אם יש משהו שהפולנייה שבתוכי מייסרת את עצמה עליו - הוא זמן המסך של הילדים, או יותר נכון מה שהם לא עושים בזמן שהם בוהים במסך. אחרי הכל, לספוג קרינה תהיה להם הזדמנות כל החיים - אבל לאסוף נמלים, לטפס על עצים, לעקוב אחרי הזקנה שבבית שמעבר לרחוב (זאת שכו-לם קוראים לה מכשפה), להרכיב עגלות מקרשים וגלגלים, לשחק בחול, להכין שיקויים מעלים וחומץ שפילחנו מהמטבח - כל אלו הם דברים שהזמן שלהם קצוב. ולכן בכל פעם שאני לא מכבה להם את הטלוויזיה רק בגלל ש... שזה נוח לי, מגיע מכתב רשום מפולין ומודיע לי שבפולניה לנוחות יש מחיר.
לא פלא אם כן שכאשר מגיע הרגע בו אני מתפנה לבלות איתם, מתווסף לעשייה עצמה גם אותו ניחוח מוכר עד כאב של "פיצוי". אני יודעת שאני עוברת בזה הרגע על כל עשרת הדיברות של כל הפסיכולוגים והיועצים, אבל בשלב הזה יש לי שתי אפשרויות: להודות באמת או לעבור על דיברה נוספת מספר חוקים אחר. אני מאוד אוהבת לבלות עם הילדים שלי, אבל הרבה פעמים אני עושה את זה כדי להרגיש אמא טובה יותר. ואמא טובה יותר, אצלנו בפולניה, לא "סתם" לוקחת את הילדים לסרט - הבילוי צריך להיות כזה שיהיה לו גם ערך מוסף.
הנקודה היא שלא מצאתי שום פעילות שבה הילדים יכולים גם לעשות כיף, גם להרגיש קרובים לאמא וגם לצאת עם תחושת גאווה שתישאר אחרי שהאורות ידלקו והפופקורן ישפך על רצפת הקולנוע. אלא שאז מצאתי את אתר האינטרנט של סוס ועגלה.
אפשר להפסיק את החיפושים: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
גם הפעם, כמו בכל פעם שאני נכנסת לאתר מושקע, הייתי משוכנעת שמאחורי האתר עומד מעצב שעושה למקום את מה שהפוטושופ עושה לקציצה האפורה והלחה של מקדונלדס. בקיצור, הכנתי את עצמי לאמת העירומה, וזו הסיבה שכשראיתי את האתר המקסים של סוס ועגלה, הנמכתי ציפיות. הרי כל פולניה טובה יודעת שציפיות – זה טוב לכריות.
אבל אז הגענו לקדימה.
סדנת העץ של "סוס ועגלה" ממוקמת בקדימה, ברחוב קטן ללא מוצא שטובל בירק ומרגיש כאילו אמן רגיש הקים תפאורה ליום מושלם. בכניסה אפשר לראות נדנדת עץ ענקית וכיפית שעליה אוכף אמיתי, אבל הדבר האמיתי מחכה בפנים. תקשיבו, מישהו הלך שם עד האם-אמא של הסוף. כל כך יפה שם, כל כך עושה חשק - שאין סיכוי, מצב או צ'אנס שיהיה ילד שלא יתמכר והורה שלא יצלול ראש לתוך העשיה המקסימה.
מתחילים בלבחור מוצר מתוך הדוגמאות המוכנות, כשחלק גדול מהאפשרויות קשורות בסוסים. סחרחרות סוסים יפהפיות מעץ, משחקי עץ, אביזרי עץ, קישוטים לחדר וכמובן סוסי נדנדה מדהימים מאין ספור סוגים של עץ. הכל כל כך יפה, כל כך מושקע, כל כך מדוייק, שאי אפשר שלא להבין שמה שנעשה כאן עשוי מחומרים טהורים שפולניות רק חולמות עליהם – ולא, אני לא מדברת על עץ – אלא על אהבה.
כי אי אפשר לעשות משהו עד הסוף אם לא מתמסרים לו באמת, ועופר - האיש והעגלה - התאבד על האהבה שלו כמו שרק אמנים יכולים. השמועה על המקום הקסום הזה עוברת מפה לאוזן ומלב אל לב ומביאה את האנשים הנכונים. ישבנו שם שלוש וחצי שעות, מלטשים ברוך ומעגלים את הפינות של כל החלקים עד שהפכו עגלגלים למגע (עופר ממליץ להעביר את החלקים על הלחי בעדינות כדי לוודא שמלאכת השיוף הושלמה), הרכבנו, הדבקנו, צבענו ו... התאהבנו. בסדנה היפיפיה, באפשרויות, בסבלנות של עופר להסביר ולהדגים ובפרטים הקטנים, אותם פרטים קטנים שמישהו כבר אמר שזה אלוהים שנמצא בהם (כן לירי קטנה שלי, אלוהים משונה יש לנו - פעם בוחר לגור בתוך סנה בוער, פעם בשפורפרות של דבק נגרים שעופר מצמיד להן ציור מקסים של סוס נדנדה).
בדרך הביתה עצרנו אצל ניסים, ההוא מהקוסקוס, וקינחנו בארוחה המושלמת - קוסקוס שמרגיש כמו ענן אוורירי, מפרום ועוד מיני תבשילים וסלטים. ואני חשבתי לעצמי שאם רק הייתי יכולה ללכת עם האהבה שלי עוד צעד אחד ולוותר על האשמה והשליטה – הייתי מבינה שזה לא משנה מה אנחנו עושים (אפילו צופים בטלוויזיה), כל עוד אנחנו הולכים עם זה עד הסוף.
כרטיס ביקור:
אמא מתי נגיע? סוס ועגלה, סמטת ההדר 15, קדימה. 054-4717286.
לבאים מדרום: להמשיך ישר בצומת בני דרור ולפנות ימינה בצומת הדסים.
לבאים מצפון: להמשיך ישר בצומת פרדסיה ולפנות שמאלה בצומת הדסים.
ימים א’-ה’ 19:00-9:00, יום ו’ 14:00-9:00 (בתיאום מראש בלבד).
אמא אפשר שקל? 80-120 ש"ח לפריט, אבל אילו פריטים ואיזו השקעה. כן, זה נשמע יקר - אבל כשחושבים על זה נזכרים שסרט עם פופקורן עולה כמעט אותו הדבר.
אמא יש צ'יפס?... "מטעמי ניסים", שדרות יצחק בן צבי 77, קדימה צורן. 09-8995536. שעות פתיחה: א-ה 16:00-09:00, שישי 14:00-08:00.
לחובבי הבשר: פורטרהאוס, דרך בני דרור 8, א.ת. תל מונד. 09-7969666.