בוגרי קורס חובלים מחזור 133 עמדו ביום רביעי האחרון על רחבת המסדרים בבסיס ההדרכה של חיל הים בחיפה. לבושים במדים הלבנים, הם הצמידו לדש החולצה שלהם את הסיכה שבשבילה עבדו כמעט שלוש שנים. למי מכם שחולם להיות חובל בעצמו, החלטנו לבדוק עבורכם מהם האתגרים הפיזיים שתצטרכו לעמוד בהם כדי להצליח לעשות זאת. לצורך כך, שוחחנו עם מפקד הקורס, סא"ל אלי סוחוליצקי.
קורס חובלים מתחיל בטירונות רובאי 03, מהרגועות שיש בצה"ל, אם ניתן להגדיר זאת כך בכלל. פה פחות או יותר, נגמר השלב הקל של הקורס. כבר בתחילת השיחה אני אומר לסא"ל אלי שההנחה שלי היא שהחלק הפיזי נמצא בעיקר בתחילת הקורס, אבל הוא מצדו עונה שלא בהכרח. "קורס חובלים מכשיר מפקדים לפיקוד על כלי שיט, פיקוד בים, ויש לאורכו הרבה מאוד אתגרים פיזיים ופיזיולוגיים. ההפרדה בין הפיזי לפיזיולוגי משמעותה שאנחנו מכינים אותם לאתגרים מנטליים שבהם יתקלו בשירות הצבאי שלהם, ולכן בניית הצוער מתרחשת משלב הטירונות ועד לטקס הסיום. בסופו של דבר, זה בנייה של חוסן נפשי ופיזי".
הוא מספר לנו שבהתחלה מדובר בעיקר במסעות וטילופים, השם המקצועי לשחיות שהם עושים בים ביום ובלילה. מרחקי השחייה ארוכים, והם מתרחשים גם בימי החורף הקרים ביותר. הצוערים יודעים מתי הם מתחילים את השחייה - אבל לא מתי הם מסיימים אותה. הרבה אי וודאות יש שם, לצד קושי פיזי גדול, בדיוק כמו שיהיה בחיים האמיתיים. "הם מקבלים יעדים מקומיים מבלי לראות את היעדים הכלליים, וזאת במטרה לבנות להם את תחושת אי הוודאות שיש בשטח ובפעילות המבצעית", מסביר סא"ל סוחוליצקי ומדגיש שאת הקושי המנטלי הם מעבירים דרך הקושי הפיזיולוגי. "הם עושים מסעות ברחבי הארץ ומבצעים אימוני כושר מאוד מורכבים לאורך כל הקורס. ריצות כמובן, אבל גם הרבה אימוני כוח ואתגרים משמעותיים נוספים".
לרוץ, לשחות, לטפס את הכרמל ואז לעשות מבחן
כשאני מבקש דוגמה לאימון כזה, סא"ל סוחוליצקי מספר לי על השכמה בחמש בבוקר שממשיכה לריצה. משם, ממשיכים הצוערים לשחייה בים ואז לטיפוס על הכרמל, שממשיך לאימון אופניים. "אחר כך חוזרים בחזרה לעוד סיבוב בים, משם לעוד פעילות של כוח, כולל הפלגה על קייקים וסאפים".
בקורס חובלים בונים מפקדים לוחמים, אנשים שיש להם חוסן נפשי, שמסוגלים לקבל החלטות גם בדופק גבוה. בגלל זה, לא פעם אימון כמו זה שמטפסים בו על הכרמל אחרי שחייה ארוכה בים ועוד ריצה וחתירה, מסתיים במבחנים או בוועדות. "אנחנו עושים את זה כדי לראות איך הם מתפקדים כשהם עייפים אחרי אתגר פיזי", מסביר סא"ל אלי. נסביר שלא מדובר פה בהתעללות סתמית, "זה מסמלץ באופן מאוד אמיתי את מה שקורה בצוללות, בספינות הטילים ובכלי הבט"ש, הרבה מאוד פעילויות פיזיות ומנטליות שבהן צריך לקבל החלטות שנוגעות לחיי אדם".
לצד כל הצניעות, הוא מסכים שמדובר ביכולות גבוהות בהרבה מהיכולת של האדם הממוצע. "הקורס מספיק ארוך כדי לבנות את זה בהדרגה", הוא מסביר. עוד הוא מציין שתכנית הכושר הקרבי של קורס חובלים רצה מהיום הראשון ועד לשבוע בו הם מסיימים את הקורס. כך למשל, תנאי הכרחי לסיום הקורס הוא הצלחה בבוחן חובל, שכולל בין היתר ריצה ארוכה, כניסה למים עם נשק, פירוק נשקים, זחילה בחול וטיפוס על חבלים כשהצוער רטוב. סא"ל אלי מקפיד לציין שבונים את השריר "בד בבד עם שריר המוח", וכמובן עובדים על פי סרגל מאמצים. אבל שוב, סביר להניח רוב בני האדם היו מתקשים לעמוד בקצב של החבר'ה האלה, ומעיד על כך אחוז המסיימים הנמוך. עוד אתגר פיזי ומנטלי לא פשוט מתרחש לפעול בסיום השלב הבסיסי של קורס חובלים. קוראים לזה "מסכם ימ"פ" (ימאות ופיקוד), ובגדול זה אחד מהשלבים שבו מעדיפים רוב הפורשים לעזוב את הקורס.
לפני כשנה יצא לי להיחשף לסיפור הזה, ובגדול, מדובר בשבוע שמתחיל מוקדם ביום ראשון, אז הצוערים עולים על סירות גומי באזור אשדוד ויורדים מהן רק ביום חמישי בבסיס ההדרכה בחיפה. בדרך, הם לומדים לנווט בים ביום ובלילה, פושטים על חופים וכמובן שלומדים לפקד כולל על צי קטן של סירות גומי. כל זה נעשה בחוסר וודאות, וגם ענייני הת"ש, האוכל ואפילו השירותים נעשים על סירות הגומי או בתוך המים. אם להגיד את האמת, רק הקטע של להיות על סירת גומי חמישה ימים מטורף כשלעצמו, אז תוסיפו לזה את כל השאר - ותבינו למה שליש מהמתחילים את התרגיל הזה יפרשו בסופו של דבר.
זה לא נגמר גם כשזה נגמר
סא"ל אלי מסביר שלמרות הדימוי, העבודה על הספינה מאוד פיזית, ולא תמיד זה פשוט לשבת מול מסך. חוץ מזה, הוא מסביר שגם הצד הפיזי של השרות הצבאי של בוגרי קורס חובלים ממש לא מסתיים ביום המרגש על רחבת המסדרים. "גם בקורס פי"מ (קורס פיקוד ימי, המקביל לקורס מ"פ בחי"ר) יש אימונים שמגיעים לרמת מרתונים ומסעות ארוכים".