גבול רצועת עזה. צוות צלפים של צה"ל התמקם במארב לילי מחכה לטרף שיצוץ באמצעים המיוחדים. זמן קצר לאחר מכן הם מזהים חמש מטרות ונותנים להם להגיע למרחק של מאה מטר מהם. כיאה לצלפים הם סבלניים, וכידוע הסבלנות משתלמת, הם מזהים דמות נוספת מגיעה ומדברת עם חמשת המטרות שלהם. מפקד הצוות מבין שמדובר במטרה חשובה וזו הרי מהות הצלפים. אין זמן והוא לא ממתין לאישור. הצלפים פותחים באש, מחסלים את כל השישה. ההחלטה התבררה כנכונה. זמן קצר לאחר התקרית המודיעין יודע לספר שמדובר במחבלי חמאס והשישי היה מ"פ גזרה של הארגון.
האירוע הזה מ-2007 היה בין הבודדים שפורסמו וחשף את עולם הצללים של הצלפים בצה"ל. תפקידו של הצלף לחפש מטרות איכות, רצוי מפקדים בכירים של האויב. עם ציוד של עשרות קילוגרמים, מתנשפים ומיוזעים, הם מגיעים לשטח ופשוט נעלמים. הם פועלים בזוגות הצלף והמאתר, שמודד את הטווח, נתוני מזג אוויר, מהירות הרוח ומעביר את כל הנתונים לצלף. האחרון מסדיר נשימה, שם את הכוונת על המטרה סוחט את ההדק ופוגע.
השבוע יצאנו לשטח מבודד בסמוך לבסיס האימונים של הצנחנים. שם פגשנו את צוות נץ שפועל במסגרת צוות העורב של הגדס"ר, וצפינו בהם מתאמנים לרגע שבו יגשימו את המשפט "ירייה אחת פגיעה אחת". למרות מלאי מכובד של תחמושת לא שמענו צרורות וירי צפוף; האימון התנהל בשקט מופתי שנקטע בכל פעם על ידי ירייה אחת בלבד. אין ספק, אחרי שיצא לך לראות את התמונה מהצד שלהם, אתה מבין את האימה מפני הצלפים.
מפיקים לקחים ומקימים את צוותי נץ
הצלפים בצה"ל קיימים מאז הוקם הצבא, אולם את הקפיצה הראשונה עשה הצבא בשנות ה-60 כאשר גם אז מדובר היה בתחום שהוזנח ולא נוצל. לא הרבה יודעים אבל כשהצנחנים הסתערו על גבעת התחמושת, מלחמת ששת הימים, התמקמה פלוגה שלמה של צלפים על גגות הבתים שסמוכים למוצב הירדני. התרומה שלהם הייתה עלובה, בין השאר בגלל שכלי הנשק לא היו מאופסים. במלחמת ההתשה גייס צה"ל צלפים אזרחיים מתחום הספורט בכדי להתמודד עם צלפים מצרים שעשו שמות בחיילי צה"ל שישבו בקו בר לב.
רק בשנות ה-90 הבינו בצה"ל שחייבים לעשות סדר והחלו לכתוב תורת לחימה מסודרת. בנוסף נרכשו רובי צלפים חדשים מסוג M-14 ובהמשך גם M-24 ובארט 0.5. למרות זאת רמת הצלף הישראלי הייתה נמוכה גם בייחס לצבאות ערב, ומי מאתנו לא מכיר את הסיפורים על הצלף הסורי שיודע להוריד מטרה כל שלוש שניות. הקפיצה האמיתית הגיעה אחרי מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. רק אז, סוף 2008, החלו בצה"ל להפעיל את הצלפים בצמדים של מאתר ויורה, האריכו את קורס הצלפים ובנוסף פעלו להעלות את המודעות של המקצוע בקרב מפקדי השדה. צה"ל רכש רובה צלפים חדש מסוג HTR 2000 ברק ולא פחות חשוב הקים צוותי צלפים ייעודיים – נץ.
חישובים בלחץ של שדה הקרב
את צוות נץ של הצנחנים אני פוגש על גבעה מבודדת בחום הלוהט של הנגב. תחת רשת הסוואה הם יושבים בזוגות, צלף ומאתר, יורים קליע אחרי קליע לעבר מטרות שכמעט ולא רואים בעין. "מטרה בשעה אחת", אומר המאתר וממשיך, "טווח 900 מזהה?". בהמשך הוא גם נותן לצלף כיווני רוח ודגשים נוספים שיביאו את הכדור למטרה. הצלף מזהה את המטרה, משחק מעט בכוונת ומסדיר את נשימתו. לא עובר זמן רב כשמגיע הבום של הירי – פגיעה. אין זמן והוא טוען כדור נוסף לבית הבליעה. שוב המאתר נותן נתונים על המטרה ושוב פגיעה.
"הם מתאמנים פה על שני סוגים של רובי צלפים", מסביר סגן רותם, מפקד צוות נץ של הצנחנים. "הברק שזה נשק חדש יחסית ומאוד מדויק שהטווח היעיל שלו מגיע ל-1,200 מטר. הברק יורה קליעים בקליבר 0.338 ממחסנית של שבעה כדורים וזה נשק מאוד אמין". את טבילת האש שלו עשה הברק במבצע עופרת יצוקה שם זכה לחוות דעת טובות מהלוחמים שהפעילו אותו. בעקבות המבצע הוחלט בצה"ל לרכוש רובים נוספים מדגם זה. "נשק נוסף שאנחנו מפעילים זה ה M-24 הוא נכנס לפני הברק אבל עדיין פוגע טוב. הטווח היעיל שלו עומד על 800 מטר וגם הוא מאוד אמין". ה M-24 נכנס לשרות כבר ב-1997 אולם זכה ללא מעט שדרוגים ששיפרו את ביצועיו. בין השדרוגים ניתן למנות קת חדשה, החלפת השחלה במחסנית של עשרה כדורים ועמעם קול הירי".
"יש לנו כמות יפה של קנים וצוות שיוצא לפעילות מסוגל לתת כוח אש מדהים", ממשיך סגן רותם. "כל צלף עובד עם מאתר כפי שניתן לראות מהאימון פה. עכשיו יש פה מקצה תחרותי עם חונך. הוא נותן להם מטרה והצוות הראשון שמדווח על מקבל אישור ירי וכמובן מנצח". סמל הצוות מוסיף "לצלף והמאתר יש כוונות דומות, אותן שנתות, וכל העיקרון שהוא מאתר לו מטרות ומכווין אותו למטרה. אם הצלף מחטיא המאתר יודע לתקן אותו באופן מדויק".
צוות נץ של הצנחנים פועל תחת פלוגת העורב וזאת בניגוד לשאר החטיבות, שם הצלפים פועלים תחת הסיירת. "זה צוות שנפתח פעם בשנתיים כשהמחזור הראשון התגייס במרץ 2006", מסביר סגן רותם שמפקד על צוות מרץ 2012. "מרגע שהם מתגייסים יש להם מסלול של שנה וחודשיים. הם עוברים מסלול כמו של כל הלוחמים בגדס"ר אבל מעט יותר קשה. הם עובדים עם משקלים מאוד כבדים בסביבות 60 אחוז ממשקל גוף וכבר הגענו ל-90 אחוז משקל גוף. זה לא פשוט בכלל אפילו קשה מאוד כשהם עושים את זה למרחקים של 30 ק"מ ביום".
סגן רותם מסביר שהצוות יודע לפעול באופן עצמאי בשטח וכך גם בונים את האימונים שלהם. "מרגע שהם סיימו מסלול הנץ מבצע משימות ייעודיות. יש להם כוח אש עצום. לפגוע בדיוק בבן אדום בטווח של יותר מקילומטר לא קיים בהרבה מקומות כולל בגדס"ר עצמו. זה צוות אורגני של צלפים שכל השרות מתאמן ומתמקד בלהיות הצלף הכי טוב. הם יודעים לנווט ברמה הכי גובה, לסחוב משקלים גבוהים את כל זה הם יודעים לעשות לבד ולכן אנחנו מאוד עצמאיים באימון שלנו. כמו פה אנחנו לבד ואין אתנו אף אחד, מה שמבדיל אותנו זה יכולת פעולה לבד בשטח אויב. מבחינת המג"ד זה לך בהצלחה, תגיד רק מה אתה רוצה ואיפה, שגר ושכח".
קושי מנטלי: "לראות לאויב את הלבן בעיניים ולירות"
סגן רותם מקפיד לחזור פעם אחר פעם כמה הצוות שלו עובד קשה, ולא מתבייש להגיד שהם עושים יותר מהרוב. "זה מקצוע ולא פק"ל", אמר. "זה אף פעם לא יהיה קל ואתה חייב להיות בטוח בעצמך. אנחנו לומדים גם לאתר צלפים, יכולת חשובה שיש לנו. צלף זה תפיסה מחשבתית וכדי לאתר אותו אני חושב מה אני הייתי עושה. זה הופך לי את החיים ליותר קלים. תגיד לחי"רניק רגיל איפה הצלף הוא לא ידע. דבר נוסף זה יכולות טכנולוגיים שיש לנו וכמובן שלא ניתן לפרט עליהם. אבל הם טובים. אנחנו לומדים גם לזהות את הדברים הקטנים. אין בן אדם שלא משאיר עקבות אחריו ואנחנו יודעים לזהות את הדברים הקטנים האלה".
את הצלפים של נץ לא נמצא יורים ב"סתם" מטרות. הם שם בשביל מטרות איכות כמו מפקדים של האויב, מפקדי טנקים או כל גורם של האויב שיש לו השפעה וחיסולו יגרום לכאוס. "זה כדור אחד שצריך לפגוע", מסביר סגן רותם. דבר נוסף שמייחד אותם מהשאר זה העובדה שהם יורים בדמות אנושית אותה הם רואים היטב.
"בהתחלה כשאתה רואה את המטרה בכוונת זה נראה לך לא מציאותי. אתה אומר לעצמך לזה התכוננתי כל החיים ואין מצב שהיום אני מחטיא. הלחץ המנטלי מאוד גדול. זה לא שאני מפחד לפגוע באויב נהפוך אני מפחד לא לפגוע. הכל רץ לך בראש בפחות משנייה. אז אתה מרוקן את הראש ואומר לעצמך עצור מטרה. חושב מה אני צריך לעשות כדי לפגוע. נשאר יציב רגוע ופוגע". וכשזה קורה "יש לך את הסיפוק של הפגיעה. מצד שני זה לפגוע בחיי אדם ואתה רואה את זה מולך מוגדל וקרוב. לא הדבר הכי פשוט בעולם גם כשאתה יודע שזה המעשה הנכון. כשאתה רואה את זה מול העיניים אתה אומר לעצמך זה לא קל אבל עשית את זה. אני שלם עם זה במאה אחוז כי אם לא הייתי עושה את זה הוא היה יכול לפגוע בחברים שלי או אזרחים".
סגן רותם יודע על מה הוא מדבר. במהלך פעילות מבצעית בצפון שלא ניתן לפרט אפילו מתי הייתה הוא ירה את הכדור הבודד שפגע בול. במהלך אותה פעילות המאתר שלו זיהה את המטרה והעביר לו את הנתונים הרלוונטיים. סגן רותם, אז חייל בצוות, הכניס את המטרה לכוונת שלו. ראה את הראש של המחבל כאילו הוא עומד לידו. "אתה יכול לפעמים להיות מרוכז שעתיים ולא לדעת מתי תבוא המטרה. לא פשוט. במקרה הזה המטרה הגיעה וידעתי שיש שתי שניות כדי לפגוע. אתה יודע שברגע שתעצום עיניים או לא תהיה מספיק ערני תאבד את המטרה. שנייה זה כל מה שהיינו צריכים וזיהיתי את הראש והפגיעה. שוב אתה רואה את הכל גדול וקרוב והלחץ המנטלי לא היה פשוט. אבל אני מסופק מזה ויודע שזה היה הדבר הנכון".
את הניסיון שלו מעביר סגן רותם לצוות שעליו הוא מפקד היום. לצוות של רותם לא יצא "להוריד מטרה" אבל זה לא אומר שהם ישבו בחוסר מעש. צוות נץ מהווה את חוד החנית בכל פעילות של הגדס"ר. במהלך האימון בו צפיתי המאתרים זיהו מטרות עבור הצלפים וכמובן שהעבירו לא מעט מידע חיוני. זה בדיוק מה שמביא להם את היתרון ליעוד הנוסף.
הם מגיעים ראשונים ומאתרים איומים ומטרות, מלבד חיסול האיומים שמסכנים את היחידות בשטח, הם גם מכוונים את יתר הכוחות שפועלים בגזרה. היכולת של הצלפים להיטמע בשטח מאפשרת להם להביא מודיעין איכותי, דבר שהצבא למד לנצל. "אנחנו יודעים להכווין מסוקים או ארטילריה ולהביא מודיעין איכותי. הצוות הוא מכפיל כוח שיודע לעשות הכול ובאופן קטלני", אמר ושוב בלי יכולת לפרט. "יש פה יכולות נדירות שלא קיימות בשאר הגדס"ר. לצוות יצא לעשות פעילויות ומארבים במהלך קווים בעזה ובשאר הגבולות שם תרמנו לא מעט. זה יכולות שבאות יחד עם פגיעה מדויקת".
ראש גדול ותמיד שואפים ליותר
סמ"ר איתמר, סמל הצוות, מספר על צוות שונה וייחודי שתמיד שואף לעוד. הוא מספר שהם בדרך לקו שם יפעלו כמו תמיד "בעיקר במארבים". הוא מספר על צוות שעדיין נמצא בשלב הבנייה שלו והתורה, כפי שהסביר, נמצאת בשלב שעוד בונים אותה מלמטה כלומר מרמת החיילים שבשטח.
"יש לנו עוד לאן להגיע ולדעתי ברמת הפעילות המבצעית זה הצוות הכי חשוב בגדס"ר. אני חושב שיש עוד לאן לשאוף ובאימונים אנחנו מרגישים שהצבא עוד צריך ללמוד איך ולאן לכוון אותנו. אין ספק שהייתה השתפרות בשנים האחרונות אבל זה מאוד תלוי באנשים מתוך הצוות. בגלל שהנושא לא מפותח כמו שהיינו רוצים יש חשיבות למפק"צ שיש לנו כרגע (סגן רותם) והחיילים. הם יוזמים ומעלים דברים שבונים את תורת הלחימה ומשפרים אותה. אני עדיין צריך להסביר הרבה דברים ובגדול אנחנו דואגים לעצמנו כשבסופו של דבר זה משפיע גם על הפעילות המבצעית. אבל זה גם מה שמיוחד בצוות הזה. מאוד קטן אבל עם ראש גדול. מה שיפה בצוות הזה שאנחנו חלק מבנייה סוג של חלוצים".
הדרישה מהם גבוהה והם יודעים שבניגוד ליחידות אחרות הם תמיד יפעלו במקצוע שלהם. "בגלל המגבלות שקיימות כיום בקווים יחידות כמו הפלס"ר, חה"ן ועורב פחות משתמשות ביעוד שלהן. בגלל המקצוע שלנו אנחנו תמיד פועלים על פי היעוד וזה נכון לאימונים ולפעילות מבצעית. בגלל כל הדברים האלה אנחנו מטמיעים בצוות שהם חייבים לשמור על ראש גדול ולפעול למען עצמם. זה גם מה שיהיה בשטח, הם יפעלו לבד. שורה תחתונה אנחנו צוות נץ הרביעי וזה היופי. אתה שונה מכולם, יש לך יעוד מגניב, חשוב וחבר'ה מקצועיים. זה צוות שנשאר אורגני מהגיוס ועד לשחרור מה שתורם לגיבוש שלנו".
לפני שעזבתי את הגבעה שאלתי את סמ"ר דניאל אם הם מוכנים לעתיד לבוא. בעזה האש מבעבעת מתחת לפני השטח, בלבנון יושבים על חבית חומר נפץ ועל הגזרה הסורית אין מה להוסיף. בכל המקומות האלה הם יהיו בין הראשונים להגיע. התשובה שלו הייתה בטוחה והחלטית, "בטח שאנחנו מוכנים אין ספק בכלל. אין ספק שיהיה מעניין ולא כדאי לאף אחד להיכנס לנו לכוונת".
