כשסא"ל יניב בן עזר, מפקד גדוד שחף של חיל האיסוף הקרבי, מסייר על גבול לבנון הוא לא רואה בצד השני ישובים. סא"ל בן עזר רואה מטרות ויעדים. מנקודת תצפית במוצב בירנית הצפוני הוא מצביע על הכפרים בינת ג'בל, עייתא א-שעב, מרון א-ראס, דבל וסביבתם. כולם ישובים לבנונים המוכרים לנו מקרבות צה"ל במלחמת לבנון השנייה. הוא מכיר שם כל בית, כל רחוב וכל סמטה. באופן מדהים הוא יודע להגיד מי נמצא בכל בית, אויב או תמים, ואפילו לציין איזה קומה ואיזה חלון חשוד כמחסן אמל"ח או עמדת תצפית של חיזבאללה.
גדוד שחף שעליו מפקד סא"ל בן עזר נחשב כיום לאחד מהכלים החשובים של צה"ל בארגז הכלים המודיעיניים מול חיזבאללה. לאחרונה סיימו פלוגות היחמ"ם של הגדוד תרגיל רחב היקף שהתנהל בסמוך לגבול ותרגל את הלוחמים בתרחיש מלחמה מציאותי. בעבורנו זו הייתה הזדמנות להצטרף ולהבין מי אלה לוחמי היחמ"ם (יחידת מודיעין מטרות) ואיך הם יודעים לאתר אויב ערמומי ומקצועי שמסתתר בין האזרחים ומאחסן רקטות בסמוך לחדרי ילדים. אלה האנשים שבעזרת שלל אמצעי איסוף מתקדמים עוקבים אחרי האויב ויודעים להיטמע בשטח, ממש להפוך לחלק ממנו.
משחקי חתול ועכבר עם חיזבאללה
לפני שיצאנו לתרגיל של יחמ"ם הצטרפנו לסא"ל בן עזר לסיור בגזרה. בן עזר, יליד כפר תבור שחי ונושם את הצפון, הגיע לגדוד לפני פחות משנה. את דרכו בצבא החל כלוחם ומפקד בפלס"ר נח"ל ואחרי שהגיע לחיל האיסוף הקרבי התאהב ונשאר.
מאוד מהר אני מבין מבן עזר שמתחת לפני השטח מתנהל מאבק מודיעיני יום יומי שבו ללוחמי היחמ"ם יש חלק מאוד משמעותי. כבר בהתחלה הוא מציין כי את הפעילות על הגבול יש לחלק לתקופה שלפני מלחמת לבנון השנייה ולזו שאחריה. החלטת האו"ם 1701 הביאה לנוכחות מוגברת של צבא לבנון ויוניפי"ל בדרום לבנון, אבל מי שחשב שהדבר ימנע מחיזבאללה לפעול בדרום התבדה במהרה. הם נמצאים שם בסמוך לגבול, אוספים מודיעין על צה"ל ומתכוננים לעימות הבא, הכל במסווה של אזרחים תמימים.
"עד 2006 חיזבאללה היה השליט הבלתי מעורער בדרום לבנון". הוא מצביע על עמדה לבנונית סמוכה לגבול ומציין כי "במקום שבו יש עכשיו עמדה של צבא לבנון היה דגל של חיזבאללה עם חייל על מדים שלא התבלבל ועשה החלפות שמירה וכל היום אסף מודיעין על כוחותינו. ב-2006 התקבלה החלטה 1701 אבל אנחנו יודעים שהוא לא הפך לחובב ציון. אנחנו מגלים שבתקופה מאז הם חזרו ובגדול רק שבמקום לשבת בעמדה הם יושבים בבית משם למשל שולחים רועה צאן לגדר. כשהוא חוזר מתחקרים אותו מה ראה, כמה זמן עד שהגיעו, כמה חיילים הגיעו ועם איזה נשקים. בכל הכפרים שיש מולנו, למשל עייתא, יש בתים שולטים ושם הם אוספים מודיעין בחסות האזרחים והבתים".
הוא מציין את הקושי שבפעילות הזו ומסביר שלוחמי המודיעין שלו אמורים להבדיל בין אזרחים או עיתונאים רבים שמגיעים לגבול. "אתה יכול לראות רכב מגיע וממנו יוצאים קבוצה של אנשים עם מצלמות ועדשות גדולות. רואה איך הם מצלמים את החיילים שלנו ואת המצלמות שלנו. אתה רואה חקלאי חופר בור באדמה וצריך לדעת אם זה חקלאי תמים או מישהו שעכשיו חופר באדמה ומכניס לשם מטען כבד. כמו שהיה באירוע כיפת הדגל".
מדובר באירוע שפתח את מלחמת לבנון השנייה. אחרי החטיפה של אלדד רגב ואהוד גולדווסר הוזנק טנק של צה"ל שמטרתו ליירט את החוטפים. אבל הוא עלה על מטען שהוסתר על ידי הארגון, במשקל טון, ופשוט נעלם.האתגר של גדוד שחף זה לאתר את כל הפעילות הזו של חיזבאללה, עמדות, מחסנים, משגרים ומטענים, ולתרגם אותה למטרות עבור צה"ל.
"בלי גדוד שחף אפשר לסגור את הגזרה"
בכל הסלט הלבנוני הזה יש ללוחמי האיסוף תפקיד כפול: הראשון זה לאתר כל סימן של חריגה בגזרה שעליה הם מופקדים ולאסוף מידע על היערכות חיזבאללה בקרבת הגבול. השני זה להפוך את המידע הזה למטרות עבור זרועות צה"ל השונות. את גדוד שחף ניתן לחלק למספר תחומים. "לגדוד יש שלושה מערכי איסוף עיקריים, תצפיתניות שמשימתן העיקרית למנוע חדירה למדינת ישראל. היכולת הזו נמצאת כיום בתקופה של שדרוג עם פתיחת תפקיד הבק"סיות (בקרית איסוף יבשתית). מערך שני זה לוחמי העט"ף (עמדת תצפית פנורמית) כאשר הם נעים על רכבים עם מערכות תצפית שמתמקמים על פי הערכת מצב של המח"ט. ויש את שתי פלוגות היחמ"ם".
בניגוד לשאר מערכי הגדוד ביחמ"ם עובדים בכפוף למודיעין שאותו הם מקבלים מהאוגדה. "המשימה שלנו זה לחשוף את ארגון חיזבאללה. אם תשאל היום מפקד ביחמ"ם איפה הבתים של חיזבאללה בכפר סצפציפי, הוא ידע להגיד לך באופן מדויק. יותר מזה, הוא ידע להגיד לך מה זה הבית הזה", אמר כשהצביע על בית באחד הכפרים, "באיזה שעות התצפית שלהם עובדת". סא"ל בן עזר נתן עוד שלל דוגמאות נוספות, אך אותן נאסר עלינו לפרסם.
התרגיל אליו הצטרפנו מלמד על הדרך שבה הם עושים את זה, דרך שניתן להמשיל להרכבת פסיפס. הם מקבלים מידע מודיעיני למשל על בית שמעניין את הצבא. אחרי שזה מגיע הם מתגנבים עם הציוד שלהם לאזור נסתר ומתחילים להרכיב את הפסיפס. "אחרי שאני מקבל מידע מספיק טוב על שניים שלושה בתים במרחב אני יושב עליהם תקופה, לפעמים שלושה שבועות, ומתחיל לקלף. בבית הזה בקומה ראשונה יש משפחה, בבית ההוא יש כל הזמן חושך בקומה השנייה והופ הגיע רכב שאני מכיר והאור נדלק. עכשיו אני מתחיל לעקוב אחריו והוא נוסע לבית אחר שלא הכרתי, למה הוא נסע לשם? למה הוא נעצר ליד השיח הזה? זה פזל אבל אנחנו היום אוספים כדי שמחר נהרוג".
בניגוד למערכי התצפיתניות או הרכובים היחמ"ם מסתכלים רחוק, על יעדים שמעניינים את רמת האוגדה ומעל. בעוד שבזמן שגרה הם פועלים מהגבול, על פי פרסומים זרים גם מעבר לגבול, בזמן מלחמה או מבצע הם צועדים בראש הכוחות ואוספים עבורם מטרות להשמדה תוך כדי תנועה. מעניין לגלות שבין אם הם פועלים מעבר לגבל ובין אם בצד הישראלי בכל מקרה הם נעים לעמדה בחשאי, בעצם זה היתרון שלהם אל מול אמצעי האיסוף השונים כמו התצפיתניות או רכבי הרקון. הם העיניים של מפקד האוגדה.
"המשימה שלהם זה לחשוף את ארגון חיזבאללה והם העיניים", מדגיש סא"ל בן עזר ומוסיף, "תגיד עכשיו למפקד החטיבה פה שאין סד"כ לכוח חי"ר במקום מסוים. אז הוא יתפוס את הראש ואז יגיד בסדר נזיז כוח מפה ונוסיף כוח משם. תגיד לו שאין תצפית ל-12 שעות, זה לא עובר בג"ץ. מישהו ימות באוגדה כי אין לו עיניים וכשאין לך עיניים אתה מרגיש עיוור".
"רואה את השיח הזה? מסתתרים שם 17 לוחמים, כולל ציוד"
במסגרת התרגיל אליו הצטרפנו הוקפצו צוותי היחמ"ם לעמדות אליהן היו צריכים להגיע עם כל הציוד. מדובר בהליכה לילית עם 40 אחוז משקל גוף, זה לפחות הנתון הרשמי כי חישוב מהיר מגלה שהמשקלים על הגב כבדים מאוד ולא פעם עוברים את הנתון. אחרי הליכה של עשרה קילומטרים הם מצאו את העמדות שלהם והתפרסו בשטח.
הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא רמת ההסוואה הגבוהה של הלוחמים. יצאתי לפגוש את סרן משה ועקנין, מ"פ יחמ"ם, שהוביל אותי לעמדות שהקימו הצוותים שלו. צעדנו בשטח הררי וסבוך כשלפתע הוא הצביע למקום מסוים ואמר, "תסתכל לשם. באזור הזה מסתתרים 17 לוחמים כולל ציוד". למרות שהוא נתן לי כיוון כללי לא הצלחתי למצוא את הכוח. התקדמתי מעט וחיפשתי אבל שוב ללא הצלחה. רק אחרי שאמר לאחד החיילים להרים יד גיליתי את הצוות במרחק של פחות מ-20 מטר מהמקום שבו עמדתי.
אחרי שהם הגיעו לעמדות החדשות החל נוהל כניסה מסודר, שמתחיל מחייל שיודע לבחור את השיח הנכון. "בצוות יש חייל שזה התפקיד שלו. הוא רואה את סוג השיח, הצפיפות שלו ואפילו סוג הקרקע, ומזה הוא יודע להגיד לי לאן ללכת וכמה יכולים להיכנס". חייל נוסף הופך את השיח לעמדה של ממש, כזו שנסתרת מהעין. אחרי שהתמקמו בשיח והפכו אותו לחמ"ל של ממש מתחילה העבודה האמיתית שלהם כצוות יחמ"ם. גם פה יש חלוקת תפקידים מאוד מסודרת.
"בשיח יש מה שנקרא שלושה תאים: תא מודיעין, תא מטרות ותא שליטה", מסביר סרן ועקנין. "יש עוד חייל שנקרא תצפיתן טילים וחייל שאחראי על האבטחה. ברגע שהמערכות פרוסות המפקד מעביר תדריך ואנחנו מתחילים בסבב אוכל ושינה. תא המודיעין יושב על המטרות עם האמצעים עד לרגע שהוא אומר, אני מזהה. ברגע שהוא מזהה הוא מעביר את הזיהוי לצוות מטרות, מה שמתחיל סגירת מעגל. צריך להגיד שבאמצעים שלנו יש אפשרות גם להוציא נקודת ציון ותא המטרות יודע להכווין אש מכל סוג".
לוחמי תא המטרות ביחמ"ם מחויבים לשלוט במגוון רחב של אמצעי לחימה שמפעיל צה"ל, וזה כולל מטוסי ומסוקי קרב, תותחים וטילים. ברגע שתא המודיעין מזהה מטרה הוא מכווין לשם את תא המטרות ובמקביל עובד מול מערך המודיעין של האוגדה. תא המטרות עובד מול מרכז האש של האוגדה מהם הוא מקבל את האמצעי שיופעל, תלוי במטרה, זה יכול להיות מטוס ויכול להיות טנק. לוחמי תא המטרות שמקבלים את האמצעי, נגיד מטוס קרב של חיל האוויר, מכוונים אותו לעבר המטרה, נגיד משגר רקטות של חיזבאללה, כשהם יודעים לבצע את ההכוונה עד להשמדה ואם צריך לשלוח את האמצעי לסיבוב נוסף. כל זה מתנהל כמובן דרך תא השליטה שבמרכזו מפקד הצוות כמובן.
"לוחם יחמ"ם צריך להיות עם ראש מאוד גדול ולשלוט בהרבה חומר", מדגיש סא"ל בן עזר. "חייל חי"ר יודע שנתקלנו לפנים וקדימה להסתער. אותו הדבר מג"ד חי"ר או שריון, שיודע פלוגה מפה, פלוגה משם והתיישרנו. ביחמ"ם זה לא עובד ככה. הצוות צריך לרשום את השטח למענה של אש ארטילריה, מפקד הצוות, קצין בדרגת סגן, לא עובד מול מ"פ או מג"ד – הוא עובד מול מפקד האוגדה, הוא צריך לדעת את כל משימות התקיפה של מרכז האש האוגדתי. אנחנו לא מדברים על מרגמה, זה טנקים, מטוסים מסוקים ועוד אמצעים של רמת האוגדה והפיקוד".
הדרישות כפי שניתן להבין מאוד גבוהות, וההתמודדות של קצין בדרגת סגן מול תת אלוף היא לא מובנית מאליו. "מפק"צ יחמ"ם או כל חייל שיושב על הקשר יודע להגיד לקצין בכיר, שתוק ורד לי מהקשר, כי יש לי איקס. חייב להיות מאוד אסרטיבי", מסביר סרן ועקנין. "המ"פ שלי בעבר אמר לי שלוחם יחמ"ם צריך להיות סופרמן קטן. כי אתה צריך להיות לוחם טוב ברמת רובאות גבוה. כזה שיודע להסתתר טוב, כי אם מגלים אותך אתה לא שווה כלום, להיות חזק פיזית, בגלל ההליכה עם המשקלים, וצריך להיות עם משמעת עצמית גבוהה כי להיות ערני אחרי הליכה מתישה ולהישאר מרוכז במשימת תצפית זה לא פשוט. ובעיקר, לוחם יחמ"ם צריך להיות עם ראש על הכתפיים, כי יש פה הרבה הבנה של שטח אויב ואש. אתה חייב להיות ממוקד, כדי להבין את המערכה כולה".
>> שולטים בגלובוס: כך פרוס צבא ארה"ב בכל העולם