שייטת הצוללות (שייטת 7) היא יחידה התנדבותית, המהווה את כוח ההתקפה התת-מימי של חיל הים הישראלי. בין השאר נדרשת היחידה להשמדת כלי שיט של האויב, שליטה במבואות נמלים, פעילות ריגול חשאית וסיוע לכוחות נוספים בקרב. צוללות מדגם "דולפין", בהן משתמשת שייטת הצוללות, הן צוללות קונבנציונליות מהמתקדמות בעולם, והן כלי התקיפה המשוכלל, המורכב והיקר בצה"ל, שתורם רבות לעליונות החיל מעל ומתחת לפני המים.
יתרונות הצוללות נעוצים בחשאיותה. כמחצית מהזמן מבלות הצוללות (ויחד איתן הלוחמים) בפעילות מבצעית מחוץ לגבולות המדינה. השימוש בצוללת מאפשר שהייה ארוכה לצורכי למידת מהלכי האויב. בשל החשיבות המבצעית של השייטת, הצוללות, על צוותיהן, חייבות להיות בכשירות מבצעית ובמוכנות למלחמה בכל עת.
בשנים האחרונות, במיוחד עם התגברות הלוחמה החשאית במשלוחי הנשק הנשלחים מאיראן אל החיזבאללה ואל החמאס, תופס חיל הים את מקומו כזרוע הארוכה האמיתית של צה"ל. צה"ל לא נוהג לפרסם יותר מדי פרטים על אופי הפעילות המבצעית של כלי המלחמה הללו, אולם על פי פרסומים זרים, לבד מאיסוף מודיעין ומלוחמה ימית קונבנציונלית, מצוידות שלוש צוללות הדולפין שבשימוש חיל הים לא רק בטילי טורפדו, אלא גם באמצעים המאפשרים שיגור טילי שיוט בעלי ראשי נפץ גרעיניים. הדבר תורם לא מעט ליכולת ההרתעה הישראלית, המתודלקת דווקא במעטה החשאיות.
שייטת הצוללות היא מהיחידות הפעילות ביותר בצה"ל מבחינה מבצעית. רובן המוחלט של הפעילויות מסווגות, ויישארו כנראה עלומות. מפקד שייטת הצוללות בעבר הגדיר זאת בתמציתיות: "אנחנו צוללים רחוק, וצוללים עמוק".
סמל היחידה: לענוד סיכת צוללן זה כבוד גדול; לדעת שאתה אחד מיחידי הסגולה שעברו את כל המיונים, ומסוגלים לתפקד באחד מכלי הקרב הגדולים, המשמעותיים והיקרים בצה"ל, על אף הקשיים. סיכת הצוללן עצמה כוללת את הסמלים הבאים: עוגן (המסמל כמובן את פעילות חיל הים), עלה זית (המסמל את מחויבות המדינה לשלום) וצוללת (המסמלת כמובן את פעילות השייטת, המחויבת להגנת המדינה באמצעי קרב).
שיעור היסטוריה: שייטת 7 הוקמה על ידי סא"ל יוסף (יוסל'ה) דרור, בסוף שנות ה-50, עם הגעת הצוללת הראשונה לצה"ל. בתחילת הדרך היו לשייטת שתי צוללות דיזל בריטיות מסוג S.73. צוות ישראלי עבר תקופת אימונים והכשרה בצרפת ובאנגליה. אחת הצוללות, "אח"י (אוניית חיל הים) תנין", הובילה במלחמת ששת הימים לוחמים מהקומנדו הימי לפעולה בנמל אלכסנדריה במצרים, ומפקדה קיבל את עיטור העוז עקב מבצע זה.
ב-1965 רכש חיל הים 3 צוללות נוספות מדגם T, שבדומה לדגמים הקודמים היו גם הן צוללות מיושנות מתקופת מלחמת העולם השנייה שעברו תהליך של שדרוג ושיפוץ, אם כי היו מתקדמות יותר. אחת מהצוללות הייתה הצוללת "דקר", שנעלמה בדרכה לארץ בינואר 1968. לאורך השנים נערכו אין ספור חיפושים אחר הצוללת האבודה, ורק 31 שנים מאוחר יותר, במאי 1999, נמצאו שרידיה של "אח"י דקר" בעומק של שלושה קילומטרים, בין כרתים לקפריסין. דקר טבעה, עד כמה שידוע לנו היום, כתוצאה מתקלה טכנית.
בסוף שנות ה-70 רכשה ישראל את צוללות ה"גל", צוללות חדישות וזריזות יותר, המבוססות על דגם צוללת גרמנית יחד עם עדכונים המתאימים לצרכי חיל הים, שצללו עמוק יותר והגיעו לטווחים רחוקים יותר. הן היו קטנות ומודרניות יותר מהצוללות הקודמות, והפעיל אותן צוות מצומצם שהיווה שליש מגודל הצוות שהפעיל את הצוללות עד אז. הצוללות שולבו במלחמתה של ישראל כנגד ארגוני הטרור.
ב-1999 הגיעה לארץ הצוללת החדשה "אח"י דולפין". "אח"י לויתן" הגיעה מאוחר יותר באותה השנה, ו"אח"י תקומה" הגיעה כשנה לאחר מכן. חיל הים הזמין שתי צוללות נוספות האמורות להימסר לידיו בשנים הקרובות.
מבנה היחידה: שייטת 7 פועלת תחת מפקד חיל הים ובראשה עומד קצין בדרגת אל"ם. שייטת הצוללות היא מהיחידות האינטימיות בצה"ל, ועובדה זו נגזרת לא רק מאופי המשימות (שבמהלכן כמה עשרות גברים שוהים יחד מתחת לפני הים במשך ימים ארוכים) אלא גם בשל העובדה שמשרתים ביחידה מעט מאוד לוחמים.
עם זאת, בעשור הקרוב עומדת השייטת לעבור מהפכה, שראשיתה בקליטת שתי צוללות חדשות. אך המהפכה האמיתית תבוא לידי ביטוי בהרחבת כוח האדם הלוחם ביותר מ-200% עד 2018, מגמה שתאפשר לבצע הרבה יותר משימות ארוכות טווח.
בימים אלה כבר מוכשרים לוחמים וקצינים שירכיבו את צוות דגם הדולפין הרביעי העתידי. השלב הבא, אחרי הכשרת הצוות לצוללת החמישית, הוא הכשרת שני צוותים לכל צוללת. כיום מוגבלת במידה מסוימת היכולת להחזיק את הצוללות בים למשך תקופות ארוכות יותר, וזאת בשל הצורך לאפשר לצוותים תקופות מנוחה, הכנה למבצעים, לימודים וגם שהות עם בני משפחותיהם. הכוונה העתידית היא לדאוג לכך שברגע שתשוב צוללת לרציפה, היא תוכל לתדלק ולצאת מחדש עם צוות טרי ורענן. לשייטת שביותר מיובל שנות קיומה שירתו בה רק כאלפיים קצינים ולוחמים, מדובר במהפכה אמיתית.
תנאי קבלה: פרופיל 72-97, ללא סעיפים פוסלים (קלסטרופוביה, למשל). חיילי הצוללות נחשבים לבין החכמים והאינטליגנטים בצה"ל. הם מופקדים על ציוד יקר מאין כמותו ונדרשים לתפקוד ולהפעלת טכנולוגיה מתקדמת, ועל כן נדרש מהם ללמוד חומר רב, חלקו באנגלית, להבין מערכות סבוכות, חוקי פיזיקה ומתמטיקה ועוד. נדרש מהם קב"א גבוה (52 ומעלה). הלוחמים נהנים אמנם ממשכורות גבוהות ומתנאים מעולים – אבל רק כאשר הם על היבשה; מתחת למים מדובר בפעילות מבצעית אינטנסיבית, במהלכה סגורים החיילים במשך תקופות ארוכות בתוך מבנה מתכת, נמצאים עשרות מטרים מתחת לפני המים מבלי אפשרות לצאת ולשאוף אוויר, להתבודד או אפילו ליצור קשר עם הבית. כל טעות עלולה להיות טראגית. לכן נדרשים לשייטת הצוללות חיילים בעלי יכולות חברתיות גבוהות וקור רוח, שאין להם בעיות נפשיות.
איך מתקבלים? על הזכאים ליום סיירות לסמן "חובלים" בעדיפות גבוהה. העוברים את יום הסיירות בהצלחה יזומנו ליום מיון לצוללות/חובלים בביתן חיל הים, הכולל מבחנים פסיכוטכניים ופסיכולוגיים. גם יוצאי יום סיירות שלא עברו גיבוש מרכזי (לסיירת מטכ"ל, לשייטת 13 או לחובלים) ועומדים בדרישות זכאים להגיע ליום המיון לצוללות. מעבר מגיבוש חובלים לגיבוש צוללן לא מצריך יום מיון נוסף. מי שלא זכאי ליום סיירות יכול לפנות לביתן חיל הים, ובמידה והוא עומד בתנאי הפרופיל ונתוני האיכות, יזומן ליום המיון.
במידה ועוברים בהצלחה את יום המיון, מגיעים לגיבוש צוללן בן ארבעה ימים, הכולל תכנים פיזיים ובעיקר מנטליים. הגיבוש לא נחשב לקשה מדי מבחינה פיזית, אך הוא כולל תחנות רבות ומעברים מהירים מנושא לנושא.
העוברים יזומנו לבדיקות רפואיות ולסיווג ביטחוני. העוברים גם את אלה יתחילו את קורס ההכשרה עם הגיוס. שימו לב שאחוזי הנשר במהלך הקורס גבוהים מאוד.
לוחמי הצוללות נדרשים לחתימת שנת קבע וחצי לפחות.
בשנים האחרונות עלה הביקוש להתגייס ליחידה. באחרונה פורסם כי על כל מקום פנוי בקורס מתחרים חמישה צעירים, וכי רק בחודשיים הראשונים להכשרה נושרים יותר מ-40%.
הכשרה: קורס צוללן נמשך כשנה, והוא קורס ממיין (כלומר, שניתן לנשור ולהנשיר ממנו לאורך הדרך). הוא כולל שלושה שלבים:
שלב בסיסי בן 21 שבועות, במהלכו מתמקדים בעיצוב הלוחם הצוללן. השלב כולל טירונות, מאמץ פיזי, משמעת ברזל, לימודי צוללת בסיסיים, סדרת ים מפרכת וקורס נהיגת ג'יפים. שעות השינה מדודות והיציאות הביתה מטכ"ליות (הכוונה לקיצוניות ביותר שמאפשרות פקודות המטכ"ל, בערך חודש בין יציאה ליציאה). גורם ההפתעה הוא מרכיב חשוב בשלב הזה: בדיוק כמו בצוללת, אין לדעת מה יקרה בדקה הבאה. הלוחמים ממוינים בשלב הבסיסי באופן קפדני והחניכים הולכים ומתגבשים.
הצוללנים נכנסים להוויה המבודדת שעתידה להם כבר בשלבי ההכשרה הראשוניים. בית הספר צוללן בו נערכת ההדרכה נמצא אמנם בבסיס ההדרכה הומה האדם של חיל הים, אבל מפקדיו דואגים ליצור עבודה סגורה ומנותקת באופן קיצוני. החיילים מגיעים לשלושה שבועות בכל פעם לכל הפחות, ומפקידים מיד את הטלפון הנייד. להורים אפשר להתקשר רק אחת לשבוע, מטלפון ציבורי, כשהזמן מוקצב. במהלך השלב הבסיסי, מותר לחניכים לנוע בבסיס רק מבניין בית הספר לחדר האוכל ולמגורים. מי שיימצא מחוץ לאזור ייענש, וזאת כיוון שהחיילים שיעברו את ההכשרה המפרכת עתידים לחיות בצוללות לתקופות ארוכות, ועליהם להתרגל לבידוד מבעוד מועד, על מנת לא להשתגע בלב ובמעמקי הים. מי שמדבר עם מישהו אחר בבסיס מקבל התראה בתחילה, נענש בחומרה בפעם השנייה ומודח בפעם השלישית.
בחודשים הראשונים, המדריכים פוקחים עין על החניכים 24 שעות ביממה, מקפידים על כל פרט ומענישים על כל דבר. החיילים נדרשים לא רק למשמעת ולדיוק ברמות גבוהות, אלא גם לגיבוש ולהפגנת יכולות חברתיות.
בהתחלה עוד יוצאים החניכים למסעות שטח, אך בהמשך מקבל הצד הפיזי פחות דגש. החיילים עוברים טירונות 03. עיקר ההכשרה המפרכת תיעשה מעתה למול מסכים מרצדים.
השלב השני הוא השלב הייעודי, גם הוא בן 21 שבועות. בתחילתו מחולקים החיילים למגמות (לפי המחלקות שבצוללת עצמה). מושם דגש רב על לימודים מקצועיים ייעודיים לכל מגמה וכן על תחילת ההפלגות עצמן עם הצוותים השונים. החיילים לומדים, כל אחד במקצועו, על מערכות נשק, קשר, מודיעין, טכני ועוד. בשלב זה עוברים גם קורס צלילה אזרחי. בשלב הייעודי שמים דגש רב על כושר, כולל מד"סים רבים, על מנת להכשיר את הצוות לבוחן צוללן. זהו בוחן צוותי שמתקיים בסוף השלב, בו מתבטא חוסן הקבוצה במסלול קשה פיזית. המטרה? לשבור את זמן השיא של הקורסים הקודמים. בשייטת מושם דגש על כושר כאחד האמצעים לשמירה על גוף בריא ונפש שפויה – אפילו בהפלגות.
בכמעט 13 חודשי ההכשרה, החניכים נדרשים לשנן אלפי עמודים המגוללים פרטים טכניים סבוכים ולא רק לדעת להפעיל את עמדות הקרב שלהם, אלא גם להיות מוכנים לתקנן בשעת הצורך.
השלב האחרון, שלב ההסמכות, אורך תשעה שבועות, והוא השלב החשוב והמכריע בקורס הצוללן. במהלכו מיישם החייל את כל מה שלמד בשלבים הקודמים. החניך עובר שלבים מסכמים הכוללים מבחנים עיונים ופיזיים, הפעלת מערכות שונות, עמידה בתנאי לחץ ועוד. החניכים מצטרפים להמון הפלגות, ובסוף הקורס יהיו מוסמכים רשמית לאחת מעמדות המפתח בצוללות. הצוללן כבר קרוב לקו סיום הקורס והוא לומד להכיר את צוות הצוללת הוותיק בו הוא עומד להשתלב ואת ההווי, והצוות לומד גם הוא להכיר את הצוללן הצעיר. בסוף השלב מקבלים החיילים את סיכת הצוללן הנכספת.
בין השאר מוכשרים הצוללנים בארץ ובחו"ל: רישיון נהיגה צבאי וקורס נהיגת ג'יפים; הסמכה להפעלת סירות גומי מהירות; קורס צלילה אזרחי; קורס חובשים (לחלק מהצוללנים); קורסי התקפה וטקטיקה; וסדרת מילוט באחד הציים האירופאים (המכשיר להיחלצות ממצבי חירום).
בסדיר: עם קבלת כנפי הצוללן, מצטרפים לצוות הלוחם ומשובצים לאחת מצוללות החיל. כאיש צוות, חשוף ושותף הצוללן למשימות ולמבצעים מורכבים וחסויים. הצוללן נדרש למקצועיות, לאחריות, לדיוק ולמצוינות חסרת פשרות. במהלך השירות לוקחים הצוללנים חלק באינספור פעולות מבצעיות, ומפתחים כישורי מנהיגות, עבודה בצוות, עמידה במצבי לחץ ויצירתיות.
לוחמי הצוללות לעתיד עוד יהיו רחוק יותר מעבר לקווי האויב מכל לוחם גולני, בזירות המסוכנות ביותר, אבל מי שמתעניין יותר בהסתערות ובצבעי הסוואה לא ימצא אותם כאן. כשהם על היבשה, נהנים לוחמי הצוללות ממשכורות גבוהות ומתנאים מועדפים. מתחת לים נשארת בעיקר הפעילות המבצעית המרתקת במעמקים. החשאיות היא טבע שני אצל הצוללנים, שלעתים אפילו נשלחים למשימה מבלי לדעת בדיוק מה טיבה בתמונה הכוללת.
העמדות בחללים המבצעיים המרכזיים של הצוללן הם המי"ק (מרכז ידיעות קרב), ממנו מופעלות המערכות המבצעיות, והמרכז הטכני, השולט במערכות ההנדסיות של הצוללת שמשקלה לא פחות מ-1,900 טונות. במי"ק יש שני פריסקופים המאפשרים צפייה אל מחוץ לצוללת. בהפלגה שגרתית נמצאים במי"ק חמישה לחמים ושני קצינים, שאחד מהם תמיד צמוד לפריסקופ. הבכיר בקצינים מוגדר קמ"ש 1 (קצין משמרת) ומפקד ברגע נתון על הצוללת. בנוסף למפקד הצוללת, תמיד יש בצוות שלושה קצינים שיכולים למלא את התפקיד בעת הצורך. האחריות המוטלת על קמ"ש 1 היא אדירה. כשקרובים לחוף אויב ורואים לבד מטרה בפריסקופ – במקרה של גילוי יש שניות ספורות לקבל החלטה ולהגיב.
יציאות: לא קלות בכלל, ויותר מזה אי אפשר להגיד.
תפקידים במסגרת היחידה: מסווג.
נשק ואמל"ח: רוב האמל"ח מסווג, לבד כמובן מכלי המלחמה העצום והיקר בצה"ל, הצוללות מדגם דולפין. הצוללות מצוידות בנשק תת מימי ועל מימי משוכלל, הכולל טילים, ציוד מודיעין אלקטרוני ומערכות גילוי והתגוננות מתקדמות. בצוללת יש מערכות אוטומציה (העובדות אוטומטית) ואינטגרציה (המשלבות מספר מערכות לעבודה משותפת – למשל מערכת נשק העובדת יחד עם מערכת מכ"ם).
כמה נתונים טכניים על הצוללת: אורכה 57.3 מטרים וגובהה 12.7 מטרים; צוותה כולל 35-45 לוחמים; יש בה 35 מיטות; צוללת לעומק העולה על 200 מטרים; מגיעה למהירות מירבית של 20 קשר בצלילה ו-11 קשר על פני הים; מסוגלת לשהות מתחת למים מספר ימים; כוללת מנוע חשמלי, שלושה גנרטורים על בסיס דיזל ומערכת אספקת אוויר נשימה בחירום; טווח שיוט של 4,500-8,000 מייל ימי; כוללת מספר רב של חיישנים תת-ימיים ומערכות שטח; עשרה צינורות רב תכליתיים לטורפדו, מוקשים וטילים מטעים.
מדים: לוחמי שייטת הצוללות נעים במדי חיל הים (בצבע חאקי, דרגות זהובות), סיכת צוללן, וכומתת חיל הים (כחולה כהה).
שילוב בנות: לוחמות עוד אין בשייטת הצוללות, ואף ישנה אמונה טפלה שאסור להכניס אישה לחדר המכונות של הצוללת – שנתפסת בעצמה כאישה ועלולה להתעצבן על חדירת אחרת. ישנן חיילות המשרתות בתפקידים פקידותיים, שלישותיים ומנהלתיים.
כולם יודעים ש: אם בשייטת 13 טוענים ש"כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים", הצוללנים מתעקשים ש"כשהגלים מתחזקים, לנו לא איכפת". הצוללנים נתפסים בצה"ל כעוף מוזר שלא יודעים עליו יותר מדי, מפאת הסיווג. הם לוחמים – אבל לא חי"רניקים (קונספט קשה לתפיסה), אוחזים בתנאים מעולים מעל לפני הים אבל נתונים בבידוד רב במעמקים. הם לא הספורטאים הכי טובים, אבל יש להם כושר עמידות וסיבולת שאפשר רק לקנא בו. לצוללנים יש המון כבוד, אבל זה לא אומר שמישהו יודע עד הסוף מה הם באמת עושים כל הזמן הזה, אי שם. האמת היא שדווקא החשאיות הופכת את הצוללנים ללוחמים מהדור הישן, כאלה ששולטים על מכונות קרב אימתניות מבלי להגיד דבר אודות המבצעים הרבים והמסוכנים בהם הם לוקחים חלק.
המרוץ לרמטכ"לות: רמטכ"ל במדי קבע לבנים עוד לא היה לנו. בשלהי 2010 נבחר האלוף יואב גלנט להתמנות לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, ובכך היה אמור להיות גלנט, יוצא שייטת 13 בעל עבר קרבי מפואר גם כמפקד פיקוד הדרום, הרמטכ"ל הראשון שצמח בשורות חיל הים, גם אם לא בשייטת הצוללות. אבל פרשת הקרקעות, כמו גם פרשת מסמך הרפז, העיבו על המינוי, שבוטל לבסוף, ימים ספורים טרם הכניסה ללשכת הרמטכ"ל שבקומה ה-14 בקריה. בני גנץ הצנחן מונה לבסוף במקומו.
האתר הרשמי של שייטת הצוללות
פספסנו משהו? מצאתם טעות? נשמח לשמוע מכם עדכונים ותיקונים ולשמור את פז"ם מעודכן בחזית. כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il