אנחנו משפחה שטחית. עובדה, בחרנו את אייס, הכלב שלנו, רק לפי איך שהוא נראה. את מחיר השטחיות אנחנו משלמים: אייס הוא חתיך וטוב לב, אבל הוא בעיקר חובב ריצה למרחקים ארוכים. "הוא כלב עצמאי", פסק זיו המאלף ולימד אותנו במשך חודש וחצי איך לצאת איתו לטיול בוקר ולחזור כשהכתף שלנו מחוברת למקומה, ואיך להיפרד מהפנטזיות על הכלב שמביא לבעלים שלו בסוף יום העבודה את העיתון ונעלי הבית.
ובכל זאת, החלטנו שאנחנו אוהבים אותו כמו שהוא. למרות שהוא בורח וחוזר מתי שבא לו מלוכלך ועם מבט אשם שגורם לנו לחשוב על כל הנזקים שכבר עשה (כולל הארנבונים המסכנים ההם), למרות הנעליים שהוא מנשנש, למרות הבורות בגינה, למרות עוגת השוקולד שנזללה חצי שעה לפני קבלת השבת בגן... ורוב הזמן אנחנו ממש בסדר עם זה. אבל כשאנחנו הולכים לים או מטיילים באיזה פארק, ורואים את כל בעלי הכלבים האלו שצועדים להם כשידידו הטוב ביותר של האדם הולך בעקבותיהם על ארבע כאילו מגנט בלתי נראה מחבר בניהם, הלב נחמץ לנו מקנאה.
כל ניסיון להוציא את גורר המזחלות הלבן שלנו אל מחוץ ליישוב נגמר כשאנחנו מבלים את הלילה בניסיונות לאתר אותו בחצרות של בתים זרים או גרוע מזה, בחיק הטבע. אז ויתרנו - ויתרנו על הסיכוי שאי פעם הוא יוכל להצטרף לטיולי השבת שלנו, כי הרעיון של להחליף אותו רק בגלל שיש לו אופי משלו ממש לא בא בחשבון. וכן, גם על ההצעה הנדיבה של השכנה לתת לו ריטלין החלטנו לוותר לעת עתה.
תראו, פארק גני יהושע זה לא פארק רעננה או הרצלייה. בניגוד לשני אלו, מדובר בחתיכת פארק מרובה אפשרויות בילוי וספורט שלרוב המשפחות ייקח לדגום כמה שבתות טובות. כדי לסבר את האוזן כדאי לדעת שפארק גני יהושע משתרע על פני 3,000 דונם של מדשאות, חורשות ומתקנים. כך שגם מי שמשוכנע שהוא מכיר, יכול לגלות עוד המון אפשרויות.
אז שטנו, דיוושנו (אפשר לשכור תלת אופן משפחתי), נסענו ברכבת ברחבי הפארק, התלטפנו בפינת החי, התענגנו על מתקני השעשועים לילדים וגילינו שיש במקום גם גנים שונים ומשונים כמו גן הקקטוסים המשגע, גן הסלעים, הגן הטרופי ואפילו תיאטרון פעיל.
הצגה לילדים שמבוגרים אוהבים
נו טוב, מיני תיאטרון. אבל איזה חזיר מסתכל על הדירה כשהשכנים כאלו טובים בעיניו? או במילים אחרות, מי מתייחס לאוהל שבו הציגו כשההצגה היא אחת הטובות שיצא לנו לראות לאחרונה? פיצ'יפקס היא הצגת יחיד של ניצן זיצר: סיפור פשוט על בעל חנות לחפצים משומשים ורגישים, שדרך הסיפור האישי של כל אחד מהם מצליח - בלי להתכוון בעצם - לסכל תכניות של יזם להרוס את המקום ולהפוך אותו לאטרקציה זולה של משחקי מחשב.
איש אחד, מוכשר כמו שד ומלא בהתלהבות כמו גן ילדים שראה אוטו גלידה מצליח לרתק, להצחיק, לרגש, לשמח ולמלא באנרגיות שיכלנו להפוך בעזרתן כל משט תורכי מחרחר מלחמה לספינת תענוגות. הסיפור הממיס (שכתבה נוגה אלגום), הקצב המשגע, השילוב ההורס בין פנטומימאי בחסד עליון, שחקן, זמר ובעיקר בן אדם והסוף הטוב והצובט בלב חברו יחד להצגת ילדים חכמה שכל ילד ומבוגר יתענגו עליה. אני באמת לא יודעת אם זה הסטנדרט של ההצגות שמגיעות לתיאטרון בפארק דרך קבע, אבל מה שבטוח הוא שאנחנו זכינו ליפול על יצירה של ממש.
פארק שעשועים לכלבים
כשיצאנו מההצגה החלטנו ללכת ברגל לאורך הפארק, לשחק תופסת ולגלות עוד ועוד מקומות ומתקנים נוספים כדי לתכנן את הביקור הבא. שיחקנו מחבואים בין העצים הענקיים (איזה כיף זה לשמוע את אבא אומר לאמא – "זה לא חוקי לדגור על הביצים"), חלפנו על פני שבילי האופניים ועל פני משפחה מאושרת מצוידת בלברדור צייתן ופוטוגני (שחוץ מלנפנף על המנגל נראה לגמרי שותף לבילוי המשפחתי), ורצינו גם, מתגעגעים לכלב היפה, טוב הלב וחסר הגבולות שהשארנו בבית.
ואז גילינו אותו: את גן הכלבים בפארק גני יהושע. מסתבר שלאורך הפארק הוקם מתחם שלם המיועד לכלבים בלבד, ולמי שחושב שמדובר בדשא ומתקן לאיסוף חרא - כדאי שיחשוב שוב. מתקנים! בחיי אלוהים, מתקני עץ שמיועדים להולכים על ארבע שאוכלים טימברלנד, קרוקס ועוגות שוקולד. ומסביב לכל זה - גדר. בפעם הבאה, התנשף הגדול בעודו מניף את הקטנה משמחה, אייס בא איתנו!
כרטיס ביקור:
אמא מתי נגיע? להגיע זה קל, אבל לתכנן איזה חלק לדגום זה כבר באתר גני יהושע.
אמא משעמם לי... כן, יש גם צפארי באזור. אבל גם בלי הצפארי ניתן לבלות במקום שלוש שבתות ברציפות, ובכל פעם לעשות משהו לגמרי אחר.
אמא אפשר שקל? חניה בחניון הצמוד עולה 20 ש"ח (אם כי בימי חול ובשעות בוקר מוקדמות ניתן להחנות עדיין באחוריים הפראיים של הפארק בצד הרמת-גני שלו, ולחסוך את עלות החנייה).
אמא יש צ'יפס? בעיני, הכי שווה זה פיקניק מדוגם על הדשא. אבל למי שחייב לשלם, יש מזנונים ובית קפה פעילים במקום.
