"למרות המצב שהיה בו הוא ידע שאם הוא לא מוריד את המחבל יהיה אסון גדול יותר. בנשימותיו האחרונות הוא קם, דרך את הנשק וירה למחבל בראש, יצא החוצה והתמוטט", כך מתאר איציק, אחיו של רנ"ג אורי מויאל ז"ל, את רגעיו האחרונים. אורי, איש קבע בצה"ל, זכור כמי שתועד מחסל בגבורה את המחבל שדקר אותו בצומת בית קמה, לפני שמת מפצעיו. בשיחה עם אחיו, הוא מספר על דמותו המיוחדת של אורי – אותה הוא הבטיח להנציח בכל דרך אפשרית.
“אורי הוא בן הזקונים של משפחה עם 12 נפשות מירוחם, שם הוא גדל והתחנך עד שהוא התגייס לקבע ועבר לדימונה. הוא התגייס לנח"ל, ושם שירת מאז שהתגייס", מספר איציק אחיו. עוד הוא מוסיף: "ראו איזה חייל מיוחד נקלט שם, כבר בסדיר מצאו בו אוזן קשבת, עזרה לזולת, הוא חתם קבע והתאהבו בו ממש. ממג"ד למג"ד".
הכול השתנה בשבעה באוקטובר. חברים, חיילים ומפקדים רבים של אורי נפלו, מה שהשפיע עליו מאוד: "ארבעה חודשים היה בעזה וניצל פעמיים בנס, הוא עבד 18-19 שעות ביום, הוא היה אבא של חיילי הנח"ל – דאג לביגוד כשהיה קר, היה דואג להם לאוכל חם, אחראי על הנשקייה. היינו עושים להם חמין כל יום שישי. מכינים סירים ענקיים במטבח עם אמא – דגים, חמין, עשרות סלטים – כל שבוע".
במרץ 2024, אחרי עוד סבב מאתגר ברצועה, עצר אורי בצומת בית קמה לקפה. אורי נכנס ל-"ארומה" ושם, דווקא אחרי שכבר יצא מעזה, פגש את האויב מול העיניים. מחבל חמוש בסכין התנפל עליו – אך אורי לא ויתר ונלחם: "קרעו לו את העורק הראשי, דקרו אותו בבטן, ביד, הוא ידע שאם הוא לא מוריד את המחבל יהיה אסון גדול יותר. בנשימותיו האחרונות הוא קם, דרך את הנשק - וירה למחבל בראש. אחר כך יצא החוצה בעמידה, עם הראש מורם כמו תמיד והתמוטט - בדרך לבית החולים נקבע מותו".
"הוא יצא מעזה מפעילות מבצעית, בדרך הביתה רצה בסך הכל קפה ושם נרצח. הבעלים של ארומה בית קמה אמר לי: 'הייתי בטוח שאני הולך למות, כבר עשיתי קריאת שמע ואחיך הציל אותנו, איציק ראיתי את המוות בעיניים'. אם הוא היה לוקח לו את הנשק, היו חלילה עוד איזה עשרה הרוגים שם".
האובדן היה קשה מאוד למשפחה מגובשת כמוהם. סוזן, אימם, לא בקו הבריאות בשנה האחרונה, מה שגרם לאחים להחליט החלטה קשה: "אמא סוזן לא יודעת שהבן שלה נרצח עד היום. היא עם בעיות זיכרון ואנחנו חייבים להסתיר את זה ממנה, כי הם היו מאוד מאוד מחוברים, הייתה ביניהם אהבה מיוחדת. אם היא תגלה את זה נאבד גם אותה, אני מנעתי גם ממשרד הביטחון, גם מצה"ל, גם משכנים ומחברים, למסור לה את הידיעה הזאת. קיבלנו היתר מהרב הראשי, היא חושבת שהוא עדיין בעזה".
כדי להבין את הקשר המיוחד של אורי עם אמו ועם החיילים, צריך להכיר את התחביב שליווה אותו בשנים האחרונות - קונדיטוריה: "אורי היה קונדיטור מעולה, הוא היה מכין מלא עוגות מושקעות. הכי הוא אהב לאפות לאמא שלו, כל יום שישי, גם אם הוא נשאר ביחידה הוא היה עובר בבית מביא לה חלות. הוא היה גם מכין פחזניות ועוגות וכל סופ"ש מביא לחיילים שסוגרים, לא משנה מה. עכשיו אתה אומר, ריבונו של עולם איפה הוא מספיק? ביום אחד הוא עושה מה שאתה עושה בשבוע – יום אחד אתה רואה אותו בערד, בום הוא בראש פינה, הופה הוא באילת. הוא רצה להספיק כמה שיותר".
אורי השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, כאשר מאז מותו בשנה האחרונה נוספו שלושה חברים ל"שבט". "הנחמה שלנו? קצת אחרי שהוא הלך הכלה שלו נכנסה להריון והבן הקטן שלו קרא לו אור-יצחק על שם אורי ז"ל ועל שמי, אני הייתי הסנדק כדי להוקיר את אחי. אני נדרתי על קברו 'אורי אחי, אף אחד לא ישכח אותך, אני אעשה הכול להנציח אותך לדורי דורות"'.
כחלק מאותה הבטחה של איציק לאחיו הקטן, הוא הקים עמותה לזכרו. "ביחד עם הקרן העולמית ללימוד והפצת המשנה אנחנו בונים היכל מאוד רציני באשדוד, שם יהיה חדר לימוד על שמו ועל שמם כל הנופלים של השבעה באוקטובר. אנחנו מגייסים תורמים מהארץ ומהעולם".
לתרומה לעמותת "משכני עמרם" שממשיכה את דרכו של אורי ז"ל ומבטיחה שחיילים ממשפחות נזקקות ולחיילים בודדים נוספים יזכו לעזרה ולתמיכה.
