בפברואר 2006, שנה אחרי שטייסת הצרעה קלטה את מסוקי השרף (אפאצ'י–לונגבאו), עברה הטייסת את ביקורת הכשירות המבצעית הראשונית של מחלקת המבצעים בחיל האוויר. במשך שבוע אינטנסיבי הם טסו במתארים קיצוניים במיוחד ונבחנו ביכולות הפעלת אמצעי הלחימה של הטייסת. את בדיקת הכשרות עברה הטייסת בציון גבוה במיוחד שהעיד יותר מהכול על איכות האנשים, טייסים וצוות הקרקע. פחות מחצי שנה לאחר מכן, מלחמת לבנון השנייה, לוחמי הטייסת השמידו מאגרי דלק בביירות, תקפו מטרות תשתית, מחסני לחימה של חיזבאללה והפכו לציידי הקטיושות אחרי שהשמידו עשרות משגרים. מאז הם היו שותפים פעילים לתקיפות של מטרות בעזה, ביצעו עשרות ואולי מאות של סיכולים ממוקדים ואפילו הוזנקו לחדירות של כלי טיס לשמי המדינה.
הטייסת הזו יודעת לתת מענה לכל איום שקיים בכל גזרה והשבוע נתן חיל האוויר לאתר פז"ם אישור חריג לסיור בטייסת הצרעה שמפעילה את מסוקי האפאצ'י, מסוק הקרב המתקדם ביותר בעולם. במהלך הסיור זכינו להכיר את האנשים שמאחורי המכונה ולהציץ אל תוך מכונת המלחמה האימתנית הזו, שלא סתם הפכה להיות אימת אויביה של ישראל.
המסוק הקטלני ביותר, מהדגם המתקדם ביותר
את הסיור התחלנו בחדר המבצעים ולאחר מכן חדר התדריכים, המושקע יש לומר, של הטייסת שם הסביר לנו סרן גיא, טייס קוברה שעבר לפני חצי שנה הסבה לשרף, על לב הטייסת וההיסטוריה שהובילה את היחידה הזו עד היום. "בחדר המבצעים מתנהלות כל ההזנקות והפעילות של הטייסת. כל הנתונים, למשל מהמודיעין, זורמים לפה ולאחר מכן לטייסים במסוק. פה ישנם גם החדרים שבהם אנחנו מבצעים את התחקירים שאחרי טיסה, כל טיסה, כולל הפשוטה ביותר מתוחקרת".
סרן גיא מספר על טייסת שהוקמה עוד ב-1955, אז הוקמה כטייסת מטוסי קרב בפיקודו של בני פלד, לימים מפקד חיל האוויר. ב-1986 הטייסת נסגרה ולאחר מכן, ב-1990, נפתחה מחדש כאשר הגיעו מסוקי האפאצ'י, פתן, לחיל האוויר. "המסוק שלנו כיום זה השרף שזה אפאצ'י מדגם D, שהוא המתקדם יותר. ב-2005 המסוקים האלה החליפו את סוג הפתן שמופעלים כיום על ידי הטייסת האחות. הטייסת לקחה חלק גדול בכל מבצעי הבט"ש, בלבנון, עזה ובעמוד ענן. המשימות העיקריות שלנו זה תקיפת מטרות, בין עם בחזית ובין עם בעומק. המשימה השנייה שלנו זה סיוע לכוחות הקרקע שהחיבור שלנו אליהם חשוב מאוד ואנחנו דואגים לטפח אותו. מאז מלחמת לבנון השנייה, כשהבינו שצריך לשפר את התאום עם הכוחות על הקרקע, חל שיפור ניכר. אני יכול להעיד שאני עצמי יצאתי לקורס מ"פאים של הירוקים דבר שלא היה בעבר ומסייע בקשר וביכולת התיאום. אנחנו גם עושים הרבה סיוע לכוחות מיוחדים, דבר שנובע מהיכולת שלנו אל מול הקוברה לשאת הרבה דלק ולטוס לטווח רחוק".
במהלך השנים איבדה הטייסת 33 לוחמים, רובם במלחמות העבר כשהיו בטייסת מטוסי קרב. שניים מהנופלים הם אל"מ צבי לופט וסרן תום פרקש ז"ל, שנהרגו במלחמת לבנון השנייה.
לאחר היכרות עם העבר של הטייסת אני מתיישב לריאיון עם סא"ל דרור, מפקד הטייסת. סא"ל דרור שירת שנים ארוכות כטייס מסק"רים, תחילה על הקוברה ולאחר מכן עבר הסבה בארה"ב למסוקי השרף ואף הספיק לפקד על טייסת "מגני המערב" שפועלת עם חיל הים. בין לבין הספיק גם להיות מדריך בבית הספר לטיסה וללמוד בבין תחומי.
"כשהצגתי את הטייסת לפני שבועיים למפקד חיל האוויר אמרתי לו שיש בטייסת אנשים מדהימים ברמה מאוד גבוהה", אומר סא"ל דרור. "צוות האוויר הגיע לפה עם רמת טיסה גבוהה במיוחד. לגף הטכני הביאו משאר הטייסות את הטובים ביותר ויש פה גף טכני חריג ביכולתו בכל קני מידה. לזה יש להוסיף שיש פה את מסוק הקרב הכי טוב בעולם. כשאתה לוקח את השילוב הזה של האנשים והמסוק אתה מקבל יכולות ביצוע גבוהות במיוחד".
מסוקי הקרב יוצרו ונרכשו על ידי מדינת ישראל בכדי להתמודד עם מאסות גדולות של טנקים שישלח האויב. מאז השתנה שדה הקרב והתרחיש הזה, שעדיין קיים אך ברמת סבירות נמוכה, השתנה והתעדכן לשדה הקרב המשתנה. "אחד היתרונות של מסוק הקרב זה הוורסטיליות שלו", מסביר סא"ל דרור. "אם נסתכל לאורך השנים עד היום נראה שהכלי האווירי הראשון שהגיע וגם ייצר אש בכל גזרה, מהאינתיפאדה, דרך עזה, לבנון, רמת הגולן ובכל מקום זה מסוק קרב. זה הלחם והחמאה שלנו גם בהיבט של הזמינות שיש לנו מוקדי כוננות בצפון מרכז ודרום ויודעים להגיע לכל מקום מהר. בשוטף אנחנו מתאמנים כל הזמן למשל עם אוגמ"ר 80 או עם הכוחות שברצועת עזה, גבול סיני, ברמה ואפילו בבקעה. וכשיש אירוע אתה מיד שם, כאשר לכל גזרה יש אירוע שונה. זה יכול להיות כוח שירו עליו ואתה צריך לעזור לו באש. בלבנון למשל כשהייתה את השריפה של גולני (בסלוקי) אז מסוקי הקרב הכווינו את הכוחות לאן ללכת וסייעו. בשירת הצפצפה (אסון השייטת) גם הכווינו מסוקי סער לחילוץ וגם ייצרו אש. בעצם היכולת שלנו מאוד רחבה גם בייצור אש גם לבנות תמונה וגם לייצר קשר עם התא שליטה כשאתה בונה לו תמונה ומעביר מידע כשאף אחד עוד לא יודע מה קורה ומחבר את כל הגורמים. באירוע של עין נטפים הראשונים שהגיעו היו מסוקי הקרב שגם נתנו אש וגם העבירו מידע חשוב לאחור, מי נפגע ומה צריך. אנחנו יודעים להביא את המידע בזכות אמצעי תצפית טובים מאוד שיש על המסוק".
אחריות אדירה לכל חייל בצוות
מסוקי האפאצ'י מסוגלים לשאת שמונה טילי הלפייר, כוורות רקטות וכשצריך גם מכלי דלק נתיקים שמאריכים לו את הטווח באופן משמעותי. "מסוק השרף הוא מדהים ואני מזמין אותך לטוס בו אם מישהו יאשר לך", אומר סא"ל דרור בחיוך. "יש טילי הלפייר מסוגים שונים שנותנים מענה למטרות שונות. לאפאצ'י לונגבאו יש גם טיל שנקרא מכוש שמוכוון מכ"ם, למסוק יש מכ"ם שרואה מטרות, יודע לחלק אותן ולסווג מה זה כל מטרה. אתה יכול לאתר מטרות במכ"ם הזה ולהעביר אותן למסוק אחר וגם לתא שליטה. בכלל האינטגרציה של המערכות בשרף היא יותר טובה מסופה ורעם בהרבה, הכל עובד עם הכל וכולם רואים".
מה שמאפיין את עולם המסק"ר, למשל בתחום הבט"ש, זה קצב עבודה גבוה. "אני אתאר לך מקרה שקרה. אתה יכול למצוא את עצמך טס במשימת אימון עם חימוש במטווחים ואז יש אירוע על הגדר. מפנים אותך לשם כי אתה הכי זמין ותוך חמש דקות אתה מגיע, חובר לכוח מבין את התמונה וממצב של נתק בתוך רגע צריך להחליט האם אתה יורה, את מי אתה מזניק למי לדווח ומה צריך לקרות. זה דבר מורכב שמתנהל בקצב מהיר ואתה צריך להיות מעודכן בהוראות פתיחה באש".
לפני שלושה חודשים ישבו אנשי הטייסת בסוג של שולחן עגול יחד עם מפקדי אוגדה וחטיבות, דיברו על המצב בגבול סיני וישבו על תוכנית עבודה מסודרת. אותו הדבר קרה עם אוגדה 36 ברמת הגולן ובמקומות נוספים. ניסיתי לקחת את סא"ל דרור אל מעבר לעולם הבט"ש, לגשש לגבי הפעילות המבצעית הרבה של הטייסת, אולם תשובתו הייתה לקונית וחדה: "לא נצא מעולם הבט"ש". במילים אחרות: אנחנו רואים אותם לא מעט בעולם הקרוב, אבל לטייסת יש לא מעט פעילות מסווגת שאפילו אין אפשרות לרמוז עליה.
בסופו של דבר מה שהופך את המכונה לדבר הטוב ביותר בעולם זה האדם שמפעיל אותה. הטייסת זה גוף בו כל אדם משמעותי, החל מהפקידה דרך המכונאי ועד לטייס. "החיילים פה הם חלק אחד שיש להם אחריות אדירה", אומר סא"ל דרור. "הטייסים שמסיימים את קורס הטיס נשלחים בתחילה לטייסת הקוברות, שם הם עוברים קא"מ (קורס אימונים מבצעיים). לאחר מכן הטובים ביותר עוברים הסבה למסוקי האפאצ'י, שההטסה שלו מאוד מורכבת. הם מתחילים כטייסים בתא האחורי של המסוק שם יושב זה שמטיס. להיות טייס אחורי זה קשה מאוד ומסוכן מאוד בגלל מערכת הפליר". לטייס המסוק יש עינית על עין אחת דרכה הוא רואה מה קורה בחוץ בכל מזג אוויר ואפילו במצבים של אבק וערפל צפוף. ניתן לומר שהטייס צריך יכולת של זיקית, כאשר עין אחת רואה דרך הפליר מה קורה בחוץ והשנייה צופה במערכות שבתוך התא.
"בעצם רק שנה אחרי קורס טיס אתה מוכשר להיות אחורי מבצעי (לא כולל קורס הקא"מ בטייסת הקוברות)", מסביר סא"ל דרור. "אתה צובר שעות טיסה וניסיון כטייס בתא האחורי ולאחר מכן עובר הכשרה נוספת לתא הקדמי בו יושב בעצם מפקד המסוק וזה שמפעיל את המערכות כולל הירי. אז אתה מוסמך לירות טיל לתוך שכונת מגורים ולירות למקום הנכון וזו אחריות מאוד כבדה". לאנשי הטייסת חשוב מאוד נושא מוסר הלחימה. "זה נושא חם שנמצא כל הזמן על הפרק. היורה חייב להיות מאוד מקצועי ומדויק ולדעת לפגוע למרות שהם מחביאים את האמצעים שלהם בתוך אוכלוסייה אזרחית. בכל מני טכניקות כאלה ואחרות אתה מצליח לעשות את הנזק בלי לגרום לנפגעים מיותרים".
הטייסת נחשבת לגוף מאוד חזק והאנשים שם מבינים איפה הם נמצאים, כמו גם את הסיכון. מסוק הקוברה שהתרסק בדרום זו דוגמה אחת לרמת הסיכון. "כולנו התנדבנו לעשות את זה ואף אחד לא נשאר פה בכוח. מי שלא רוצה להיות טייס יכול להגיד לא מתאים לי והולך הביתה".
האם זה קרה פעם?
"לא. לא בגלל דברים כאלה. מיד אחדי שקורה דבר כזה יודעים ישר לעלות על הסוס".
דווקא מאוד נוח בפנים
אחרי השיחה עם סא"ל דרור יצאתי עם סגן נדב לליין המסוקים של הטייסת. המסוקים עומדים שם בשורה כמו ציפור שמביטה לשמים ומזמינה אותך לקחת אותה לסיבוב. סגן נדב, טייס אפאצ'י בעל פני ילד, מתאר לנו את המסוק ככל הניתן: "בחלק הקדמי יש לנו את המצלמה ומערכות התצפית שמחוברות לעינית, אותה אני שם על הקסדה ובעצם לכל מקום שאני מסתכל המערכת פונה ואני רואה מה קורה. מהעינית הזו אני מקבל את כל הנתונים שאני צריך כדי להטיס את המסוק. מעל לרוטור אפשר לראות המכ"ם של האפאצ'י לונגבאו שנראה כמו צלחת. המסוק מאוד ממוחשב וכולל לא מעט מערכות ישראליות ששיפרו את הדגם".
אני מתיישב בתא הטייס ובקלות מבחין בהבדל אל מול כלי טיס אחרים. התא מאוד מרווח ובאופן יחסי כמעט ואין מפסקים ושעונים ומול הטייס, למרות שיש שני מסכי LCD גדולים. "הכל נעשה דרך המסכים האלה ויש אפשרות להקליק על המסך ישירות מהג'ויסטיק, כשניתן להקפיץ נתונים שונים על אותו מסך צבעוני, הכול על פי דרישת המשימה והזמן הנתון".
"העומס על הטייסת לא פשוט", מוסיף סגן נדב. "אתה מגיע מוקדם בבוקר (זה כשלא טסים בלילה) ויוצא מפה בשעות מאוחרות, עשר לפעמים, גם 12 בלילה. אבל אנחנו לא מתלוננים בסך הכל אני מאוד אוהב את מה שאני עושה". עוד הוא מסביר שכמו בכל טייסות החיל לכל טייס בצרעה יש תפקיד קרקעי נוסף אותו הוא ממלא מלבד היותו טייס, כמו למשל קצין ניווט ועוד. נדבך מאוד חשוב של כוח האדם הם אנשי המילואים של הטייסת – שיכולים להגיע בכל שנה למאה ימי מילואים ואף יותר.
אני יוצא משערי הבסיס כשברקע מסוקי הטייסת לא מפסיקים להמריא ולנחות. לאור המצב הנפיץ יש ישראל 2013, אין ספק שטייסת הצרעה תמשיך לעבוד בקצב מטורף בכדי לתת מענה לאיומים שנמצאים 360 מעלות מסביבנו.