יחידה 8200 היא יחידה לאיסוף מודיעין אותות (סיגינט) ופענוח צפנים, השייכת לאגף המודיעין. רוב המידע על ייעודה ופעילותה אסור בפרסום. היחידה ידועה בתקשורת ובפרסומים צבאיים בשם "יחידת האיסוף המרכזית", וכונתה בעבר "יחידה 515" (חמש ורבע) ו"יחידה 848". לאחר מלחמת יום הכיפורים שונה שמה ליחידה 8200, על שם מספר הדואר הצבאי שלה דאז.
היא נחשבת לגדולה ביחידות צה"ל, ובראשה עומד קצין בדרגת תא"ל שזהותו חסויה. יחידת 8200, הנחשבת לאימפריית האזנות בקנה מידה בינלאומי, מספקת נתח נרחב ביותר מכלל המידע המודיעיני של מדינת ישראל, ועל פי פרסומים בתקשורת, גם לגופי ביון זרים. היא משלבת עבודת מודיעין מסורתית עם יכולות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם, וחייליה משתמשים בין השאר במחשבים ובאמצעי האזנה ויירוט שיחות ודואר אלקטרוני. 8200 מפעילה אנטנות לקליטת שיחות ומסרים של אויבי ישראל, החל בטלפונים נייחים וסלולריים, וכלה בתקשורת מוצפנת.
המידע הנקלט מתקבל במשך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ומועבר לקב"ר (קצין בינה רשתית) המעביר את המידע הרלוונטי בתורו לחטיבת המחקר. לא פעם, נקלטים באוזניה הזקופות של 8200 שידורים המספקים מודיעין על פעילות חבלנית עויינת, המצריכה הוצאת כוחות מיידית לשטח. אחת מיחידות המשנה של 8200 היא יחידת חצב, העוסקת באיסוף מודיעין ממקורות גלויים, כלומר מעיתונים, כתבי עת, טלוויזיה, רדיו ואינטרנט. תרגום הידיעות השונות מהווה חלק ממה שמוגדר כמודיעין בסיסי.
ביחידה הגדולה בצה"ל משרתים אלפי חיילים המחולקים לאגפים ולמדורים שונים, ברמות סיווג שונות. היא זוכה לתקציבי ענק, למשאבים טכנולוגיים מהמעלה הראשונה ולהקצאות כוח אדם איכותי במיוחד. 8200 התפרסמה בזכות רבים מיוצאיה, המאיישים את צמרת ההיי טק בישראל ובעולם.
סמל היחידה: משרתי אגף המודיעין, על שלל יחידותיו, נעים עם תג היחידה האגפי, כאשר ליחידות השונות אין תגים משלהן, מטעמי ביטחון מידע. פרח החבצלת נבחר להופיע בסמל אגף המודיעין כיוון שבימי קדם היו מרגלים כותשים את בצל הפרח, ומשתמשים בחומר שהתקבל מהכתישה כדיו סתרים. יש הגורסים כי ישנה סיבה נוספת: הפרחים סגורים ביום ונפתחים בלילה, עובדה המזכירה את עבודת אנשי המודיעין, הנעשית בחסות הליל ואין להבחין בה לאור היום. צבעי הסמל הם ירוק ולבן. צורת הופעתם לסירוגין ממחישה את ההיגד "החבוי שבגלוי והגלוי שבנסתר". בשנת 2002 שולב לראשונה בסמל גם מגן דוד. באותה השנה עוצב הסמל מחדש בצורת עיגול, על מנת ליצור אחידות עם סמליהם העגולים של יתר הזרועות והאגפים בצה"ל.
שיעור היסטוריה: כבר במסגרת "שירות הידיעות" (הש"י) של ההגנה, התקיימה פעילות האזנה ופענוח צפני שלטון המנדט. ההתחלה הייתה די מאולתרת, והתבססה על יוזמות מקומיות. עם פרוץ המרד הערבי ב-1936, העדיף הש"י להשקיע את משאביו המועטים בגיוס סוכנים בקרב הערבים ובהחדרת אנשי הגנה אל שורות המשטרה הבריטית, על פני תחום ההאזנות.
מפקד הש"י בתל אביב בתחילת דרכה, אפרים דקל, כתב שלא היה קל לשכנע את מטה ההגנה שיקציב את הסכום הזעיר הדרוש לרכישת מכשיר קליטה והתקנתו להאזנה. לבסוף השיגה המפקדה הלוואה של 9 לירות, בעזרתם הורכב מכשיר קליטה עם אנטנה מוסווית בבית ברחוב בן יהודה בתל אביב. את התחנה איישו חניכי גדנ"ע, שהאזינו להודעות המשטרה למרכזים, לחופים ולבולשת. ההודעות ניתנו בצופן, שגם רוב השוטרים הבריטיים לא ידעו את פשרו. חודשיים לאחר פתיחת התחנה פוענחה מילת הקוד הראשונה, שהובילה לפענוח יתר הצופן, על אף שהבריטים נהגו לעדכן את הצפנים מדי שבוע.
לסוף האזינו אנשי הש"י ל-74 תחנות אלחוט, והידיעות שהשיגו מנעו אינספור כישלונות ליישוב היהודי. פענוח השדרים כלל עבודה סיזיפית ובלתי נגמרת, שהייתה גם מתסכלת כיוון שפעמים רבות, אפילו משנתפס מידע גורלי, לא ניתן היה לדווח עליו הלאה בשל מחסור באמצעי קשר. אף על פי כן, הש"י היה חתום על עוד ועוד האזנות קריטיות. בשלב כלשהו האזינו אנשיו גם לנטורי קרתא שבירושלים, שנחשבו עוינים את הרעיון הציוני, ליהודים שנחשדו בבגידה, לקונסולים, לעיתונאי חוץ ולאנשי כנסיות. מאמץ מיוחד הוקדש גם להאזנות לחברי האצ"ל והלח"י.
בשלהי 1948 הגיע דוד בן גוריון לביקור באחת מיחידות ההאזנה הצה"ליות. בסיומו, החליט ראש הממשלה הנפעם להקצות ליחידה לא פחות מ-100 אלף דולר לרכישת אמצעי האזנה חדשים, ובכך התחיל את מגמת ההשקעה, בכסף ובכוח אדם, שזוכה לה היחידה עד היום.
ב-6 ביוני, 1967, היום השני למלחמת ששת הימים, רשמה היחידה את אחד מהישגיה המשמעותיים במלחמה (ובכלל), כאשר קלטה שיחה בין נאצר לחוסיין מלך ירדן. בשיחה הוליך הנשיא המצרי את המלך שולל, בעודו טוען כי חיל האוויר המצרי הולם בשדות התעופה הישראליים כבר שעות רבות – זאת, על אף שידע כי חיל האוויר המצרי חוסל כמעט לחלוטין על ידי חיל האוויר הישראלי יום קודם לכן. השיחה הושמעה בגלי צה"ל והיוותה הישג מורלי משמעותי.
כישלון ידוע של יחידת האיסוף אירע במהלך מלחמת יום הכיפורים, והוא גרם לנזק שהותיר את חותמו במשך עשרות שנים. קצין המודיעין עמוס לוינברג, ששהה במוצב החרמון ונשבה על ידי כוחות קומנדו סוריים, היה לרוע המזל בעל זיכרון פנומונלי. לוינברג היה חשוף במהלך שירותו הצבאי למידע רב ויקר ערך, ובשל היותו סקרן במיוחד הוא ידע הרבה יותר משנדרש לו במסגרת תפקידו. על פי המסופר, חוקריו הסורים של לוינברג סיפרו לו כי מדינת ישראל חרבה וכי הם מקימים מוזיאון הנצחה לקהילת המודיעין שלה; לוינברג התפתה לדבר, ומספרים שדיבר כל-כך הרבה, עד שהסורים הרימו ידיים וביקשו ממנו פשוט לכתוב את הכל בעצמו. נאמר כי פרשת לוינברג היא "יום הכיפור" של מערך האיסוף של המודיעין הישראלי. הפרשה נקראה לימים "הקב"ר המזמר", ובעקבותיה החליפה היחידה את שמה ל-8200. רוב פעילותיה מאז מסווגות ואסורות בפרסום.
ב-2003 אירע מה שכונה בתקשורת "המרד ב-8200", כאשר קצין צעיר ומבטיח ביחידה סירב פקודה ישירה למסירת מידע שיאפשר הפצצת בניין מאוכלס בחאן יונס, בטענה כי מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל. הייתה זו הפעם הראשונה בה נאלץ חיל המודיעין להתמודד עם שאלת סירוב הפקודה.
מבנה: יחידת האיסוף עוצבת מודיעין אותות (חטיבה 8200), שבתוכה פועלת בין השאר יחידת חצב האחראית על מודיעין ממקורות גלויים, פועלת תחת אגף המודיעין ובראשה עומד קצין בדרגת תא"ל. היא אמונה על מספר בסיסים, כאשר הידוע בהם שוכן במוצב החרמון והבסיס המרכזי נמצא בגלילות, שם ממוקמים מפקדת היחידה והמרכז הטכני. באחרונה פורסם כי החטיבה מפעילה את אחד מבסיסי ההאזנה הגדולים והחשובים בעולם, בסמוך לקיבוץ אורים שבנגב.
תנאי קבלה: כרגיל באמ"ן, גם תנאי הקבלה מסווגים ביותר, ומשתנים מתפקיד לתפקיד (כאשר גם התפקידים עצמם מסווגים). למעשה, פעמים רבות אפילו מי שמזומן למיונים מסוימים לא יודע מדוע בדיוק זומן. שימו לב כי חיל המודיעין מקבל את "הבחירה הראשונה" במלש"בים, ולכן כל עוד אתם בתהליכי מיון לחיל – לא תזומנו (על פי רוב, לבד מיוצאי דופן חריגים) למיונים אחרים, אלא אם תחתמו ויתור על המשך המיון למודיעין. בעבר לא ניתן היה לחתום ויתור על שירות בחיל במרבית שלבי המיונים. כעת שונה הנוהל, וניתן לחתום ויתור עד לתאריך ה-1.6 של אותו שנתון גיוס.
יחידת האיתור של החיל היא המאתרת את המלש"בים העשויים להתאים לחטיבת 8200. כלומר, לא מתמיינים ליחידה, אלא מאותרים אליה. באופן עקרוני מקבלת החטיבה בנים בעלי פרופיל שאינו קרבי, אך מלש"בים בעלי יכולות גבוהות במיוחד שלהם פרופיל קרבי יגיעו גם הם. ניתן להגיד שהמאתרים מחפשים מלש"בים בעלי יכולות מרשימות, אינטיליגנציה גבוהה וכושר ניתוח חריף, לעתים בעלי ידע בשפות זרות, במחשבה אנליטית ובטכנולוגיות שונות.
מסלול האיתור מורכב ממספר שלבים: ראשית מוזמנים לכנס של חיל המודיעין, מקבלים הסבר כללי על התהליך ועל היחידה, ועוברים מבחנים שונים; לאחר מכן מזומנים העוברים לראיונות אישיים; המתאימים עוברים תחקיר ביטחוני מקיף, ואז מזומנים לראיון נוסף. מי שעובר את מסלול המיון יחל בהכשרה, בין אם במסגרת קדם צבאית או לאחר הגיוס.
הכשרה ושירות: גם המידע הזה מסווג. אופי השירות נקבע על פי התפקיד.
מדים: בעיקרון לובשים חיילי המודיעין את מדי החילות הירוקים, נועלים נעליים שחורות ונושאים כומתה ירוקה כהה ואת תג חיל המודיעין. ישנן יחידות מסוימות בהן החיילים נעים על אזרחי, על מנת שלא להיחשף, מטעמי ביטחון מידע.
שילוב בנות: אמ"ן בהחלט משלב בנות בשורותיו, בהתאם לאופי התפקיד.
המרוץ לרמטכ"לות: עדיין לא הפך חייל ב-8200 לרמטכ"ל – התפקיד הזה הולך, משום מה, לקרביים – אבל תקופה בראשות אמ"ן היא פרק לא רע בדרך לשם.
כולם יודעים ש: ובכן, כולם לא יודעים הרבה על אמ"ן, אבל כן אפשר להגיד שלפי סיסמתם, השושואיסטים שמשרתים בשורותיו הם "אנשים חושבים". המשרתים ב-8200 נודעים כאנשים חריפים, חכמים מאוד, בעלי מחשבה אנליטית ויכולות טכנולוגיות שונות. בוגרי 8200 הגדילו לעשות והקימו עמותה ורשת "נטוורקינג", שעיקר מטרתה לסייע לחברים בה במציאת עבודה, בהעסקה וביוזמות עסקיות שונות. אין פלא שמהיחידה יצאו רבים מאנשי ההייטק בכירים במדינה, והיא נחשבת לחממת גידול לאנשי טכנולוגיה, לאנשי עסקים ולפוליטיקאים. בין בוגרי היחידה ניתן למנות את חבר הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר פנחס בוכריס, מנכ"ל דפי זהב ניר למפרט ועוד.
>> החנונים שמנהלים את מלחמות העתיד: היכרות עם ממר"ם
פספסנו משהו? מצאתם טעות? נשמח לשמוע מכם עדכונים ותיקונים ולשמור את פז"ם מעודכן בחזית. כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il