בכניסה לבסיס של 'רוכב שמיים' תלוי בגאון הסמל היחידתי, פגסוס כחול. הקמע הייחודי מעורר לא פעם תהיות בקרב באי הש"ג. מה עושה הסוס המכונף והאצילי, בן האלים שיצא היישר מהמיתולוגיה היוונית, עם היחידה הצה"לית של חיל התותחנים? ובכן, מסתבר שהזיווג לא מקרי. פז"ם נכנס בשערי הבסיס של היחידה המסקרנת, וגילה לוחמים שכמו הסוס המעופף, מחברים בין שמיים לקרקע. הם יודעים לשגר, להטיס ולהפעיל כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מ), מסוגלים לסחוב את המערכת על הגב, מתקדמים בשדה הקרב עם לוחמי חי"ר ויחידות מיוחדות, ומנתחים תמונת מצב מודיעינית בזמן אמת. המדריכות עדיין מפתחות את מערך ההכשרה של היחידה הצעירה, והקצינים עדיין כותבים את תורת הלחימה. אבל כבר עכשיו הצטרפות של צוות 'רוכב שמיים' לתרגיל היא חלומו של כל מג"ד. אחרי התחלה כזאת, יש לפגסוס הכחול הרבה סיבות להיות גאה.
"המטרה שלנו היא לתת חוזי למג"ד. לספק לו תחזית מודיעינית איכותית", מסביר מ"פ ההכשרות ב'רוכב שמיים', סרן אליה קפח. "צוות של היחידה משגר את הכטב"מ, ומספק תמונה ברורה, בזמן אמת, של מה שקורה מעבר לגבעה. כשהגדוד המתמרן, חי"ר או שריון, יוצא ללחימה ולמבצע, צוות שלנו מצטרף אליו, מרים בעת הצורך את הכטב"מ לשמיים, ובודק מה צפוי קדימה. כך המג"ד יודע בדיוק מה קורה ביעדים שהוא מכוון אליהם, תוך כדי ההתקדמות. הוא מגלה אם יש משהו חשוד בצירים שהוא מתכנן לנוע דרכם, או חוליית מחבלים שמתחבאת בסמטה במרחק שני קילומטרים. כשמג"ד מסתכל במפה או בתצלום אוויר, הוא לא יודע אם יש שם אנשים, או אם כבר הורידו את הבית שבצילום. בזכות 'רוכב שמיים' יש לו ליווי מודיעיני צמוד לכל אורך המשימה. זאת יכולת הכרת שטח מדהימה שמספקת מידע יקר ערך".
"בהתחלה צה"ל לא התרגש. עכשיו כולם נאבקים כדי לקבל צוות לתרגיל"
כשסרן קפח מכריז שהיחידה מספקת יכולת מדהימה, הוא יודע על מה הוא מדבר. הוא היה שם עוד בהתחלה, כש'רוכב שמיים' היה רק צוות הקמה ניסיוני עם יכולות לא מוכחות בכלל. "אני באמת די ותיק", הוא מסכים. "הגעתי ליחידה במרץ 07', היינו צוות קטן מאוד, תחת מערך הכטב"מים של חיל התותחנים. ידעתי שזה יהיה שונה מכל תפקיד אחר שביצעתי, ושיש לי הרבה מה ללמוד. התחלנו לערוך פיילוטים מבצעיים כדי להבין מה יש לנו בידיים. שלחנו צוותים לגזרות מבצעיות, וגילינו משהו מאוד מוצלח". קורס הלוחם הראשון יצא לדרך, הצוות הקטן התחיל לתפוס צורה, אבל צה"ל לא התרגש. "לא הכירו אותנו בכלל, אף אחד לא ידע מי אנחנו. היינו הולכים לכל תצוגה ולכל מפגש מפקדים, ומשווקים את עצמנו. בהדרגה עברנו תהליך מרשים".
התהליך שעברה היחידה באמת נדיר. תוך זמן קצר הפכה הילדה החדשה בכיתה, שאף מג"ד לא רצה, למקובלת שיושבת עם המגניבים בספסל האחורי. כדי לצרף צוות של 'רוכב שמיים' לתרגיל מוכנים היום מפקדים להפוך עולמות. "היום המצב שונה לחלוטין", מתאר סרן קפח. "יש המון ביקוש מצד המג"דים, בכל הגזרות ובכל היחידות. אנחנו ממש צריכים להילחם כדי להשאיר ללוחמים שבוע פנוי לרגילה. ברגע שהגדודים המתמרנים התחילו להכיר אותנו, הם הבינו מה יש להם ביד. כולם מבקשים ודוחפים ונאבקים כדי שיהיה להם צוות לתרגיל או לפעילות הבט"ש". הוא מצביע על תמונה שתלויה לו במשרד. לוחם משגר את הכטב"מ בשטח. ידו מושטת לאוויר, מחכה לראות אם הוא באמת ממריא, או שתצטרך לתפוס אותו. "זה צילום מהתרגיל הראשון שעשינו בצוות ההקמה, אפשר ממש לראות כמה הכל חדש וראשוני", הוא מסביר. התמונה על הקיר השני כבר צולמה באחד התרגילים האחרונים. שוב הלוחם משגר את הכטב"מ אל על. "תראי איך הלוחם בתמונה הזאת נראה הרבה יותר רציני, עם נשק ועם ווסט. מפעיל את הכטב"מ בביטחון, כמו שצריך. אפשר להבין כמה הכל השתנה והתפתח כאן. איזה תהליך עברנו".
במבצע עמוד ענן – בין היחידים שחצו את הגדר
הניסיון המבצעי של היחידה הולך ומצטבר. אם במבצע 'עופרת יצוקה' הם פעלו בצורה יחסית מצומצמת, במבצע 'עמוד ענן' הם כבר היו כמעט היחידים שחצו את הגדר. גם המחמאות לא מפסיקות להגיע. סרן קפח מאתר אותן במייל בזריזות. "מפקד אוגדת עזה שלח לנו מייל אחרי המבצע. הוא כתב שהוא מודה לנו על התרומה המבצעית וישמח לכל סד"כ זמין בכל עת. עד שמפקד אוגדה מגיע למחשב להוציא מייל, זה אירוע נדיר. זה מאוד מחמיא שהיה לו חשוב לכתוב דווקא לנו. גם מפקד דובדבן התקשר אתמול, הוא ביקש לשבח את הצוות שנשלח אליו לתרגיל ואמר שהם ממש היו משמעותיים. היו עוד המון כוחות בתרגיל, אבל הוא בחר להתקשר אלינו להודות".
"ללוחמים ב'רוכב שמיים' יש המון כשירויות ותחומי התמקצעות", מתארת בגאווה אחת המדריכות ביחידה, רב"ט עדי גרינברגר. "הכוננות הרובאית שלהם מאוד גבוהה, כי הם מתפקדים בשדה הקרב כמו חי"רניקים לכל דבר. יש להם הבנה עמוקה של המבנה של צה"ל, וראייה רחבה של הפעילות של הגדוד בלחימה. הם מסוגלים לסחוב משאות כבדים, ולוקחים איתם את הכטב"מ על הגב. הם מוסמכים להטיס אותו ומסוגלים לפרוש אותו בזמן ממש קצר. יש להם גם יכולת מודיעינית גבוהה. הם יודעים בדיוק מה לסרוק, מה לחפש, ומה נראה חשוד. רק ככה הם יכולים להפיק תמונה משמעותית ואמינה לגדוד".
הפלוגה המבצעית ביחידה מורכבת מצוותים קטנים, שמתנהלים בעצמאות בין הגדודים השונים. כל אחד מהם מומחה בהפעלת הכטב"מ 'סקיילרק' מתוצרת 'אלביט'. הכלי המעופף הקטן מסוגל לשהות באוויר במשך כמה שעות, ולהגיע לטווח של לא מעט קילומטרים. רק רוחות מגבילות אותו, בגלל גודלו הזעיר ומשקלו הקל. "אין מקצוע ספציפי לכל חבר צוות, כולם עובדים ביחד, בשיתוף פעולה, ויודעים לעשות הכל ולפעול בכל גזרה", מסביר סרן קפח. "צוות של לוחמים נבנה ומתגבש עוד בתקופת ההכשרה. הלוחמים עובדים ביחד ומכירים אחד את השני מצוין. לא רואים אותם כמעט ביחידה, כי הם כל הזמן בפעילות". הזמן של הצוותים מתחלק בין משימות מבצעיות בגזרות השונות לבין אימונים עם גדודי חי"ר ושריון. "מבחינת ביטחון שוטף הצוותים מסייעים לפיקודים השונים, מבצעים חקירת יעדים וכל מה שצריך. במקביל חשוב לנו שהם יסתפחו לאימונים ותרגילים, כדי שמג"דים ידעו איך לעבוד עם 'רוכב שמיים' ויגיעו ללחימה אחרי שהם כבר מנוסים בהפעלה".
ההכשרה – אינטנסיבית. הסיפוק – בשמיים
באחת הכיתות בבסיס היחידה מתעסקות חיילות צעירות במגש מלא כפתורים. זה אולי נשמע כמו חוג אומנות אך מדובר בנקודת הציון הראשונה בדרך להכשרה ב'רוכב שמיים'. "אלה מדריכות חדשות שהגיעו ליחידה מקורס מדריכות 'מורן' לפני שבועיים", מסבירה בשקט קצינת ההדרכה סג"מ ענבל אטלן, תוך שהיא יוצאת מהכיתה. בכל זאת, יש דיסטאנס לשמר. "המגש הזה הוא בדיוק המגש ממנו מפעילים את הכטב"מ בשטח. אנחנו משתמשים בו בתור סימולטור כדי להתאמן. ככה מתחילה ההכשרה על הטסת הכטב"מ. בהמשך מתווסף גם כלי טיס", היא מחייכת. "אנחנו עומדים לקלוט גרסה חדשה של המערכת, והן הראשונות שלומדות להפעיל אותה. התפקיד שלהן יהיה ללמד את הלוחמים". לבנות החדשות, שמתחילות להכיר לעומק את המגש בכיתה מאחוריה, יש עוד דרך ארוכה. "מדריכות עושות כאן המון. צריך ממש לבנות את כל מערך השיעורים וההכשרה. הם אמנם סיימו קורס אבל צריכות עוד לעבור הכשרה על הכטב"מ עצמו, ברמה העיונית וברמה הפיזית של ההטסה שלו".
גם הלוחמים עוברים שנה ארוכה של הכשרה עד שהם זכאים לסיכת הפגסוס. כל המתגייסים לתותחנים עוברים בימים הראשונים בצה"ל גיבוש. מי שמסיים בהצלחה מבצע את פרק הטירונות בפלוגה נפרדת בשבטה. אחרי ארבעה חודשים ממוינים הלוחמים בפלוגה בין היחידות המיוחדות של החיל, מורן או אחת משתי יחידות הכטב"מים. אחרי פרק ניווטים הם מגיעים לבסיס היחידה, ומתחילים בפרק העיוני. "מכירים את המערכת בצורה תיאורטית, ואז ממשיכים לפרק בסיסי של טיסות", מתארת סג"מ ענבל. "מתנסים בשיגור והטסה של הכלי, ומתמחים בהפעלה שלו. בהמשך כבר עוברים לעבוד בצוות. מתחילה תקופה של המון טיסות, גיבוש בין הלוחמים, והכרה מעמיקה של עולם החי"ר והשריון. אחרי שנה מסיימים את מסלול ההכשרה. בהמשך יכולים המתאימים לצאת לקצונה, או להתמנות כמפקדי טירונים או סמלים".
כיאה ליחידה קטנה וצעירה, מעידים כל החיילים על אווירה ביתית וחמימה. "אנחנו משפחה אחת גדולה", אומרות המדריכות. "יושבים ביחד, מכינים פויקה, יוצאים לטיולים. כולם מכירים את כולם, הלוחמים, המפקדה, המדריכות והמילואימניקים. למרות שאנחנו מאוד מגובשים אנחנו בכלל לא בועה בתוך צה"ל, הצוותים מסתובבים בכל היחידות ויודעים ראשונים על כל דבר שקורה". סרן קפח מבהיר לסיכום כי גם לדורות הבאים תהיה הרבה עבודה. "יש עוד המון דברים לעשות. אנחנו עתידים לגדול במספר הצוותים, וזה האתגר שלנו. להמשיך לצמוח ולהתפתח".