פעם, לא ממש מזמן, כשיהונתן גפן כתב את השיר המפורסם שלו "גן סגור", הילדים חזרו הביתה מהגן ב- 12:30 בצהריים, מנסים לפענח את בליל הריחות שפשט בחדר המדרגות, לנחש אם ניחוח מרק הירקות בוקע מדירתם, או שמה היום מחכים להם שניצל וממולאים.
היום גני הילדים ישרו קו עם שחרור האישה מהמטבח, לטובת כבליה החדשים - רגשות אשם וניסיונות בלתי אפשריים להיקרע בין מוסר ומסרים כפולים. אז יש גנים שפתוחים עד שש בערב, יש אמהות שנקרעות בין הילדים והקריירה ויש אמהות שבוחרות לעשות קריירה באמהות.
אבל אז, כשלא הייתה לאמהות ברירה, הן ציירו עם הילדים, אפו עוגיות, רקמו, וחיכו בשקיקה לבתיה עוזיאל, הדודה הטובה שלימדה איך להכין קישוט לסוכה מספר טלפונים של דפי זהב, ובלבד שתהיה לילדים תעסוקה. ובדיוק כשכבר הספדתי את הסיכויים שיום אחד "שאנטי", בן השבע שלי, יסכים לרקום איתי איקסים קטנים על ציפית של כרית, הגענו לעין יעל.
ילדי דור האינטרנט חוזרים בזמן
עין יעל, או בשמו המלא מוזיאון פעיל עין יעל, הוא אתר ארכיאולוגי פתוח שהמבקרים לוקחים חלק בפעילויות ובהדרכות שבו, ואגב כך לומדים על החיים שרחשו כאן הרבה לפני שהמציאו המושג זמן איכות. האתר משתרע על פני 40 דונם ומציע מגוון תחנות וסדנאות שבהן ניתן להתחבר לחוויה ולהרגיש איך הדברים התרחשו אז. בחפירות שנערכו במקום נחשפו שרידים ארכיאולוגים ומערכת חקלאות ששוחזרה במלואה. אז אם אתם רוצים ללמוד איך פעם עיבדו את האדמה והכינו יין – זה המקום.
בנוסף לפסיפסים מרהיבים ובתי מרחץ שמורים היטב נחשפו גם כלים – שרידים שמשולבים בסיור ומדברים בעד עצמם.
חוויה להמונים
זמן איכות זה לא רק פאזלים ושוקו בגשם
אחרי ארבע שעות של יצירה, למידה והתנסות משותפת, שמנו לב שעבר הרבה מאוד זמן מאז שהתלכלכנו ככה יחד. שעברו די הרבה ימים מאז לשנו בצק או סתם פיסלנו בחימר. נכון, ברוב הבתים זה ככה, אבל רוצים לשמוע משהו? באמת שחשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת. שנאפה עוגיות יחד, שנפסל בעיסת נייר גמדים קטנים לגינה, שנבנה שבשבות ועפיפונים ונרכיב יחד על השטיח פאזל בן 1,000 חתיכות, לוגמים שוקו חם ומקשיבים לגשם. אבל החוויה בעין יעל גרמה לי להבין - בשביל זמן איכות לא צריך פאזל ולא חייבים לרקום איקסים על ציפית של כרית.
כבר אמרו חכמינו שציפיות זה טוב בעיקר לכריות ולאכזבות. זמן איכות זה משהו שכל תקופה מגדירה בדרך שלה. מן הסתם, גם הבן שלי יביט לאחור בנוסטלגיה ויזכר בימים ששחקנו יחד במחשב וראינו "ארץ נהדרת". העובדה שהצלחנו לשמור על השעות שלנו ביחד למרות שיש לנו אופציות אחרות, חשובה יותר מכל הפנטזיות שלי על איך הביחד הזה אמור להראות. אחרי הכל, מי היה מאמין שאני אתגעגע פעם לריח של גרעינים שאמא שלי טיגנה, בזמן שהתכנסנו סביב "מדורת השבט" כדי לראות סרט ערבי ביום שישי?
כרטיס ביקור
אמא אפשר שקל: מחיר הכניסה משתנה בהתאם לפעילות, נע בין 30 ל- 40 ש"ח.
אמא יש צ'יפס: אין מה לאכול פה. גורנישט. כך שגם אם הבאתם כריכים לארוחת הבוקר וחשוב מאוד גם להביא שתייה כי גם את זה אין לקנות פה, סביר להניח שתזדקקו לעוד משהו בצהריים.
לכן אחרי הביקור בעיר הקודש אפשר לקפוץ לחומוס באבו גוש. חפשו את השלט "חומוס אבו שוקרי המקורי" שנמצא במחמוד רשיד 5, מרכז הכפר אבו גוש (אם הסתבכתם הם ישמחו לענות ב- 02-5342429).
אמא מתי מגיעים?: עין יעל נמצאת מול גן החיות התנ"כי - בכניסה לירושלים ימינה לציר הרצל, לכיוון הר הרצל. ברמזור השני שמאלה, ומיד שוב ימינה לכביש בגין דרום ושם ישר עד צומת גולומב. בצומת ישר לכיוון קניון מלחה, ומשם בהתאם לשילוט שמכוון לגן החיות התנ"כי ולעין יעל.
פרטים נוספים: באתר עין יעל ובטלפון: 02-6451866.
עוד שווה לדעת: המקום בנוי על פני טראסות קדומות ומבנה השטח מקשה על מי שמגיע עם עגלות. לכן בהחלט מומלץ להצטייד במנשא במקרה ומתלווה תינוק לביקור.