ביום הראשון למהלך הקרקעי של מבצע צוק איתן זוהתה חולית מחבלים שהסתתרה באחד מבתי התושבים וירתה משם טיל נ"ט מסוג קורנט. בצה"ל זוכרים את הטילים האלו מימי מלחמת לבנון השנייה. הסכנה הייתה ברורה וכך גם המענה. עוד לפני שהצליחו לשגר את הטיל השני, הכוחות הכווינו טנק מרכבה סימן 4 לעבר חולית המחבלים. פגז מהיר ומדויק של הטנק חיסל את החוליה ואפשר להגיד שהיא לא הייתה האחרונה שפגשה בנחת זרועו של השריון הישראלי בימים שעברו מאז.
לא מעט יחידות צבא פועלות בשטחי רצועת עזה והשריון נחשב למרכיב מרכזי במערכה. כבר סיפרנו לכם לא מעט על הצק"גים שצה"ל פועל במסגרתם ולא נרחיב, אבל כן נגיד שהטנקים נחשבים למרכיב העיקרי באותן המסגרות. בעבר, השטח הבנוי נחשב לאימת השריון ומפקדים רבים העדיפו להשאיר את הטנקים מחוץ לאותם השטחים ולטפל בהם בעזרת לוחמי החי"ר. בשנים האחרונות, מצאו את הפתרון לבעיה והשריון הוא בעל יתרון בקרבות בשטחים מהסוג הזה. לא מעט מהנפגעים מכוחות חמאס הם תוצאה של עוצמת האש של הטנקים. לא פעם חיסולים שמיוחסים לחטיבות החי"ר, בוצעו מבחינה מעשית על ידי הטנקים שנעו יחד איתן.
"הגיע הזמן לחמם את הקנים"
את חטיבה 401 יצא לי לפגוש באחד משטחי הכינוס שבוע לפני הכניסה הקרקעית. הגעתי לשם בדיוק כאשר אחד המג"דים דיבר עם הלוחמים שלו שנראו חדורי רעל ומוטיבציה. המסר בדבריו היה ברור - חמאס מקבל יותר מדי קרדיט, ואנשיו לא מתקרבים אפילו ליכולות ולהכשרה שיש לצה"ל. המוטביציה של מפקד הגדוד ושל לוחמיו הייתה ברורה, והחיוכים של כולם היו מחממי לב.
ואכן, את הפעילות הראשונה במבצע הם ראו זמן קצר לאחר מכן, עוד לפני הכניסה הקרקעית. הטנקיסטים של חטיבה 401 ושאר חטיבות השריון תפסו עמדות לאורך הגדר ופגעו בחוליות משגרים. בנוסף, הם פגעו בחוליות נ"ט וצלפים שניסו להתקרב לגדר והיו שם גם כאשר צה"ל סיכל את פיגועי המנהרות. ב-17 ביולי, היום העשירי למבצע, כאשר צה"ל פתח במהלך הקרקעי, היו אלה הטנקים שנכנסו ראשונים ותפסו עמדות כדי לחפות על החי"ר. "זמן קצר אחרי זה התחלנו את הציד", כך סיפר לי קצין שריון בעוטף עזה.
כמה ימים אחרי שהחל השלב הקרקעי אני שב לשטחים בעוטף עזה. הפעם אני מגיע לעמדת תצפית על הגדר אותה מאיישים לוחמים שעורכים תצפיות עבור כוחות השריון. ברגע שאני עולה לעמדה, אני מבין שבעזה יש שני צלילי רקע קבועים: האחד של המל"טים והשני של מנועי הטנקים וירי הפגזים שלהם. המרכבות לא מפסיקות לזוז מצד לצד. פה הם משחררים פגז ושם פותחים באש מכלים כבדה. בקשר אני שומע את הפקודה "נוע-נוע סוף".
"אנחנו מנסים לזהות לטנקים חוליות של מחבלים", מסביר לי לוחם בתצפית. "מנסים לאתר להם יורי נ"ט, צלפים וגם חוליות שיגור". בשלב הזה כשאני בתצפית, השטח שקט, באופן יחסי כמובן כי פגזים וקליעים ממשיכים לעוף. הטנקים עדיין לא מפסיקים לזוז. "המטרה שלנו היא לא להיות סטטיים במקום", מסביר לי מ"מ שריון שיצא להתרעננות קצרה והספיק אפילו מקלחת. "אנחנו כל זמן מייצרים אש וזזים קדימה, אחורה ולצדדים כדי להקשות על החוליות של החמאס שמפעיל אש נ"ט וצלפים". השיחה אתו מאוד קצרה.
"אנחנו סוגרים פה מעגלי אש בצורה מאוד מהירה", סיפר לפני שחזר לפעילות. "מקבלים זיהוי מהאוויר או מהחי"ר, לפעמים מאתרים לבד, משחררים פגז ומשמידים. אני יכול לספר לך על אירוע שקיבלנו מזיק מידע על חוליה של חמישה שהתארגנה על ירי. הם התחלקו לשתי קבוצות – אחת מהן השמידו מהאוויר כי לא היה לנו קו ירי ישיר ואת השנייה השמדנו בירי של פגזים. הזמן שעבר מרגע הזיהוי ועד להשמדה של כל החמישה היה מאוד מאוד קצר. היו גם כאלה שהצליחו לשגר עלינו נ"ט, אבל זה לא פגע בזכות מעיל רוח. גם אלה חטפו מאתנו שניה אחרי ששיגרו", כדי להמחיש נידב נתון מרשים, "יש בחזית משהו כמו 12 צוותים שלא נפגעו מנ"ט שהיה אמור לפגוע בהם".
"יש פה את הטנקים והצוותים הכי טובים בעולם"
על הגדר אני פוגש קצין מהחפ"ק של חטיבה 7. כבר בתחילת השיחה הוא מכריז, "יש לנו את הטנקים והצוותים הכי טובים בעולם". עוד מציין אותו קצין, "כולם מכירים את מערכת מעיל רוח שבאמת עושה עבודה נהדרת ואני יכול להגיד שרק אצלנו בחטיבה היא הצילה לא מעט".
זה המקום לציין שברצועת עזה פועלות חטיבות שריון סדירות ותחתן יש כמה מסגרות מילואים שגם נמצאות בקו הלחימה. אלה מפעילות טנקים מסוג מרכבה סימן 4 עם מערכת מעיל רוח ולאור המיגון והיכולות, נחשבות לכוח המוביל. "יש לנו גם מרכבות סימן 2 בחטיבה", ציין ואמר, "גם לאלה יש אמצעים שמונעים פגיעה וצריך להגיד שהתרגולות הישנות, אלה שקיימות עשרות שנים, מסייעות בהורדת כמות הנפגעים".
הוא ממשיך ומספר, "ירו נ"ט על טנק שלי מהחלק האחורי. כנראה שהם יצאו ממנהרה, אבל זה רק הערכה שלי. בכל מקרה זה לא פגע בטנק והתפוצץ מבלי לפגוע שזה לא משהו שאני יכול להגיד על המחבלים. אלה ירדו מהסד"כ של חמאס". על אתגרי הלחימה מול חמאס סיפר, "הבעיה שהם נלחמים ממקומות מאוד רגישים. היו לנו מחבלים שהסתתרו בבתי ספר וגן ילדים וגם ראיתי כמה מסגדים שהפכו לעמדות שיגור נ"ט". עם זאת, הוא מדגיש ומציין את ההישגים. "למרות כל זה אנחנו פוגעים בהם וגם הצלחנו בחטיבה לחשוף פירים של מנהרות".
פעם אחת מחסלים, פעם אחרת מצילים חיים
חטיבה 188 של השריון נכנסה לקרב אחרי שאיבדה שניים מאנשי החפ"ק החטיבתי וכמעט שאת המח"ט עצמו. היה זה כאשר חוליית מחבלים חדרה לשטח ישראל סמוך לקיבוץ סופה. בקרב עם המחבלים נהרג רס"ן אמוץ גרינברג וסמל אדר ברסנו. אל"מ תומר יפרח, מח"ט 188, היה באזור ולא נפגע. מספר ימים לאחר מכן השתתפו הטנקים של 188 באיתור ובהשמדה של אותה מנהרה, "סוג של סגירת מעגל" אמר לוחם בחטיבה.
"העבודה מאוד קשה", מספר הטנקיסט מ-188. "אתה לא ישן ואת התנועה אנחנו עושים עם הרבה מאוד אש. גם פגזים וגם ירי מקלעים לשטחים מאוימים. בכלל, הקטע הזה שאתה נוסע כל הזמן עם פגז בקנה מכניס אותך למוד מלחמה ואתה מבין שהפעם זה מלחמה. לא מבצע, מלחמה. כמפקד טנק (מט"ק), אני יכול להגיד שהתנועה שלנו מאוד זהירה. יש פחד מצלפים, אבל הברק בעיניים (סיסמת החטיבה) והעוצמה עושים את שלהם. חמאס נלחמים ולא בורחים. אתה רואה איך הם מנסים לנצל את היתרון שלהם, זה שהם קלים ויורים מרחוק, אבל ברגע שזה בטווח שלנו, הם מושמדים".
מלבד השמדה של חוליות מחבלים, משגרים ומנהרות הטנקים משמשים גם לפינוי פצועים. לטנקי המרכבה יש יתרון ברור בתחום וזה הדלת האחורית. לא מעט פצועים ששוכבים עכשיו בבתי החולים חבים את חייהם לטנקיסטים של צה"ל שפינו אותם במהירות ובכלי הכי ממוגן שיש בשטח. "אתה מכניס את הפצוע מאחור טס לגדר מעביר לתאג"ד וחוזר למלחמה", אמר המט"ק מ-188. עוד ציין כי הם משתמשים במערכות שלהם לתצפית עמוקה ומכווינים את כלי הטיס של חיל האוויר לעבר המטרה. "מאות מטרות נפגעו מהאוויר בזכות השריון".
יום שישי היה עמוס מאוד בגזרה. טנק של צה"ל סיכל חטיפה של לוחם הנדסה באירוע שעדיין לוטה בערפל. כוח שריון אחר הצליח לחשוף עמדות לשיגור רקטות שהושמדו מהאוויר ולא מעט טנקים רשמו איקסים על הקנה אחרי שפגעו במחבלים. ביום שבת בבוקר הם הלכו לרגיעה. הצדדים הכריזו על הפסקת אש שהתחילה בשעה שמונה בבוקר. רגע לפני שזה קרה, ב-07:55 הוריד חיל האוויר מספר פצצות מול העמדה בה ביקרתי. פטריות עשן שחורות עלו לכיוון השמיים ואת ההדף הרגישו כולם.
זה היה אקורד הסיום של עוד שלב ביניים בלחימה, כאשר לכולם ברור שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. הטנקיסטים ניצלו את ההפוגה למנוחה קלה והתארגנו להתקפה וכיבוש כאשר עדיין לא ניתן לפרסם את המיקום. דבר אחד בטוח – לוחמי השריון רושמים במבצע הזה עוד פרק מפואר.