ארבע לפנות בוקר, הבסיס עוד רדום, חתולים מחפשים איזה נשנוש בפחים, השמיים מתחילים להתחמם לקראת השמש והצוות של אח"י יפו מתעורר. אנחנו מפליגים היום מוקדם וצריכים להכין את הספינה ליציאה לים, לדאוג שהכל במקום, מחוזק (מה שנקרא אצלנו "לאשינג") כדי שלא יעוף מהגלים. אחרי סנדוויץ' קטן של סילאן וטחינה גולמית אני הולך לבדוק מה שלום הבייבי שלי – תותח הנ"מ.
שלושה טון של עוצמה נחים על סיפון החרטום, תותח וולקן מיוצב שמטרתו להשמיד כל טיל שמאיים עלינו יחד עם מערכת ה"טיל נגד טיל" של חיל הים, "ברק". תותח הנ"מ שלי יורה 3000 קליעים בדקה בשעת הצורך כדי ליצור ענן של פגזים שיפוצץ את הטיל במעופו. כל זה יקרה מספיק רחוק כדי שחתיכות הטיל לא יתפזרו על אנשי הגשר. אני הטכנאי שאחראי לתחזק אותו. בפרק ההכשרה שלי למדתי את אופן הפעולה של התותח הנ"מ ובגדול מה התפקיד שלי בטיפול בו. מאז שהגעתי לספינה אני מתמקצע מיום ליום, לומד להקשיב לו, מה טוב לו, מה הוא אוהב. ביום-יום אני שומר עליו ואני יודע שבעת הקרב הוא ישמור עליי. ערבות הדדית זה ערך חשוב. כשמתנגן הדואט בין המאג למקלע הכבד ותותח הנ"מ יורה צרור של 60 פגז בשנייה, אפשר לחוש כמה עוצמה יש לכלי הזה ומה החשיבות שלו בשמירה על ביטחון המדינה. זה לא נדיר. בספינה, הלוחמים אחראים על המערכות והם צריכים ללמוד לתפעל מערכות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם – אין אפשרות לתת למוח שלך להתנוון.
אבל לפני הכל – אני איש צוות בספינה שהיא בית נייד, היא צפה ומגרש המשחקים שלה, הים, מהווה שבעים אחוזים משטח כדור הארץ. ספינות מאז ומעולם עוררו אצל האדם דחף עז להעז, לצאת להרפתקה, למסע שסופו לא ידוע. כשהגעתי לספינה היא בדיוק חזרה מהפלגה. נפגשנו באילת ובשלושה חודשים במפרץ הים אדום צברתי חוויות בלתי נשכחות: להקות דולפינים מדהימות מקפצות מול החרטום, שקיעות ששורפות מידי ערב את העיניים והעננים שמסביבך במדבר אין סופי. לא הרבה זמן לאחר מכן, מצאתי את עצמי בבסיס סלמינה ביוון. אלו היו שלושה ימים של כיף, טיול באתונה ובחוף פיראוס. היה תענוג. כמובן שגם התאמנו שם עם הצי היווני.
"אתה מזהה אדם לפי ריח הנעליים שלו"
כמו שאתם מבינים, להיות איש צוות בסטי"ל זו חוויה שקשה לתאר, על כל מה שהיא כוללת. אני חושב שאין עוד הרבה יחידות בצה"ל שדומות לספינות במובן של הצפיפות שהלוחם חווה כאן. היום-יום כל כך אינטנסיבי ויוצא לך להכיר אנשים כל כך טוב עד שאתה מזהה אדם לפי ריח הנעליים שלו וקצב הנשימות שלו בלילה. קשה לתאר איך עשרות לוחמים חיים בספינה בגודל של עשרות מטרים. אבל בכל זאת, נסו לדמיין קן נמלים ביום עבודה שגרתי, זה בערך זה. לכל לוחם פה יש תפקיד משלו והכשרה שלו: מכונאי, נשקים, ימאים וטכנאים של מערכות, אבל כולם עם מחנה משותף – ההבנה שעלינו נשענת הספינה.
מעבר לזה, השגרה פה מאפשרת ולעיתים גם מחייבת אותך להשתפר בתחומים לא שגרתיים עבור לוחם בצבא. מעבר לידע שנדרש ממך כלוחם שמפעיל את המערכת שלו על גבי הספינה, אתה צריך ללמוד להתנהל ביעילות ומקצועיות, לבשל אוכל טעים ובכמויות גדולות לכל הצוות בספינה, לדעת מצד אחד לכבות שריפה באחד מהמדורים (חדרים) בספינה ומצד שני להתמודד עם מצב של הצפה כתוצאה מפיצוץ באחד הצינורות או מחור שנפער באחת מהדפנות. עם הניסיון של השירות על הסטי"ל, הטכנאים כאן יוכלו להתקבל בקלות לעבודה בצי סוחר.
מגוון התפקידים בספינה הקטנה, רחב כמו הים הגדול. מי שרוצה, יכול להתפתח לאיזה כיוון שיחפוץ אחרי שיתמקצע לחלוטין בתפקיד שלו. השירות בספינה שונה כל כך שרוב החברים בבית לא יבינו מה עובר עליכם פה. עולם המושגים שאתה נחשף אליו בספינה הוא עצום ובבית זה יישמע כמו שפה זרה.
אנחנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים מבלים שבועות שלמים בלב ים וכן, גם די צפוף, אבל בתכל'ס, הזמן עובר פה על הכיפאק, היציאות לא רעות, המפקדים שלך הם אנשים איכותיים ומקצועיים שעברו את ההכשרה אולי הכי יוקרתית בצה"ל (קורס חובלים). כשאנחנו בבסיס, הקרבה לים והכרמל והגנים הבהאיים ברקע מהווים אחלה תפאורה. בקיצור שווה לבוא.
למתגייסים היקרים שמצטרפים אלינו בעוד כשבוע וחצי, אני מאחל לכם שיהיה המון בהצלחה בשירות. אני בטוח שתהנו!
*** הטור נכתב על ידי לוחם בספינת הטילים אח"י יפו