשקט ובדיסטנס של הטירונות, זה מה שמקשה עליך את ההליכה אולי יותר מהכל. זה לא פשוט, אבל זה המקום להגיד שכעבור חצי שנה בלבד תגלו שהמסע הראשון היה בדיחה כי בהמשך הטירונות המסעות ממש ישברו אתכם.
#7 שבת ראשונה בבסיס: עדיף לא להסתכל בפייסבוק
אחרי שבוע של טרטורים, מחסור בשעות שינה ולא מעט פנטזיות על האוכל של אימא, אתה מקבל את הבשורה "הפלוגה נשארת את השבת הראשונה שלה". הבשורה הזו תגיע בדרך כלל אחרי שבועיים בטירונות ולאלה שממש אין להם מזל, זה יקרה כבר בשבת הראשונה. זו תהיה הפעם הראשונה שבה המשפחה תבוא לבקר וגם זה יהיה לשעה קצרה, ממש קצרה שבסופה תראה אותם מתרחקים מהש"ג וממש תרצה ללכת אתם. את המכה הכואבת באמת תקבל כשתראה את התמונות שהחברים העלו לפייסבוק מהבילוי הלום השיכר בפאב האהוב עליכם במרכז העיר.
#8 מי מתנדב? דילמה קשה
אתם בטח שואלים את עצמכם – למה זה רגע קשה? במהלך הטירונות יהיה לפחות מקרה אחד שבו כל הפלוגה תצא הביתה בשבת ושעתיים לפני היציאה הביתה, המפקדים יבקשו מכל מחלקה שני מתנדבים שיוותרו ויישארו לשבת שמירות. ברור לך שאתה רוצה ללכת הביתה ומהר. אתה יודע שהשבת הזו תתווסף לשבת הבאה שכולם יישארו ובקיצור, עוד שבת בצבא בזמן שכולם קורעים את העיר, ממש לא באה לכם בטוב. יום ראשון אחרי שתשאר שבת בהתנדבות יהיה קשה יותר מכל יום ראשון אחר, במיוחד כשהחבר'ה יספרו לכם חוויות מסוף השבוע שאתם טחנתם בו שמירות. מצד שני, יש משהו מאוד הירואי בלהתנדב - ואין ספק שהמפקדים יעריכו אותך יותר. אז אם יש לך מחשבות על קצונה...
#9 טרטורים: "תרגול נוסף"
תקראו לזה איך שאתם רוצים - קאדרים, שעות תרגול נוספות או כל דבר אחר, מדובר בתופעה שהיתה, קיימת ותלווה עוד צה"ל שנים רבות. למה? כי בצה"ל מחנכים דרך הרגליים והידיים ולא דרך הראש. הרגע הזה שהמפקדים צועקים עליך וגורמים לך לזחול הלוך ושוב תוך צעקות זמנים "30 שניות זוז" יכול פשוט לשבור אותך. את הטירון יריצו ממקום למקום מבלי להגיד לו מה היעד, או לעץ שתמיד נראה כאילו הוא זז ומתרחק. עד לפני כמה שנים, תיזוז שכזה יכול היה להיות למרחק של עשרה קילומטרים ואפילו יותר. כיום, הצבא מפקח באדיקות על הנושא, אבל זה עדיין קיים תחת שם מכובס: "תרגול נוסף".
#10 תרגילי סדר: "שמאל-ימין-שמאל", כבר עדיף תרגיל פלוגה
מספר ימים לפני שתסיימו את הטירונות יצמידו את כולכם אל הרס"ר ויחד אתו תתרגלו ת"ס (תרגילי סדר) תס"חים (תרגילי סדר חמושים). שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים ולילות על גבי לילות תלכו בשלשות לקול "שמאל ימין" הלוך ושוב. תעשו את זה בכל מזג אוויר וכמובן עם הרס"ר מסעיף מספר ארבע, מה שרק יקשה את כל העסק. התרגילים האלה יתסכלו אתכם עד כדי כך שתגידו שעדיף לעשות תרגילי מחלקה אולי אפילו תרגילי פלוגה ורק לא ללכת כמו ברווז 10 שעות במגרש של 25 מטר מרובע.
פספסנו כמה רגעים חשובים? ספרו לנו עליהם ב-pzm@mako.co.il