ענני האבק עולים לשמיים כשמרכבות הפלדה של פלוגת השריון דוהרות במהירות לכיוון היעד. כצפוי מההרים סביב והכפר הסמוך משוגר מטח טילי נ"ט ראשון, שאחריו מגיעים רבים. "קודקוד מ-3, אני חוטף פה טילים", מדווח מ"מ 3 בזמן שמערכת מעיל רוח מיירטת חלק מטילי הקורנט, בעוד שמהאחרים הם מתחמקים באמצעות תמרונים אותם שיננו באימונים. "תחנות כאן קודקוד קבלו: 3 יוצא לכיוון הכפר, 2 מוריד באש את המחבלים שעל הכיפה".
"רות", נשמע האישור בקשר כששלושה טנקים מסתערים באש כבדה לתוך הכפר. טנקי המרכבה סימן ארבע מפוצצים את הבתים בהם התמקמו מחבלים עם טילי הנ"ט, ובמקביל לוחמי החי"ר יוצאים לטהר בתים חשודים. במקביל מחלקה 2 פועלת בחיפוי ו-3 מורידה, בשיתוף התותחנים, את אלה שירו מההרים הסמוכים. מיד לאחר הקרב הקשה הטנקים תופסים עמדות ואש ואנשי הצוות מעניקים לטנקים טיפול מסור בכדי שהסוסים ישרתו אותם גם בהמשך. אחד התרגילים היותר מורכבים של קורס קציני שריון הסתיים.
שבוע אחרי שהעלנו לדיון את השאלה האם הטנק רלוונטי לשדה הקרב המודרני, הוזמנו על ידי צה"ל לצפות באימון של קורס קציני שריון בכדי לראות את התשובה בעיניים. הצטרפנו לצוערים בשבוע מתקדמים, שנחשב לשבוע הכי עצים בקורס ואולי בזרוע היבשה כולה. "בשבוע הזה אנחנו מתרגלים את הצוערים בשגרת קרב, הרבה אי ודאות, נהלי קרב חפוזים ובהתמודדות עם שטח חדש שהם לא מכירים כשגם התרגיל עצמו כולל נוהל קרב וישר כניסה לירי רטוב", מסביר סרן נעמן הלר, מפקד הקורס שצמח בחטיבה 401. "הם מתרגלים הרבה מאוד שטחים סגורים, כלומר שטח בנוי והררי, שטח שהמרחב בו משתנה מהר. חלק מזה מגיע מתוך הבנה שהתרחיש הבא ידבר אתנו על השטחים הסגורים. בשביל לתמרן לעומק חייבים את הטנקים שיהיה כוח קדמי שמייצר אש כבדה, וזה גם מה שאנחנו משדרים לצוערים".
איך ההרגשה להילחם בשטח בנוי?
"אני מרגיש מאוד בטוח בטנק".
"השריון הוא זה שיוביל לתוך שטח האויב"
בין אם בסוריה, לבנון או עזה, בצה"ל הבינו כי בעימות הבא יאלצו הכוחות להתמודד עם גזרות משתנות ולתמרן באזור הררי, מיוער ובנוי מבלי שזה יפגע בהתקדמות של הכוחות, כמו שהיה למשל בלבנון השנייה. הפיקוד הבכיר מבין שאת התקדמותו הכוחות והיכולת יקבעו הטנקים ולכן החלו להחזיר לאימונים את התמרון המהיר באזורים אלה וההתמקצעות. לכולם ברור שהטנק לא ינוע לבד, בדיוק כמו החי"ר, והחלו להרכיב את מה שנקרא בצבא "צק"ג (צוות קרב גדודי) עוז". לצורך כך מוכשרים הצוערים, קציני העתיד, לא רק בהפעלת מחלקת טנקים אלא גם ביכולת תאום והפעלה של כוחות חי"ר, הנדסה, תותחנים ועוד אלמנטים שונים.
בזמן שהטנקים מסתערים בין בתים ואחרים מפוצצים מטרות על כיפות רחוקות מסתובב המג"ד סא"ל גל שוחמי ומפקח על הנעשה. סא"ל גל שצמח בחטיבה 188 הוא שריונר גאה כבר כמעט 20 שנה. "להבדיל מהפרט, הדבר המשמעותי בגדוד השריון זה אוסף הפרטים", מסביר שוחמי. "כל עוד שמדינת ישראל לא תשנה את תפיסת הביטחון שלה, הבקעה לשטח האויב והעברת המלחמה לשטח האויב, זה צריך תמרון ותמרון זה טנקים בשילוב כמובן של אלמנטים נוספים. יש לא מעט צבאות זרים שמעדיפים לא להכניס טנקים לשטח בנוי אבל לנו ממש אין בעיה לעבוד בשטחים האלה".
סא"ל גל מסביר על שדרוג המערך בתוכנית עוז, ועל הכוונה לקחת את גדודי השריון ולהפוך אותם לכאלה שיתמרנו באופן עצמאי אמיתי. "לצורך כך יוסיפו לגדוד חי"ר מובחר, מרגמות קשת 120 מ"מ, כוח הנדסה כולל טרקטורים ואלמנטים מסווגים נוספים שיהיו כולם תחת פיקוד המג"ד. ההבנה היא שגדוד כזה שמתאמן יחד ומכיר אחד את השני יפעל טוב יותר יחד ולשם אנחנו צועדים. בתוך כל זה השריון הוא זה שיוביל את התמרון לתוך שטח האויב כשיש לנו את הפלטפורמה הכי טובה בעולם לזה". סא"ל גל מסביר שבעתיד הקרוב הגדודים של צה"ל ייראו כמו אלה של המארינס – "שם, אגב, יש למג"ד גם טייסת מסוקים משלו".
את כל זה מנחילים לקציני השריון לעתיד כשאת הדבר מחלקים לשניים: כשירות בסיסית של מפקד מחלקה ויכולת להתאים את הכשרות שלהם לאתגרים אופרטיביים. "היום כשאני מסתכל על גזרת עזה, השטח הסורי ולבנון אני רואה שטח הררי ובנוי אחד גדול", מסביר סא"ל גל. "אז פעם אחת אני מלמד אותם את התמרון, ללמד אותם להגיע מהר ופעם שנייה להתמודד עם האתגרים האלה ולעשות את זה בצורה מהירה". סרן הלר מוסיף שיש פה אתגר לא פשוט – "הם צריכים גם לדעת לנהל את הכלים בצורה כזו שיקבלו גם את הטיפול המכני, שזה לא כמו לנקות נשק אישי, ניהול לא פשוט שדורש תזמון מדויק שאמור להיות גם במהלך קרב". בחיוך הוא מוסיף, "זה משהו שאנחנו מאוד אוהבים, הטיפול בטנק".
בהקשר לזה יש לציין שגורמים בכירים בצה"ל מספרים שהמלחמה הבאה לא תתנהל קרוב לגבול כפי שהיה בלבנון. "בפעם הבא ניכנס הרבה יותר עמוק כדי להביא את התוצאות שלא התקבלו אז".
"קודם כל משימה, אחרי זה אנשים"
כחלק מלקחי העבר רוצה סא"ל גל ללמד את אנשיו פרופורציות בקרב ולדעת להמשיך את המשימה גם כשיש נפגעים. "קראתי את הספר של אמנון רשף שהיה מח"ט 14 במלחמת יום כיפור, שם הוא מספר איך הם ספגו 160 הרוגים בלילה והמשיכו להילחם כשאף אחד מהחייל ועד המח"ט לא חושב לעצור. זה מלמד אותך פרופורציות ואנחנו מתרגלים את הצוערים לא מעט בתחום הזה. ברמה הכי פשוטה כשמחלקת טנקים מתרגלת פה לחימה ויש טנק שנפגע סוגרים עליו מעטפת והמ"מ ממשיך את המשימה שלו. אני מסביר לחיילים – קודם כל משימה אחרי זה אנשים ולא בגלל שאנחנו לא אוהבים את האנשים. כי אם מישהו שלח אותי לבצע משימה קרבית אני רוצה לדעת שאם אני מת מישהו ממשיך את המשימה שלי ושלא הלכתי שם סתם. אם אני נפגעתי שם וכל הגדוד זורק אותי על אלונקה ויוצא לישראל כנראה שזה היה סתם. אז מתרגלים את זה המון ואם יש פצוע עושים עליו חבישה וטיפול ראשוני, לאחר מכן זורקים אותו במסדרון האחורי של הטנק וממשיכים במשימה. בהזדמנות הראשונה שתהיה להם, אחרי שעמדו במשימה, כולם מתעסקים בהצלת הפצוע והם מתחנכים על זה".
חוזרים לתרגיל ובזמן שמחלקה אחת תפסה את הכפר והתארגנה להגנה היקפית, השריונרים מטפלים בטנק שלהם ומבצעים תחקור של המהלך האחרון. בינתיים מחלקה אחרת מעסיקה מרחוק מטרות תוך ירי חי של פגזים ומקלעים. סרן הלר, מפקד הקורס, מסביר שלוחם השריון ויותר מזה המפקד בשריון צריך להיות שילוב של איש הייטק ומכונאי. זאת מכיוון שהטנק הפך להיות מכונה משוכללת, (מעיל רוח זו רק אחת משלל המערכות), אך מעבר לכך נשארת מכונה שצריכה את הטיפול המסור.
"האתגר העיקרי הוא בהפעלת מכונה מתוחכמת, לא הטנק של פעם, וצריך להיות אדם מאוד מוכשר ביחוד אם אתה רוצה להיות קצין שריון. מפקד בשריון לא רואה את האנשים שלו כי הם סגורים בטנק אחר ואתה צריך לדעת שאתה נותן את הפקודה אתה יודע שזה מבוצע. זה לא כמו בחי"ר שאתה נותן פקודה והם רואים אותך מסתער, מה שמכניס אותם לעניין. פה אתה לא רואה אותם והם לא אותך ולמרות זאת אתה צריך לדעת להפעיל את הצוות דרך הקשר כשכולם בוטחים בך ואתה בהם". הוא מוסיף כי "מי שהולך להיות מ"מ מבין שזה מאוד קשה וההקרבה מאוד גדולה אבל כולנו יודעים למה. חשוב לי להגיד שאנחנו כיום מוכנים לכל גזרה שבה יש איום קרקעי על מדינת ישראל".
האדם שבטנק ינצח
הקצינים איתם שוחחנו מספרים שרואים את החשיבות שהצבא מפגין כלפי השריון, כמו גם את ההשקעה, "אבל אני תמיד אשמח לעוד", אומר סרן הלר. את ההשקעה ניתן לראות אפילו בסרבלים של השריון שנראים מאוד ייצוגיים וכוללים אפילו פאצ'ים של שמות וסמלים.
לפני שאנחנו עוזבים את השריונרים בחום האימים של שיזפון אני נפגש עם חלק מהצוערים בכדי לשמוע איך זה נראה מהצד שלהם. "אתה חווה בקורס לא מעט דברים מאתגרים", מספר הצוער תמיר אקשטיין שהגיע מחטיבה 401. "העיקר זה עיסוק בטנקים אבל אתה נדרש גם לגעת בחי"ר ולפקד על מחלקה גם בפן המקצועי וגם במנהיגותי. המשמעת פה קשה וזה אצלנו נקודת תורפה אבל אני חושב שזה דבר חיובי וטוב". הצוער דוד צרפתי מוסיף, "אנחנו מפתחים פה את השליטה כי מחובתו של הקצין להיות יותר מקצועי. לקצין בשריון אסור להגיע למצב שבו אין לו תשובה וככה אני רואה את זה".
אני שואל אותם עד כמה הם בטוחים בטנק ושניהם עונים יחד: "במאה אחוז, זה הדבר היחיד שאני מוכן לצאת איתו למלחמה".
