צ'ונג, צעיר, פעור, הלמוט, שוקיסט, ביזון, ביזבז, ירוק, בשר טרי - אלו הם רק חלק מהכינויים המודבקים ליצורים הבזויים ביותר בשרשרת המזון הצה"לית, הצעירים. מיד עם סיום שרשרת החיול בבקו"ם והמעבר ליחידות השונות מקבל כל חייל את התואר המנמיך – "צעיר", ולא במובן הרענני, הוויטלי והעולץ של המילה, אלא יותר במובן של "הנה בא הבחור החדש שיעשה את כל העבודות השחורות שכבר נמאס לנו לעשות".
במידה ואתם צעירים, כדאי לכם לדעת לזהות את בני מינכם - הצעירים האחרים. אלה חיילים במעמד שלכם שכנראה לא יסנג'רו אתכם ולא יסתלבטו עליכם, ויגידו לכם שעד שיגיע תאריך השחרור שלכם לצה"ל כבר יהיו בארסנל חלליות ורובי לייזר.
האם נס הוותיקה סר מן העולם?
אם יש מקום שבו לחייל צעיר אין ספק באשר למעמדו הנחות מבחינת פז"ם, אלו הן הפלוגות הוותיקות בגדודי החי"ר. למרות השמועות העיקשות על ביטול ההיררכיה של "ותיקים-צעירים" ועל כך ש"היום זה לא כמו שהיה פעם", מסורת ארוכת שנים של טחינת צעירוּת בגדודים בכל זאת נחקקה בהווי היחידתי והולידה עולם פנימי שזר לא יבין.
כאשר חייל צעיר מגיע לפלוגה הותיקה, שמור לו לא רק יחס מתנשא אלא גם נטל לא קל מבחינת המשימות הפלוגתיות. לנצח יהיו אלה בעיקר הצעירים שיאלצו למלא אחר הגחמות הפסיכיות של הרס"פ, כולל הברקת כלי הנשק הפלוגתיים, הוצאת הציוד מהמכולות ועוד.
אחד הטקסים המסורתיים בפלוגות הוא "נס ותיקה" ("נס רובאית" או "נס מסייעת"); נס קפה עלוב עשוי אבקת אינסטנט וחלב עמיד דוחה הנחשב למשקה האלים, אשר לצעירים מותר לשתות ממנו רק באירועים מיוחדים. כדי להכין את הנס מתקבצים הצעירים במעגל ומערבבים ("מדרבקים") במשך כמעט שעה את אבקת הנס-קפה עם סוכר וטיפת חלב, עד שנוצרת משחה חומה ומתקתקה, חלקה מגרגירים. על המשחה מותז בלחץ החלב כדי ליצור קצף, ולכל זה מוסיפים קוביות קרח: לותיקים מוזגים ראשונים, הצעירים מקבלים את מה שנשאר, אם נשאר.
באופן כללי "טחינת הצעירות" נאסרת בשנים האחרונות על ידי המפקדים. הנורמה הצה"לית משתנה, ובגולני ובצנחנים כבר לא משלבים את הצעירים בפלוגות הוותיקות; פלוגת המסלול עולה כולה כיחידה אורגנית והופכת לפלוגה ותיקה, שכולם בה צעירים – או ותיקים – באותה המידה. המגמה הצה"לית היא להמשיך בדרך זו, אבל אין זה אומר שמיטב המוחות הצה"ליים יפסיקו להמציא כינויים יצירתיים ודרכים חדשות לסנג'ר את הצעירים.
כל הדרכים לזהות חייל צעיר
לא סתם אומרים על חיילים צעירים שיש להם עדיין "ריח של בקו"ם": הפז"ם האפסי שטרם הספיקו לצבור ניכר גם בהופעה החיצונית שלהם. אין מה לעשות, כדי להשתפשף לוקח זמן – והקלישאה הזו תקפה גם לבד המדים הצבאיים. מדי הדקרון החדשים שרק יצאו מהאריזות, הנעליים המבריקות והכומתה הלא משופצרת מוסיפים ללוק המצ'וקמק של החייל הצעיר, וגם העובדה שהחל מאוגוסט 2010 מחלק צה"ל לחיילים כומתות משופצרות לא משנה הרבה מהחזות השלומיאלית של הצעירים. קל לזהות צ'ונגים לפי ההתנהלות המסורבלת שלהם עם הנשק; אלו שעדיין לא התרגלו להיסחב עם הבזנ"ט לכל מקום דופקים את הקנה בברכיים של כל מי שהם חולפים על פניו באוטובוס.
סימני זיהוי נוספים של צעירים: אצל חיילים קרביים יבלוט העדר תג היחידה, אותו יקבלו רק בתום מסע תג. ניואנס דק מופיע בטבעות המתכת הקטנות שבנעליים, איפה שמעבירים את השרוכים – אצל צעירים הן בצבע שחור, כאשר עם הזמן הצבע מתקלף והן מזהיבות. גם לגומיות שמהדקות את שולי המכנסיים לנעליים יש נטייה להתחיל ממש גבוה מעל הנעל, ולרדת לכיוון הסוליות ככל שהפז"ם דופק. צעירים נוטים לסחוב את פק"ל הכיסים שלהם, בנדולרה קטנה עם סכין יפנית ומברג, גם על מדי ה-א' משום מה, אולי כדי לשפצר משהו בתחנה המרכזית. וכמובן, הדיסקית – דיסקית לא משופצרת שמנצנצת על הצוואר היא סממן מובהק של צעירים, אבל גם של טבחים, בעצם.
אם אתה צעיר אתה בהכרח גם פעור
אולי זה בגלל המעבר החד מהאזרחית המוכרת אל הטריטוריה הצבאית הכאוטית, אבל חיילים צעירים פשוט מאמינים לכל שטות שנפלטת לעברם – "הנפצה" בעגה צבאית. הנפצות קבועות רצות בכל מחזור גיוס, מסרבות לגווע, כמו אגדות עם: למשל, לשלוח צעיר לאפסנאות ולבקש ממנו שיחתום על "אבקת חשמל"; לשאול צעיר אם הוא קיבל בבקו"ם תלושי קנייה לשק"ם, או להציע לחייל חדש לחתום על חתול באפסנאות, כדי להתמודד עם מכת העכברים.
ישנם כמובן גם המנפיצים הזדוניים, אלה שמפזרים שמועות כמו פתיונות ומחכים שחייל צעיר ינגוס בהן ויספק לחבר'ה את הדאחקה הזמנית. בדרך כלל זה "שמעתם, יוצאים חמשוש" כשבפועל לא חמשוש ולא נעליים, או "שמעתי שמבטלים את הרגילה" כשרוצים להפיל את המורל הלאומי בקרב הצעירים.
הנפצה יכולה להיות מוצלחת כמו זו שאירעה לפני כמה שנים באגף התקשוב בצה"ל, ובה הופל חייל צעיר בפח כשנאמר לו כי בשל סכנת קריסה של התקרה במשרד יש לעבוד מול המחשב רק עם קסדה על הראש. המסכן תועד מן הסתם במצלמה, אבל צה"ל השבית שמחות ושקל להעמיד את המנפיצים לדין.
מאפיינים נוספים של צעירים בולטים בתקשורת בינאישית, כלומר, בכל פעם שהם פותחים את הפה או מנסים להצדיע ביד הנכונה. המונח "שאלת קיטבג" הרי נולד בזכות צעיר שלא ידע מתי לסתום: שאלות קיטבג לא רק שאינן מועילות לצעיר הסקרן, מכיוון שבדרך כלל התשובה עליהן ברורה מאליה, אלא הן אף עשויות, קרוב לודאי, לסבך את השואל. לדוגמא, אם המפקד אמר "60 שניות עמדתם ברחבה עם כל הציוד עליכם", עזבו, אל תשאלו אם להביא גם את הקיטבג.