כבר כשהתגייסתי רציתי להיות מדריכת מורן (מה שקרוי גם מדריכת מיתר), כי שמעתי שזו ההדרכה הכי טובה ומעניינת לבנות.
מדריכות הסימולטור מאמנות את החיילים בסימולטור של טיל ה"תמוז", בהפעלתו מתמחה היחידה, אחד לאחד כמו במציאות. בטירונות, באימון המתקדם, בהכנה ובהשלמה לקורס קצינים, כל החיילים עוברים אצל המדריכות. מדריכות ההדרכה הפרונטאלית מלמדות בכיתה את כל הנושאים העיוניים. המדריכות, בשני התחומים, בעצם מחזיקות ברמת ידע גבוהה מאוד בכל הקשור לאמל"ח. בשטח יש לנו מדריכות שמסמיכות נהגים על הכלים, וגם שאר המדריכות יורדות לשטח בכל פעם שצריך להעביר הדגמות וחניכה. הרבה פעמים הן נמצאות בשבועות שטח עם החיילים.
טילי ה"תמוז" הם טילי נ"ט (נגד טנקים) הנחשבים למתקדמים ביותר בעולם. הטיל מהיר ביותר ומסוגל להגיע לטווח של 25 קילומטרים, עם יכולת פגיעה בסוגים רבים של מטרות שעליהן הוא "ננעל" ובמקרה הצורך, אף עוקב אחריהן באופן עצמאי. בימי מלחמת לבנון השנייה שיגר צה"ל 600 טילי "תמוז" בעלות של 300 מיליון שקלים. גם במבצע "עופרת יצוקה" ברצועה נעשה שימוש במערך הטילים.
הכל תלוי ברמת השקעה
ההכשרה לתפקיד אורכת כחמישה חודשים. היא מתחילה בטירונות רובאי 02 מורחבת בת חודש, הכוללת שבועות שטח, ניווטים ותכנים חינוכיים. לאחר הטירונות מתחילים חודשיים של שיעורים עיוניים יעודיים, הדגמות, מבחנים והתנסויות הדרכתיות, שבסופם ממוינות הבנות לתפקיד מדריכות הדרכה פרונטאלית או מדריכות סימולטור. מרגע החלוקה, כל מדריכה עוברת חפיפה של חודשיים וחצי, במסגרתה היא מתמקצעת בתפקידה ובסופה היא עוברת מבחן מסמיך.
כבר שנה וחצי מתקופת השירות מאחוריי ואני עדיין לומדת, עדיין מוצאת אתגרים ותמיד יש לאן להתפתח. גם כשמתחילים להרגיש תחושה של מיצוי, כבר עוברים להדרכה ברמה יותר גבוהה – החל מהדרכות מסלול ועד קורס קצינים. לקראת השחרור, החיילות הותיקות מקבלות אחריות נוספת, בין אם זה לנהל משרד או להיות אחראיות על קורס מסוים, ולכן אפשר לקבל סיפוק גדול מהתפקיד. הכל בעצם תלוי ברמת ההשקעה.
התפקיד ייחודי מאוד לבנות, מחובר לשטח ולחיילים, ותנאי הקבלה עומדים על פרופיל 72 ומעלה וקב"א 53 ומעלה. לאחר המיונים, רק הטובות ביותר מגיעות להיות מדריכות מורן. גם ביחס להדרכות אחרות בצבא, המקצועיות שנדרשת כאן היא מאוד גבוהה.
לא קל, אבל שווה את זה
אני, למשל, אחראית על ההתמחות בסימולאטור של המגויסים הטריים, ואני יכולה לומר שזה תפקיד עם אחריות, משום שלומדים איך לבנות קורס הן מבחינה מקצועית והן מבחינה ניהולית, תוך עבודה תחת לחץ והעברת הדרכות נוספות מהצד. החיילות גם לוקחות חלק נכבד במטלות הבסיס. זה לא קל, במיוחד כשצריך לשלב את זה עם הדרכות, אבל זה חלק בלתי נפרד מהשירות, וברגע שנהנים מהעשייה והחברה כאן, העול של המטלות מתגמד.
לקשרים החברתיים שיצרתי כאן אין תחליף: התגייסתי עם 18 בנות איכותיות שאיתן עברתי כל יום בשירות שלי. חווינו יחד את כל הרגעים המשמעותיים בשירות, צחקנו יחד, בכינו יחד, למדנו, התפתחנו והתבגרנו ביחד. כיום אני יודעת שלא מצאתי חברות בצבא, מצאתי אחיות לחיים. כשמגיעים ביום ראשון לבסיס יש תחושה שהגענו הביתה. בזכות האווירה המשפחתית והאינטימית נוצרים קשרים אישיים בין החיילים וכל חווית השירות הצבאי שלי מקבלת משמעות חדשה.
לא חסרים רגעים מרגשים: בטקס הסיום כל המשפחה שלי הגיעה לראות אותי. זאת הייתה הפעם הראשונה שאמא שלי ראתה אותי על מדים והמ"פ שלי העניקה לי את השרוך שלה. אחרי כל המאמצים וההשקעה, זה היה שווה את זה.
יש גם רגעים קשים. בהדרכות הראשונות היה לי מאוד לחוץ. היה עמוס, לפעמים זה היה בלילה והתרגשתי נורא. הרבה עמד על הכף והייתי צריכה להוכיח את עצמי. כבר אחרי שבועיים נכנסתי לעניינים והרגשתי יותר ביטחון. לכולם יש את הפחד הראשוני הזה, אבל מה שמאוד חיזק אותי הוא שכשפגשתי בחיילים שוב הם אמרו לי שהם זוכרים אותי ואפילו שהייתי ממש טובה. זה ממש מחמם את הלב ומשמח. נורא נהניתי אחרי זה להיכנס שוב להדרכות בגלל הקשר המיוחד עם החיילים.
אני ממליצה על התפקיד בחום לבנות שמעוניינות בהדרכה ומוכנות להשקיע את כל כולן. אמנם העבודה קשה, אבל היא שווה את המאמץ. לא רק שמשתחררים עם ניסיון וכישורים הדרכתיים מרשימים – יוצאים מהצבא גם עם חברויות לחיים, שאין להם תחליף.