שבעה חודשים עברו מאז מבצע עמוד ענן, רק שבעה חודשים, ונראה שגבול הרצועה הפך לאחד מהשקטים במדינה, למרות שכולם יודעים שהלבה מבעבעת מתחת לפי השטח. לוחמי חטיבה 401 חזרו בחודש שעבר לקו מול עזה אחרי שסיימו תרגיל חטיבתי גדול. הם חזרו למציאות מתעתעת, שקטה מצד אחד וסוערת מהצד השני. הגבול שנדמה לנו כשקט כלל אינו כזה ומרבית המקרים, הקלים שבהם, כלל לא מגיעים לפרסום. רק בחודש ינואר נחשפה מנהרה סמוך לגדר, בחודש מרץ הפרו העזתים את השקט המדומה כשירו רקטה לאשקלון ואף ירו על רכבו של מח"ט הצפונית אל"מ עופר וינטר. באפריל התפוצץ מטען על הגדר סמוך ל-D-9, במאי גילו שהגדר נפרצה שוב וכל זה רשימה חלקית שלא כוללת שיגורים שנכשלו, אירועי ירי והפגנות על הגדר.
מול כל אלה מתמודדים כיום לוחמי חטיבה 401, חטיבת השריון המפעילה את טנק מרכבה סימן 4, עליה סומך צה"ל שתתן את הפתרון במקרה של התלקחות. כפי שאמר לנו קצין בשריון: "צה"ל מבין שזהו הגבול המסוכן ביותר, על אף המצב בגולן, ולכן מציב שם את הטנקים הכי משוכללים וממוגנים שלו".
השבוע ירדתי לרצועת עזה כדי לפגוש צוות טנק של החטיבה, לראות מהזווית שלהם איך נראית רצועת עזה, ולקבל את התרשמותם על המצב בשטח – מצב שלרבים מתושבי המדינה נראה כאוטופיה של ממש. זכיתי לפגוש צוות מעניין ומגובש, מ"מ שגר בהתנחלות, חקלאי גאה מנהלל, עולה חדש מברזיל ואחד נוסף שגר ליד נתניה. כולם גאים בשרות שלהם וכולם מבינים את משמעות השרות ברצועת עזה.
"עברנו מהגנה להתקפה"
לחטיבה 401 יש מסורת ארוכה ששורשיה מגיעים עד למלחמת ששת הימים, ומאז השתתפו בכל מלחמה ועימות. חטיבה זו וגדוד 9 אליו שייך צוות הטנק אליו הצטרפתי, רשמו היסטוריה כשהיו אחראים ליירוט הראשון של טיל נ"ט ששוגר לעבר טנק שלהם. "אנחנו הפלוגה הראשונה שקיבלה את מעיל רוח והפלוגה שיירטה את הטיל הראשון", אומר סג"ם אריאל הופמן מכרמי צור. "אתה מבין מה היכולות של הטנק הזה והעוצמה, צריך להבין שבזכות המערכות שיש על הטנק, גם מעיל רוח, יש לו יכולות סגירת אש מהירות מאוד. זה טנק עם הגנה מיירטת ויחד עם עוד מערכות מסווגות הגישה שונתה ומהגנה שונתה להתקפה. כשאנחנו חוטפים טילים אנחנו כבר לא הולכים אחורה אלה מסתערים קדימה ומשיבים באש. בעזה יודעים שהגענו לכאן, בסוף יש להם מודיעין ותצפיות והם מבינים שאנחנו פה. הם מכירים פחות או יותר את היכולות".
את הצוות של סג"מ הופמן אני פוגש אחרי מארב ארוך בו צפו באמצעי התצפית שלהם לעומק הרצועה. הם חיים את האזור ובניגוד אלינו חשים את השקט שלפני הסערה. "מאוד שקט ומצד שני אתה רואה הכול, אתה גם יודע מה קורה מעבר לגדר. אני יכול לספר לך שאנחנו מזהים את החמושים ולנו השריונרים זה מאוד קשה. הכלים פה טעונים ומוכנים אבל אנחנו מבינים את המורכבות ומקבלים גם את השקט. בסופו של דבר אנחנו מגנים על תושבים הדרום וכשלנו שקט ברור לנו שגם להם שקט וזה המשימה".
אוגדת עזה יודעת שברשותה הכלי המתקדם ביותר שמוכן לכל מצב. הציוד בטנק עד לרמת האפוד נמצאים במקום נגיש, הם יכולים בדקות ספורות להניע את הטנק ולהגיע לאן שצריך. הם עסוקים בפתיחות ציר, מארבים ארוכים והאתגר הגדול שלהם זה לשמור על השגרה המבצעית. משהו שסג"מ הופמן מקפיד עליו ללא פשרות. "השמירה על המתח הזה שבסוף יתפוצץ זה האתגר כאן".
העבודה בעזה משולבת עם שאר הכוחות – צוות קרב משולב (צק"ג) שכולל מלבד גדודי השריון גם הנדסה, חי"ר תותחנים, רוכב שמים ואמצעים נוספים שאסורים לפרסום. "אנחנו יודעים לעבוד פה עם כולם וזה משהו שרץ חזק ועובדים על זה המון. לפני כל מארב אנחנו עושים תרגולות משותפות וזה כולל עלייה שלנו על כלים של כוחות אחרים".
"לפני שבועיים D-9 עלה על מטען ועפה לו הכף", נזכר סג"ם הופמן. "היה לנו שבוע של פצמ"רים ואירועים נוספים שלא יצאו החוצה וזה משהו שגורם לשריונרים פה להיות מוכנים כל הזמן. עזה זה מקום שמאוד חשוף לישראל ויש לנו פה בנק מטרות כמו לחיל האוויר ובסוף אנחנו, עם כוח אש ממוגן וגדול, סוגרים את מעגל האש בצורה המהירה ביותר. אבל חשוב להגיד שתגובה של טנק זה משהו שיכול להשפיע על הסטטוס קוו של רצועת עזה".
"זה כלי מפחיד ביכולות שלו. כשקורה משהו, קוראים לנו"
הם דור ההייטק בכלי הכי חדש וזה משהו שבולט בשנייה שבה נכנסתי לטנק. הכול ממוחשב ובלחיצת כפתור. כבר לא צריך טען עם שרירים והנהג לא צריך לאמץ את הצוואר כדי להוציא את הראש או את העיניים כדי לראות. רב"ט מיכאל בליסיאנו התגייס לפני שנה וחצי אחרי שעלה מברזיל. הוא מציג לי את טנק הנהג ושוב מדובר בתא שהמסכים בולטים ממנו. "זה חוויה של ממש לנהוג על טנק כזה, במיוחד שאין לי רישיון לרכב", הוא אומר בחיוך. "אנחנו עושים פה הרבה מארבים ותפיסות של עמדות אש. עבודה לא קלה אבל מספקת. האמת כנהג רוב הזמן אני ישן, כי צריך נהג ערני, אז אין תלונות".
הטנק אוטומטי מלא ומאוד פשוט להפעלה. "בנוסף יש לך מחשב שעליו הכל מופיע מתקלות דרך חשמל ועד לכמה דלק נשאר לך. ההגה ההילוכים זה כמו רכב פרטי ככה שזה מאוד נוח. גם יש לך מצלמות תרמיות ככה שבלילה מבחינתי זה כמו ביום".
סמ"ר דותן לביא, טען קשר של הצוות, אבל מבקש להדגיש ש"אני קודם כל חקלאי גאה מנהלל". לצוות הוא הגיע אחרי כמעט שנתיים בהם היה לוחם ביחידת מגלן. "אני אחראי על טעינת הפגזים לתותח ולתפעל את המא"ג המקביל. דרך המחשב אני מתפעל את מערכת הקשר והכל זה בלחיצת כפתור. במארבים אני סורק באמצעות כוונת מסוימת שלא ניתן לפרט עליה אבל רואה הכול". אם בעבר הטען היה צריך להתאמץ כדי לטעון את הפגזים ולדעת איזה סוג הוא מכניס, במרכבה סימן 4 הכל ממוחשב, "אני בוחר את סוג הפגז בלחיצה של כפתור במחשב ואחרי שאני לוחץ אישור יש מערכת שמגישה לי את הפגז שבחרתי אחרי שהיא ממיינת לבד, זהו תא נפתח ואני מעביר משם את הפגז לקנה".
"אני יוצא לחופשת שחרור עוד עשרים יום והיה לי שרות מאוד מעניין", מסכם לביא. "המעבר הזה ממגלן לשריון בקושי הצליח ונלחמתי עליו מאוד קשה ואני שמח על כל רגע. להיות לוחם פה זה הרבה יותר מעניין, הקו פה לא פשוט אבל נותן לך הרגשה טובה שאתה מגן על אזרחים".
סמ"ר סער פפר התותחן נלחם לחזור לפלוגה אחרי שנפצע, והוא זה שלוחץ על הדק התותח. "חשוב מאוד שאני אכיר את הגזרה בצורה מושלמת בגלל התפקיד. אני עושה את זה בעבודה מהטנק, כל המארבים, ועם תצפיתניות שאני כחלק מהתפקיד ממש הולך לעמדות שלהן כדי להכיר את הגזרה ורואה את המטרות. אתה תמיד לומד עוד ואני יכול להגיד שאני זוכר בעל פה את כל הגזרה פה".
פפר מוסיף שקשה להיות סגור בטנק כל כך הרבה שעות, אבל הצוות מאוד מגובש. "יש גם את הפינוקים הקטנים שלנו למשל אתמול הבאנו לטנק אבטיח עם קרח. אבל ברצינות אני יכול להגיד שלפני אחת מהפעילויות עשינו סיור שטח, הכל כשאנחנו עם ציוד מגן ומלא, ומטרים מאחורינו אתה רואה חקלאי חורש את השדה שלו. אני יכול להגיד לך שחבר'ה מהצנחנים שיושבים איתנו באו אליי ואמרו לי, תכל'ס אתם הלוחמים, אתם עושים את העבודה. שמע, זה כלי מפחיד ביכולות שלו. כשיש משהו על הגדר קוראים לנו לסדר את העניינים".