בלעדי: הצטרפנו לאימון של חיל הים בקפריסין

רגע מרגש ועוצמתי במיוחד נרשם בשבוע שעבר בנמל העיר לרנקה. שם, על המזח של העיר האירופאית, נצבו בגאון עשרות לוחמים וקצינים של חיל הים כשהם מניפים ומצדיעים לדגל של מדינת ישראל.

"אין דבר יותר מרגש מזה", אמר לי סא"ל ליאב זילברמן, מפקד פלגה 916, שעמד לצדי על המזח הקפריסאי. הנהנתי בשתיקה, עיניי נעוצות בחיילים, מאחוריי ספינות הטילים של חיל הים על כל עוצמתן, ולא יכולתי שלא לחשוב שאולי עשיתי טעות שהתגייסתי לצנחנים לפני 17 שנה. מודה, יכול להיות שלחמשת הימים שעברתי בקפריסין יש קשר ישיר לתחושה הזאת – בכל זאת, לא בכל יום אתה זוכה לחופשת אקסטרים שכזאת, שכוללת מסוקים, ירי טילים ותמרונים של ספינות קרב, לצד בילוי במסעדות ובטיילת של לרנקה ובאזורי הבילוי של ניקוסיה.

בתרגיל אליו הצטרפתי השתתפה שייטת הסטי"לים ופלגות הדבורים שלנו, ששיתפו פעולה יחד עם חיל הים של קפריסין, של יוון ועם צבא ארה"ב. על הנייר מדובר בעוד אימון צה"לי בחו"ל, אבל בפועל זהו פרויקט לוגיסטי לא פשוט שנסגר חצי שנה מראש, ובשביל לוחמי חיל הים – חבר'ה בני 20 שזוכים ל"חופשה" מעבר לים – מדובר בחוויה של ממש. "אי אפשר לתאר כניסה כזו עם דגל ישראל לנמל של מדינה זרה", אמר לי בתחילת השבוע רס"ן ב', מפקד הסטי"ל 'חץ'. "זה נותן תחושת סיפוק אדירה וחוויה מדהימה לצוות". וכן, אם אתם לוחמי חי"ר או שריון שקוראים את הכתבה הזאת, לגמרי מותר לכם לפתוח עיניים.

ביזנס ופלז'ר

עבורי האימון הזה החל שבועיים לפני ההפלגה, כאשר הגעתי יחד עם משתתפי התרגיל לתדרוך בבסיס אשדוד. התדרוך הזה כלל הסבר מקיף על קפריסין, על אתרי התיירות ואפילו על המתח מול תורכיה שכבשה את צפון האי והקימה שם מדינה שאף אחד חוץ מהם לא מכיר בה. הסבירו לנו על חיל הים המקומי, על בטיחות, רפואה ולא פחות חשוב – "אין מצב שמישהו נכנס למועדון חשפנות או שותה אלכוהול במהלך השבוע הזה. פה אין משחקים". כבר עכשיו אני יכול לספר שאף אחד לא העז לשתות טיפה של אלכוהול – לא עניין פשוט, כשאת הזמן החופשי שלך אתה מעביר בחופים קסומים וטיילת עמוסה בפאבים ותיירות חינניות.

ביום ראשון שעבר זה סוף סוף קרה, ויצאנו מבסיס חיפה ללרנקה. השיירה הימית שלנו כללה את אח"י חץ, ספינת טילים, וארבע ספינות שלדג. עוצמה ימית מרשימה ומבחינתי גם מפנקת: בשמונה שעות של הפלגה על הצוות לא הפסיק לפנק את הכתב האורח בקפה איכותי ופירות טריים. על האוכל אין מה לדבר, ממש מסעדה בלב ים. למזלי הים היה רגוע, ובשעת צהריים אנחנו מגיעים ללרנקה. קבלת פנים של אנשי השגרירות ובני המשפחות שלהם, ושעתיים אחרי אנחנו כבר עולים על שאטלים של חיל הים לטיילת של העיר, זאת בזמן שהקצינים סוגרים פינות מול הקולגות שלהם. את זה אנחנו עושים אחרי שכל חייל (ואחד כתב אורח) חותם על 90 יורו לת"ש ואוכל. אחד אפס לטובת חיל הים.

לקפריסין אנחנו מגיעים שבועיים אחרי שלכדו שם תא טרור של חיזבאללה, ובאופן טבעי האבטחה של הכוח הייתה אדירה - אופרציה שלמה שכללה שוטרי חרש מקומיים, ניידות אבטחה, אנשי שגרירות ישראל וגופי מודיעין, גם כוח מיחידת סנפיר ושייטת 13. "תורידו כל סממן של הצבא ותנסו לא לבלוט בשטח", אמרו לחיילים בתדריכים השונים. 

דבר אחד התגלה מיד: הניסיון שלא לבלוט בשטח היה בעייתי. בכל זאת פתאום פשטו על העיר עשרות ישראלים מסוקסים בני 20 ומשכו לא מעט מבטים מצד התיירות. לזה תוסיפו את העובדה שפתאום אותם צעירים, חיילינו היקרים, השכירו קורקינטים חשמליים וכבשו בעזרתם את הטיילת, ותבינו למה החבר'ה לא ממש הצליחו להישאר מתחת לרדאר של המקומיים.

בכל שעה יצא שאטל אחד לכיוון העיר ואחד חזר ממנה. ב-11 בלילה כיבוי אורות ועד אז אנחנו מעבירים את הזמן בשיחות צבא על הרציף. למחרת יצאו הלוחמים לטיול מאורגן בניקוסיה, בליווי של מדריכה מאוד מיוחדת שהתעקשה לשיר בעברית, וביום שלישי הגענו לביזנס, כאשר יצאתי יחד עם הקצינים לתדרוך משותף במפקדה של הקפריסאים.

תרגיל שנלקח מסרט אמריקאי

כאמור תרגיל כזה נסגר חודשים מראש, ובמקרה שלנו נראה שהפיק אותו במאי לשעבר מהוליווד. "סיפור התרגיל מתחיל בפיגוע טרור כאשר מחבלים מצליחים להשתלט על אסדת גז בים", מסביר לי סרן מתן חזן, מפקד שלדג 840. "יש נפגעים על האסדה ויש אנשים שקפצו למים וצריך לחלץ אותם". סא"ל זילברמן, שפיקד על הכוחות בתרגיל, מוסיף שיש חלוקה לאזורי חיפוש, "וכל מדינה מקבלת אזור חיפוש משלה. בים יש בובות שזרקו בבוקר ואנחנו צריכים למצוא אותן ולחלץ".

שניהם לא מציינים את הדבר המובן מאליו: אווירת התחרות המלווה את התרגיל. בכל זאת, גאוות יחידה יש לא רק בצה"ל וכולם – הקפריסיאים, האמריקאים, היוונים והחבר'ה שלנו – רוצים להוכיח שהם הכי טובים. או אם להוריד את זה לשטח: המטרה היא למצוא את הבובות ראשונים, כדי לשמור על הכבוד.

זה המקום לסגור את העיניים הפעורות מקודם ולנחות על הקרקע, או על הגלים במקרה הזה – כי עם כל הכיף וההווי, השירות בחיל הים הוא מהקשים בצבא. מהרגע שאתה נפרד מהרציף מגיעים הגלים והטלטולים ומשם גם הבחילות וההקאות. כל זה לא מונע מהם לתפקד באחד מכלי המלחמה המשוכללים והיקרים של צה"ל. לא פחות מדהים היה לראות את הסוויץ' שהם עשו ממצב של תייר למצב של לוחם.

"בעיני יש פה עניין מאוד מרגש", מציין סא"ל זילברמן. "אתה מחוץ למדינה, מייצג אותה כשהדגל מונף פה על הרציף. דבר שני אנחנו בנתיב שהוא לא מקום שאנחנו מפליגים בו ביום יום. זה שטח מאוד מאתגר כשאתה מפליג בין סוחרות, סירות דיג ורשתות. כשאתה יוצא לביצוע קטן כגדול אתה בחשש מהצד הטכני, יש פה אין ספור מערכות, אבל הפעלת הכלים האלה בשגרה או בעזה מאוד ורסטילית. בשניות אתה עובר לעמדות קרב כשהמפקד עסוק באין ספור משימות ואנחנו די מורגלים לעבוד בצורה כזו".

אין בעיה במעבר ממוד של חופשה למוד של לוחם?
"עשינו לא מעט תדריכים מנושא האבטחה ועד למשמעת. כל הזמן מדברים על זה ובסוף מדובר בילדים טובים, מיטב הנוער של מדינת ישראל שנבחרו בקפידה. אני יכול לספר לך שאחרי שנחזור מפה הם ימצאו את עצמם בבט"ש בעזה. הם מבינים את גודל האחריות והחיים פה מרגילים אותם למצבים שמשתנים מבהירות. זה לא קל אבל יש להם סביבה תומכת".

רס"ן ב, מפקד החץ, מוסיף שכל העניין הזה של טיולים והווי נכנס לנושא הכבוד. "זה לא מכובד כצי שאתה עושה אימון והולך. אתה צריך להגיע למפגשי הכבוד למרות שאין לזה הרבה בשר. ברגע שאתה יוצא למסדר יציאה לים, החייל מתאפס". נראה שהקצינים סומכים על החיילים במאה אחוזים, ואני מבין מאיפה זה מגיע. במהלך ימי האימון ראיתי אותם מעבירים את הזמן הפנוי בללמוד את המערכות שהם מפעילים. במקום להיות עוד שעה בחוף, עוד מסעדה ועוד טיול הם פשוט נשכבו על הסיפון וקראו להנאתם על מכונות הספינה ומערכות הל"א. חנונים במובן החיובי של המילה. "באמת שהם ילדים טובים", מדגיש רס"ן ב.

כמה שעות לפני התרגיל הגענו למפקדה, ה-JRCC. לכל מדינה שגובלת בים יש מפקדה כזו, שתפקידה לתאם בין המדינות במקרה של אסון, ספינה טובעת או התרגיל שאנחנו מדמים. כבר כשהגענו זכיתי לראות מפקדה שנראית כמו בסרטים: ים של מסכים ומחשבים שמציגים כל ספינה או מטוס באזור. סוג של מגדל בבל רווי בשפות וכלים מסוגים שונים.

התדריך החל בשיחה של מפקד חיל הים המקומי, כשבחדר מצטופפים עשרות קצינים מהמדינות המשתתפות בתרגיל, כל אחד מציג את החלק שלו. בתרגיל עצמו התמקמו במפקדה שתי קצינות שליטה של חיל הים, אחת מהן היא סגן זהר רותם. "המפקדה הזו מדווחת לחיל הים הישראלי על כל אירוע, דבר שקורה הרבה בשגרה, כאשר בתרגיל הזה אנחנו יושבות במפקדה כדי לראות איך זה עובד וראינו בזמן אמת כל מה שקורה בים. משם ראינו את הספינות ושמענו את כל הדיווחים בקשר, בעצם איך מתפעלים את האירוע ומה הם צריכים מחיל הים שלנו".

"קדימה, תהיו הראשונים למצוא גופות, סליחה, בובות"

ב-04:30 של יום רביעי הספינות יוצאות לדרך. מחממים מנועים, מפעילים את המחשבים וקדימה לים. אני עובר מהחץ לשלדג 840 בפיקודו של סרן חזן, כאשר על הסיפון נמצאים גם סא"ל זילברמן וצוות רפואי מקפריסין. זמן קצר אחרי הזריחה והספינות גולשות אחת אחרי השנייה מנמל לרנקה, משאירים מאחור את התיירים שכבר משתזפים על החוף.

ספינות חיל הים הן מכונות מורכבות. בגשר מכווינים את הספינה, במי"ק מנהלים את התרגיל ולמטה המטבח כבר עובד על ארוחת הבוקר. הרגשתי בסוג של קרוז צבאי. אחד החבר'ה הגיש לי כוס אספרסו מהמכונה במטבח, והשיא היה כאשר סמ"ר יוגב, אחד הלוחמים ומי שהתגלה כמארח המושלם, עלה לסיפון עם מגש מפנק של פירות טריים שסודרו כאילו היינו במלון חמישה כוכבים. כבר בשמונה בבוקר יצא מהאי מסוק יווני שפיזר בובות של 80 ק"ג בים.

סא"ל זילברמן מתמקם על סוג של כיסא מנהלים. הוא שייך לסוג המפקדים שאני אוהב לראות בפעולה, מילה ומבט זה כל מה שצריך כדי שהמכונה הזו תעבוד בצורה מושלמת. כל ספינה מקבלת גזרת חיפוש ואנחנו מתחילים לעבוד. עושים הלוך וחזור במלבן שלנו. "קדימה תמצאו את הגופות, סליחה הבובות", אני שומע בקשר וכולם מתפרסים בסיפון עם משקפות. בפנים יש מי שמפעיל מערכות משוכללות יותר, כאלה שבשגרה בולמות את ניסיונות החדירה מעזה.

סיפור דומה קורה גם על שאר הספינות, בהן החץ שבולטת בגודל שלה אל מול ספינות הסיור הקטנות יותר. "מבחינת הסטי"ל התרגיל מאוד פשוט", אומר זילברמן. "יכולות הגילוי של הסטי"ל הרבה יותר גבוהות, יש לנו שטח ראייה יותר גדול וגם יכולת הטיפול שלנו יותר טובה, יכולים לטפל ביותר נפגעים. לקפריסאים יש יותר ספינות סיור קטנות, ואנחנו והיוונים באים עם הכלים הגדולים יותר".

וזה המקום לספר לכם מי היו הזוכים בתחרות הלא רשמית. הראשונים למצוא ניצולים במים היו לא אחרים מאשר - ניחשתם נכון - אנשי חיל הים הישראלי, וליתר דיוק החץ, שכבר בשעה הראשונה מצאה את הבובה שלה, וזמן קצר לאחר מכן גם את השנייה. בשלב הזה הם עולים מול המפקדה המשתפת ומסוק יווני מגיע לחלץ מהסיפון את הנפגעים. אז תנו כבוד לחץ, ובהזדמנות זו גם לאבישי הרס"ר, מורעל חץ ששיגר מסר שעבר היטב: "תקשיב אדון כתב, אני רוצה שכל הכתבה תהיה על החץ, חץ חץ חץ". הנה אבישי, בשבילך.

בינתיים על 840, עליה אני נמצא, אנחנו ממשיכים לחפש את הבובות שלנו. הספינה עושה הלוך וחזור וכשהיא משנה כיוון, ואיתה גם הרוח, מה שמביא גל ריח של שניצלים מטוגנים ששוטף את הסיפון. בזווית העין אנחנו קולטים לפתע ספינת משמר חותכת מאזור החיפוש שלנו, ודקה לאחר מכן וגם 840 מוצאת את הבובה הראשונה שלה. 3-0 לטובת חיל הים הישראלי.

באופק אנחנו כבר רואים את המסוק, ופה מתחיל אחד האקטים היותר מורכבים בתרגיל: טייס המסוק צריך להתאים את עצמו לתנועות הספינה, לא פשוט בים הגלי, ולהוריד לסיפון שלנו את המחלץ. קשה היה לפספס שהטייס היווני התקשה מעט בביצוע הפעולה. "בשביל זה אנחנו מתאמנים יחד, לומדים להכיר אחד את השני", אמר לי סא"ל ליאב.

הוא משתלשל מהכבל ומכוון את המכונאי המוטס בתנועות ידיים ורגליים, ולרגע נראה כאילו הוא הולך באוויר. בשלב מסוים המסוק הנמיך יותר מדי, כנראה בגלל הרוח, ולרגע חששתי שהוא ייכנס לג'טים של המנוע. סימון מהיר וגם לחוץ עם הידיים, וסוף טוב הכל טוב. המחלץ היווני מצליח להגיע לסיפון. יחד עם הצוות של 840 הוא קושר את המחולץ לאלונקה, את זה לכבל של המסוק והופ, מזנק למעלה ונעלם בדרכו לבית החולים הקרוב. אני מביט בו דרך עדשת המצלמה וחושב שמדובר, ללא ספק, באחד מהאימונים הכי פוטוגניים שראיתי בצה"ל.

אימון בקפריסין

די מהר אנחנו מוצאים את הבובה השנייה בשטח החיפוש שלנו וחוזרים חזרה לנמל. "היה תרגיל מצוין ועמדנו במשימה כפי שהוגדרה", אמר לי לאחר מכן סא"ל זילברמן. "מצאנו את כל הניצולים וזה היה ברמה גבוה. בשגרה אנחנו לא מתאמנים עם אדם שיורד לסיפון, כך שגם בהקשר המבצעי יש פה שינוי גדול. בסוף כל יציאה שלך לים זה אימון, עוד לפני שהתחלת לעבוד. בים רק היציאה, במיוחד בחורף, זה אתגר בפני עצמו".

רוקדים עם מדוזות

לאחר החזרה לנמל הקצינים יוצאים לאקט אחרון של דיפלומטיה, כשהם לבושים במדים הלבנים של החיל. המפקדים משלל המדינות נפגשו לקוקטיל בטברנה יוונית מסורתית, כזו שכללה הרבה מאוד נאומים מתישים אבל גם הביאה את רס"ן ב' לרקוד עם שלוש כוסות על הראש. לילה אחרון בקפריסין, ובבוקר יום חמישי שטנו חזרה לישראל.

בדרך אני מבין מהלוחמים שחלק מהם יצאו שבת, אבל אחרים יסגרו אותה מול עזה או בכוננות. "יש להם שרות לא פשוט, בסוף עם כל הכיף הם יוצאים לים כמעט בכל מצב, גלים של שלוש וארבע מטר כשקירות של מים מגיעים לספינה. כל השרות, אבל כל השרות הם סוגרים 11-3 מוכנים לכל מצב", מדגיש סא"ל זילברמן.

כאשר נכנסנו לנמל חיפה קיבלה את פנינו להקת ענק של מדוזות. דולפינים לא קפצו לנו מול החרטום, כמו בסרטים, אבל מדוזות כן. לא התאפקתי, שאלתי את ד', אחד מלוחמי השייטת שאבטחו אותנו באימון, איך הם צוללים עם כל המדוזות. "רגיל, אחד עושה מה שצריך לעשות ושני נלחם בהן ומעיף אותן", אמר בחיוך.

חץ נקשרה לרציף וגם הפעם לא חיכו לנו עם אורז ונערות הולה סטייל הוואי. במקום זה החיילים הבריקו את הספינה והכינו אותה ליציאה מבצעית לים. הטיול נגמר, אבל השרות ממשיך 24-7. "אנחנו יודעים להגיע לכל מקום בו צריכים אותנו ולעשות את העבודה", אומרים לי החבר'ה לפני שנפרדים ואחרי החוויה בקפריסין אני מסכים איתם לחלוטין – ותוהה מתי יהיה הקרוז הצבאי הבא שלי.