"אין קללות בצוות" - כך היה אומר סרן יאיר שושן ז"ל לחייליו בהכשרה של סיירת נח"ל. הבקשה הזאת נותנת הצצה לעולם הערכי והעשיר של יאיר, שנפל ברצועת עזה בינואר האחרון. האנשים הרבים עליהם השפיע ממשיכים להפיץ את משנתו הייחודית. בראיון עם אביו מיכאל, הוא מספר על דמותו וגם מסיים בבקשה למענו: "להפסיק עם הפילוג. לא בשביל זה הם נלחמו – לא בשביל זה הם נפלו. הם נפלו בשביל עם ישראל מאוחד".
"ליאיר היו שני צדדים - הצד העדין והרגיש והצד הלוחמני החזק", מספר אביו. קל מאוד לראות שהוא צודק רק לפי תחומי העניין של יאיר: היה עם חגורה שחורה באומנויות לחימה אבל גם פסנתרן מחונן. היה אוהב לטייל בטבע אבל גם הצטיין במתמטיקה ובאנגלית, היה שחקן כדורגל מוכשר ולומד תורה נלהב, "ספרא וסייפא".
"חבר מנהל בית ספר סיפר שחבר שלו חזר לפני כשבועיים ממסע בפולין עם התלמידים שלו", מספר מיכאל. "אותו חבר פגש אותו בשבת וביקש ממנו לספר משהו אחד שהיה משמעותי לתלמידים. סיפר שהגיעו לגיא הריגה והמדריך ציין שלפני כמה שנים היה כאן יאיר שושן בסיור, ואמר שהוא מקבל על עצמו להקדיש את החיים שלו למען עם ישראל. סיפר להם כי יאיר הי"ד נפל לפני 3 חודשים בקרבות, והתלמידים ממש התרגשו".
כשהגיע לגיל גיוס אחרי שלמד במכינת עלי, לא היה ספק בכלל שילך לקרבי. הוא ויתר על האפשרות ללכת לקורס חובלים כי רצה להיות בשטח על הקרקע והגיע לסיירת נח"ל. שם התאהב בחטיבה הירוקה ואנשיה.
ההצטיינות הסדרתית של יאיר לא פסקה. בצבא קיבל את הכומתה של המפק"צ, היה מצטיין מסלול וקיבל את סיכת הסיירת ממפקד היחידה ומפקד החטיבה. זה היה טבעי שיצא לקורס מ"כים שגם בו - הצטיין. במקביל הוא היה חוזר לחופשה בעיר מגוריו מעלות ומתנדב בבית הספר לסייע לחניכים שלו לשעבר בתנועת הנוער, במתמטיקה ובפיזיקה.
"בצבא הוא היה מודיע לחניכים שלו 'מחר אני מגיע בשעות האלה למעלות, מי שרוצה עזרה במתמטיקה או בפיזיקה אני פנוי'. אני לא מכיר הרבה חיילים שחוזרים הביתה בסופ"ש ומסייעים בהתנדבות בלימודים לתלמידי תיכון. הוא עשה את זה, היה חשוב לו שהם יצליחו".
כמפקד כיתה מצטיין בבא"ח הוא שובץ להכשרות החיילים החדשים של הסיירת. באותו התפקיד שירת גם כשפרצה גם המלחמה. "לאורך כל תחילת המלחמה הוא ביקש לצאת ולהצטרף לצוות המקורי שהיה אמור להיכנס לעזה, לא רצו לוותר עליו בהכשרות אבל הוא התעקש, העיקר להצטרף לחברים שלו ולנסות להציל חטופים, נושא שהיה מאוד קרוב לליבו. בנוסף היו לו חברים ומפקדים שנהרגו. זה רק נתן לו יותר מוטיבציה".
לא מפתיע אך עדיין מרשים שגם את קורס הקצינים סיים כמצטיין. "מתוך 347 קצינים מכל צה"ל כולל מטכ"ל, שייטת וכדומה – הוא המצטיין של הקורס", מספר מיכאל אביו. "נהוג שמי שמצטיין יכול לבחור לאן ללכת – הוא בחר לחזור לפקד על החיילים שלו".
הסיפור הבא יכול לשפוך מעט אור על דמותו של יאיר כמפקד: "הוא החליט שלא יהיו קללות בצוות. הוא רצה לגבש את הצוות בצורה מיוחדת. זה היה להם קשה וחלקם אפילו התרעמו על זה ואמרו: 'מה אכפת לך זה בצחוק', יאיר הסביר להם שזה עדיין פוגע ושאתה בצבא ההגנה לישראל, חוץ מזה שאתה לוחם ואתה מקצוען - אתה צריך לדעת מה אתה מוציא מהפה".
בגאווה גדולה קיבל יאיר צוות ועשה את הכל כדי שכולם יעברו בהצלחה את המסלול המאתגר – גם המתקשים יותר. הוא האמין ברוח ולא בכוח, ואימץ את הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר השם" (זכריה ד').
הצוות בפיקודו המשיך גם למלחמה. חיילי הצוות נלחמו "כמו אריות בקרבות הירואים ברצועה יאיר היה גאה בהם", מתאר אביו. כמה ימים לפני שנפל הספיקו להציל חיי חיילים תחת אש: "אנחנו פתחנו ציר אחרי אירוע קשה עם טנק שנפגע, התהפכנו לתוך בור והתחלנו לקבל נ"ט ולא יכלנו לצאת מהכלי והדלתות לא נפתחו, יאיר הגיבור הגיע והרגיע אותנו, סייע לחלץ אותנו תחת אש והעביר אותנו לאזור בטוח והמשיך לפנות פצועים אחרים באירוע הקשה", מספר מ', קצין הנדסה שהיה באירוע.
ב-13 בינואר האחרון, כמה ימים אחרי החילוץ ההירואי, יאיר נפל בקרב יחד עם חבריו לסיירת סמ"ר יואב פפר, סמ"ר אביאל וויסמן, סמ"ר גיא כרמיאל וסמ"ר יהב הדר, זיכרונם לברכה.
"האובדן קשה מאוד, חרב עלינו עולמנו – יאיר היה ילד מיוחד. בשבעה המזכירה של בית הספר אמרה שהיא חושבת שהוא לא לקח את תעודת הבגרות שלו, יום אחרי היא מגיעה עם תעודת הבגרות ותעודת "מצטיין משרד החינוך". לא ידענו ומסתבר שהוא הסתיר גם את זה מאיתנו. הוא היה מאוד עניו. הוא היה שם את התעודות שלו במגירה והיה אומר לאמא שלו לא לגעת שם, רק כשנפל גילנו כמה הצטיינויות ותעודות נוספות שהוא פשוט החביא".
עוד מספר מיכאל: "בשבעה הגיעו חיילים שלו שכבר שירתו כמ"כים בבא"ח. הם אמרו שלפני חודש וחצי הם קיבלו לוחמים לסיירת, והדבר הראשון שאמרו להם זה ש'אין קללות בצוות'. זה אומר שעוד בחייו, חודש וחצי לפני שהוא נפל, החיילים שלו כבר המשיכו את המורשת, היום יש יחידות בצה"ל שקיבלו את זה על עצמן".
מיכאל אביו מסיים בקריאה חשובה: "אנחנו כמשפחה שכולה לקחו לנו את הטוב שבטובים, הוא תמיד שאף לפשרה אחד עם השני – היה בן אדם מאוד דתי אבל בצוות שלו היו 27 חילונים ובכל זאת הם העריצו אותו והוא אהב אותם אהבת נפש. חייבים אחדות".
"לא יכול להיות מצב שאנחנו נותנים את מיטב בנינו שהדם שלהם התערבב שם בעזה – חילונים, דתיים, עולים חדשים ותיקים, אשכנזים וספרדים ועדיין ברשתות החברתיות מעלים כל הזמן את השנאה ואת הפילוג מכל הצדדים", המשיך האב השכול. "אנשים לא מבינים שזה פוגע בזכר הנופלים – לא בשביל זה הם נלחמו – לא בשביל זה הם נפלו – הם נפלו בשביל עם ישראל מאוחד". מיכאל מוסיף בקשה שכל כך הייתה מזוהה עם בנו יאיר: "אנחנו דורשים ומבקשים מעם ישראל לנסות הכי טוב בכל מה שעושים ולא לקלל – להיות מאוחדים".