נמל אשדוד לפני כשלושה שבועות. "הפנינה השחורה", ספינה מסוג שלדג, יוצאת לפעילות שגרתית – שמהר מאוד הופכת לפעילות מבצעית, כאשר הצוות מתבקש לעצור ספינת הברחה ובתוכה אמצעי לחימה. הצוות מתארגן במהירות ויוצא לכיוון רצועת עזה במהירות של 30 קשר, הים סוער והספינה נחבטת בגלים. את הלוחמים זה לא מעניין, מבחינתם אין סיכוי שהנשק הזה יגיע לרצועה. במקביל, הבק"שיות של החיל מכווינות לאזור עוד ספינות מסוג שלדג בכדי שינסו לאתר את ספינת ההברחה.
זה קרה מאוד מהר, ספינת ההברחה אותרה על ידי אחת מספינות השלדג, שביצעה ירי מהיר לחרטום ואחריו ירי לכיוון המנוע. הפלסטינים קפצו למים וירי נוסף השמיד והטביע את הספינה. לצערם של לוחמי "הפנינה השחורה" לא הם השמידו את ספינת ההברחה, אולם מבחינת צה"ל היה זה עוד סיכול מוצלח. הפלסטינים שקפצו לים נתפסו והועברו לחקירה במתקני השב"כ.
האירוע הזה, שדומים לו לא הגיעו לידי התקשורת, התרחש כאמור לפני שלושה שבועות, ומתרחש אחת לשבועיים בממוצע. לאחרונה, ובצעד נדיר, חיל הים אפשר לאתר פז"ם להצטרף לפעילות בט"ש מבצעית מול חופי רצועת עזה. 30 שעות הייתי עם לוחמי "הפנינה השחורה", ודרך העיניים שלהם ראיתי איך נראה ניסוי של רקטות לכיוון הים, איך אוכפים סגר ימי – והכל תחת איום כבד של טילים מכיוון החוף וחשש מספינות מתאבדים, כאשר גם זה נחשב למעט שמותר לי לספר עליו. לצד זה ראיתי לוחמים עם מורל גבוה והווי ייחודי, כזה שמאפשר להם להחזיק מעמד בשירות מתיש ולא פשוט בכלל.
בין גלים כחולים לרקטות
בסיס חיל הים באשדוד, שעת בוקר מוקדמת. יחד עם משלחת לא קטנה של נציגי ביטחון מידע אני עולה על צרעה של החיל, שתיקח אותנו ל"פנינה השחורה" שיצאה למשמרת שלה יום קודם. הים עדיין סוער מהסופה הגדולה שהסתיימה לפני יומיים ואת החבטות על הגלים אני מרגיש היטב בזרמי כאב בגב. "40 דקות הפלגה עד שנגיע", אמר לי מפקד הצרעה שהוסיף, "אני מקווה שנצליח להגיע לשם". אחרי לא מעט קושי הצלחנו להגיע, כאשר המעבר מהצרעה לספינת השלדג בים סוער לא הקל לי על החיים.
שם, בים שמול העיר עזה, אני מרגיש את המתח כבר בדקות הראשונות. צוות הספינה עשה הכול כדי שארגיש נוח ואחרי התארגנות קצרה התחלנו בעבודה: משמרת בט"ש מול רצועת עזה. "בכל רגע נתון יש לפחות ארבע ספינות מול הרצועה", הסביר לי סרן בר גרוצקי, מפקד הפנינה השחורה. "התפקיד שלנו הוא למנוע חדירה לכיוון ישראל, לסכל הברחות ולאכוף את אזור הדיג, כשמותר להם להתקדם עד 6 מייל מהחוף וגם למנוע מהם להגיע לאסדות הגז". די להביט מהסיפון כדי להבין כמה הנוכחות שלהם קריטית. למרות הראות הגרועה אני רואה בברור את עזה מצד אחד, אשקלון מהצד השני ואסדות הגז מאחורי. פחות משעה, זה הזמן שלקח לי כדי להבין שלא מדובר בעוד הפלגת אימונים.
לפתע עלתה בק"שית מול הפנינה השחורה בהודעה שגרמה לי להחסיר פעימה: "קבלו יציאה מעזה לכיוון הים", הכריזה בקשר. בחודשים מאז הסתיים מבצע צוק איתן חמאס משלים ציוד בייצור עצמאי ומבצע ניסויי ירי לכיוון הים, אשר מתבצעים על בסיס יומי כמעט. "מדי פעם הן נופלות ליד הספינות שלנו", סיפר סרן גרוצקי מה שכמובן הקפיץ לי את דפיקות הלב. בעין לא הצלחנו לאתר את מסלול הרקטה, ומי שעשו את עיקר העבודה היו אלה שיושבים במי"ק, המוח של הספינה, משם מפעילים את מערכות הנשק והתצפית המסווגות. מבחינת הפנינה האירוע מסתיים מאוד מהר ואנחנו חוזרים לשגרה.
העבודה על הספינה מחולקת למשמרות, כאשר תמיד ישנו לוחם על הגה הספינה ("אנחנו לא עומדים במקום בגלל האיומים"), ובנוסף יש מי שמאייש את המי"ק וחדר המכונות. שאר הצוות נח, אם כי נח זה לא ממש הגדרה נכונה. את הזמן הם מנצלים לתחזוקת הספינה, אפילו כדי ללמוד ובעיקר להווי הייחודי של יורדי הים שכולל הרבה מאוד שמחה. השעות הראשונות שלי על הספינה שקטות יחסית, אולם עזה דואגת להזכיר לנו שהיא שם. מדי פעם נשמע מכיוון הרצועה קול פיצוץ או צרור ירי ארוך.
סרן גרוצקי, מפקד הספינה, מראה לי דרך אחת ממערכות התצפית בניין גדול ממדים שנראה די הרוס. "זה מתחם הקזינו מזמנו של ערפאת", הוא מספר על מקום שבפלנטה אחרת היה אמור לארח אנשים רבים, כולל ישראלים, סביב שולחנות ההימורים. "היום זה משמש אותם כמוצב ממנו הם מבצעים תצפיות, מתאמנים וגם יורים עלינו", מציין גרוצקי, כשלא עבר זמן רב מהרגע שאמר את הדברים ועד שבקשר נכנסה התראה על ידי לכיוון הספינה.
בין לבין הפנינה השחורה מקבלת מדי פעם התראות על עצמים חשודים במים ובודקת אותם בעזרת המערכות שלה. הכול נעשה ביסודיות כאשר ברור שכל אחד כזה יכול להיות מטען שמישהו שלח על פני הגלים לספינה או לחופי ישראל, וזה אגב קורה הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים או מותר לנו לספר. במהלך ההפלגה זיהינו חפץ חשוד במים. "עמדות קרב", שמעתי בכריזה כשהחבר'ה קפצו במהירות. אחד הלוחמים ירה עם מא"ג על החפץ שהיה במים ואחרי שהיה ברור שמדובר בפסולת אספנו את זה לספינה, שלא יקפיץ ספינות אחרות.
ההברחות מלוות בירי על הספינות של חיל הים
את שעות הערב, שקטות יחסית ועם שקיעה מדהימה, אני מנצל כדי לראיין את אנשי הצוות. "התגייסתי ביולי 2010 וחובלים זה משהו שתמיד חלמתי עליו, ספציפית לפלגה הזו-916 של אשדוד", מספר סרן גרוצקי, תושב יבנה בן 23. "כשהגעתי לפה הבנתי שזה עולה על כל מה שציפיתי".
בדרך כלל אנחנו שומעים על סיכול ההברחות מהים כששייטת 13 משתלטת על ספינות אירניות במבצע הרואי, אבל גרוצקי מפתיע כשהוא מספר שהברחות הנשק מסיני לרצועה קורות על בסיס שבועי כמעט, ומה שאנחנו האזרחים לא יודעים זה שהן מאוד חמות. "לא פעם כשיש הברחה מכיוון סיני, יש קבוצה שמתמקמת על החוף ופותחת על הספינות באש, כדי שאנחנו לא נצליח לסכל את ההברחה". לצד זה חוששים בחיל הים שאחת מספינות ההברחה תהיה למעשה ספית תופת, ולכן הנוהל מאוד ברור. "אנחנו יורים לכיוון החרטום, לאחר מכן למנוע, ואז נותנים לצוות לקפוץ לים".
אחרי שזה קורה מטביעים את ספינת ההברחה ואת הפלסטינים אוספים מהים ומעבירים לחקירת שב"כ. "אגב הם מעדיפים אותנו על פני המצרים. אנחנו יורים קודם לחרטום ולמנוע. המצרים יורים ישירות על הספינה", מספר גרוצקי. הפלסטינים יודעים שלוחמי צה"ל שומרים על הומניות. "היה לנו מקרה שילד בן 12 שהיה על ספינת דיג שחרגה מאזור הסגר רץ וחיבק את המנוע, כי זה משהו מאוד יקר והם ידעו שלא נירה בו". בסופו של דבר הצליחו לגרש את סירת הדייגים הפלסטינית מקו הסגר מבלי להשתמש באמצעים אלימים. "בסוף אנחנו מבינים שמאוד קשה להם כלכלית ברצועה אבל ביטחון המדינה זה משהו שאנחנו לא מוותרים עליו", הדגיש.
השיחה עם גרוצקי נקטעת כל כמה דקות כשהוא מקבל דיווח כזה או אחר מהמי"ק. לצדנו אחד הלוחמים, סמל זיו בנימני, מבשל ארוחת מלכים כשאיוון מסייע לו בהרמת המורל. הספינה לא מפסיקה להיטלטל, ולי לפחות זה משהו שקשה להתרגל אליו. בכלל עוד לפני עזה וטרור צריך לדעת להתמודד עם ספינה בים, וזה רבותי לא פשוט בכלל. "שירות קשה אבל שווה את הכול", זורק לי אריאל, אחד הלוחמים.
סמ"ר כהן מוסיף, "זה לא פשוט אבל אתה רואה את הגזרה ומבין למה אתה פה. במקרה אני מאשקלון ואפילו יכול לראות את הבית במצלמות. אני מבין שוואלה אני שומר על הבית, מצד שני לא פשוט כמו שהיה בצוק איתן לראות את הטילים עפים לכיוון הבית ולנו אין מה לעשות או אפילו מידע של מה קרה".
כהן מספר לי על האיומים, איך שארגוני הטרור קשורים לדייגים וכל הזמן מנסים אותם. השיחה שלנו נקטעת בהפתעה לא נעימה, כשאחד מהאורחים על הסיפון מקיא את נשמתו, ויותר מפעם אחת. הבחור עולה לסיפון וגרוצקי, מפקד הפנינה, לא חושב פעמיים, מפשיל שרוולים ומנקה את הבלגן יחד עם בנימיני ואיוון. הרגע הזה מראה יותר מהכול את החיבור של הצוות, מפקדים ולוחמים שנמצאים שעות רבות בין הגלים.
"יצא לנו להפליג גם בים של 4 ו-5 מטר ובגשם. מסתדרים, שמים חליפת סערה ואנשים מקיאים, אבל מתרגלים כשכול אחד תומך פה אחד בשני", מספר סמ"ר עומר אביב, הצ'יף של הספינה (אחד המפקדים ומי שאחראי על כל המערכות שלה). "בסוף אסור להיכנס לבועה של רע לי וקשה לי, וגם מזה אנחנו יודעים לעשות צחוקים". אם להגיד את האמת אני לא הצלחתי להתרגל למצב, וחצי מהזמן שלי על הספינה שכבתי על מיטה מסוחרר ועם בחילות. לחשוב שהם מתפקדים כאילו זה כלום נשמע די מדהים לעכבר יבשה כמוני.
מזנקים לתוך הלילה החשוך
אני מנצל את ההפסקה המפתיעה כדי לעלות על הסיפון. החושך ירד על הים שרווי בספינות של דייגים פלסטינים. הים מול עזה מחולק על ידי חיל הים לאזורים, שלכל אחד מהם שם משלו. למעשה השיט מזכיר משהו את התנועה האווירית, רק שפה מפקחות על זה בקריות שליטה ימית. "קבלי מעבר שלנו לאזור", אנחנו מדווחים, וזו עונה "רות קבלתי", ומשדרת עוד כמה נתונים שלא ניתן לפרט עליהם.
ואז זה קורה: סירת דיג פלסטינית חרגה מטווח ה-6 מייל מהחוף, ופתאום הספינה שלנו הפכה למכונת מלחמה שזינקה במהירות מטורפת, נזכיר בים חשוך מאוד. גרוצקי תפס את ההגה בגשר וסגנו, סמ"ר אוראל רחמים מאשקלון, משתלט על המי"ק. "עמדות קרב", נשמעת הקריאה ולוחמי הספינה מזנקים תוך שניות כשהם עוטפים עצמם באפודי מגן, ומכינים לכל צרה שלא תבוא את המקלעים והתותחים. "קבל 2,500 מטר מהמטרה, כיוון 220", מכריז הסגן במי"ק. "רות", משיב גרוצקי. ככה אנחנו מצמצמים טווח לספינה הסוררת, כ"שברור להם שהם חורגים אבל מנסים אותנו כל הזמן", מסביר לי אחד הלוחמים כשאנחנו חוטפים רסס של מי ים.
כל זה קורה אגב בזמן שהלוחם בנימיני מכין את ארוחת הערב. "שימו לב, תחזיקו את הצלחות והסירים אנחנו מבצעים תמרונים חדים", אני שומע בכריזה בזמן שאנחנו מצמצמים לכיוון הסירה הסוררת שלא מראה סימני חזרה, מה שלי לפחות מקפיץ את פעילות הלב. ממשיכים להכריז על הטווח כאשר 200 מטר בלבד מהמטרה אחד המנועים מפסיק להגיב, ממש כמו בסרט אקשן. "זה מצב מאוד מסוכן כי זה פוגע ביכולת שלנו, אם למשל זו סירת תופת", מסבירים לי. תודה על העידוד חבר'ה.
הצ'יף ואנשי הצוות שלו מזנקים לכיוון המנוע, מנסים להחזיר אותו לחיים ללא הצלחה. אנחנו מבצעים פניית פרסה חדה וצולעים חזרה למרחק בטוח. ספינות השלדג תמיד פועלות בזוגות, וספינה אחרת מפעילה נוהל על הפלסטינים, שחוזרים לשטח שמותר להם לדוג בו. כשהמתח יורד המוזיקה חוזרת לרמקולים, וזה בדיוק הזמן לדבר עם הצ'יף, סמ"ר עומר אביב, שבהצלחה גדולה החזיר את המנוע לתפקוד מלא.
"ברגע שהגעתי לפה הבנתי שאני במקום הנכון, למרות שהקאתי הרבה", אמר בחיוך. "הגעתי לספינה בדיוק בעמוד ענן והיינו אחת משתי ספינות שעשו לא מעט תקיפות חוף, ככה שראיתי הרבה", סיפר בגאווה. זה המקום לציין שהפנינה השחורה היא אחת מחמש ספינות שהיו הכי מבצעיות בצוק איתן. אנשי הצוות שלה השמידו חוליות שיגור, מפקדות ומחסני אמל"ח. הפתיעו את חמאס ממקום שלא ציפו לו.
נחזור לצ'יף: "אני זה שמרכז את כל העבודות והתקלות של הספינה כמו מה שקרה לנו עכשיו. בעמדות קרב אני עוקב אחרי המערכות במי"ק. עכשיו כשהייתה התקלה טסנו למטה, עם כל הלכלוך, וטכנית זה מה שאני עושה בים, וזה מאוד מעניין. איבוד שליטה על מנוע ליד מטרה זה משהו מאוד מסוכן ואני יודע לתת לזה מענה דרך מצב חרום סדור. עכשיו למשל העברתי להיגוי חרום שעבד עד שסידרנו את התקלה".
על התחום המבצעי אמר, "יש מבצעים, אבל יותר מרגש מבחינתי זה לעשות מעצרים בים. ברור לי שאנחנו שומרי הסף", הוסיף. בדבריו הוא מתכוון לאירוע שהתרחש בשבועיים האחרונים ואסור לדבר עליו, אולם כזה שגרם לעשרות סירות פלסטיניות לחצות את קו ה-6 מייל ואף להתקדם לכיוון חופי ישראל. "עלו מולנו בקשר שנעוף לכיוון עזה. הרימו מסק"רים לאוויר ופרסו כוחות חי"ר גדולים. אז נפל לי האסימון מה המשמעות שלנו, יכולים בשניות לחדור לישראל. הפלגנו לשם במהירות של 40 קשר אחרי שכולם עפו על מדי ב' והבנו כמה אנחנו חשובים".
פלברה של שתיים בלילה בלב ים
כמו תמיד בהפלגה מבצעית הכול נעצר, כששוב הבק"שיות מדווחות על ספינה חשודה שחרגה מקו 6 המייל. "עמדות קרב", בנוהל המוכר, וכולם מזנקים לכל כיוון. אנחנו טסים לכיוון המטרה, "600 מטר מהמטרה", מכריז סמ"ר כהן מהמי"ק, ומקבל בתשובה "קיבלתי" של גרוצקי. המנוע לא מאכזב הפעם, ואנחנו מגיעים לסירה העקשנית שמסרבת לעזוב לאחור. מפעילים נגדה כריזה ואחד הלוחמים יורה מטולי תאורה לכיוון שלה. הם מבינים שעדיף להם לעזוב, ועוד אירוע מסתיים.
זמן קצר לאחר מכן אנחנו מקבלים שוב התרעה על טילים, לא נעים אבל אמיץ שכמוני כבר התרגלתי. "זה מפחיד הסיפור הזה", אמר סמ"ר כהן הסגן. "לא פשוט להתעורר פתאום לקול הפעמון עם התראה לטילים מונחי מכ"ם, שצועקים לך את זה בקשר, אבל אנחנו יודעים איך להתמודד עם זה. בסוף זה לא פשוט לפגוע בספינות שלנו. אבל כבר קרה שזה נפל מאוד קרוב אלינו וכן, זה מסוכן".
כבר שעת לילה מאוחרת ואי אפשר שלא לסיים עם ההווי המיוחד של חיל הים, גם בפעילות מבצעית. אחרי יום מאוד קשה הלוחמים מצחצחים את הספינה, "כי יוצאים מחר לבית", וזה מסתיים סביב השעה אחת וחצי בלילה. ואז קורה משהו מאוד מיוחד, משהו שלמעשה מחזיק אותם בפעילות הכול כך מתישה. כל מי שלא במשמרת עלה לגשר הספינה, לילה, כוכבים ועזה, והם פשוט שרים בציבור. זה "נקרא פלברה", מסבירים לי מסורת ארוכת שנים בחיל. שיר אחרי שיר, בדיחות והם לא מתעייפים. בשתיים וחצי בלילה גרוצקי עוצר אותם, "לא נעים השכנים התקשרו למשטרה", מישהו זרק. הוא מעביר תדריך ובסביבות שלוש גם אני הולך לישון. אגב פה אני לומד להכיר את היתרון של ספינה בים – אתה שוכב במיטה ומרגיש כמו בעריסה של תינוק.
בחמש וחצי בבוקר כולנו כבר על הרגליים, וזוכים לראות זריחה ימית מדהימה. רק בשעת הצהריים החילוף מגיע, גם פה מדובר בטקס של ממש, או יותר נכון קרנבל שכולל הרבה מאוד מוזיקה, קריאות מצד לצד ודגלים. 40 דקות אחרי אנחנו כבר נכנסים לנמל אשדוד. הם יצאו לחופשה קצרה בבית, "חוץ מאיוון שנשאר לשמור על הספינה", ואני לומד שכל החוויה הזו הייתה בסך הכול "בט"ש די רגוע. בדרך כלל זה הרבה פחות קל".