בכל יום ממריאים מבסיסי חיל האוויר הישראלי עשרות מטוסי ומסוקי קרב, לרוב למשימות אימונים ולפעמים בלי שאנחנו יודעים גם למשימות מסווגות. אין ספק שמיטב הבנים והבנות שלנו יושבים בתא הטייס והנווט, והטייסים שלנו אכן נחשבים לטובים בעולם, אבל הם לא היחידים שאחראים לעוצמתו של חיל האוויר הישראלי. בלי הצוות הטכני – מכונאים, חמשים ושלל תפקידים נוספים – אין סיכוי שהמטוס שלהם יעלה לאוויר.
השבוע הגעתי לבסיס חצרים ושם, בטייסת הפטישים שמפעילה את מטוסי הרעם (F-15I) פגשתי את הגף הטכני וצפיתי בהם בזמן העבודה – חיילים בני 18 וחצי לצדם של שועלים בני ארבעים ויותר שאולי לא מסכנים את חייהם, אבל מחזיקים אחריות כבדה על חיים של אחרים. לדבריהם: "עבודה קשה, מורכבת ומאוד מתישה, אבל זה שווה כל רגע כי אין דבר ששווה למטוס שהוצאת וחוזר בלי הפצצות".
יום שלם של עבודה על כל שעת טיסה
את זמן ההמתנה לסיור בליין ולנחיתת מספר מטוסים מאימון ניצלתי כדי להבין מרס"ן ש', קצין טכני של טייסת הפטישים, איך נראית העבודה של הצוות הטכני, איך בנוי המערך וכמובן על החשיבות שלו בחיל. לתפקידו נכנס לפני כארבעה חודשים וחלק ניכר מהשירות שלו עשה בכלל בעולם המסוקים. "במסוקים אין יותר מדי אופציות של חימוש וגם בתחום הזה ההילה שייכת למערך הקרב. זה עולם ענק עם מלאי חימוש מגוון". בחיל לא הבינו מה לו ולקרב אבל רס"ן ש' הצליח לעבור. במלחמת לבנון השנייה היה קצין חימוש בטייסת סופה והיום כאמור הוא מפקד גף טכני בטייסת שנחשבת לחוד של החיל.
בכל בסיס של חיל האוויר המערך הטכני הוא הגדול ביותר. החבר'ה של רס"ן ש' – דרג א' – עובדים בטייסת על המטוסים, מכינים אותם לטיסה, מטפלים בהם אחרי הטיסה ומחמשים אותם. "אנחנו זה החי"ר של חיל האוויר", אומר ש'. בנוסף יש את דרג ב': גפי תחזוקה שמספקים שרותים נלווים כמו קשר, ל"א, מנועים ועוד.
"הגף בנוי מקצין טכני בדרגת רס"ן ותחתיו יש שלושה קצינים, קצין חימוש שאמון על חימוש המטוס, קצין חימוש שאמון על חשמל המטוס וקצין אחזקה שאמון על המכניקה", מסביר רס"ן ש'. "תחתם יש את החיילים עצמם וראשי צוותים. על כל מטוס שעולה לאוויר יש מאות אנשים שעובדים מסביב לשעון. זה נראה פשוט כשמציירים טייסת עם מטוס שעולה לאוויר, נראה פסטורלי. אבל זה רחוק מזה כי עד שאתה מגיע לרגע שאתה מוציא את המטוס האנשים עובדים מאוד קשה".
איך נראה יום של הגף הטכני בטייסת?
"בדרך כלל סגן מפקד טייסת יושב איתי על תכנית תקופתית ואומר לי, בשבוע הבא אני רוצה איקס מטוסים בתצורה כזו או אחרת. אני מאשר את המטוסים הכמות והמתווה של השבוע ואז יורדת פקודת הטסה, הכל דרך מערכת המחשוב של הטייסת. בהמשך יורדת פקודת הטסה למבנה מסוים של מטוסים, בתצורת חימוש מסוימת, כמות דלק ושעת הטסה, שהיא קודש הקודשים. לא פשוט למסור מטוס בזמן ולפעמים פתאום מגלים תקלה אבל אין דבר כזה שעוברים את שעת ההטסה".
מספר שעות לפני שעת המסירה של המטוס לטייסים, חיילי הגף הטכני יורדים למטוסים ומכינים אותם. המכונאים בודקים את המטוס בזמן שהחמשים מעמיסים עליו את מה שצריך על פי הפקודה. לאחר מכן הן מוסרים את המטוס ל"הטסה", שמוסרת בתורה לגף טיסה, שמוסרים אותו לצוותי האוויר. ועדיין, זו רק תחילתו של ההליך משום שלאחר מכן יש הרבה מאוד שלבים שצריך לעבור עליהם ורק בסופם חותמים על המטוס והוא רשאי להמריא. כל זה נכון גם לשגרת האימונים וגם לקרב, רק שבמבצעים ומלחמות "הכל קורה הרבה יותר מהר. "יש לנו מקרים שצריך להוציא מטוס במהירות במבצע או הקפצות, אבל אנחנו עומדים במשימה בזכות אנשי המילואים של הגף. ביום רגוע בלי טיסות לילה הם מתחילים לעבוד בשש בבוקר וסוגרים את היום בשמונה בערב".
ש' מספר על עבודה קשה, אבל מאוד מספקת. "הטכנאים פה עם גאווה והם רואים בעיניים מטוסים שחוזרים בלי הפצצות שהם שמו. עד כמה שאפשר הם מעודכנים על המשימות של המטוסים ואני יכול להגיד שאנשים נלחמים כדי להיות פה, הם רק שומעים שיש פעילות הם באים בלי שאני צריך להתקשר אליהם וזה לא מובן מאליו".
אחריות על חיי אדם וציפור של מיליוני דולרים
אחרי השיחה עם רס"ן ש' ירדתי לדת"קים (דיר תת קרקעי בו נמצאים המטוסים) של הפטישים יחד עם סרן דותן נחום, כדי להתרשם מהעבודה ולראות איך בכלל בנוי הקומפלקס הזה. בדיוק כשהגעתי לשם נחת מטוס הרעם הראשון. כשרואים את זה מקרוב מבינים עד כמה הציפור הזו היא מפלצתית. ברעש מחריש אוזניים הרעם הענק והמנומר נוחת ומסיע לכיוון הדיר שלו. לפני שמכניסים אותו פנימה הוא נעמד בעמדת המתנה סמוכה וזוג מכונאים מזנקים לעבור בכדי לאבטח את המטוס. המטוס אולי נראה ריק מחימוש אבל יש עליו אמצעים מסווגים, חלק מהם נפיצים, שיכולים לסכן את הצוות על הקרקע, ובטיחות זה מעל לכל.
אחרי שסיימו לאבטח את המטוס חיילת מצוות הקרקע מתחברת למערכת הקשר של המטוס ומכווינה את הטייסים בתאום מושלם. איש צוות נוסף מחבר לגלגל הקדמי מוט מיוחד והטייס נותן מעט דחף בזמן שהחייל מכוון את גלגלי המטוס לדיר. לא פשוט להכניס מטוס רעם ענק לדיר שנבנה למטוסי הפנטום הקטנים יותר. התאום בין צוות הקרקע לטייסים חייב להיות מושלם ויעידו על כך כנפי המטוס שעוברים סנטימטרים בודדים מקירות הדיר. ברגע שהוא בפנים אנשי הצוות – רובן בנות, אגב – פשוט מסתערים עליו. בלי להגזים המטוס זוכה לטיפול הדומה לזה שאמא מעניקה לבנה. מצד אחד ישנה המולה שלמה בדיר ומנגד הכל נעשה בשקט מופתי, כולם יודעים את העבודה שלהם וממש מתקשרים בעיניים. מבט אחד מספיק.
בינתיים הטייסים יורדים מהמטוס, חותמים על מחשב ומדווחים על הפעילות שלהם כולל צריכת דלק וחימוש של המטוס. "המחשב מחובר למערכת חילית וככה יודעים במטה כמה יש להם מכל דבר. בינתיים הצוות עובר על המטוס ומכין אותו לגיחה הבאה", מסביר סרן דותן.
אנשי הצוות עובדים עם ספר מטוס, עבה מאוד, ופשוט עוברים שלב שלב. החיילים הצעירים מתחברים למטוס מכל כיוון אפשרי. דלתות נסתרות במטוס נפתחות, צינורות מתחברים וגם כבלים חשמליים שמעבירים נתונים למחשב ראשי ממנו שולטים בהכל. "הם עוברים בזמן הבדיקה על כל הספר הזה, חימוש על שלהם ומכונאים על שלהם. צריך להבין שמטוס קרב זה כלי שעומד בלחצים מאוד גדולים ובגלל זה דורש המון אחזקה. רק כדי לסבר את האוזן אפילו את הצמיגים בודקים בכל גיחה".
רב"ט יובל קם מחברת מחשבון קטן למטוס וחולבת ממחשבי המטוס את כל המידע שרלוונטי לעבודה שלה. על הדרך היא מכשירה את הדור הבא של צוותי הקרקע. "אני מקבלת נתונים מהמנוע ושולחת את זה לגף מנועים דרך המערכת שלנו. שאר אנשי הצוות עוברים על כל סנטימטר במטוס, פותחים וסוגרים תאים, בודקים את המערכות". הם מוציאים דגימת שמן של המנוע לראות שאין זיהום ומשמנים אותו לטיסה הבאה.
בזמן שממלאים את מכלי המטוס בדלק רב"ט דור דניאלי, מכונאי, נכנס לתא הטייס. "אני עובר על כל מפסק וכפתור בתא שזה נמצא במקום הנכון", ויש שם הרבה מאוד. רב"ט דניאלי בודק את האבטחה, שאין שום דבר משוחרר בתא שכל החלקים זזים כמו שצריך. "אני עובר על כל הפנלים בתא ובודק שהכל תקין, כולל בקרת מנועים ועוד דברים. עכשיו מתדלקים את המטוס, יש לו מספר מכלי דלק, ואני בודק שהכל מאוזן כשאני רואה את הנתונים בפנל תדלוק". אחרי רב"ט דניאלי יעלו לתא חמש שיעבור על המסכים והמפסקים של מערכות החימוש, חייל נוסף שיבדוק את מערכות הל"א, אחר למערכות הקשר ובקיצור לא חסרה להם עבודה.
מטוס זה לא סביבת עבודה סטרילית. ישנם חלקים חדים ונוספים שנעים. יש משקלים שצריך להתעסק אתם וחובה לבצע שלל פעולות שמסכנות את צוות הגף כפי שמסביר סרן דותן, "כל מי שמגיע לעבוד ממש מובילים אותו פנימה. יש פציעות, לא דברים קריטיים, אבל גם זה חלק מהעבודה. אנחנו יכולים להרים פה לעביר משהו כמו שני מטסים ביום מעבר לזה כבר צריך את עזרת המילואימניקים".
קומפלקס אדיר לשירות המטוס
הדת"ק הוא לא סתם מבנה שבו הטייסים מחנים את המטוס, מדובר במערכת מורכבת של מבנים חסינים מפני פגיעה ומפלצתיים. "בצד של כל דת"ק יש חדרים חלק עם חימוש אחרים עם מכלי דלק ועוד כל מני דברים שהמטוס צריך", מסביר סרן דותן. "יש פה גם את דיר היירוט שמי שנמצא שם לא רואה בסיס. כל טייסת בחיל האוויר תופסת כוננות ירוט ומדובר במטוסים שהצוות צריך להוציא אותם בזמן חרום בתוך דקות ספורות. הסירנה יכולה לבוא גם בשלוש בלילה ולא פשוט לקפוץ בשניות ולהוציא מטוס באמצע הלילה וכמובן שגם לקבל אותו על כל התהליך שצריך לעבור".
כדי להקל על המחייה יש להם בדיר עצמו חדרים נוחים, עד כמה שאפשר להגיד את זה בבסיס צבאי, מטבח ואפילו מועדון עם משחקים וטלוויזיה. את דת"ק היירוט אסרו עלינו לצלם אבל עמדו שם בגאון מספר מטוסים מתודלקים עם שלל טילי אוויר-אוויר מוכנים לטיסה באופן מידי. "יש פה סתירה כי אתה מבקש להיות הכי פדנטי ומקצועי אבל מצד שני להוציא הכי מהר שאפשר. הם צריכים לדעת ללכת בין הטיפות וזה לא פשוט בכלל".
במקום מסוים נמצא גם המוח של הגף, מבנה חסין מפני פגיעה ומאובטח במיוחד אותו מנהל, "דגש על מנהל ולא מפקד", רנ"ג פ', מוותיקי הטייסת שנמצא בחצרים מאז 1987. "זה בעצם חדר המבצעים של הגף הטכני שצמוד לזה של צוות אוויר", מסביר פ'. "פה אני יודע כמה כוח אדם יש בכל דיר, כמה מטוסים ומה מצבם ומפה אני גם יודע להתאים אותם למשימות. פקודה יורדת מחדר מבצעים ומגיעה אלי דרך מערכת ממוחשבת. אני יודע בדיוק מה רוצים ואחרי שחותמים בדת"ק, חתימה ממוחשבת, אני מקבל ירוק ויודע שהכל מוכן". מהחדר הזה מנהלים את כל מה שקורה גם אחרי נחיתת המטוס. מי שלא ראה את החדר הזה יכול לטעות ולחשוב שמדובר במשהו ענק שנראה כמו מרכז חלל. אבל החדר הזה ממנו מנהלים את העבודה צפוף וקטן, מאוד קטן. במקום בו מנהלים את עוצמתו של החיל אין מקום לזוז, אבל כן נמצאים שם שלל מחשבים ומערכות אלקטרוניות שהן המילה האחרונה בתחום. מלבד העבודה עם המבצעים דרך מערכת ממוחשבת ישנו גם חלון מקשר דרכו הם יכולים לדבר באופן ישיר בכדי למנוע קצרים ולזרז את התהליך.
הנגד הכי וותיק של הפטישים
אי אפשר לעזוב את הגף בלי לדבר עם רנ"ג אדי שובייב, ראש צוות שמדגיש כבר בהתחלה, "יום שלא עבדנו זה יום מבוזבז. אנחנו פה כדי לשמור על מדינת ישראל". הוא התגייס ב-1986. "אני מתקופתו של רון ארד שהיה בטייסת שלי אבל אני מעדיף שלא לדבר על זה מעבר". בטייסת הפטישים הוא נמצא מאז 1991 עוד בימים שהטיסו שם את מטוסי הפנטום. אדי מספר שיש גם דור המשך וגם בנו שירת בטייסת.
קשה מאוד שלא להדבק בלהט העבודה של אדי. "אני אחראי על תחום החימוש, תחתי יש אנשים שדואגים לתחזוקת הציוד, הדרכה ועוד תפקידים. העבודה שלנו בחימוש היא לא ביום יום זה בגיחה מבצעית, ויש כאלה הרבה גם כשלא מפרסמים, או במבצעים. כמות החימוש של המטוס הזה היא אדירה מגוון ענק שלא קיים ברוב טייסות הקרב. העבודה מאוד מורכבת, אתה צריך לעבור על חיבורי חשמל או מרעומים ואלה דברים מאוד מסוכנים. היום יורדים לרזולוציות עבודה מאוד נמוכות וככה אנחנו יכולים לעבוד על חיילים שלפני הגיוס לא היה להם נגיעה אפילו למברג".
עוד אמר, "בקורנס היינו עובדים עם עגלות מרימים תחמושת בידיים וחשוב להגיד שהיום החיילים כמעט שלא מרכיבים דברים עם הידיים, יש לנו טוען תחמושת שעושה את העבודה והגג שהם מרימים זה 20 ק"ג. אגב בגלל שהתעקשנו על שיטת העבודה הזו כל החיל זכה". כשאני שואל אותו על ימים קשים כמו למשל מבצע עמוד ענן ענה, "מה שעשינו בטייסת בכל המבצע אנחנו יכולים לעשות ביום אחד. תבין זו טייסת עם יכולת מכרעת. זה היה שבוע קשה עד שהגיעו אנשי המילואים ואנשים עבדו פה שעות ארוכות. כשהם הגיעו נכנסנו לרוטינה ואם צריך היינו ממשיכים ככה גם שנה. עם כל הכבוד לשאר הכוחות שיבינו שזה קודם כל חיל האוויר, ומי שמגיע אלינו אחראי לזה".