יש מקומות שנראים כמו קלישאה. המקומות האלו לעיתים אף זוכים לתיאורים הלקוחים מעולם הקלישאות. "קסום" למשל. או "גן עדן". אז נכון, אי אפשר לומר על מקום שהוא קסום – אלא אם מדובר בהופעה של קליוסטרו. מצד שני: האמנם?
כנסו-כנסו, אתם עומדים לצאת למסע בין קלישאות. ואתם יודעים מה? כל מילה – אמת.
מדרגות לנוף: נחל מירון
הביטוי "מדרגות סלע" מסתיר מאחוריו לא רק תופעה גיאולוגית אלא בעיקר הבטחה לכיף גדול. כי מי יודע מה יתגלה מעליכם בעוד 2-3 מטרים, כאשר תגיעו לפסגת המדרגה? אולי עוד מדרגת סלע, שווה יותר? אולי פינת הזולה האולטימטיבית של הלייף? הנה לכם, טיול בלי ספוילרים.
מדרגות הסלע הם רק אחד מהאלמנטים שמככבים במסלול היפה הזה, שיציג בפניכם מפלי סלע מעוררי השראה, חורש ירוק וצפוף להפליא, תצפיות נוף עוצרות נשימה, שרידים ארכיאולוגיים נהדרים ואפילו מיני סחלבים שפורחים כאן באביב. הבטחנו קלישאות או שלא הבטחנו קלישאות? תגיעו, הכל אמת.
דקות ספורות לאחר תחילת ההליכה נכנסים עמוק אל הטבע הטוטלי. רק שימו לב שמרוב טוטלי לא תתבלבלו: תחילת המסלול לאחר שער ברזל, ליד עץ תות, על סימון שבילים כחול. ובכלל, במקרה של נחל מירון, מומלץ להצטייד במפה רלוונטית. ממשיכים מערבה לצד ערוץ נחל מירון, בין אלונים, אלות, וגם עצי בוסתן שכבר ראו דבר או שניים בחייהם. אחרי שפוגשים כמה ברושים מימין, מקפידים שלא לפספס פנייה שמאלה (שוב, שביל כחול). עכשיו הגעתם לאיבוד: חורש נהדר וגם מדרגות ומפלי סלע שיגרמו לכם לשכוח מהעולם. העלייה מעלה לא קלה, אבל יש לכם את כל הזמן שבעולם כדי לעצור ולמצוא פה ושם פינות להפסקת התנשפות. ולמעלה? הפסגה מביאה עמה נוף אל מרחבי הגליל – הר מירון, יער ביריה וגם בתי העיר צפת.
בהמשך פוגשים מעיין עלום העונה לשם "עין זבד", וממנו עולים על שביל ישראל (כתום-כחול-לבן) שייקח אתכם מזרחה אל סלע ענק שמכונה "כיסא אליהו" וגם אל חורבת שמע – מאוזוליאום רב-רושם המתנשא בלב הטבע לגובה של 3 מטר, ובו קבור ככל הנראה שמאי הזקן. בקרבת מקום ישנם גם שרידים מעט-סוריאליסטיים של בית כנסת מהמאה השלישית, שנהרס ברעש אדמה כמה מאות שנים לאחר שהוקם. עוד כ-20-30 דקות על השביל, והגעתם לנקודת ההתחלה.
להגיע: אורך המסלול כ-4 ק"מ ורמת הקושי בינונית (לא מתאים לפעוטות במנשא). נוסעים בכביש 866 (הגעה מצומת מירון או צומת חנניה). דרומית ליישוב מירון פונים לפי השילוט מערבה, לרחבת החנייה.
הכוכב של הגליל המערבי: נחל כזיב
בתחילת האביב זהו כר פורה לשפע של פריחות, כולל של צמחים פחות מוכרים כחוטמית זיפנית, לוטם מרווני, לוטם שעיר, דורבנית התבור, מישויה פעמונית ועוד שמות שגורמים לכם לתהות מי הם האנשים שקובעים את שמות הפרחים. בקיצור, תביאו מגדיר צמחים ותעשו רושם כביר על הילדים.
בנחל כזיב היפה ניתן לטייל בכמה אופנים. המלצה שלנו: אם כבר הגעתם עד כאן, לכו על המסלול הארוך. ארבע, חמש שעות ויותר של הליכה בוואדי עמוק, שחורשים צפופים עוטפים אותו מכל עבר, וגם בריכות מים שמגיעות תמיד בזמן הנכון. קר מדי לשכשך? טבלו רגליים ועקבו בעיניים מזוגגות ובלסת שמוטה אחר ריקוד השפיריות המהפנט, אלו שמעופפות פה מעל כל מקור מים. תענוג אמיתי.
תחילת הטיול במצפור מונפור, שממנו נראים שרידי מבצר מונפור, מעשי ידיהם של הצלבנים. צועדים אל עומק הוואדי במסלול האדום, היורד בתלילות בין עצי חורש. כאשר מגיעים לנחל, אפשר לטפס על הגדה הדרומית ולעלות בשביל האדום אל שרידי מבצר מונפור, ששגשג בעיקר במאה ה-13. זה נפלא, אבל זה גם יאריך לכם את הטיול בשעה אחת ובכמה מאות קלוריות. בכל מקרה, ממשיכים מזרחה על השביל הירוק, וככל שנוקף הזמן, הולכים ומתרבים המים. חלק מהבריכות שיוצר הנחל ציוריות להפליא – כך שבקלות אפשר להעביר פה יום שלם.
הבריכה האחרונה נובעת מעין טמיר, והיא גם תסמן לכם לטפס חזרה לפארק גורן, על הגדה הצפונית. הטיפוס הזה מפרך ומרושע, אבל בהחלט נסבל. מגיעים למעלה ופשוט חוזרים ברגל מערבה, לכיוון הרכב (או שולחים נהג תורן שיבוא לאסוף את מי שלא שרדו היטב את העלייה).
להגיע: אורך המסלול כ-6 ק"מ, ורמת הקושי בינונית. מכביש מס' 899 (כביש הצפון) פונים לפארק גורן לפי השילוט (מזרחית לקיבוץ איילון). סעו עם השילוט לחנייה של מצפור מונפור.
גליצ'ות בתוך הצניר: נחל כלח
לא תמיד פוגשים מסלול שמצד אחד מתהדר בעובדה שהוא משפחתי, קצר וקליל, ומצד שני – מציע כל כך הרבה בכל כך מעט קילומטרים. ממש כמו נס פך השמן. אבל חכו, לפני שאתם רצים לשטח, ודאו שמדובר במסלול הקצר, כי לנחל כלח שבכרמל יש שתי גרסאות.
הטיול באזור הזה מדגים באופן יוצר מן הכלל עד כמה מסוגל הטבע לשקם את עצמו. הכוונה לנזקים הקשים שגרמה השריפה הגדולה בכרמל, בדצמבר 2010. לא צריך להיות בוטנאי מומחה כדי להבחין היטב בין עצים שלא שדרו לעומת עצים ושיחים שמשגשגים שוב בשטח. כך, זהו גם טיול שהוא שיעור טבע. וזו דווקא לא קלישאה. המסלול הזה יפה תמיד, אך באביב הוא אף מביא עמו את טוויסט ההתחדשות, שמקבל כאן משמעות חדשה.
אחרי שמחנים, מחפשים אחר סימון השבילים האדום ומתחילים לצעוד באיזי. המון עצי אלון, המון בלוטים והמון נוף ישכיחו מכם את העובדה שהציוויליזציה נמצאת מעבר לפינה. עוברים בשער ברזל, הדרך הולכת ויורדת אט-אט, ואז, כמעט בלי הכנה – תהום. הציצו מטה ותבחינו בערוץ נחל גלים. ומעל – רכסים צפופי חורש. מקסים פה, באמת.
הדרך פונה מעט שמאלה, ומיד לאחר מכן שוב שמאלה, אל שביל בסימון ירוק. קל לפספס אותו, אז שימו לב. מצד שני, אם בא לכם לקפוץ ולראות את ערוץ נחל גלים, המשיכו עם האדום עוד כמה דקות, וחזרו באותה הדרך. כך או אחרת, השביל הירוק הוא שביל שכל-כולו אינטימיות: הוא צר, אפל, מסתורי, עם שורשי עצים שלופתים סלעי ענק. ועל הסלעים האלה תטפסו. הילדים ירצו לעשות כאן כמה וכמה רונדלים. תנו להם.
לאחר כמה דקות, יתגלה משמאלכם עמוד חלוד ולצדו סימון שבילים שקוף (שני פסים לבנים עם רווח ביניהם). השביל הצר הזה יוביל אתכם אל הפתעה שווה: הצניר של נחל כלח. מדובר במסלע שצורתו כחצי צינור, תוצאה של עידנן ועידנים של בלייה. טפסו אל הצניר הגדול, והיו זהירים – מאחר שהוא משופע. יש בו אפילו כוכי סלע שילדים יכולים להיכנס אליהם. אין סיכוי שתצליחו לשכנע אותם לצאת משם. שלא תגידו שלא הזהרנו.
מכאן חוזרים לשביל הירוק, מטפסים מעט ופונים שמאלה בחזרה לחניון. רק תוודאו שהילדים אתכם ולא אימצו את הצניר לזמן לא מוגבל.
להגיע: אורך המסלול כ-2 ק"מ ורמת הקושי קלה. מכביש 672, מזרחית לאוניברסיטת חיפה, פונים בהתאם לשילוט ל"חי-בר כרמל". לא נכנסים לחי-בר אלא ממשיכים מזרחה על כביש צר ובו שילוט אל "חניוני שוויצריה הקטנה". מחנים בפינה הדרומית-מערבית של חניון מבוא נחל כלח.
גרסת הבוטיק: נחל עמוד
נחל עמוד קיבל את שמו בזכות עמוד הסלע המפורסם שניצב לצדו, ולשם ההמונים נוהרים. אבל מאחר שמדובר בנחל ארוך, העושה את דרכו בנופי הגליל לאורך של כ-20 קילומטר, יש לו כאן גם גרסה מוכרת מעט פחות. מעיין גרסת בוטיק. מצד שני, אל תצפו להיות כאן לבד, כי גם חלק זה של הנחל פופולרי למדי. זהו מסלול יפהפה שלצדו המון פינות התבודדות, פינות זולה ופינות שכשוך. בקיצור, כולם ימצאו פה את מבוקשם, ובגדול.
תחילת המסלול לצד תחנת מידע של רשות הטבע והגנים, שם מקבלים דפדפת מידע ומפת מסלולים. בצד השני ימתין לכם המסלול האדום, שייקח אתכם אל עומק הוואדי, תוך שהוא מציג בפניכם על הדרך שרידים יפים של תחנת משטרה בריטית העונה לשם תחנת א-תינה. להיכנס פנימה אי אפשר, אבל כדאי להתקרב ולהציץ אל תוככי המבנה, המשקיף מגבוה על הנוף הגלילי רחב הידיים.
ממשיכים עם הסימון האדום ומגיעים לחלק המוצל של המסלול. כאן תפגשו את מעיין עין יקים, ולצדו בוסתנים, תעלת מים ואפילו שרידים של מזרקה, המצויה בהמשך – עדות למה שגן העדן הנטוש הזה היה פעם. רבים ממשיכים עם השביל האדום, אבל ההצעה שלנו היא לנטוש אותו כעת ולפנות מזרחה (ימינה), עם סימון כחול. שוב שמש, שוב מדרון, אבל בקרוב תבינו שהכל לטובה.
עוד כמה מאות מטרים על הדרך ומופיע מבנה אבן ששימש מבטשה (מבנה שבו עיבדו צמר) לפני 300 ו-400 שנים. למעשה, העיר צפת, שנמצאת כמעט מעליכם, היתה מרכז ידוע של תעשיית צמר באותה תקופה.
ואז, מעבר לגשר, היא מופיעה: בריכת שכווי – מקווי מים פסטורליים שנראים כמו ציור, ועליהם מצלים עצי גבוהי צמרת. בחרו לכם את המיקום המועדף שלכם והתמסרו למים (שכשוך רגליים אם קר מדי, טבילה מלאה אם יש לכם אומץ). כדי לחזור, צעדו מערבה, על שביל שסימונו שחור, שמתמזג בסופו של דבר עם השביל האדום ליד עין יקים, ומשם – בחזרה לרכב.
להגיע: אורך המסלול כ-4 ק"מ ורמת הקושי בינונית. מכביש 866, המוביל לצפת, פונים מזרחה אחרי השילוט לכפר שמאי, לשביל בסימון אדום המוביל לשמורת נחל עמוד.
תלושה של ריחוף: שמורת תל דן
להיות היובל הכי גדול של נהר הירדן זה מחייב. אך נחל דן עומד היטב במשימה. כאשר תבחינו עד כמה זרימתו שופעת – שלא לומר אימתנית – לא תאמינו שמדובר בנחל שאורכו הכולל אינו עולה על שמונה קילומטרים. למעשה, דקה וחצי לאחר שתצאו מהרכב, כבר תקבלו את הנחל במיטבו – שואג ומהיר. לאחר שמצטיידים בדפדפת המידע עם המפה, צריכים להחליט במי מהמסלולים כדאי לבחור. מאחר שהמסלול הארוך כאן הוא די קצר, מומלץ לבחור בו, וכך ליהנות לא רק מנופי טבע קסומים, אלא גם מהפתעות ארכיאולוגיות שיצוצו בהמשך.
מתחלים לצעוד ופוגשים בשפע בוטני מעורר השתאות, כזה שיוצר אווירה של ג'ונגל. אפילו קורי עכביש גדולים נמתחים פה ושם לצד השביל היפה, בין עצי דולב, ערבה, צפצפה, תאנה ואלון.
בשלב זה, השביל שלכם הוא בעצם שביל עץ שמעניק תחושת ריחוף. סרטן נחלים מפוחד יחלוף לעיתים על פניכם, ובין פלגי המים שנוטים להופיע בזה אחר זה, תבחינו בדגים מדושני עונג, בהם חפף ובינון. אם הגעתם ביום חול או בשישי בבוקר, תזכו להתענג על כל הטוב הזה באופן די אינטימי. פשוט תפסו לכם פינת סתלבט סודית ובלו בה שעה ארוכה של בהייה חסרת פשר – כזו שתשכיח מכם שמחר או מחרתיים חוזרים למשרד.
להגיע: אורך המסלול הארוך כ-2.5 ק"מ ורמת הקושי קלה. הכניסה לשמורה בתשלום. מכביש 90 בצפון הארץ פונים לכביש 99, וליד קיבוץ דן פוגשים בשילוט המוביל לשמורה.
* יש להצטייד בהרבה מים, בסנדלי הליכה, ב"סיפור דרך" מפורט ובמפה רלוונטית לכל מסלול. למרות שכבר אביב, אין לטייל בעת שקיימת סכנת שיטפונות.