"חיל האוויר הישראלי הוא הטוב בעולם וצה"ל הוא הצבא החזק במזרח התיכון" – כך קבע לאחרונה מחקר של מומחים צבאיים עבור חברת IHS. הגדיל לעשות כריס הרנר, חוקר בכיר במכון לחקר המלחמה, כשאמר כי אם משווים טייס לטייס ומטוס למטוס, חיל האוויר הישראלי הוא הטוב בעולם. אכן גאווה ישראלית.
אבל הדרך לגאווה הזו רצופה בהרבה עבודה קשה. זה מתחיל בקורס טיס מתיש שנמשך שלוש שנים אבל ממש לא מסתיים שם. אחרי שסיים שלוש שנים וקיבל את הכנפיים הנכספות עובר הטייס קא"מ (קורס אימון מבצעי) שנמשך חצי שנה, משם הוא עובר לקאמ"ם (קורס אימון מבצעי מתקדם) וגם זה לא הסוף – משום שעליו לעבור עוד חצי שנה של הכשרה בטייסת בה הוצב. "מהרגע שהוא מתגייס ועד שהוא הופך טייס מבצעי עוברות למעלה מחמש שנים", מסביר סא"ל יותם, מפקד טייסת מגני הדרום ומי שיתמנה בקרוב למפקד טייסת החמקן הראשונה.
כדי לנסות ולהבין איך הופכים בוגר קורס טיס לטייס הקרב הטוב בעולם, סא"ל יותם פתח עבורנו את שערי הטייסת ויחד עם אנשיו הסביר לנו על הכשרה שבה הטייסים שיודעים להטיס לומדים להפיל, להפציץ ולבצע גיחות מורכבות.
הנץ הקטלני של הדרום
כבר בהתחלה קשה שלא להבחין שזו לא עוד טייסת רגילה. מצד אחד נשמעת סירנה במהלך הביקור ושני הטייסים שתופסים כוננות רצו בזריזות למטוס ועלו לאוויר. זוג טייסים אחר התכונן לגיחת אימון תקיפה ומנגד בחדרים אחרים, כאלה שהיו עמוסים במסכים ומערכות שמע, ישבו חניכים יחד עם מדריכים. חלק חזרו מגיחת אימון וניתחו את שעשו. אחרים התכוננו לטיסה.
"הטייסת בנויה משלושה ראשים", מסביר סא"ל יותם. "שני שליש הדרכה: שליש קא"מ ואחרי שהם מסיימים אותו השליש השני זה הקאמ"ם. בעצם הם נשארים בטייסת אבל עוברים חדרים, מחליפים מפקדים ועוברים תהליך התבגרות בהכשרה שלהם. אחרי שהם מסיימים את הקאמ"ם אנחנו מפזרים אותם לשאר טייסות חיל האוויר. השליש האחרון זה המבצעי, ובעצם רק השליש הזה שווה בגודלו לטייסת בחיל האוויר. אנחנו, מבחינת כמות אנשים ומטוסים, הכי גדולים ומייצרים הכי הרבה גיחות בחיל האוויר. אם אני מנסה לתאר מה קורה בטייסת ביום יום אז זה הכי קרוב לכוורת דבורים. למה? כי אתה רואה מלא אנשים, מלא צעירים ואווירה תוססת. כל הזמן יוצאים וחוזרים כמו בכוורת אבל בסוף יוצא דבש".
בזמן שסיירתי בטייסת נכנסתי לאחד מחדרי התדריכים שם ישבו ארבעה טייסים, זוג מדריכים וזוג חניכים. חמישי ישב בצד ופיקח על התדריך שאותו העבירו דווקא החניכים עם הערות קלות של המדריכים. "שימו לב לגובה", אמר אחד מהם ושני הוסיף "כשאתם נכנסים לאקט אל תאבדו את עצמכם". היו שם הרבה הערות טכניות שכלל לא הבנתי, שפה של טייסים עם מושגים כמו אתם "הולכים ברזל בברזל", שאחר כך הבנתי שהכוונה מטוס במטוס או בקיצור קרב אוויר. הכל נעשה מול מסכים ומצגות מסודרות.
לאחר מכן יצאנו למסלולים כדי לצלם את החבורה ממריאה. ארבע ציפורי הפלדה יצאו מההנגרים המוגנים שלהם אחרי בדיקה קפדנית של צוות הקרקע. ברעש סילון אדיר הם הסיעו אחד אחרי השני לכיוון המסלול, עברו שם סבב בדיקות נוסף ואז פתחו מבער אחורי ועלו לאוויר. קרעו את השמים על רקע נוף הנוודים שסובב את בסיס נבטים. הם חזרו שעה לאחר מכן, ועוד נחזור לחבורה הזו שיצאה לתרגל קרב אוויר בשמי הים התיכון לא רחוק מחופי המדינה.
אם בקורס טיס למדו החניכים איך לשלוט במטוס, בקא"מ כבר מחברים אותם לחלק המבצעי. "זו עיקר העבודה שלנו", מסביר סא"ל יותם. "איך אני לוקח ומפיל מטוס אחר בקרב שנקלענו אליו. הם לומדים פה את כל סוגי קרבות האוויר. אנחנו מעלים את העומס ככה שהם יודעים להתמודד ולסדר את העדיפויות תחת לחץ כבד. האם יהיו קרבות אוויר צמודים כמו שאנחנו מלמדים פה? לא יודע, אגב אני מעריך שכן, אבל זה לא משנה. כי הכלים שהם רוכשים – ביצוע קרב אוויר צמוד, הג'י, הלחץ ותפעול כל המערכות תוך שיחה עם המוביל – כל זה יביא אותם להיות מעולים, גם אם נשלח אותם לתקוף משהו אחר בחזית אחרת".
סרן נדב, סגן מפקד קא"מ, מוסיף שהחניכים עוברים ממצב של קורס טיס, "ששם זה אני והמטוס שלי", למצב שבו מדברים איתם יותר בגדול. "הם חלק ממבנה של מטוסים. מה המנטליות שלך וכמה אתה חושב קדימה, איפה המקום שלך במבנה ומתי אתה מגבה את הבן זוג שלך ומתי אתה אומר לו מה לעשות. מדברים גם על טכניקה איך אני יורה ולאן אבל מה שחדש להם זה מה שמעבר. הרבה מהלמידה זה על הקרקע. יש דברים שראיתי באוויר אבל ללמד אותם זה על הקרקע, כשהמערכות מאפשרות לי לראות בדיוק מה עשה. התחקיר ארוך לפעמים מהאקט בגיחה. עכשיו למשל למדנו איזה תוכן מסוים כשכל אחד מהם עשה אקט של 7 דקות, התחקיר על זה לקח שעה".
לא התאפקתי ושאלתי אותו אם יש באוויר צחוקים, חניך שהיה בשוק או דברים כאלה. "אנשים עושים דברים מוזרים כי אין להם ניסיון ובסך הכול ויש לנו חוש הומור אנחנו בני אדם", אומר נדב. "אבל באוויר שומרים על רצינות ומתעסקים במה שחשוב כי זה מקצוע מסוכן. אבל יש לא מעט כאלה על הקרקע ולא נפרט מעבר לזה".
להפיל מדריך בדוג פייט
סגן רועי סיים את קורס הטיס לפני ארבעה חודשים. כמו רבים מחבריו הוא הגיע אחרי שנת שרות לקורס, והוא מציין שההבדל בין קורס טיס לקא"מ הוא בעיקר באוויר: "בקורס שליש מהטיסות בסולו וכאן זה הפוך, רק שליש עם מדריך. נותנים לך יותר חופש בהחלטות ובחופש טיסה, עדיין לא כמו טייס סדיר בטייסת".
במהלך הקורס הם לומדים לשלוט במטוסים, מתחילים לעשות קרבות אוויר ותקיפות אוויר-קרקע, מתעסקים עם מערכות נשק וטסים במבנה עם עוד מטוסים. "חיל האוויר אף פעם לא טס לבד וזה תחום מאוד חשוב", מסביר רועי. "בעצם בקא"מ מעצימים את כל החלק הקרבי של המקצוע שלך. בניגוד למטוס הדרכה של בית ספר לטיסה זה יותר מסוכן, יותר עתיר בג'י".
הנץ של מגני הדרום, אגב, אינו צעיר. הוא הגיע לחיל בשנות ה-80 וסיור בטייסת מלמד על מורשת מפוארת למדי: בסיור שלי ראיתי מטוסים עם סימני הפלות של מטוסים סורים במלחמת לבנון הראשונה ואף יצא לי לראות שם את דוגמן הבית, המטוס איתו תקף אל"מ אילן רמון ז"ל את הכור בעירק. על המטוס הזה צריכים החניכים ללמוד להילחם בקרבות של היום במטוסי הקרב של היום והעתיד.
הם לומדים מתארים שונים של קרבות אוויר, לפעמים חניך נגד חניך אבל לפעמים חניך נגד מדריך. "בקא"ם אתה טס על F-16 שזה כבר מטוס קרב עם מערכות אמל"ח מתקדמות שעתיר בג'י מהירות וכוח, משהו שלא היינו רגילים אליו לפני", מסביר סגן רועי. "פתאום אתה מגלה משהו מדהים. מצד אחד אתה מתעסק עם עוד מערכות שעושות את החיים יותר קלים אבל מצד שני הקרב מסתבך כי יש יותר עומס, הרמה יותר גבוה כשאתה לא רק טס, גם מפעיל מערכות ולדעת שאתה עושה את זה בנתונים הנכונים".
כשסיפר על קרבות האוויר לא יכולתי שלא לשאול אם יש תחרות, האם זה כמו בסרטים. התשובה ממהרת לבוא: "חיל האוויר נמדד בתוצאה הסופית. לא מעניין מה היה בדרך וככה מלמדים אותנו. לא יום יום כי בסוף אנחנו פה כדי ללמוד והעיקר זה לתחקר. יש ימים מרוכזים של תוצאה סופית אז יש תחרות בין החניכים". אבל רוב הקרבות הם מול המדריכים, "וברור שאם הגעת להפיל את המדריך שלך אתה מבסוט על עצמך הרבה יותר מאשר אם היית נלחם מול חניך שברמה שלך, אתה הולך עם הראש למעלה אבל, זה לא העיקר בסוף אנחנו פה ללמוד".
אז הלכתי לראות איך הם לומדים. הטייסים שהמריאו שעה קודם לכן לאימון של קרב אוויר בדיוק חזרו. אחרי שהורידו קסדה וג'י סוט וחתמו על המטוס ניגשו הארבעה לתחקיר בחדר שהיה עתיר מסכים ומערכות שמע. ארבעה מסכים היו מסודרים אחד מעל השני ובכל אחד מהם היה ניתן לראות את מהלך הגיחה והקרב. אחד הראה צילום וידאו שבוצע דרך הכוונת, אחר הראה את נתונים הטיסה ואחר צייר את מסלול הטיסה על מפה ממש כמו בווייז.
המדריכים והחניכים ניתחו כל שניה מהטיסה, ואני לא מגזים. "אתה רואה פה נכנסת לא טוב וכמעט הופלת", אמר אחד המדריכים. "פה עשית מהלך טוב", הוסיף כהואא מציין עוד כמה נתונים שלא ניתן לפרסם אבל היה מרתק לשמוע. ברקע ניתן לשמוע את מה שאמרו רק כמה דקות קודם לכן כשהיו באוויר, "כיוון 090 גובה 10,000 רגל", מציין אחד מהם את הכיוון". בהמשך ניתן לשמוע את הנשימות הכבדות של הטייס, רמז למאמץ האדיר של התמרונים והג'י הגבוה. "נועל עליו", אמר וההמשך הגיע כעבור שניות כשציין את סוג המערכת והנשק. "הופל, אמר. "כל הכבוד", ציין אחר. לא פחות מדהים היה לראות שכל התחקיר נעשה בנחת, כאילו מדובר בשיחת סלון.
צוק איתן: אימון בשמי אשדוד עם הפנים לעזה
הקורס הנוכחי התנהל בזמן צוק איתן. הטייסת הוציאה גיחות לעזה ובמקביל הקפידה להכשיר את דור העתיד. החיבור הזה, מבצעי והדרכה, נותן לטייסים הצצה טובה לטייסת בזמן מלחמה. "יש לזה ערך מוסף גדול", מסביר סא"ל יותם. "בזמן צוק איתן הם לא היו מבצעיים אבל לקחו חלק, אם זה הכנה לגיחת תקיפה ברצועה שמאוד קפדנית, מדויקת ודורשת מקצוענות. החניכים היו שותפים לתהליך. נכנסו לחדרי התכנון, היו בקשר עם אנשי המטה וזה היה מדהים לראות את הניצוץ בעיניים שלהם".
"סיימנו את הקורס שבועיים לפני צוק איתן וישר הגענו לטייסת לחימה", מוסיף סגן רועי. "לא ידענו אם נטוס, היינו כמו גוף ששומרים עליו. אבל היינו היחידים בחיל שהמשיכו בטיסות אימונים בגלל שידעו את החשיבות של זה". על אותו מסלול בו המריאו לאימון של קרב אוויר בשמי אשדוד, או אימון תקיפה במקום אחר, הם ראו את החברים שלהם לטייסת ממריאים עם הרבה פצצות מתחת לכנפיים. "אין ספק שאתה רוצה להיות שם. הגעת לטייסת שאתה רואה שמה שאתה מתאמן מישהו עושה תכלס, במיוחד האימון של אוויר-קרקע שאתה רואה את זה אחד לאחד".
האמת אני לא מקנא בהם. דמיינו לעצמכם שאתם טייסי קרב צעירים. אתם עולים לאוויר טסים איפהשהו בין אשדוד לראשון, מתרגלים קרב אוויר ורואים מטר ממכם את כל חיל האוויר צולל עם פצצות על עזה. רואים את הקולגות שלכם מתנתקים ממטוס תדלוק ואז מורידים טון פצצות על משגר, שרגע קודם לכן העיף רקטה לכיוון באר שבע.
אחד הדברים המורכבים ללימוד הוא נושא הפגיעה בבלתי מעורבים – איפה מותר לו לעצור ואף לבטל גיחה – מה שעלה לא מעט בצוק איתן וגם לפני. בקורס מלמדים את החניך לעמוד במתח, למרות שהם חדורי מטרה, ולהוריד עצמם מטיסה אם הם לא מרגישים שלמים. לעצור אקט בתרגיל אם הם מעריכים שיעברו על קו בטיחותי כולל להגיד למוביל 'את זה אסור לי לעשות'. "הם היום יותר בוגרים ממה שאני הייתי ויודעים לעצור. אם מישהו אומר אני לא יכול לטוס, אנחנו לא שואלים שאלות", מדגיש סא"ל יותם.
בפן המבצעי מלמדים את טייסי הקרב את התהליך שעובר תיק מטרה עד לשלב שהוא מגיע למחשבי ההפצצה של המטוס. "מאחורי כל משימה יש הרבה מאוד אנשים שעושים עבודה יסודית. אנחנו לא משפטנים ולא יודעים מי נמצא בבית שאני צריך לפגוע בו. אני יודע שאני צריך לפגוע ואם אני אפקפק בהליכי התכנון אז משהו רע יקרה. בצוק איתן למשל לקחנו את החניכים לקריה והראנו להם את תאי השליטה, מי לוקח את ההחלטות, את זה שיש משפטנים שההתמחות שלהם זה דין בינ"ל ועוד. אני יכול כמפקד להגיד לא משנה אתם תוקפים, אבל כשאתה מראה להם איזה תהליך מקצועי וכמה מנגנוני בקרה יש לכל מטרה הם מבינים שאנחנו עושים הכול".
לצד זה החניכים עוברים הרבה מאוד תכנים שרחוקים מאוד מהחלק האווירי, ומלבד לימוד התהליך שעוברת כל מטרה לוקחים את החניכים ללמוד גם את צבא היבשה. הם משתתפים כלוחמים בתרגילי חי"ר, הנדסה ושריון. "מעבירים אותם הרבה מאוד תכנים שיעזרו בתפקיד שלהם בטייסות. בגלל שהבנו, אחרי לבנון השנייה, שהקשר של חיל האוויר עם כוחות הקרקע חייב להיות הרבה יותר טוב לקחנו את החבר'ה לסדרת יבשה, כפי שזה נקרא. לפני שהם מתפזרים לטייסות מעבירים אותם דרך מקצועות זרוע היבשה. נסענו לרמת הגולן שם הסבירו לנו על טנק וגם ירינו. משם עברנו להנדסה ולחי"ר. זה מה שמביא אותם יותר שלמים. הם מכירים את חיל האוויר וגם את היבשה שזה לא פחות חשוב".
לסיום אני שואל את סא"ל יותם מה הוא מרגיש בסיום של כל הכשרה שכזו, האם הם מוכנים לאתגרים המשתנים של שדה הקרב. "בהחלט", הוא עונה נחרצות. "התוצר שיוצא מפה אחרי שנה הוא מעולה. שזה גם אומר שבית הספר לטיסה עושה את עבודתו. אני גאה לא כמפקד טייסת, כי בשנה אני לא יכול לשנות בן אדם, אבל במקרו וכמדינה זו קבוצה של לוחמים ומקצוענים וזה עושה טוב. אם לא נוציא אותם ברמה הזו אנחנו לא נהיה פה, מאוד פשוט".