כלי רק"ם של צה"ל דוהר מעומק הרצועה לכיוון הגדר. הכלי מעלה עננים של אבק ובבטן שלו, החובשים מעניקים טיפול ראשוני לפצוע שנפגע באחת מהתקריות שהיו ברצועה, אחת מני רבות. הכלי חוצה את אזור הגדר כאשר מהצד השני מגיע מסוק ינשוף של חיל האוויר ונוחת בסמוך לאחד מהקיבוצים באזור. מבטן המסוק מזנקים לוחמים של יחידת 669 ורצים לכיוון האלונקה. מפגש מהיר בין כוחות הרפואה על הקרקע ואלו שהאוויר והאלונקה מאובטחת בבטן המסוק. רעש המנועים מתגבר ומסוק הינשוף מזנק לאוויר בתנועה חדה. דקות ספורות לאחר מכן, הינשוף נוחת באחד מבתי החולים בארץ. תחת לא מעט עדשות מצלמה, מובילים את הפצוע לחדר הניתוח. חייו ניצלו בזכות הגעה מהירה לבית החולים, והטייסים? הם חזרו לכוננות לקראת ההזנקה הבאה.
החילוץ הזה שהייתי הייתי עד אליו במהלך סיור באזור הרצועה היה אחד בתוך שגרת חילוצים של חיל האוויר בימים מאז פרץ המבצע. עשרות רבות של פצועים חולצו על ידי מסוקי חיל האוויר כשעליהם צוותים של 669, פעילות שבזכותה "שרידות הפצועים עלתה באופן משמעותי", כפי שאמר קצין בפיקוד הדרום. עוד סיפר אותו קצין, "אני יודע באופן אישי על שלושים חיילים שאם לא היו זוכים לפינוי מוסק מהיר, היו מצטרפים לרשימת החללים ואני מאמין שהמספר גבוה יותר".
עומס העבודה הביא את צוותי המסוקים לעבוד ב"שיטת המחסנית". בשיטה זו, צוות אוויר שחזר ממשימה, מוחלף על ידי הצוותים האחרים שיצאו למשימתם. בזמן שהם באוויר, הוא מתכונן לקראת ההקפצה הבאה. "נכנסנו למצב של לחימה ויש לנו כמה מסוקים באוויר כל הזמן. הצוותים רק מגיעים לטייסת ותוך פחות מרבע שעה כבר נדרש צוות להמריא למשימה הבאה", סיפרו השבוע טייסים מטייסת החרב במתהפכת לאתר חיל האוויר. "פעלנו מאז שעות הבוקר ופינינו פצועים לקבלת טיפול רפואי בישראל", סיפר רס"ן נ', סגן מפקד טייסת מובילי הלילה.
"שאין לי מחשבה שנייה אם להיכנס לשטח חם או לא. התשובה ברורה"
את חלק מאותם הטייסים יצא לי להכיר באופן אישי כאשר הצטרפתי לאימון חילוץ של טייסת החרב המתהפכת. "עיקר המורכבות בחילוץ זה שאני נמצא בעצם בכוננות וצריך להמריא תוך 15 דקות מקבלת קריאה כשאני לא יודע לאן אני ממריא", הסביר לי אז רס"ן א', סגן מפקד הטייסת וטייס בעל רזומה מבצעי עשיר. עוד סיפר לי על הדרישות הכבירות מהטייס. "הוא צריך לקחת את הכלים שברשותו ולהתאים אותם למשימה. הוא צריך להבין מה הקשיים ואיפה יידרש לעצור, להבין ולהסתכל בעיניים על התמונה כולה. הכל בלחץ ובמגבלות של זמן וצריך לדעת לנהל את הלחץ, להבין שיש פצוע, אולי הולך למות ולהגיד 'הבנתי' ולהתאים את זה לסדר פעולות, לבצע בצורה רציונאלית שקולה ומסודרת ובעיקר בטוחה, כי אנחנו אחראים גם על צוות של שמונה אנשים, הטייסים וצוות 669".
ביום שני השבוע התבשרנו על עוד סדרה של אירועים קשים בהם נהרגו עשרה לוחמים ורבים נפצעו. גם הפעם היו אלה מסוקי הסער של חיל האוויר, ינשופים ויסעורים, שהוזנקו במהירות ונחתו שם האחד אחרי השני. לא פעם הם נאלצים לעשות זאת תחת אש כשלכולם ברור שהפלת מסוק תהפוך באופן מידי לתמונת הניצחון של הצד השני ולנזק משמעותי בצד שלנו.
"בסוף אתה מבין שאם יצאת להזנקה מהסוג הזה, סימן שצריך אותך ומהר", אמר לי טייס מסוקים במילואים שלוקח חלק במשימות החילוץן. "אתה כבר נמצא בכוננות, ככה שההזנקה מאוד מהירה ויחד עם הששים (669), אתה יוצא לכיוון הרצועה כשלא פעם אתה מקבל את הנתונים באוויר. לא מזמן היה לי חילוץ של פצוע קשה שלא ניתן היה לקרב אותו ונחתנו בשטח תחת אש. אתה לוחץ על החבר'ה לזרז עניינים, אבל ברור לך שגם ככה הם עושים את זה מהר. מה שאני רוצה להגיד זה שבסופו של דבר, בדיוק בגלל הדברים האלה עברנו הכשרה ארוכה ואימונים יקרים, כך שאין לי מחשבה שנייה אם להיכנס לשטח חם או לא. התשובה ברורה". אחד מהפצועים שחולצו תחת אש, חשוב להגיד, היה סרן ליעד לביא מגדס"ר צנחנים שנפצע באורח אנוש. לאחר שהיה מאושפז מספר ימים, נפטר מפצעיו. אביו של ליעד, שמוליק, סיפר שמסוקי חיל האוויר חילצו את בנו מזירת הקרב תחת אש מקלעים כבדה מאוד. סרן ליעד לביא ז"ל, כאמור, לא שרד את פציעתו, אבל הפינוי המהיר באמצעות המסוקים נתן לו סיכוי.
"מבחינה מקצועית התאמנו על דברים הרבה יותר מורכבים, אבל כשאתה יוצא בחושך לחילוץ של חיילים פצועים, במיוחד כשזה תוצאה של אירוע גדול, משהו מרגיש לך שונה", מספר טייס מסוקים שהשתתף בחילוץ הנפגעים בקרב של גולני בסג'אעיה. "אנחנו ממריאים ומקבלים מהמקשר בשטח עוד ועוד נתונים שרלוונטיים למשימה שלנו. מכל דיווח כזה, אתה קולט לאן אתה הולך ומבין שיש שם משהו גדול. אני לא אשקר. בהתחלה את מתנתק ופועל כמו באימונים, שומר על מקצועיות גבוהה כדי לא לפגוע במשימה, אבל אחרי שאתה נוחת או לפחות אני, כי לא כולם ככה, אז אתה הולך לראות טלוויזיה או קורא בעיתון ומבין לאן נכנסת ומה עבר עליהם. זה לא פשוט כי גם לנו יש ילדים והרגש האבהי נמצא עמוק בלב".
הרגש לא פוסח על אף אחד ולכל אחד מהטייסים יש את רגעי השבירה שלו. טייס מסוקים נוסף, שיתף אותי גם הוא במה שעובר עליו מחילוץ לחילוץ, במראות שאליו הוא נחשף וברגעים שהדברים צפים אצלו. "כשאני באוויר אני מנותק מהרגשות באופן טוטאלי. יש לי אחריות לצוות שאיתי ואחריות למשימה שהיא חילוץ נפגעים. אני יכול לספר על אחד החילוצים שהייתי שותף להם שהגענו והיה המון רעש בקשר. ביצענו נחיתה וכל האבק עולה. במקביל מזהירים אותך מירי ממקום כזה וירי ממקום אחר ואז האבק שוקע ואתה רואה את כל החיילים והאלונקות רצים לך לאווירון. הגנבתי איזה מבט, אבל משהו מהיר וקצר שאחריו ישר החזרתי את הראש והמחשבות לקוקפיט. אצלי המתח התפרק בנחיתה בסורוקה. יש כאלה שמפרקים אותו רק בטייסת ויש גם כאלה שלא מפרקים אותו בכלל ושומרים בבטן".
זוועות המלחמה חודרות את המסוק
אחת השאלות ששאלתי את רס"ן א' מטייסת החרב המתהפכת באימון שבו הצטרפתי אליהם, הייתה האם הם מסתכלים בזמן הטיסה לאחור, אם הם נחשפים למראות הקשים שבבטן המסוק או שאולי מעדיפים להתעלם כדי לא לפגוע במשימה או שלא לצרוב את זה במחשבה. רס"ן א' ענה לי שהוא מעדיף שלא להסתכל לאחור והוסיף, "אני מרגיש מאוד טוב עם השירות שלי כי יש לי הזדמנות להציל אנשים, מה שלא קורה בהרבה מקומות אחרים. בהחלטה מודעת אתה מסכן את החיים כדי להציל. קרה לי פעם שהיה מחולץ שהתעניינתי מה קורה איתו, אבל אני מעדיף לנתק אמוציות ולעשות את זה בצורה מקצועית". בשיחות עם הטייסים השבוע, חזרתי על אותה השאלה וקיבלתי תשובות מעורבות. "האמת שכן, גם בגלל ייצר הסקרנות, מודה, וגם כדי להכניס לעצמי לראש למה אני פה", ענה אחד הטייסים והוסיף, "אנחנו רואים באווירונים שלנו מראות לא פשוטים בכלל. כבר ראיתי השבוע חיילים עם המון חורים בגוף או כאלה שנראה כאילו או שלא בכאילו, הם נשרפו. בכלל אתה רואה את אלה שנפגעו ממטענים שזה מראה מזעזע, אבל זה מכניס אותך עוד יותר להבנה של למה אתה פה ולמה בחרת להיות טייס מסוק. אני מעריך מאוד את האחים והקולגות שלי מהקרב, אבל אומר לעצמי שהם לא נרדמים בלילה עם המחשבה של 'הצלתי לחייל את החיים, היום החזרתי לאימא את הבן שלה מגולני'. מבחינתי, זה שווה את המחיר שהמשפחה האישית שלי משלמת בגלל הקריירה שבחרתי. הם משלמים המון, אבל לא ניכנס לזה".
מבצע צוק איתן, כך נראה, עוד רחוק מסיום ובזמן כתיבת הכתבה אני מקבל עוד ועוד הודעות מדוברי בתי החולים על פצועים שהגיעו אליהם, חלק על מסוקים. אנחנו נמשיך לראות אותם במנחתים שבבתי החולים או כשהם מעלים ענני אבק סביב רצועת עזה. והם? "עזוב, תן לעשות את העבודה בשקט", סיכם אחד מהם בפשטות. ועדיין, בין התמונות ומבזקי החדשות כדאי שנזכור ונדע מה עובר עליהם.