כשהייתי בכיתה י"ב החלטתי, כמו מרבית חבריי, לא להתגייס מיד לצבא אלא ללכת ללמוד בישיבה. כיוון שהחלטתי שאין מצב שאני מוותר על שירות מלא, בחרתי ללכת ללמוד בישיבת "מעלה גלבוע", במסגרתה משרתים 3 שנים מלאות, במהלכן ובסופן חוזרים לישיבה לכמה חודשים.
בישיבה דיברו איתנו על מגוון תפקידים בצה"ל. אחד התפקידים שמשכו אותי היה הנדסה קרבית, ולאחר חצי שנה בישיבה הרגשתי שאני מוכן להתחיל בשירות הצבאי. התגייסתי ביולי 2009, כלוחם בהנדסה קרבית. יצאתי לקורס מ"כים ושובצתי כמש"ק בצמ"ה (צוות מכני הנדסי). אחרי שנתיים בהנדסה קרבית, חיפשתי אתגר חדש, וכך שמעתי על התפקיד של לוחם בחפ"ק (חוליית פיקוד קדמית). התפקיד נוגע בכל התחומים של לחימה בעזה; בכל פעם שיש אירוע בגזרה – למשל אירוע ירי או ניסיון חדירה – אנחנו "קופצים" לאזור על מנת לנהל את האירוע.
התפקיד שלי בחפ"ק הוא להיות הקשר של סגן מפקד החטיבה הצפונית. אני מתפעל את מערכות הקשר ומעלה את המפקד לתדר שהוא רוצה לדבר בו עם הכוחות. בחפ"ק תפקידים נוספים, ומלבד התפקיד שלי כקשר יש עוד שלושה לוחמים שמסייעים למפקד ומתלווים אליו לכל מקום שאליו הוא הולך על מנת שלא יתפעל את האירוע לבד.
בהתחלה לא ידעתי מה בדיוק אני הולך לעשות, אבל היום אני מאוד מרוצה. יש לנו הווי מטורף; אנחנו חלק מלשכת מפקד החטיבה ובזמן הפנוי שלנו אנחנו נמצאים יחד עם חפ"ק המח"ט ועם המזכירות של הלשכה. המסורת האהובה עלינו היא לערוך ארוחת שבת גדולה בכל מוצאי שבת ביחד עם כל החברים, שבה אוכלים את האוכל שההורים דואגים לשלוח לנו מהבית.
מה שאמא לא צריכה לדעת נשאר אצלי
אירוע אחד שזכור לי במיוחד קרה כשיצאתי עם המפקד שלי הביתה ונסענו ברכב פרטי. חמש דקות אחרי שיצאנו מהחטיבה שמענו בקשר שהייתה חדירה לגזרה, ממש קרוב אלינו.
המפקד שלי הסתובב אלי ושאל "מתאים לך לקפוץ לשטח?" תוך דקה כבר נכנסנו לשטח עם רכב פרטי, שם תפסנו את המסתנן. זו הייתה חוויה אחרת לגמרי, לתפעל את האירוע מתוך רכב פרטי ולא מהג'יפ עם כל המערכות שלנו.
סדר היום שלנו הוא לא קבוע. עקרונית יש את הלו"ז של הסמח"ט, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה פתאום ואיזה אירוע ייכנס בצורה בלתי מתוכננת. אצלנו אף אחד לא מפחד לקפוץ לאירוע, כי כולנו ביחד ואנחנו סומכים האחד על השני. אני מספר הרבה על התפקיד שלי לאחים ולחברים והם מכירים ומבינים את זה, אבל להורים אני מספר פחות. מה שאמא לא צריכה לדעת נשאר אצלי.
אני כבר יותר משנה וחצי בחטיבה ומאוד נהנה מבחינה חברתית. האנשים ממש טובים. ביומיום קשה לי להבין שאני עושה משהו משמעותי, אבל בסופו של דבר אני משתדל שהעבודה שלי תהיה כמה שיותר מקצועית, להיות כמה שיותר בכוננות גבוהה. אני בורג קטן במערכת ששומרת על המדינה, וזו הרגשה טובה לדעת שאני נמצא במקום הנכון.
>> החטיבה הצפונית ואוגדת עזה זכו בפרסי הרמטכ"ל כיחידות מצטיינות לשנת 2011