חברת "גינדי השקעות" בחרה לוותר על פיקוח חיצוני צמוד מטעמה בפרויקט בחדרה שבו קרסו המרפסות, וסמכה על הפיקוח של החברה הקבלנית אורתם מליבו שהקימה בפועל את הפרויקט. פיקוח כזה, שאינו מחויב על פי חוק אך היה צפוי לאתר את הכשלים בשלב מוקדם הרבה יותר, עולה על פי הערכות 50-40 אלף שקל בחודש, ועשוי להסתכם בכמיליון שקל לפרויקט.
בשוק מעריכים כי הוצאה זו שקולה לכ–2% מעלות הפרויקט כולו. "היזם צריך לוודא שהוא לא סוחר בדירות", אומר אברהם קוזניצקי, מנכ"ל מנרב, "אלא שהוא יזם. הוא חייב לעשות את הפעולות המקצועיות המתבקשות כדי לפקח על עבודת הבנייה. לא ייתכן שהפיקוח יישאר בידי הקבלן עצמו".
מי שעוד היה אמור לפקח על הבנייה ויכול היה להתריע על הליקויים הוא הפיקוח העליון, שמתבצע על ידי המהנדס שמתכנן את שלד הבניין. על פי חוק, מתכנן השלד ממונה לפקח על איכות הבנייה, במיוחד בכל הקשור לחלקים המשמעותיים בה. "לא ברור מה הוא עשה", אומר המהנדס יואל בן עזרא, שבדק את המבנה לאחר התאונה, "אבל ברור שהפיקוח לא עבד פה".
על פי בן עזרא, בארבע המרפסות שנפגעו, נמצא חוסר של שני שלישים מכמות הברזל שנדרש על פי התכנון, ושליש מכמות הבטון. על פי הבדיקה של בן עזרא, נמצא במוטות התמיכה ברזל בקוטר של 6 מ"מ במרווחים של 15 ס"מ, במקום בקוטר של 8 מ"מ ובמרווחים של 10 ס"מ. עוד נמצא כי עובי הבטון היה 12–14 ס"מ, בעוד שעל פי התכנון הוא אמור היה להיות 18 ס"מ. הפערים בין הנדרש בתכנון שקבע מתכנן הפרויקט לבין הביצוע בבניין הדירות של חברת גינדי השקעות בחדרה, שחלקו קרס בשבוע שעבר, היו כל כך גדולים - שהמרפסות בו קרסו זמן קצר לאחר הביצוע תחת משקל עצמן בלבד, עוד לפני שהועמסו עליהן אנשים.
"כולם בטוחים שכולם עובדים על כולם"
"על פי העדויות שנאספו במקרה של חדרה, הכשל הראשון היה בביצוע בפועל, הכשל השני היה בבקרה של אורתם סהר ומליבו והכשל השלישי היה בפיקוח של גינדי השקעות על הקבלן עצמו", מסביר יואב סרנה, לשעבר נשיא לשכת המהנדסים. "אם נתייחס כדוגמה לבניין שקרס בחדרה, שאיני מכיר אישית, אין ספק שיש פה כשל ביצועי, אבל הכשל הבעייתי יותר הוא בבקרה על הביצוע. לפי הממצאים, ברור שכל ילד היה רואה שמה שנעשה שם לא בסדר. הממצאים חריגים בצורה בלתי־רגילה. נראה שהבניין הוקם על ידי מי שאינו מבין כלל בבנייה".
האם הם ניסו לחסוך פה בעלויות הברזל, הבטון או בפיקוח?
סרנה: "הניסיון לחסוך קיים תמיד אצל קבלנים ברמות הנמוכות. זה מין מעגל שוטף. בדרך כלל יש רזרבות בתכנון - דורשים יותר ממה שצריך. הקבלן, שמודע לזה, שם פחות. כולם בטוחים שכולם עובדים על כולם. דברים כאלה לא קיימים, למשל, בפרויקטים של הצבא האמריקאי בישראל - כי האמריקאים יכולים להכניס לכלא על דברים כאלה".
לדבריו, כשקבלן יודע שאין פיקוח, הוא מרשה לעצמו לעשות דברים שהוא לא היה עושה אם היה פיקוח: "גם כשאנחנו נוסעים ונורא ממהרים, אם נהיה לבד ניסע ברמזור צהוב, אבל אם נראה שוטר - נעצור".
מחברת גינדי השקעות - ששכרה את שירותיו של ניר חפץ, העורך הראשי לשעבר של עיתון מעריב ועד לא מזמן יועץ התקשורת של חברת אי.די.בי, כדי לנהל את הפן התקשורתי של הפרשה - נמסר בתגובה: "כמו חברות יזמיות גדולות אחרות, מחזיקה החברה מחלקה הנדסית פנימית, המעסיקה מהנדסים ואנשי מקצוע. מהנדסים אלה משמשים כמנהלי פרויקט בפרויקטים השונים שיוזמת החברה. בפרויקטים בהיקף בנייה גדול, כגון גינדי תל אביב, שוכרת חברת גינדי השקעות שירותים של חברה חיצונית לניהול הפרויקטים, בנוסף למחלקת ההנדסה הפנימית. ביתר הפרויקטים, ובכללם גינדי פארק חדרה, מבצעת המחלקה ההנדסית של החברה את ניהול הפרויקט באמצעות מהנדסים הנמצאים בשטח, שהגיעו פעמיים־שלוש בשבוע, כמו שנהוג בחברות אחרות.
"בנוסף, חשוב לציין כי על פי החוק, האחריות המלאה על בניית השלד והפיקוח היא על הקבלן המבצע ועל מהנדס בניין מטעמו. אחריות זו של הקבלן המבצע מעוגנת גם בהסכמים בין גינדי השקעות לבין הקבלנים המבצעים, ובתוכם אורתם מליבו בפרויקט בחדרה. החוק אינו מטיל חובה כלשהי על החברה היזמית למנות מפקח".
על היעדר חובה חוקית של יזמי נדל"ן למנות מפקחים מוחה יו"ר איגוד המהנדסים, דני מריאן. "נכון להיום, לא רק שאין חובה חוקית למנות מפקח, אלא גם אין הגדרה סטטוטורית לגבי זהות המפקח, סמכויותיו ואחריותו", אומר מריאן. "מינוי מפקח, סמכויות המפקח (גם כאשר מונה) ואחריותו בפרויקט נתונות להחלטת היזם או הבעלים".
בעקבות אסון ורסאי, ב–2001, הוקמה ועדת זיילר, שקבעה במסקנותיה שיש להסדיר את ההגדרה הסטטוטורית של התפקידים ההנדסיים בענף - ולחייב פיקוח הנדסי מקצועי בכל פרויקט. עד היום, המלצות הוועדה לא מומשו.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות בנושא:
"גינדי לוחצת על דיירים לחזור לדירות לאחר התיקון"
>> האם המרפסת הקורסת של גינדי השקעות תפגע במותג "גינדי"?
