לפני האימון האחרון שקיימה חטיבת גבעתי ברמת הגולן, היא סיימה תקופה עמוסה ומאתגרת של תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון. במהלך התקופה הזו הם התמודדו עם כל הפנים של תשתיות הטרור בשטחים – מעצרים ליליים, תפיסות אמל"ח, התמודדות עם אירועי ירי מפתיעים, חיכוך עם תושבים מקומיים, מגע עם המתנחלים וגם אירוע קשה שבו הם איבדו חבר. כעת, כשהפנים שלהם מופנות לעזה, שם הם מתחילים בימים אלו תעסוקה מבצעית שונה לחלוטין, הם מספרים על החווייה שעברה עליהם במשך שמונה חודשים בגבעות יהודה ושומרון, מול אויב שהרבה פעמים נראה תמים.
הסיפוק שבסיכול פעולות טרור
בלחימה בסביבה האורבנית, לעומת השטח הפתוח, הכל הרבה יותר מסובך, הכל הרבה יותר חבוי והסכנה, הלכה למעשה, באמת מחכה מאחורי לא מעט פינות. בסיטואציה שכזו, כל הצלחה מבצעית מקבלת תוקף הרבה יותר גדול והסיפוק שבצידה הוא עצום. פעילות תפיסת אמצעי הלחימה היא מרכיב קריטי בסיכול פעולות טרור. בעשייה החשובה הזו, מעורבים באופן מלא קציני המודיעין הגדודיים שאחראים על מתן האיתורים לכוחות הלוחמים ושותפים בתכנון המבצעים והפעולות. רוי, קצין המודיעין של גדוד רותם, סיפר לנו על תפיסת האמל"ח בחברון – התפיסה הכי גדולה של החטיבה במשך כל התקופה בשטחים.
"היתה לנו פעילות משותפת עם מודיעין משטרת חברון והבלשים. קיבלנו מידע מודיעיני מאוד אמין שיש כמה אנשים במספר יעדים באחת מהקסבאות בחברון עם כמות מאוד מאסיבית של אמל"ח. הפלוגה המבצעית של הגדוד קיבלה הנחיה לבצע את המעצר", הוא מספר. את הפעילות הזו הוא ליווה יחד עם המג"ד כשהוא בקשר מרחוק עם הכוחות הלוחמים בשטח. "התחלנו את הפעילות באחת בלילה. אמרו לנו שהיעד נמצא בדיר של כבשים. נכסנו ולא מצאנו שום דבר. התחלנו לחקור בשטח יחד עם הבלשים את בעל הבית: עם מי הוא דיבר בפעם האחרונה, אם הוא מחזיק משהו. ראינו שהוא מאוד דאג ושהוא היה מאוד לא שקט. אחרי ארבע שעות של חיפושים, השעה הייתה ארבע ורבע. אמרנו לכוחות בשטח שיש להם שיש להם זמן עד שמתחיל המואזין כדי למצוא משהו, אם לא, מקפלים אתך העסק. אווירה היתה מאוד מתוחה", הוא משתף.
"חיפשנו לעומק של העומק. החיפוש אמל"ח הכי מאסיבי שהייתי בו אי פעם. אתה מרגיש שיש שם משהו, שיש לך את המודיעין הכי טוב, אתה לא מוצא כלום וזה מתסכל. בסופו של דבר, המג"ד נתן להם הקצבה של חמש דקות עד שסוגרים את הבאסטה, אחרי 3 דקות המ"פ עולה בקשר ואומר שמצאו כדורים ושמבקשים הארכת זמן עם החיפושים. המג"ד נתן רבע שעה, תוך דקה עולים מולנו בקשר 'קמ"ן-מג"ד! תגיע ומהר לאיתור האחרון'". הגענו, מצאנו ארסנל מטורף של נשקים, ארסנל מטורף של אמצעים, מחסניות, כדורים, אקדחים מאולתרים, טלסקופים, רובי צד. כמות מאסיבית שלא ראיתי אף פעם בשירות שלי וראיתי הרבה תפיסות אמל"ח. עשינו חיפושים עד שש בבוקר ומצאנו חומרים שהיה חשד שהם חומרי חבלה, עבדנו עם כלבנית שהייתה אתנו, עבדנו עם חבלנים של קריית ארבע שהגיעו לאיתור וזיכו את החומר והבינו שזה האבק שריפה שאיתו הם הכינו את הכדורים. עצרנו שני אנשים. תוך כדי המאסר, התווסף עוד בחור שהתנגד בצורה מאוד אגרסיבית. גם אני חטפתי".
בקולו של רוי מורגשת ההתרגשות כשהוא מספר על אותו האירוע וזה ברור שתפיסת האמל"ח הזו הצילה חיים של לא מעט אנשים.
"עקבנו אחרי עקבות הדם אל תוך הקסבה"
בלב העיר שכם שוכן קבר יוסף, שמהווה כבר שנים נקודת חיכוך בין התושבים הפלסטינים לבין כוחות הביטחון ואזרחים ישראלים שמגיעים לביקורים בו. בכל ראש חודש, מתקיימת עליה המונית לקבר במהלך הלילה. העלייה נעשית באופן מאורגן ומתואם עם מערכת הביטחון כאשר מגיעים ללב שכם בין 24 ל-50 אוטובוסים עם אזרחים ישראלים שמגיעים לקבר בין השעות 12 בלילה לחמש או שש בבוקר. על אבטחת האוטובוסים האלו, היה אחראי גדוד שקד שתפס קו במקום במשך שמונה חודשים.
אליחי רוזן, מפקד הפלוגה המבצעית של הגדוד, מספר על אירוע שהפתיע אותם מאוד בעת ביצוע המשימה. "ניסינו לעשות פעולה של גירוי תגובה. תכננו לירות כדורי גומי על זורקי אבנים ועל רכבים, למשוך אותם עד שהם מגיעים אל המארב ואז לצאת אליהם. משכנו אותם ואז הם הגיעו ממש עד המארב ויצאנו אליהם", הוא מסביר. לדבריו, מדובר בפעולה שגרתית שנעשית כדי להביא אל כוחות הביטחון את הגורמים הבעייתיים בערים כדי לנטרל אותם, אלא שבאותו הערב, היה מי שאזר אומץ והפתיע אותם.
"אחד מזורקי האבנים שלף אקדח וירה עלינו שבעה-שמונה כדורים", הוא מספר וממשיך לגולל את פרטי האירוע. "הוא לא פגע בנו. ירינו חזרה ופגענו בו, לא הרגנו אותו. עקבנו אחרי עקבות הדם אל תוך הקסבה. הגענו עד הבית שלו. נכנסנו לבפנים. מצאנו אותו עם המשפחה שלו בחדר כשכולו שוטט דם. לקחנו אותו לחקירה ולטיפול רפואי. הוא הודה בזה שהוא ירה בנו", אליחי מספר.
לדברי אליחי, התחושה בסוף האירוע היא מעורבת. "יש תחושה של החמצה. היינו צריכים להרוג אותו", הוא משתף בגילוי לב. "אבל בסך הכל אני מרוצה מהתוצאה. יצרנו שם הרתעה בשכונה אסקר. הם הבינו שצה"ל יורה בחי כשצריך ומגיב בתוקפנות כשצריך".
לאבד חבר
האירוע אותו הלוחמים לא ישכחו לעולם היה מותו של גל קובי ז"ל. בראיון עם סמג"ד רותם, רס"ן ליאור ארוך, הוא מספר על הרגעים הראשונים אחרי האירוע, אותם הרגעים שהמשיכו למצוד אחר זה שעמד מאחורי הכדור שהרג את חבריהם של הלוחמים. "קודם כל בתגובה המידית הגדוד קפץ תוך דקות לאזור שבו היה האירוע ובמהלך כל אותו הלילה ביצענו חיפושים, סריקות ומעצרים כדי לנסות ולעצור את המבוקשים שביצעו את הפיגוע. מאז ואז סוף התעסוקה זה מה שהוביל אותנו".
מה שהניע אתכם זה היה יצר הנקם?
"ממש לא. החיילים מבינים במיוחד בחברון את המרקם הדק שבין אוכלוסייה פלסטינאית תמימה לאוכלוסייה עוינת", אומר ארוך. "האירוע לא שיבש את האיזון הזה. ההפך הוא הנכון. החיילים הבינו שגם לצד אלו שאומרים 'בוקר טוב' במחסום יש גם את אלו שיכולים לפגוע בהם".
איך מתמודדים עם האירוע הזה ברמה המנטלית?
"קודם כל קיבלנו החלטה של המפקדים שממשיכים בהכל כרגיל. כל מה שתכננו ממשיך כרגיל. כל זה קורה לצד שיחות עם החיילים, חלק מהחיילים נדרשו לראות סיוע של בריאות הנפש, כמובן שנרתמנו מיד גם לחבק את המשפחה ולהיות איתה בשבועות הראשונים של השכול וגם אחר כך. מדובר במשהו שחיזק את כולם".
מה למדתם מהאירוע הזה?
"אני חושב שכולם למדו שבאירוע של הפס"ד, זה תמיד יכול להיות עוד משהו – לא רק אירוע הפס"ד של כמה ילדים זורקים אבנים, אלא מישהו עם נשק שיכול לנצל את המצב והבלגן שיש מסביב. זה הלקח המבצעי הכי גדול שלמדנו. גל קובי היה במקום ממוגן. זה היה ירי צליפה מאוד מדויק שפגע בו".
"לגדוד רתם זו הייתה חוויה מאוד טובה. קשה אבל טובה", הוא מסכם. "הם עשו קו בחברון. הקו הכי גדול באיו"ש – עומס של אירועים, חיכוך בין אוכלוסיות, אנרכיסטים, מחבלים, בעיות הומניטריות, החיילים חווים הכל מהכל. חוויה קשה ולא קלה. זו הייתה זכות גדולה לשרת שם ולהכיר גם את הצד הזה של המדינה שלנו. זה חתך אוכלוסייה מאוד מחבק – הישוב היהודי בחברון. אנחנו שמחנו להיות שם ושמחים שזה מאחורינו".
שמירה על כשירות במהלך הלחימה
התקופה של הקו היא תקופה מלאה בדריכות, הלוחמים נדרשים לפעילות מתמשכת ומתוחה. יחד עם זאת, חשוב לשמור על המוכנות למצב שבו מלחמה תפרוץ והגדוד יוקפץ לחזית לחימה קדמית. סרן צורי לחמי, קצין האג"ם של גדס"ר גבעתי, ארגן תרגיל גדודי במהלך התעסוקה הזו, כדי לחזק את השרירים שקצת נחלשים בזמן הביטחון השוטף. "הכשירות האופרטיבית חשובה לנו מאוד", הוא אומר. "אנחנו משתדלים לשלב עם התעסוקה המבצעית תרגיל שמשתתף בו רב הסד"כ. התרגיל שקיימנו, דימה מתאר אופרטיבי", מתאר אופרטיבי בז'רגון הצבאי הוא המתאר בו ילחם הכח בעת חירום.
התרגיל, כך מספר לחמי, התקיים בבסיס האימונים של פיקוד המרכז במשך 24 שעות. "הרבה מדברים על הקיצוצים ועל קיצור תקופות האימון, לכן היה לנו חשוב לעשות את התרגיל במהלך תקופת הקו כדי להוציא הכי הרבה ממה שיש במקום לבכות על זה שהתקצר האימון. אנחנו רואים את הכשירות והכוננות בתור הדבר הטוב ביותר. זה לא על חשבון המשימות, אלא בנוסף".
בין אויב לאוהב
אם ממצים מכל האירועים האלו את האתגר המרכזי, אפשר להגיד בפה מלא שמדובר בחיכוך עם האוכלוסייה האזרחית, וההבחנה בין אזרחים תמימים לבין פעילי טרור ועל כך יעיד כל מי שלחם בשטחים. חייל בשטחים נדרש להתמודד כל יום מול ילדים משועממים שזורקים עליו אבנים ולהפעיל שיקול דעת, להיכנס לבתים של משפחות בשעות לא שגרתיות, לברור במחסום בין מי שבדרך לעבודה ובין מי שבדרך לביצוע פיגוע טרור, כשהמטרה היא לשמור על חיי אדם ויחד עם זאת לשמור על צלם אנוש.
אותו אירוע הירי שבו נהרג גל קובי, המרדף אחר המפגע היורה עד לביתו והחיפושים בדיר העיזים אחר מצבור נשק היו כנראה משימות הרבה יותר פשוטות, אם הם לא היו נעשים בסביבה שיש בה לא מעט חפים מפשע ובכל זאת, המשימות נעשו על הצד הטוב ביותר.
עכשיו לוחמי גבעתי הולכים להתמודד עם אתגרים שונים לחלוטין בסביבה עם מורכבויות משלה – רצועת עזה. מודבר בקו שהתחמם בשבועות האחרונים כאשר האתגרים בו משתכללים ומשתנים. שתהיה להם תקופה שקטה ובטוחה עד כמה שניתן.