"הכסף שלי בנה את המדינה שלך!", צעקה בשבוע שעבר צעירה ישראלית על עובדת במסעדה בקופנגן לאחר שהתבקשה להסיר את נעליה בכניסה למקום, וסירבה. תיעוד וידאו של העימות, שבו נראית האישה מתווכחת בצעקות עם עובדות שמצלמות אותה, נעשה ויראלי בתאילנד ועורר סערה ציבורית. "ידעתי שהיא תשלוף את כרטיס הקורבן היהודי, יש לה תסביך עליונות. אני מופתע שהיא לא טענה שצוות המסעדה והבעלים הם אנטישמים", כתב מגיב מקומי בזעם. אחר הוסיף באירוניה: "לתאילנד יש 20 אלף פועלים בענפי הבנייה והחקלאות בישראל. בעצם אנחנו בונים להם את המדינה, לא להפך".
הסערה לא נותרה בגבולות הרשת. הצעירה זומנה לתחנת המשטרה ונדרשה לפרסם התנצלות פומבית, ובה הסבירה שדבריה הוצאו מהקשרם. אבל סרטון ההתנצלות לא הצליח לעצור את הסחף, וגם בקבוצות רשת של ישראלים בתאילנד סערו הרוחות: חלק הביעו בושה והתנערו מהאישה, אחרים דווקא הגנו עליה.
תאילנד היא מדינה שבה נימוסים והימנעות מעימותים הם ערכי יסוד. תקרית כמו זו שתועדה בקופנגן נתפסת בה כעדות לפער התרבותי העמוק בין השקט התאילנדי ובין – איך לומר זאת בעדינות – אי-השקט הישראלי. זה היה זניח לו היה מדובר בתקרית מבודדת, אבל האמת היא שהנוכחות הישראלית במדינה צוברת במהירות שלל פאולים קטנים לצד אירועים שחוצים את הרף הפלילי.
בספטמבר תועד מעצרה של ישראלית בת 27 שנתפסה מוכרת גרם אקסטזי בקופנגן. התיעוד פורסם בידי המשטרה המקומית כדי להזהיר תיירים מהתוצאות של עבירות סמים במדינה
על פי נתונים שפורסמו בתאילנד בסוף 2024, 270 אלף ישראלים ביקרו בממלכה באותה שנה; אם בוחנים את זה מזווית של מספר מבקרים לנפש, זה נתון שהופך את ישראל ליצואנית הגדולה בעולם של תיירות לתאילנד. והנוכחות אינה תיירותית בלבד: לפי הערכות של שגרירות ישראל, בין 5,000 ל-10,000 ישראלים גרים כיום בתאילנד, מספר שזינק במאות אחוזים מאז העשור שעבר, ומגמה שהולכת וגוברת מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. אבל כשיותר ויותר ישראלים מוצאים בתאילנד בית חדש, או לפחות קצת שקט מהטרפת המזרח-תיכונית – ליותר ויותר תאילנדים נמאס מהמושבה הישראלית עם הקולניות שלה, החוצפה שלה והעבריינים שלה.
כשהעובדים הזרים הם הישראלים
רן ולנה אברהם, בני זוג ישראלים בשנות ה-30 לחייהם, יודעים לספר על שני הקצוות של החוויה הישראלית בתאילנד: תחושה של בית-הרחק-מהבית, אבל גם של זרות מוחלטת ודחייה.
תהל אזולאי, במקור מקריית מלאכי, חיה בבנגקוק. היא ניסתה בעבר לגור בקוסמוי, אבל עזבה כי האי נעשה לטענתה "יותר מדי אילתי". היא מסבירה ש"מפוצץ שם ישראלים ויש יותר מדי רעש"
"כבר בשנה שעברה בדקנו אופציה לעבור לתאילנד ועשינו רילוקיישן זמני", מספר רן. "אחרי שבעה חודשים חזרנו לישראל, התחתנו, ראינו את מחירי הדירות, ואמרנו שזה פשוט טירוף. שנינו עובדים מהבית, ושאלנו את עצמנו למה בעצם להישאר בישראל ולשלם שכירות גבוהה כל כך. ככה יצא שאני, אשתי והכלב עברנו לקוסמוי. בארץ גרנו בתל אביב, בדירה קטנה בקומה רביעית בלי מעלית, ושילמנו עליה בדיוק כפול ממה שאנחנו משלמים כאן על דירה בגודל כפול. אנחנו ליד הים, עם חצר, חניה פרטית ושירותי כביסה, והכל כאן עולה גרושים. תאילנד זו מדינה שמציעה תמורה גבוהה לכסף, יש בה תשתיות שמאפשרות לנהל חיים ברמה גבוהה ולגדל ילדים במחירים מאוד נגישים".
וגם קהילה ישראלית.
"כן, כאן באי יש בערך 2,000 ישראלים עם בית קבע, והרבה מהם הפכו לחברים שלנו. אנחנו עושים ארוחות שישי, מבלים ביחד. לפעמים זה כאילו 90% מהאנשים ברחוב הם ישראלים. יש באי לפחות עשר מסעדות ישראליות, אוכל כשר, בית חב"ד פעיל. באזורים מסוימים גם השלטים בעברית. יש אווירה של משפחה, של קהילה, של מיני-ישראל".
איך אתם מרגישים בין המקומיים כיהודים, כישראלים?
לנה: "אני מרגישה פה הכי בטוחה בעולם, אני מסתובבת לבד בלילה בסמטאות ולא מרגישה איום. אנטישמיות לא חווינו, להפך. יש כאן הרמוניה בין ישראלים למקומיים. אנחנו מתנהלים בכבוד, משתלבים, וגם עוזרים לפרנסה המקומית".
אבל.
רן: "אבל יש גם יוצאים מן הכלל. מגיעים לכאן לא מעט תיירים עם אנרגיה פחות רגישה לסביבה, מה שנקרא במירכאות 'הישראלי היפה', שלא תמיד מתנהגים בהתאם. זה יוצר הכללות".
שמתבטאות במה?
"הייתה בעלת בית שסירבה להשכיר לנו דירה כשגילתה מה המוצא שלנו. המתווכת אמרה לנו שזאת בפירוש הייתה הסיבה, ושיש עוד בעלי נכסים שפחות רוצים ישראלים. זה מכאיב, במיוחד כשאתה יודע שהרוב דווקא מכבדים את המקום ואת התרבות. הקהילה הישראלית פה יודעת להתנהל, אבל מספיק מקרה אחד וכולם סובלים מסטיגמות. התאילנדים הם סופר-נחמדים, עדינים, מנומסים, ואצל הישראלים יש לפעמים וולגריות ואנרגיה יותר בוערת. לפעמים זה מצחיק כאן אנשים ויוצר חיבור מעניין, אבל גם פוטנציאל לחיכוך אם לא נזהרים".
רן ולנה אברהם: "הייתה בעלת בית שסירבה להשכיר לנו דירה כשגילתה מה המוצא שלנו. המתווכת אמרה לנו שזאת בפירוש הייתה הסיבה, ושיש עוד בעלי נכסים שפחות רוצים ישראלים"
מוקד החיכוך המובהק ביותר הוא בעיירה פאי שבצפון המדינה, שם נרשם בשנה החולפת שינוי חברתי דרמטי: יותר מ-31 אלף ישראלים עברו בה, ולפי הערכה של גורמים ישראלים בתאילנד, כ-3,000 מהם קבעו בה את מושבם. זה, חשוב לומר, בעיירה שמספר תושבי הקבע המקורי שלה עומד על כ-4,000 – ועם הנוכחות באה גם ההתנגשות.
בפאי נפתחו לאחרונה עסקים רבים בבעלות ישראלית, הוקם בית חב"ד, וברחובות נראים סטיקרים של נרצחים ונופלים מ-7 באוקטובר וממלחמת חרבות ברזל. עברית נשמעת בכל מקום, והתושבים המקומיים שלא נחשפו בעבר לתרבות הישראלית החלו לחוש אי-נוחות ולדבר בגלוי על תחושת "פלישה תרבותית". הם אף טבעו את המונח "Pai-les-tine", פיילסטיין, שילוב בין שם העיירה ל"פלסטינה", כדי לבטא את תחושת ההשתלטות הזרה.
המתיחות בעיירה הגיעה לשיא כשמספר תקריות עם תיירים ישראלים תפסו תאוצה ברשתות החברתיות. בפברואר נעצרו בפאי ארבעה תיירים ישראלים, חיילים משוחררים בטיול אחרי צבא, שעדי ראייה דיווחו כי הגיעו שיכורים לבית חולים מקומי, קיללו את צוות הרפואה ואיימו לפגוע ברכוש. הארבעה נקנסו ב-3,000 באט וגורשו מתאילנד. ימים ספורים ימים לאחר מכן נעצרו בעיירה שני מוזיקאים ישראלים שהופיעו בפאי ללא היתר עבודה, וגם הם גורשו מהמדינה.
בתאילנד יש אפס סובלנות לשהייה, עבודה והקמת עסקים שלא כחוק, והשנה הכריזו הרשויות במדינה על "מבצע רנטגן" לאיתור בפינצטה של הפרות בנושא. לא מדובר בפעולה שמכוונת דווקא נגד ישראלים, אבל היא יצאה לפועל בתקופה שבה הצטברו יותר מדי הפרות מתוצרת הארץ. בין השאר נחשפו בתאילנד ישראלים שפעלו כמדריכי טיולים ללא אישור ושפתחו דוכני אוכל וחנויות מזכרות ללא היתר. "ישראלים גונבים את הפרנסה של המקומיים, וזה גורם לכעס גדול", אמר על כך בחודש שעבר גורם ישראלי בתאילנד. "הרשויות כאן לא רואות את זה בעין יפה, והן החליטו לצאת למאבק למיגור התופעה, עד כדי גירוש ישראלים מהמדינה".
מקווה? חשוד מאוד
הרב נחמיה וילהלם, שליח חב"ד בבנגקוק, מלווה את הקהילה הישראלית כבר שלושה עשורים. "בכל שנה מגיעים לתאילנד מאות אלפי ישראלים", הוא אומר, "ורובם המכריע מתנהלים למופת. הם מטיילים כמו שצריך, בצניעות ובכבוד". אבל גם הרב מודה שיש מיעוט שלא מכבד שום דבר וצובע את התמונה כולה בצבעים שליליים – מה שהוביל לאחרונה להפצת תיאוריית קונספירציה.
בפברואר נעצרו בעיירה פאי ארבעה ישראלים שהתפרעו בבית חולים. משפיען מקומי הצית שמועה שהישראלים רוצים להשתלט על פאי, והעניין הגיע עד לשולחנה של ראש ממשלת תאילנד
ככל הידוע, משפיען תאילנדי הוא שהצית את השמועה שהישראלים רוצים להשתלט על פאי, ושתאילנד היא עבורם "הארץ המובטחת" – ממש במילים האלה. "אנשים עם אינטרסים מסוימים ליבו את האש, ויצרו בתקשורת מצג שווא ש-30 אלף ישראלים עומדים 'להשתלט' על פאי", אומר הרב נחמיה. "זה פשוט לא נכון, הדברים יצאו לחלוטין מפרופורציה".
תיאוריית הקונספירציה תפסה תאוצה ברשתות החברתיות על רקע האירועים בפאי, ושילוב של אירועים אמיתיים ורעיונות מונפצים הפך לשיחת היום בתקשורת התאילנדית. "העניין הגיע עד לשולחנה של ראש ממשלת תאילנד, והיא הכריזה שתשלח את סגן ראש הממשלה לבדוק את המצב", מספר הרב. "גם אני נסעתי לשם, וגם שגרירת ישראל בתאילנד הצטרפה לביקור. באותם ימים נבנה מקווה טהרה בבית חב"ד בפאי, ואותו משפיען שכבר הפיץ את קונספירציית 'הארץ המובטחת' טען שמדובר בחפירה ממניעים נסתרים – לכבוש או להילחם על אדמת פאי. כשהבנו עד כמה הסיפור מתפשט, הזמנו את נציגי התקשורת לסיור פתוח".
ומה קרה?
"הראינו להם בדיוק מה זה מקווה, מה מטרתו, וששום דבר שתואר בקונספירציות לא תואם את המציאות. במסיבת עיתונאים שקיימנו הבהרתי שאין כלום מאחורי הדיבורים על ניסיון להשתלט על המקום. ועדיין, באחת השיחות שאלה אותי עיתונאית מקומית ברצינות, 'למה אתם מאמינים שפאי היא הארץ המובטחת שלכם?'. זו רמת פייק ניוז שהרבה תאילנדים ממש האמינו לה. השיח ברשתות החברתיות התלהט, צצו האשמות והפחדות, וזה רק החריף".
בפברואר הגיע שר הפנים של תאילנד לסיור בפאי, ראה את המציאות בשטח ונרגע. "הוא דיבר בצורה מאוד שקולה, ואמר משהו חשוב: 'בכל מדינה יש אנשים שעושים בעיות. בישראל אנשים מדברים בקול, אבל זה לא אומר שהם צועקים עלינו. בסופו של דבר, תיירים ישראלים שמגיעים לכאן תורמים לכלכלה התאילנדית ומכניסים כסף רב'. הדברים נאמרו בכבוד ובאחריות, וזה עזר להוריד את גובה הלהבות", אומר הרב נחמיה.
למה אתה מייחס את ההצטברות הזאת של אי-נעימויות?
"בין התרבות הישראלית לתאילנדית יש פערים גדולים. למשל דיבור קולני, שבישראל נתפס כחברי, נתפס בתאילנד כחוסר נימוס ולעתים כהשפלה אישית. אפילו הליכה ברחוב ללא חולצה, שבישראל נראית שגרתית, יכולה להיחשב כאן פוגענית. ישראלים שמתנהגים בניגוד לקודים התרבותיים עלולים לגרום לתגובות חריפות. התאילנדים מייחסים חשיבות רבה לכבוד, וכשהם חשים שפוגעים בו, הם מתהפכים מהר".
לאחר מעצרם של ארבעת הישראלים בפאי פורסמה התנצלות רשמית של שגרירת ישראל בתאילנד, אורנה שגיב, ומסמך הנחיות מטעם השגרירות פורסם בפייסבוק בניסיון לחנך את המטיילים הישראלים במדינה ולמנוע מהם להסתבך. "בשבועות האחרונים התרחשו מספר אירועים... שפוגעים בתדמית התייר הישראלי ועלולים להזיק ליחס החם שמקבלים ישראלים בתאילנד", צוין במסמך. "אנו מבקשים כי תכבדו את הכללים והמנהגים המקומיים כדי להמשיך ולשמור על מערכת יחסים טובה עם הקהילה התאילנדית". לאחר דברי הפתיחה הופיעו הכללים, כמו "הימנעו מצעקות ברחוב", "הקפידו שלא לשהות בתאילנד מעבר לתקופת האשרה המותרת" ו"אין לעבוד ללא היתר" – כולם, כפי שנבהיר בהמשך, בהתייחס לדברים שישראלים מסוימים אכן עושים.
אלא שההנחיות וההתנצלות לא הספיקו כדי להרגיע את הרוחות, ומספר בעלי עסקים בפאי תלו שלטים עם הכיתוב "No Israel here". בפייסבוק כתב משתמש בשם "סאן סאן" שחנויות בעיירה נסגרות מוקדם בימי שלישי ושישי מחשש להתפרעויות של ישראלים, ומספר נשים בעלות עסקים שיתפו תחושת פחד ממשי. אחת מהן כתבה: "אני חיה בפחד מהתנהגותם של האנשים האלה" (התכוונה לישראלים). "אנחנו רק שתי נשים, איך נוכל לנהל עסק ולשמור על עצמנו כשאנחנו מרגישות כל כך לא בטוחות?".
לבד בברלין
מה שבוודאי לא עוזר לתדמית של הישראלים בתאילנד הוא ההסתבכויות המתוקשרות של אחדים מהם עם החוק. בספטמבר תועד מעצרה הדרמטי של ישראלית בת 27 לאחר שנתפסה מוכרת גרם אקסטזי בקופנגן; התיעוד פורסם בידי המשטרה המקומית כדי להזהיר תיירים מפני התוצאות האפשריות של עבירות סמים במדינה, שבמקרים מסוימים עלולות לגרור עונש מוות.
בפברואר נעצר ישראלי שהוצא נגדו צו מעצר בין לאומי. תייר ישראלי אחר נמלט ממלון והשאיר חוב של 15 אלף שקל. עוז עבודיאן ועידן פיסטינר מפעילים מתאילנד על פי החשד רשת הונאות
בפברואר עצרה משטרת ההגירה בתאילנד צעיר ישראלי ששהה במדינה באופן לא חוקי, ורק אז התברר שעומד נגדו צו מעצר בין-לאומי בגין מעורבות בפציעה חמורה של גבר כבן 50 בתל אביב, חודשים ספורים קודם לכן. באפריל נמלט תייר ישראלי ממלון בפוקט והשאיר אחריו חוב של כ-15 אלף שקל; מספר חודשים לפניו נתפס תייר ישראלי אחר עם שטרות כסף מזויפים. ואי אפשר לא להזכיר את עוז עבודיאן ועידן פיסטינר, שני ישראלים שהתמקמו בתאילנד ושמפעילים משם על פי החשד רשת הונאות מתוחכמת ועוקצים אזרחים ישראלים תמימים בשלט רחוק. לפי הדיווחים, השניים משתמשים בכספי המרמה כדי לממן חופשות מפוארות ולתחזק אורח חיים ראוותני באיים התאילנדיים.
לצרות בגן העדן הישראלי בתאילנד יש גם היבט שונה לגמרי, כפי שמתארת תהל אזולאי, בת 27, במקור מקריית מלאכי. כיום היא חיה בבנגקוק, בדירת יוקרה של 150 מ"ר עם מעלית פרטית, בריכה וחדר כושר, ומספרת ש"שכר הדירה שלי עומד על 140 אלף באט בשנה – כלומר בערך 14 אלף שקל בחודש. בישראל הייתי משלמת סכומים דומים, אבל בתמורה אני מקבלת הרבה הרבה פחות". כמו ישראלים רבים אחרים, לפער הזה היה מבחינתה של אזולאי חלק גדול בהחלטה לעבור לתאילנד – אלא שהוא הולך ומצטמצם.
"מאז שהגעתי הנה, בערך לפני שנתיים, המחירים באזורים המתוירים עלו משמעותית", מספרת אזולאי. "כשהגעתי שכרתי דירה מסוימת בסכום מקביל ל-5,000 שקל בחודש. חברה שלי ראתה לא מזמן בדיוק את הדירה הזאת, באותה עונה – ב-6,300 שקל לחודש. הכלכלה פה מאוד חזקה, גם בזכות התיירים הישראלים שמוציאים פה הרבה כסף, וזה חלק ממה שמייקר כאן את המחיה".
אזולאי ניסתה בעבר לגור בקוסמוי, אבל עזבה כי האי נעשה לטענתה "יותר מדי אילתי"; היא מסבירה ש"מפוצץ שם ישראלים ויש יותר מדי רעש, אתה רואה רכב של ישראלים ששמים עומר אדם בפול ווליום, רבים אחד עם השני, צועקים". זאת מציאות שלא הייתה קיימת לפני עשר שנים, והשאלה היא מה יישאר ממנה בעוד עשר שנים.
לפני תאילנד נוצרו מושבות ישראליות מדוברות ומסוקרות בגרמניה, ליתר דיוק בברלין, וגם בפורטוגל. על האכזבה של ישראלים רבים מברלין ועל החלטתם לעזוב את העיר כתבנו כאן בהרחבה כבר לפני כשלוש שנים על רקע עליית המחירים שם, עוד לפני שהמלחמה בעזה הביאה לעלייה דרמטית בהתבטאויות האנטי-ישראליות ובאירועים האנטישמיים בגרמניה; השנה דווח, בין השאר ב"הארץ", על התחושה בפורטוגל שההקלות שניתנו לישראלים בהשגת דרכונים היו טעות שהובילה לנסיקה במחירי הנדל"ן במדינה – שישראלים ומהגרים אחרים בעלי אמצעים גרמו לה במידה רבה. גם עליית הימין הקיצוני בפורטוגל מאותתת על סיומו של עידן הנהירה הישראלית למדינה.
המושבות הישראליות בחו"ל משגשגות כשהמחירים מאפשרים את זה, כשהסביבה מקבלת את זה בברכה, וכשתחושה של קהילה מאזנת את תחושת הזָרוּת. גם תהל אזולאי, שלא אהבה את האווירה "האילתית" בקוסמוי, מספרת: "רוב המעגל החברתי שלי מורכב מישראלים. בכל שישי אני מארחת בדירה שלי חבורה שהכרתי דרך בית חב"ד וחיבורים של חבר מביא חבר. יש לנו גרעין של שמונה חבר'ה ישראלים קבועים, שיושבים, אוכלים, יוצאים ומעבירים יחד את השבת. זה נותן תחושת שייכות גם כשרחוקים מהבית".
מה יישאר מכל זה בעוד עשר שנים? זה תלוי באיזון העדין שבין גודל הקהילה, מצב המחירים, והנכונות של המקומיים להכיל את המהגרים מהארץ המובטחת. אף אחד מהמרואיינים לכתבה זו לא מתחייב שהאיזון הזה אכן יישמר, אבל כולם מסכימים שאם הישראלים יתנהגו כמו בני אדם, זאת תהיה התחלה טובה.