צילום: אמיר ויצמן, AquaZoom. עריכה: רועי שאלתיאל. קריינות: דרור גלוברמן
נמל חיפה. עשרות כלי שיט ממתינים להיכנס לנמל לפרוק סחורה. בנמל מתרכזות אניות הסוחר שהגיע תורן ובסדר מופתי, המכולות נפרקות אל הקרקע ומשונעות במסילות ברזל ליעדן. אחת האניות מקבלת אישור כניסה לנמל, נכנסת, העגורנים פורקים את הסחורה, ואחת אחרת עוזבת את הנמל ושלישית נכנסת במקומה. לפתע, מבין הספינות מתפרצת סירת גומי שנכנסה לשטח הנמל ללא היתר. אניות הסוחר מדווחות כי על ספינת הגומי נמצאים חמושים ושצוללנים קפצו מתוכה אל תוך המים כשהם נושאים מטען לא מזוהה.
בתוך רגעים ספורים, ספינת צרעה מגיחה למקום. "עצור! עצור! עצור!", נשמעת הכריזה מאחת הצרעות אל עבר סירת הגומי. "אתה נכנס לשטח צבאי סגור!". הדברים נאמרים בכריזה באסרטיביות. כלי השיט הסורר ממשיך בשלו והחמושים שבו טוענים את הנשקים שבידיהם. זה עניין של שניות עד שכדורים ישרקו כאן באוויר. המטרה היא לעצור את ספינת הגומי בלי שאף אזרח ייפגע ומבלי שייגרם נזק לנמל. סירת הגומי ממשיכה לשוט בין האניות. הלוחמים על הצרעה מקבלים פקודה – "ירי באזהרה לאחור". קולות הנפץ של הירי נשמעים באוויר, אבל סירת הגומי ממשיכה בשלה. "המטרה לא נענתה", כורזים בצרעה ואין ברירה, חייבים לעשות שימוש באש חיה.
צרור של חמישה כדורים נורה אל עבר סירת הגומי בעוד הצרעה מתקרבת אליה במהירות. ברגעים ספורים בהם ירכתי הצרעה משיקים לסירת הגומי, הלוחמים על הצרעה מדלגים לסירת הגומי ועוצרים את הפעילים על הסירה כשאיתם כמות גדולה של תחמושת ושלושה מטעני חבלה שמיועדים לפיצוץ בשטח הנמל. בזמן הזה, צוללנים מהיחידה מנהלים מרדף אחר הצוללנים שקפצו מתוך סירת הגומי ומנטרלים מוקשים שהוצמדו לדפנות של אניות סוחר. אסון גדול נמנע, איש לא נפגע, בתוך זמן קצר הנמל יחזור לתפקוד מלא.
אחרי מלחמת לבנון השנייה, הבינו בצה"ל שהתרחיש המתואר לעיל הוא לא מופרך לחלוטין ושאת משימת ההגנה על נמלי הים של ישראל צריך לקחת ברצינות. לשם כך, הוקמה בחיל הים יחידת סנפיר – היחידה שאחראית על הביטחון השוטף של נמלי הים של מדינת ישראל מעל ומתחת לפני המים ואבטחת כלי שיט בלב הים. קיבלנו הזדמנות נדירה והצטרפנו ללוחמי היחידה באימון ששילב צלילה מתחת לפני המים בשטח הנמל, ביצוע ירי בלב ים, תרגול הקפצה והשתלטות על סירה סוררת. אחרי תדריך קצר, עלינו עם לוחמי היחידה על ספינת צרעה הקטנה והזריזה ויצאנו אל הדרך למי הנמל.
אחרי כמה דקות של הפלגה שבמהלכה הספקנו להירטב, מצאנו את עצמנו בלב הנמל, שם פגשנו את לוחמי הדבור מהשייטת הסמוכה שהמתינו לצוללנים מסנפיר. לאחר שהספינה עצרה במקום, הלוחמים התארגנו עם ציוד הצלילה שלהם והתכוננו לקפיצה אל המים העמוקים של הנמל. "אנחנו אוהבים את הצלילות", מספר לי אחד הלוחמים תוך כדי התארגנות. "בחורף זה יכול להיות קצת מבאס, כי קר, אבל אנחנו כולנו מאוד אוהבים לצלול", הוא אומר בחיוך ואני לחלוטין יכול להבין אותו. היום השמשי שתפס אותנו, היה נראה כמו התפאורה המושלמת לאימון צלילה והמים פשוט דרשו שיקפצו לתוכם.
שניים מהלוחמים קופצים ראשונים לתוך המים, צוללים לעומק רב ושם, הם מתרגלים את הסיוט הכי גדול שיכול לפקוד אותם באמצע פעילות מבצעית – אחד הצוללנים נקלע למצוקה נשימתית מתחת למים. התרגיל מתחיל, השניים צוללים, לוחם אחד מראה סימני מצוקה, הלוחם השני מתפעל את הסיטואציה בדיוק ששמור רק למי שתרגל את הפעולה הזו עשרות פעמים, מביא את חברו אל מחוץ למים, מבצע הנשמות ופעולות החייאה כשהוא צף ואוחז בחברו, החבר משתנק ומשתעל וזה סימן טוב – פעולת ההצלה הצליחה. כולם יצאו מזה בלא פגע. אפשר להגיד שכך נראית הבלדה לחובש, בגרסת חיל הים.
לאחר שרואים שכולם מסודרים עם הציוד ויודעים שיש מי שיציל את המצב במידה והעניינים מסתבכים מתחת למים, הלוחמים קופצים עם חליפות הצלילה ובלוני הגז לתוך המים אחד אחרי השני, ונבלעים בכחול העמוק של הים. בין שלל המשימות אנחנו מרימים גבה למראה המשימה האחרונה שהם מקבלים: ניקוי התחתית של ספינת הדבור מאצות ולכלוך שנדבק לתחתית הספינה, למדחפים ולמנועים. אם כבר עבודות רס"ר, אז של צוללנים. בדרך כלל, כך הם מספרים לנו, ניקוי הכלים נעשה במספנה ואימוני הצלילה מכינים להתמודדות עם מוקשים תת ימיים, לבדיקה מקרוב של אניות חשודות ולמשימות שלוחמי היחידה שומרים כטופ סיקרט, אבל גם ניקוי אצות עם סכין זאל לא עבודה רעה כל כך.
"חלק לא קטן מהחיילים שמגיעים לכאן לא ידעו לצלול לפני כן", אומר סרן אלון, מפקד יחידת סנפיר. "כולם מבצעים הכשרת צלילה – כל הלוחמים וכל הלוחמות, זה לפני שהם מגיעים ליחידה. כשהם מגיעים, מכאן אנחנו מפתחים להם את הידע מידע בסיסי בצלילה לעבודות יותר מתקדמות". בעבור יובל, לוחמת ביחידה, השירות ביחידה הוא חלום שהתגשם. לאחר שירות בתפקיד אחר בחיל הים היא ניגשה לגיבוש ליחידת סנפיר, עברה אותו והתקבלה ליחידה. "החלק שהיה לי הכי קשה בקורס היה קורס הצלילה", היא מספרת. "זה שונה מקורס הצלילה האזרחי. זה מאוד פיזי, אין מנוחה, זה המון צלילות ולחץ", היא אומרת ומספרת שדווקא זה היה החלק שלו היא ציפתה הכי הרבה. "זו הייתה נקודת המשבר שלי, שאם איכשהו הייתי פורשת זה היה שם, מה שהכי ציפיתי לו והכי חיכיתי לו זה היה החלק הכי קשה", היא אומרת ומוסיפה, "אבל גם הכי שווה".
כולם עושים הכול
אחרי שלוחמי היחידה סיימו את הצלילה חזרנו אל היבשה לפגוש את שאר לוחמי היחידה וכדי לאכול ארוחת צהריים. שם, כשאני פוגש את שאר לוחמי היחידה, אני מבין כמה קטנה, ייחודית ומשפחתית היחידה שאני מבקר בה. בראש היחידה יושב אלון - קצין בדרגת סרן בגיל 26 בוגר קורס חובלים ולפני שחרור, מספר 2 שלו הוא אוהד, סמ"ר בן 21, שבקרוב ישלים את קורס הקצינים שהתחיל לפני מספר חודשים, ותחתיהם כמה עשרות חיילים שמחולקים לצוותים שבראש כל צוות עומד חייל ותיק מהיחידה. מבחוץ הם נראים כמו עוד פלוגה של לוחמים בחי"ר או בשריון, אבל משהו מרגיש כאן קצת שונה. את ההווי והמסורות שלהם, הם הקפידו להצניע כשאני בסביבה ולשמור אותם רק לאלו שיגיעו לשרת כלוחמים ביחידה. בין הרציפים למבנים של היחידה יושבת גינת סנפיר – גינה מטופחת של צמחי תבלין שמשמשת את הלוחמים לתה חם שבא בסופו של יום שלם בים, אותה הם מתחזקים בעצמם ממש כמו במשפחה ובמתחם כולו מפוזרים פריטים שמלמדים על מי שמשרת שם.
בשונה ממקומות אחרים בצה"ל שבהם לכל אחד יש את הפק"ל שלו – בסנפיר כולם עושים הכול: לצלול, לשחות, להשיט ספינת גומי, להשיט ספינה, לבצע פעולות מתחת למים, לירות ב-M16 ובמאג בים וביבשה ועוד מגוון רב של יכולות שאת כולן הם רוכשים במסכת ארוכה ותובענית של הכשרות ביחידה. ההכשרה מתחילה בקורס של חמישה חודשים בבה"ד חיל הים בו החיילים מקבלים את ההכשרה הבסיסית ביותר לתפקוד בלוחמים ביחידה: השטת ספינות גומי, כוכב ראשון ושני בצלילה, צלילות ייעודיות, שיפור ירי ועקרונות בסיסיים בלוחמה בטרור בים. לאחר מכן, הם מגיעים אל היחידה, אז מתחילה תקופה של כשנה ושבעה חודשים במהלכה לומדים הלוחמים את התפקידים השונים שהם יכולים למלא בזמן משימה בים – השטת הצרעה, תפעול הקשר, תפיסת עמדת חרטום, תפיסת עמדה בירכתיים, כאשר בסוף התקופה הזו, הם יודעים למלא את כל התפקידים האלו מא' ועד ת'.
לאחר כשנתיים של שירות ביחידה, מאותרים הלוחמים המוכשרים ביותר ועוברים הסבה לתפקיד של מפקד צוות. בכך למעשה הם הופכים למקבלי ההחלטות בלב ים, לאלו שיתנו את התשובות לכל השאלות בזמן אמת – האם לירות, איך להתנהל מול כלי שיט חשוד, באיזה נתיב שיט לבחור וכל זה בלי קצין ולגמרי לבד בים.
במהלך אתנחתא שאחרי ארוחת הצהרים, אנחנו חוזרים לכלי השיט במסגרת תרגיל שבא לדמות חדירה של כלי שיט חשוד לנמל. הלוחמים שעד לפני כמה דקות נהנו מארוחת הצהרים שלהם בזולה של היחידה, מוקפצים ברגע אחד לכלי השיט ובתוך כחצי דקה, הצרעה יוצאת מהרציף ומשאירה מאחוריה שובל קצף בהיר שמפלג את מי הנמל לשניים. בין אוניות הסוחר בנמל, מתנהל מרדף אחרי סירת גומי שחדרה ללא אישור לתוך הנמל כאשר הצרעה סוגרת עליה במעגלים הולכים וקטנים. התרגיל מן הסתם לא התנהל באש חיה, אבל לוחמי היחידה נערכים גם למצב של ניהול מרדף וקרב יריות בשטח הצפוף שבין הרציפים לאניות הסוחר. בשלב מסוים, הצרעה נצמדת בדופנה לסירת הגומי וברגע אחד מדלגים לוחמי היחידה לסירת הגומי ועוצרים את המחבלים מלבצע את זממם. עניין של כמה דקות והאיום נוטרל.
נהנים מכל רגע
אחרי כמה שעות של הרבה מים ולא מעט אקשן בלב הים, מסתיים האימון ואני מוכרח להודות – רק רציתי לראות עוד ועוד. לא היה כאן חוף ים והחבר'ה כאן לא מבלים כל היום במועדונים ובגלישת רוח. את היום-יום הם מבלים גם בניקיון נשקים ובתחזוקת היחידה, בהקפצות, אימונים ובתרגילים, אבל נראה שעם כל האחריות הכבדה שמונחת על כתפיהם, הם עושים כיף חיים. למעשה, אני יכול להגיד שאלו היו הלוחמים הכי מבסוטים שיצא לי לפגוש עד היום. "מי שמגיע לסנפיר, אין לו על מה להתלונן", אומר לי אחד הלוחמים. "המקום הזה הוא ממש בית", אומר אוהד, סגן מפקד היחידה ויובל, הלוחמת מוסיפה - "הדבר הכי מיוחד בשירות זה השירות עצמו, אני נמצאת כל יום בים, עם צוות קטן שהם כמו משפחה ובכלל עם יחידה קטנה שהיא יחידה מאוד משפחתית".
*****
צילומי ארכיון: באדיבות דוברות נמל חיפה
פוסט: סטודיו mako