באוגוסט 2013, כשארצות הברית התקרבה לרגע ההכרעה ואיימה לתקוף בסוריה כתגובה לשימוש בנשק כימי, העריכו בישראל שהתגובה הסורית תכלול ירי ארטילרי ורקטי לגליל ולרמת הגולן. בצה"ל לא לקחו סיכון מיותר והעלו את הכוננות. מג"ד רעם, גדוד ה-MLRS, שבאותם ימים חייליו עסקו בבט"ש בשטחים, קיבל פקודה "קח את החיילים ותתארגן מיד על הכלים". חיילי רעם עלו לצפון ובמשך שבועות ארוכים ישנו ליד הסוללות שלהם כשהם מוכנים לתקוף את הארטילריה הסורית והמערך הרקטי. המטרות כבר נצרבו במחשבי הסוללות של הגדוד, אולם בסופו של דבר התקיפה לא יצאה לפועל והמערך חזר לשגרה.
הפעם האחרונה למעשה שבה נעשה שימוש ב-MLRS (מנתץ בשמו העברי) הייתה במלחמת לבנון השנייה. מאז גדוד רעם נמצא בכוננות מתמדת, ולאחרונה התקיים תרגיל מסכם של סוללת ההכשרות שכלל שיגור חי - וסיפק לפז"ם הזדמנות להציץ לגדוד ולאופן הפעלתו.
כדי להכיר את העסק מבפנים, שוחחנו עם סרן אייל הראל, מפקד סוללת ההכשרות בגדוד בסיומו של התרגיל המסכם שסוגר את פרק ההכשרה המקצועית של הלוחמים שתחת אחריותו, פרק אשר כלל את הטירונות, ההכשרה המקצועית, תרגילי צוות, תרגילי פלגה ותרגיל סוללה המסכם באורך של יומיים ברציפות. "החיילים מגיעים הנה אחרי טירונות של ארבעה חודשים", הוא מתאר את תהליך ההכשרה. "אחרי שבטירונות הם נגעו בפרק הרובאי והמקצועי, הם עוברים לרמת הגולן כשברעם יש לנו את כל הכלים (המשגרים), אותם הם רואים בפעם הראשונה ומתחילים באימון מעשי".
אותו תרגיל מסכם מתחיל כאימון רגיל וממשיך לאירוע של הסלמה שמתגלגלת לשלל תרחישים. במשך יומיים, מפקד הגדוד מתקיל את הסוללה. "אין לי מושג מה קורה בתרגיל", מציין סרן הראל שמותקל גם הוא יחד עם כל החיילים וצריך גם הוא להפגין תפקוד ברמה גבוהה, מה שהופך את התרגיל שריאליסטי הרבה יותר בבור החיילים.
התרגיל מתחיל. סוללת המנתץ מגיעה לנקודה מסוימת ברמת הגולן ופורסת את הכלים שלה. באחת הנקודות נפרסת גם המפקדה עם הנגמ"שים שלה תחת רשתות הסוואה. מיד אחרי שסיימו להתארגן, יושבים קציני הגדוד מול מסכים שמחוברים למערכת צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי). הם מקבלים את כל הנתונים שהם צריכים מהשטח, מזהים את המטרות. בזכות אמצעים טכנולוגים מתקדמים ורשת מכ"מים של חיל התותחנים, הם יכולים לזהות את סוללת אויב או כל משגר רקטות של ארגוני הטרור מיד כשאלה פותחים באש. כשזה קורה, מגיעה הפקודה של המג"ד "רשאים אש על מטרות", והרקטות יוצאות מהמשגרים אחת אחרי השנייה בשריקה מצמררת. מיד לאחר מכן נשמעים אותם קולות נפץ שמזעזים כדרך קבע את שטחי האש ברמת הגולן.
"הרקטות שלנו יותר מסוכנות"
ה-MLRS עלה לישראל באמצע שנות ה-90 והופעל לראשונה במלחמת לבנון השנייה. כשנסראללה איים, היה מי שענה לו בצד הישראלי ש"הרקטות שלנו יותר מסוכנות". ואכן, במהלך המלחמה הזו נורו אלפי רקטות שהשמידו כמות גדולה של משגרים והרגו עשרות מאנשי חיזבאללה. בין השאר שוגרו 1,800 רקטות מצרר שפיזרו מיליון פצצות קטנות, חלק מהן גרמו להרג של אזרחים הרבה אחרי שהתותחים נדמו. במלחמה השתמשו בפעם הראשונה ברקטה ישראלית שמתקנת את המסלול שלה במהלך המעוף, רמ"מ. אלה סייעו בחילוץ כוחות שנתקלו בחיזבאללה. לפחות באופן רשמי, מלחמת לבנון השנייה הייתה הפעם הראשונה וגם האחרונה שמערך ה-MLRS ירה רקטות מבצעיות.
לפני כשנה הוסבו מערכות גדוד הרעם למערכת ייעודית "שדר חם מנתץ 600", ששיפרה באופן משמעותי את אפקטיביות האש כמו גם את יכולת הפיקוד והשליטה. מדובר כאמור בגדוד הרקטי מתקדם בצה"ל שהשתנה מאז הוקם לראשונה. ללוחמי הגדוד שיעלו בקרוב לסוללות המבצעיות מחכים שלל אתגרים ואיומים – לכל אלו הם מתכוננים בתרגיל הזה.
"הכלים שלנו נמצאים על זחלים ומתניידים. את התרגיל אנחנו מתחילים במקום מסוים ונעים לנקודות שיגור בנקודות ציון אחרות. אנחנו יודעים לעשות את זה ביום ובלילה ולא מושפעים מגשם או בוץ. רוב התנועה שלנו מבוצעת בלילה, נסיעה מבצעית לכל דבר ועניין. בכלל הכלים האלה אוכלים הכל", מציין סרן הראל.
כחלק מהתרגיל כאמור, הסוללה שיגרה רקטה לעבר מטרה. "הירי מתרגל את הצוותים בתהליך השיגור ואיך נראית הרקטה כשהיא באוויר. אנחנו מזינים נ"צ של המטרה ובנוסף יש צוות תצפית שגם מאשר שהיא נחתה בנקודה. בכל אימון יש ירי של לפחות רקטה אחת כחלק מהאקט המסכם. זה הליך מאוד חשוב לסוללה ומשמעותי לאימון מכין ללחימה".
כשמסתכלים אל תוך הסוללה, מדובר בעסק אינטימי למדי. צוות MLRS הוא צוות קטן מאוד שמורכב ממעט מאוד חיילים עם מפקד, שפועלת בצורה די אינטימית, שלא להגיד משפחתית ממשגר נייד. הצוות עצמאי לחלוטין במרחב השיגורים "הם מקבלים מרחב על מפה ונ"צ שהם צריכים להגיע אליו והכל הם עושים לבד. הם יכולים להיות ימים שלמים לבד במהלך הלחימה ולא לראות אף אחד במרחב שלהם. הצוות אוטונומי לחלוטין וברגע שהתחילו לחימה הם עושים הכל בכוחות עצמם".
מדובר באתגר פיקודי לא פשוט. מפקד סוללה, שלא לדבר על מפקד הגדוד, יכול למצוא את הכלים שלו פועלים במרחק של עשרות קילומטרים אחד מהשני. "זה אתגר בעיקר מבחינת הפיקוד והשליטה. לראות שכולם נמצאים וכולם וממוקמים איפה שצריך. אין ספק שזה אתגר מבחינת הפריסה. הלוחמים נמצאים בשטח לבד כשהם מאוימים מכוחות אויבים והם צריכים לדעת להגן על הכוח. גם בדבר הכי בסיסי של ארוחות ושינה הם צריכים לדעת לארגן לעצמם. בעצם זו יחידה עצמאית לכל דבר, סוג של מוצב קטן ונייד שנמצא בשטח שישה עד שמונה שבועות לפעמים גם בשבתות".
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
המורכבות של הגדוד נובעת מגודל הגזרה שבה הוא פרוס בה ומהיקף המטרות שהוא יכול לתוקף, בזה אגב, כרוך גם היתרון הגדול של הגדוד. את החיים האלו, חוו הלוחמים במהלך התרגיל המסכם כשהם לומדים לחיות בשטח בלי קשר לעולם החיצון חוץ מקשר וקבלת אספקה כמו דלק ומזון. למזלם של החיילים, מזג האוויר במהלך התרגיל היה סביר, אולם ניתן היה להרגיש את השפעות הסופה הגדולה שנותירה בשטח לא מעט בוץ ושלוליות חורף.
גם חיילי חי"ר
"הם סיימו בעצם את הפרק המקצועי ועכשיו אנחנו מתקדמים איתם לפרק מקצועי שלא קשור לכלים. כחלק מהחיבור שלנו לגדוד, אנחנו מחברים אותם לשאר המשימות כולל קווי שטחים, מעבירים אותם יותר אימוני חי"ר ותעסוקות מקצועיות. כשהם יעלו לגדוד, חלק יצאו לקורס מפקדים ושאר הלוחמים יעלו לגדוד וישתלבו בסוללות".
לסרן הראל יש לא מעט במה להתגאות. "אנחנו הגדוד הרקטי היחידי בצה"ל ועם אמל"ח מאוד מתקדם שתורם לשדה הקרב ולא בטווח הקרוב", הוא אומר. "יש לנו אמל"ח מאוד מתקדם וטכנולוגיה מתקדמת שנכנסה ומשתפרת כל הזמן". עוד הוסיף ואמר, "החיים שלנו הם בצל האי ודאות הרבה מאוד הקפצות כוננות. זה אומר שאנחנו חיים בכלים בשטחים שלנו חמושים ומוכנים לפקודה. לי אישית היו מספר מקרים כאלה לאורך השנים שהקפיצו אותנו וזה נע בין שבועות וגם חודש וחצי".
במצב כזה, הלוחמים לא יורדים ממדים ומוכנים להפעיל אש כבדה בתוך דקות. "חודש וחצי אנחנו ישנים ליד הכלים על מדים, תמיד מוכנים ובהאזנה לקשר. הכלים מוכנים לכל מה שיגידו לנו על המטרות שקבלנו. אנחנו יודעים מה הזמנים שאנחנו צריכים לבצע ירי ולעמוד בזה גם אם זה אומר שבועות ארוכים בשטח על מדים ובלי מקלחת. זה שבועות של שינה בשק שינה לצד הכלים וגם הארוחות נעשות צמוד לכלים. כמו כל לוחם שנמצא בכוננות", אמר רק ששלהם יכולה להגיע לשבועות וגם חודשים. דברים שאכן קרו בעבר ולא מעט. "האתגר הכי קשה זה לשמור על המתח הזה לאורך תקופה ארוכה".
חשוב להגיד שמאז מאז מלחמת לבנון השנייה בצה"ל הגבירו את המאמצים לצמצום הנזקים הסביבתיים של המערכת. הרבה מאוד השתנה מאז לבנון השנייה ובמפגשים הקודמים של פז"ם עם חיל התותחנים נאמר כי צה"ל הגדיל באופן משמעותי את כמות הרקטות מתקנות מסלול. אלה יביאו לדיוק את גבוה במטרות ואף יצמצמו את כמות הנפלים. בגדוד רעם בטוחים שהמערכת היא אחת מכוחות ההרתעה של צה"ל. פייר, הם גם יודעים עם מה יש להם עסק.
ככלל מדובר ביחידה שנמצאת רוב הזמן בקווי לחימה מורכבים. הרוב המכריע של הפעילות שלהם נעשית בחזית הצפון כשהם פוקחים עין על מה שקורה בימים אלה מעבר לגבול הסורי והלבנוני. הם שמים עין על כל ירי תלול מסלול שנעשה בצד השני ואם יהיה צורך, יש שיגידו שכשיגיע היום, הם יתנו את התגובה.