אל השקט ששורר ביער חרובית, ליד צומת ראם, מצטרפות נביחות קצרות, ואת אדמת היער מכסות עשרות כפות רגליים קטנטנות. חיילים לבושים במדי ב' אוחזים ברצועות, ומובילים גורי כלבים ברחבי היער. אחת מהחיילות היא טוראי ענת גיטין, מאמנת בגורייה של מגמת הכלבנות בחיל האוויר, שמפצירה בגור הקטן שהיא מחזיקה לעלות על מגלשה בגן השעשועים ביער. וי, גור מסוג "מלינואה" בן שלושה חודשים, מייבב ומסרב לעלות. "חשוב שהוא ילמד להכיר את העולם, שלא יפחד", היא אומרת ומטפסת בעצמה על מדרגות המגלשה. "קדימה, וי!" היא מעודדת את הגור, שמתחיל לעלות באטיות במדרגות, מועד, ולבסוף צולח אותן. הם מגיעים לשפת המגלשה: וי עדיין מהסס, שולח כף רגל קטנה וגולש מטה. אחרי צליחת מבחן האומץ ענת מלטפת אותו בשמחה. "בתהליך אילוף הגורים אנחנו חושפים אותם לאנשים, למקומות ולריחות", מוסיפה רב"ט מיטל סוטיל, אחראית הגורייה. "המטרה היא שהכלבים יוכלו לעבוד בכל תוואי שטח ויהפכו לכלבים מבצעיים, שיתמודדו עם כל מצב".
ההתעקשות על כל צעד של הגורים הפעוטים אינה לחינם. את פרי העבודה אפשר לראות באותה שעה בצדו האחר של היער – כשהכלבים הבוגרים של המגמה מזנקים על שיחים גבוהים מלאי קוצים, מרחרחים בנחישות ומחפשים את חומר הנפץ שהוטמן שם מבעוד מועד. הפיכתם של הגורים הרכים ללוחמים נמרצים על ארבע היא תהליך מורכב, הדרגתי ומאתגר. לכל אורך הדרך, ה"מפקדים" של אותם כלבים הם חיילי מגמת הכלבנות של חיל האוויר, ובין ליטוף לזריקת כדור, הם מעבירים את הגורים סדרת אימונים אינטנסיביים שלא היו מביישים לוחם ביחידה מובחרת. בכל זאת, "מסלול הלוחם" של הכלבים יכול להימשך עד שנתיים – ארוך מהכשרת לוחם בסיירות המובחרות. "את הגור הקטן אנחנו צריכים ללמד הכול מאפס", מוסיפה רב"ט סוטיל. "להפוך בסופו של דבר ללוחם אמיתי".
הבקו"ם – חדר ההמלטות
מגמת הכלבנות היא חלק ממערך ההגנה הקרקעית של חיל האוויר, והכלבים שמשרתים בה מאבטחים את מחנות החיל הכחול. רוב הגורים מיועדים להיות כלבי מרדף אשר מאומנים לעלות על עקבותיהם של פולשים, להגיע אליהם ולנטרלם. יתר הכלבים, החל מגיל עשרה חודשים, מוכשרים לאתר חומרי נפץ.
הבקו"ם של הגורים, אפשר לומר, הוא חדר ההמלטה בגוריית המגמה שבבסיס חיל האוויר חצור. שרשרת החיול מתחילה כשהגורים – כולם תוצאה של הרבעה – מגיחים לאוויר העולם. כשישה שבועות לאחר מכן הם עוברים את המבחן הראשון שלהם – בו הכלבלבים מסומנים כ"גורים מובילים", כלומר כשירים לשרת בחיל האוויר, או מועמדים לפסילה – אלה שככל הנראה יימצאו לא מתאימים לשירות ויישלחו לאימוץ. "אנחנו בודקים את הביטחון העצמי ויכולת התקשורת שלהם, וגם את היצר הטבעי של כל גור. למשל, אנחנו מחפשים כלבים עם אובססיה לאוכל ולנשיכה, כי זה הבסיס לאילוף שלהם", מסביר מפקד המגמה, רס"ר יוני שוורץ. "כל הגורים נולדים עם התכונות הללו, אבל אנחנו מחפשים את אלו עם המינונים הגבוהים ביותר".
בשלב הזה, פחות מחודשיים מלידתם, חיילי הגורייה עוד לא יודעים לאיזו מגמה ישובצו הגורים – והמאמנים מתחילים בבניית רמה בסיסית של קשר ומשמעת. בגיל שבעה שבועות הגורים כבר מבודדים מאחיהם ואחיותיהם ומפוזרים לתאים, כשלכל גור מוצמד מאמן קבוע. "הקשר מתחיל מזה שהמאמן מאכיל אותו מהיד, מוציא אותו לטיולים ומנקה לו את התא. לאט־לאט הגור לומד להיות מפעיל, לא מופעל", מסביר רס"ר שוורץ. "למשל, הוא יודע שאם הוא קופץ על המאמן ומביט לו בעיניים הוא מקבל מזון".
אימוני המשמעת, השלב הראשון בהכשרת הגורים, מגיעים לשיאם כשהם בני שלושה חודשים ואורכים כחודשיים. במהלך ההכשרה המאמנות והמאמנים עוברים עם הגורים את חוויות התפתחותם הראשונות. "אנחנו רואים את הצעד הראשון שלהם, את הפעם הראשונה שהם פוקחים עיניים, את הגרגור הראשון", מתארת בחיוך טוראי שחר הוד, שמאמנת כרגע את וָויס – גורה צעירה ונמרצת. הן יושבות בתאה של וויס, בעוד הגורה מכשכשת בזריזות בזנבה, אוכלת מידה של הוד. "אנחנו גם רואות אותם חולמים בפעם הראשונה. לראות אותם רצים בשכיבה תוך כדי שינה, מצייצים בגיל כזה פיצקי, זה הדבר הכי מצחיק בעולם".
"מותר ללטף אותם ולהראות להם אהבה, אבל יש גם גבול"
פיית השיניים מגיעה לגורייה כשהגורים בני חמישה חודשים. שיני הכלבלבים מתחלפות והשלב השני של ההכשרה מתחיל – עבודה על יכולות הנשיכה. זה מתחיל בכדור גומי צבעוני שזוכה למעמד הצעצוע האהוב. "אנחנו נותנים להם לאסוף את הכדור מאחד החדרים, ולאחר מכן בשטח", מוסיף מפקד המגמה. "אחר כך מפתחים להם יכולת בסיסית של חיפוש".
בכל הקשור ללוח זמנים, הכשרת הכלבים לא פחות צפופה מזו של לוחמים שצועדים על שתיים ביחידות החי"ר. בשלב השני להכשרתם, יום האימונים של הכלבים מתחיל מעט לפני חמש בבוקר. המאמנים, אגב, לא צריכים לכוון שעון מעורר כדי לקום בזמן: נביחות הכלבים עושות את העבודה. שעת ההשכמה המוקדמת נועדה למנוע פעילות בעומס חום. "לכלבים חם יותר מאשר לבני־אדם, בגלל הפרווה", מסבירה טוראי נטע רכס.
המפגש עם הגורים, שמפתחים את שרירי הלסת והנשיכה האימתנית שלהם, משאיר לא אחת צלקות וסימנים סגולים על ידי המאמנים. למרות הסימנים על היד, או אולי בגללם, המאמנים מקפידים להישאר בסוג של דיסטנס מהכלבלבים. "מותר ללטף אותם ולהראות להם אהבה, אבל יש גם גבול", מסביר סגן מפקד המגמה, רס"ל צחי מסילתי. "הגבול עובר כשלתת אהבה משפיע על העבודה. אם מרגילים גור להיות כלב ליטופים, יכול להיות שכשיפעילו עליו לחץ באמצע פעילות הוא פתאום יתהפך על הבטן ויבקש ליטופים. צריך לזכור שבסוף לוקחים את הכלב הזה לפעילות מבצעית חשובה. הוא חייב לעבוד".
אחרי חמישה חודשים של אימונים ונשיכות, כשהכלבים בני עשרה חודשים, מגיע הרגע המכריע בהכשרת ההולכים על ארבע. צמרת מגמת הכלבנות מתכנסת, בוחנת את הציונים והתפקוד של כל אחד מהגורים – ומחליטה מה יהיה תפקידו: פעילות עם חומרי נפץ (חנ"ם) או מרדף. בהתאם לתפקידו העתידי, כל גור עובר הכשרה ייעודית שתכין אותו לשירות הסדיר שלו. אותם אימונים נמשכים עד שהכלבים בטווח הגיל שבין שנה וחצי לשנתיים. בשלב הזה הם מצטרפים לקורס גישוש בן שמונה שבועות, שנערך במגמת הכלבנות ומיועד לחיילים שמתגייסים למגמה ומפעילים את הכלבים - ה"נוהגים". בראשית הקורס כל נוהג פוגש את הכלב שישרת לצדו עד השחרור והם לומדים לעבוד יחד.
"ממש לראות את היצירה מול העיניים"
רב"ט בן זילברשטיין, חייל במגמה, רץ בזריזות בשדה סבוך בתוך הבסיס, על ידו שרוולון נשיכה. הוא פונה ימינה וממשיך לרוץ, עד שהוא חומק מהשביל ונעלם מהאופק. "בן־אדם רגיל לא ירגיש את ההבדל שנוצר בשדה הזה, אחרי שבן רץ דרכו. אבל הכלב מריח אותו", אומר סגן מפקד המגמה, שאוחז ברצועה אליה קשורה קיה, כלבה בוגרת וגדולה. "זאת כלבה שכבר עשתה 'קווים', זאת אומרת שהייתה עם נוהג באחד מבסיסי חיל האוויר עד שהוא השתחרר, ובין נוהג לנוהג היא חוזרת אלינו לאיפוס, כדי שנוודא שהיא עדיין בכושר מבצעי. אני מקווה שגם אני", הוא מחייך, נעמד לידה ומורה לכלבה: "ריח!" הכלבה מתחילה להסתובב בשדה, רס"ל מסילתי יחד איתה, אוחז ברצועה. "היא מחפשת ריח דומיננטי, שזה בעצם הריח של בן, שהוא הזר היחיד פה בין הניחוחות בשדה", הוא מסביר. בו־ברגע היא מושכת אותו במהירות אל המקום המדויק בו בן צעד רק כמה דקות קודם לכן. רס"ל מסילתי נגרר מעט אחריה ומעודד אותה. השניים נעלמים לתוך השדה וחוזרים אחרי כמה דקות, כשהיא אוחזת בפיה את שרוולון הנשיכה. מסילתי מתנשף מאחוריה. "זו התוצאה הסופית", הוא מסביר, "כלב שיכול לזהות חדירה לבסיס. עבורה זו משימה לכל דבר, והיא מצפה בסופו של דבר לצ'ופר, והצו'פר שלה הוא הנשיכה".
מערך הכלבים של חיל האוויר לא קופא על שמריו וממשיך להתפתח. בימים אלה מתקיימת במגמה סדרת אימונים ניסיונית חדשה, שמאמנת את הכלבים לאתר חנ"ם. שימוש ראשון ביכולת האיתור של כלבי החיל הכחול נרשם ביום העצמאות האחרון, במהלכו הכלבים סרקו את הרכבים שביקרו בבסיסי חיל האוויר. "אנחנו צריכים להתאים את הייעוד שלנו לאיומים המשתנים, והמערך משתדרג. אנחנו מסתכלים על העתיד, ובוחנים למשל אפשרות שכלבים יסרקו שטח ויחפשו חומרי נפץ, לפני שפורסים בו סוללת 'כיפת ברזל'", מספר מפקד המגמה.
בסוף קורס הגישוש הכלבים עוזבים את הבסיס, כשהרצועה אליה הם קשורים ביד הנוהג, והמאמנים שגידלו אותם רואים אותם עוזבים את הקן ורצים אל זרועות הנוהג החדש בכשכוש זנב. "הפרידה קשה, אנחנו ממש נקשרים אחד לשני. לפני חודש נגמר קורס ועזב גור שגידלתי", מספר סמל אלן קמחלי, מאמן בגורייה. "לפני שהוא עזב הוצאתי אותו, ישבתי איתו חצי שעה וליטפתי אותו, חיבקתי אותו. אבל זה בסדר, זאת העבודה", הוא אומר בהשלמה.
כנראה שגם מפקד המגמה נקשר לנביחות שהוא שומע לכל אורך היום – ומחזיק בביתו חמישה מחבריו הטובים של האדם. "יש אולי רגעים קטנים שבהם אני לא יכול יותר לשמוע נביחות, אבל זה כמעט לא קורה. הקשר שלי עם כלבים הפך מתחביב לדרך חיים", הוא מסביר בלהט. "הרגעים בהם אני הכי פורח זה באימונים, זו תחושה אמיתית של יצירה. מגור שלא יודע כלום אני רואה מולי כלב מקצועי שמזנק ומאתר חומר נפץ, זה ממש לראות את היצירה מול העיניים".