בלילה שבין שבת לראשון הגיעו אנשי המנהל האזרחי, מלווים בציידים, אנשי רשות הטבע והגנים וכוחות משטרה אל חוות התנינים הסמוכה למושב פצאל שבבקעת הירדן. הם עברו את הגדר, שלטענתם הייתה פתוחה ללא כל שמירה, וזרקו לכיוון התנינים אוכל מעורבב בחומרי הרדמה. שעות לאחר מכן הם ירו למוות במאות התנינים שבמקום. אנשי המנהל האזרחי ספרו 262 פגרים של תנינים שהועברו לרשות.
הידיעה על מאות פגרי תנינים מוטלים על הקרקע זעזעה את הישראלים. אנשי המנהל האזרחי (המטפלים במקום מכורח היותו האחראי ליישום המדיניות האזרחית והביטחונית באזור יהודה ושומרון – ל"ש), ולצדו יתר הגופים שביצעו את הירי, הואשמו באכזריות כלפי בעל החיים. התמונות הקשות שהופצו ברשתות החברתיות ופורסמו באמצעי התקשורת הפכו לסמל של אטימות ממסדית וערלות לב. לכאורה, זה סיפור קלאסי של זעקתו של איש אחד מול המערכת, במקרה הזה גדי ביתן, מנהל חוות התנינים זה 35 שנה, אלא שהאמת מורכבת יותר. "הם הגיעו לפנות בוקר בלי להודיע, פרצו את הגדר עם כלים הנדסיים, שאבו את המים וחיסלו את כל 800 התנינים שהיו במקום. הם עצרו את העובד שלי שהגיע למקום, לקחו ממנו את הטלפון ואמרו לו לא לדבר איתי עד הערב", סיפר השבוע ביתן.
אנשי המנהל האזרחי טוענים שזו הייתה "המתת חסד". "על פי חוות דעת וטרינרית, התנינים היו מוזנחים. הם אכלו אחד את השני והיו לא מעט תנינים ללא חלק מהגפיים שלהם, כי הם נאכלו על ידי תנינים אחרים", אומר לנו גורם ביטחוני המעורה בפרטים. "הטענה הזו שקרית. הם לא שלחו אף אדם מטעמם לחווה, את הווטרינר היחיד שהיה פה הטסתי בעצמי מדרום אפריקה והוא נתן להם חוות דעת טובה", דוחה ביתן את הטענות על הזנחה מצדו. לדבריו, מעולם לא הגיע לחווה וטרינר מטעם המנהל האזרחי, רשות הטבע והגנים או כל גוף אחר מטעם המדינה.
גם בלי להכריע איזו מהגרסאות מהימנה, דבר אחד ברור: הטרגדיה האמיתית לא החלה ברגע שנלחץ ההדק. היא החלה עוד הרבה קודם לכן, והתגלגלה באיטיות אל סיומה האכזר השבוע.
הידיעה על מאות פגרי תנינים מוטלים על הקרקע זעזעה את הישראלים. לכאורה, זה סיפור קלאסי של זעקתו של איש אחד מול המערכת, במקרה הזה גדי ביתן, מנהל חוות התנינים זה 35 שנה, אלא שהאמת מורכבת יותר
לשחוט אותם זה לא נחמד ולא נעים, אבל זו העבודה
עד תחילת המאה שעברה היו התנינים, ובעיקר תנין היאור, חלק בלתי נפרד מנופיה של ארץ ישראל. הם הסתובבו בחופשיות באזור הביצות של קיסריה, בנחל אלכסנדר ובנחל תנינים, שנקרא על שמם. אלא שעורם היקר חרץ את גורלם, והם ניצודו עד להכחדתם המוחלטת מהסביבה הטבעית. בשנות ה-80 הוקמו בישראל שתי חוות תנינים מעשה ידי אדם, חוות פצאל, שהוקמה עבור גידול תנינים לתעשיית העור, וחוות אל היען, שהוקמה כדי למכור את עורותיהם ובשרם של היענים למערב אירופה.
בעשורים שאחרי הקמת החוות הפכה ישראל למעצמת עורות ובשר של תנינים, ובשנת 1991 יוצאו 2,065 עורות תנין לאיטליה. בשנים 1992–1993 נמכרו כשמונה טונות של בשר תנינים ליפן. מדינה חובבת עורות של הזוחל הירקרק היא צרפת, ובשנים 2000–2001 מכרה לה ישראל לא פחות מ-6,959 יחידות. מחירו של עור מתנין באיכות טובה נע בין 800 לאלף דולר, כך שמדובר בעסק רווחי למדי.
"עבור השחיטה אני מגדל אותם במקומות סטריליים ונקיים עם רצפה חלקה, כדי שהעור לא ייפגע. תנין מגדלים שלוש שנים במקסימום, כי ככל שהוא יתבגר, כך גובר הסיכוי שהוא ייכנס למאבקי שליטה ויילחם בתנינים אחרים, ואז יתחילו שריטות והלך העור. זה הופך להיות סוג ז', מה שנקרא", סיפר ביתן ל"ידיעות אחרונות" בשנת 2016. "תנין זו חיה מאוד חזקה, אני יכול להביא לתטולה (הטלת ביצים) של 10,000 בשנה, ובעוד שלוש שנים להתחיל לשחוט את ה-10,000 הראשונים. אתה יודע כמה כסף זה? אם מוכרים עור אחד באלף דולר, תעשה את המכפלות". "איך הורגים אותם?", נשאל ביתן. "יש לתנין מוח מאוד קטן. יש נקודה מסוימת שדופקים להם בראש והם מתים, ואז מקלפים את העור", השיב.
ביתן ויתר העוסקים בתחומים היו כפופים לנהלים שנקבעו במסגרת אמנת CITES של האו"ם, שעליה חתמה ישראל בשנת 1979. האמנה מסדירה את הסחר הבין-לאומי בערכי טבע, בעלי חיים וצמחים שנתונים בסכנת הכחדה, ועל פי חוקיה, במקרה של יבוא תנינים, יש לייבא לארץ קודם את ההורים ורק מאוחר יותר לסחור בצאצאים. עד תחילת שנות ה-2000 יובאו התנינים הראשונים מקניה לישראל בשלושה גלים, ובסך הכל כ-3,000 תנינים עלו ארצה.
מלבד העורות, ביתן תכנן גם למכור את בשר התנינים לארצות זרות, אבל המיזם כשל. "את הבשר של התנינים היינו מחזירים חזרה לבעלי החיים, הם היו אוכלים את זה", הוא סיפר בכתבה בחדשות 12 בשנת 2018, "ככה נוצר מצב שבו ההורים אוכלים את הבשר של הצאצאים שלהם". כמה זמן לוקח לך לפשוט עור של תנין, נשאל עובדו של ביתן. "שבע דקות. אני שם עליו מלח", הוא השיב. "לשחוט אותם זה לא נחמד ולא נעים, אבל זו העבודה".
שלושה תנינים באמבטיה בבני ברק
ימי הזוהר של התנינים בבקעה הגיעו לקצם עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, שכן עד אז היו מגיעים לחווה תיירים ישראלים ופלסטינים. לצד פינת הליטוף הפעילה, את גולגולות התנינים היו מרוצצים, צובעים בלק ומוכרים בחנות המזכרות של החווה. לצד הירידה בהכנסות מתיירות, באותה תקופה החלו גם חברות אופנה גדולות, שנהגו לרכוש עור תנין מחוות הגידול הישראליות, לטפח בעצמן חוות מקומיות.
באותן שנים החלו החוות בארץ לסבול מבריחות וגניבות של תנינים. תנינים נמצאו בירקון ובמשאבות בתי הזיקוק בחיפה, ובמקרה זכור במיוחד אותרו שלושה תנינים צעירים באמבטיה בבית פרטי בבני ברק. בעל הדירה הודה בחקירתו כי הוא וחבריו גנבו אותם מחוות התנינים לאחר שאלה קפצו מעל הגדר המקיפה אותה. בשנת 2007 נתפסה במעבר רפיח אישה פלסטינית שניסתה להבריח שלושה תנינים ממצרים לעזה מתחת לגלבייה שלה.
ב-2011 התרחשה בחווה בריחה המונית: אחד מעובדי המקום הותיר דלת פתוחה, וברז מים זורמים מילא את בריכת התנינים הצעירים. מפלס המים בבריכה עלה ו-70 תנינים צעירים טיפסו וחמקו החוצה דרך השער הפתוח. פקחי רט"ג שיצאו לסריקות איתרו 65 מהתנינים הקטנים, שהוחזרו למעונם, אך שלושה מהם הצטרפו לסטטיסטיקה של תאונות הדרכים ונמצאו מרוחים על כביש 90.
האירועים הללו הציתו גל מחאה מצד פעילי זכויות בעלי החיים, ובעקבותיו החליט בשנת 2013 גלעד ארדן, אז השר להגנת הסביבה, לשנות את החוק ולקבוע כי תנין היאור הוא חיית בר מוגנת ולא ניתן לסחור בה. רגע לפני שהחוק נכנס לתוקף שחט ביתן את רוב התנינים שהיו בחזקתו, אך נותרו לו עוד כמה מאות, אלה שיובאו מארצות זרות.
כל צד מציג גרסה שונה לגבי מה שאירע בחווה מאז נחקק החוק. מצד אחד, המנהל האזרחי טוען כי כבר יותר מעשור מנסים אנשיו למצוא פתרונות למאות התנינים שנותרו בחווה, ולא זוכים לשיתוף פעולה מצד ביתן. מהצד השני ניצב ביתן, שלטענתו כבר 12 שנה מנסה לגייס לעזרתו את המנהל האזרחי שיסייע לו לטפל בתנינים או להעביר אותם למדינה אחרת, אך לא זוכה למענה.
ב-2011 התרחשה בחווה בריחה המונית: 70 תנינים טיפסו וחמקו החוצה דרך השער הפתוח. פקחי רט"ג שיצאו לסריקות איתרו 65 מהתנינים, שלושה הצטרפו לסטטיסטיקה של תאונות הדרכים ונמצאו מרוחים על כביש 90
"ברגע שארדן שינה את החוק עשיתי הכל כדי למצוא פתרון לתנינים. 13 שנה אני מגדל את התנינים האלה, מעסיק עובדים, זה עולה לי ים של כסף. שלחתי למנהל עשרות הודעות, יש שיחות, התכתבויות, וכלום, הם לא משתפים פעולה", אומר לנו השבוע ביתן. "בהתחלה רציתי להעביר אותם לקפריסין ובג"ץ אפילו חייב את רשות הטבע והגנים לעזור לי בהעברה, אבל הם לא עשו את זה. אחר כך הייתה אפשרות להעביר את התנינים לעקבה, העברתי לרשות את כל החומר וההצעות שקיבלתי, אבל הם לא היו מוכנים להעביר לי את הסכומים שנדרשו".
הגורם הביטחוני מספר לנו גרסה שונה לגמרי. "עד 2013 ביתן היה שוחט את התנינים עבור כסף. מרגע שהוא הבין שהוא לא יכול להרוויח מהם יותר, הוא הפסיק לטפל בחווה. הוא הפסיק להאכיל את התנינים ולא טיפל בפרצות בגדר, מה שגרם להם לברוח פעם אחר פעם. כוחות צה"ל היו רודפים אחריהם וזה הפך לסכנה לציבור. אנשי המנהל האזרחי היו בפלונטר הזה במשך שנים ארוכות".
ב-2018, לאחר מספר אירועי בריחה המוניים, השקיע המנהל האזרחי חצי מיליון שקלים עבור הקמת גדר מסביב לחווה. "ביתן לא היה מוכן שהגדר תגיע למרחב שלו", אומר לנו הגורם, "אז התקינו אותה מסביב ללא שיתוף פעולה מצדו. הוא אמר, 'המדינה דפקה אותי, אז אני אדפוק אותה בחזרה'. זה הגיע לרמה שהוא סירב לאבטח כמו שצריך את התנינים שלו. אז כן, הוא הפסיק לשחוט תנינים ולסחור בהם, אבל הוא גם הפסיק לטפל בהם".
אותו גורם מספר כי עד לפני מספר שנים היו בחווה למעלה מאלף תנינים, ונכון לשנה האחרונה נשארו שם פחות מ-300, עדות להזנחה במקום. "הם התנהגו כמו קניבלים כי הוא לא היה מאכיל אותם. התנינים הגדולים אכלו את הקטנים ונשארו רק חלקי פגרים. מעבר לזה, ביקשנו מביתן לאסוף את ביצי התנינים כדי שלא ייוולדו תנינים חדשים בחווה, והוא לא עשה את זה. בקעו שם כל הזמן 'תינוקות' של תנינים שנאכלו על ידי התנינים הגדולים". ביתן מצדו טוען כי מאז 2013 הוא נוהג לאסוף בעקביות את ביצי התנינים, ומאז גם לא הבקיע אותן.
למה לדעתך ביתן שמר על התנינים מאז ההחלטה?
"צריך להפנות את השאלה הזאת אליו. מדובר בשטח שלו, בתנינים שהוא הביא. אני מאמין שהיו לו פנטזיות שיום אחד הוא יצליח לעשות איתם משהו, אבל אם אני מסתכל על ההתנהלות שלו מאז 2014, לדעתי מדובר גם בנקמנות".
גורם ביטחוני מספר כי עד לפני מספר שנים היו בחווה למעלה מאלף תנינים, ונכון לשנה האחרונה נשארו שם פחות מ-300, עדות להזנחה במקום. "הם התנהגו כמו קניבלים. התנינים הגדולים אכלו את הקטנים ונשארו רק חלקי פגרים"
מנגד, ביתן טוען כי בשנים האחרונות לא היה לו כל עניין כלכלי בתנינים. "למרות זאת, לא הפסקתי לחפש פתרונות עבורם. התנינים הפכו להיות חיה שמורה, חיה שמוגנת ברמה הכי גבוהה שיש. אסור היה לי לגעת בהם אלא רק למצוא להם פתרון, לשמור עליהם בחיים".
אני לא יודע איך לספר להם שהרגו את כולם
לפני קצת יותר משנה הוחלט במנהל האזרחי למצוא פתרון למאות התנינים שבחווה. "במנהל הגיעו להבנה שבתוך שנים בודדות יתחילו תנינים שוב לברוח, מה שיהיה סיכון ממשי לחיי אדם", אומר הגורם. "בנוסף לכך, אופן הגידול שלהם וההזנחה שהם חווים חייבו את המנהל להגיע לפתרון אחת ולתמיד. הציעו לביתן להטיס את התנינים לחו"ל, אבל הוא סירב. הציעו לו לחזק את הגדר, לתת מימון להאכלה ולשמירה על החווה, אבל ביתן סירב לכל הצעה שנתנו לו".
"מדובר בשקרים", מתנגד ביתן. "לא קיבלתי כל הצעה מטעם המנהל. מעבר לזה, לפני שלוש שנים קיבלתי הצעה להעביר את התנינים למרוקו. המרוקאים הגיעו לפה, בדקו את התנינים ואישרו את ההעברה. הם העבירו לי מקדמה והתחלנו לתכנן את ההעברה, אבל אז הגיע 7 באוקטובר והם ביקשו שנמתין. אני בקשר איתם מאז, הם עדיין רוצים אותם. אני לא יודע איך להגיד להם שהמנהל האזרחי הרג את כולם".
ביתן טוען כי בשנים האחרונות לא היה לו כל עניין כלכלי בתנינים. "למרות זאת, לא הפסקתי לחפש פתרונות עבורם. התנינים הפכו להיות חיה שמורה, אסור היה לי לגעת בהם אלא רק למצוא להם פתרון, לשמור עליהם בחיים"
"חשבנו להעביר את החווה לרשות המנהל האזרחי. בדקנו כמה זמן ייקח לבצע הליך משפטי שבסופו יקבל המנהל האזרחי את האחריות המלאה לטפל בתנינים, והגענו למסקנה שהתהליך יימשך לפחות שנתיים ובמהלכן הם ימשיכו להיות סכנה לציבור ויסבלו", אומר הגורם הביטחוני. גם את הטענה הזו דוחה ביתן: "אני מחזיק בחווה 35 שנה ואף בן אדם לא נשרט. היו פה כמה פריצות, חוליגנים שפרצו את הגדרות ונכנסו פנימה, אבל אף אחד לא נפגע".
ואכן, בשנים האחרונות החלה החווה למשוך אליה קהל לא מוסדר. מבקרים רבים שהגיעו למקום, ללא כל פיקוח או מניעה, הצליחו להגיע ישירות לתנינים – ובכך סיכנו את חייהם. "הם נכנסים דרך הגדרות הפרוצות, מתקרבים לתנינים ומצטלמים, בחלק מהמקרים גם ילדים ובני נוער", סיפר ל-mako רונן, מטייל שביקר במקום בחודש אפריל. "המקום נראה נטוש לחלוטין, כאילו אין אחראים, וזה ממש מפחיד. לא ברור מה יקרה אם מישהו יחליט להתקרב מדי או חס וחלילה להיתקל בתנין".
בחודש מאי תועדו שני צעירים מיידים אבנים לעבר תנין חי בחווה ומתגרים בו באמצעות מקל בסרטון שהפך לוויראלי. בשלב מסוים נשמע החבר המתעד קורא לעבר אחד מהם "תיזהר", אך השניים התעלמו והמשיכו בהתגרות, עד שהתנין הסתובב לעברו בפתאומית שגרמה להם להימלט מהמקום.
לטענת המנהל האזרחי, אין קשר בין התזמון של הסרטון להחלטה להרוג את מאות התנינים במקום. "זו החלטה שהתקבלה בכאב גדול", הוסיף הגורם הביטחוני, "יכלו להוציא הודעה לעיתונות ולספר על ההמתה, אבל לא עשו את זה, לא כי למנהל יש מה להסתיר, אלא כי אף אחד לא גאה בהחלטה הזאת".
לטענת ביתן, המנהל האזרחי עשה כל שביכולתו כדי להסתיר ממנו את ההחלטה לפרוץ לחווה ולהשמיד את התנינים. "הם הגדירו את החווה כשטח צבאי סגור והרגו את התנינים בלי ליידע אף אחד", טוען ביתן. "יממה לאחר מכן הם פרצו את הגדר פעם נוספת כי נשארו במקום כמה פגרים. הם שלחו הודעה לקב"טים בבקעת הירדן שהם מגיעים שוב והסתירו את זה ממני".
אם לא די בכך, קיימת אי-הסכמה בין הצדדים גם על מספר התנינים שהומתו. "אני יודע שהחזקתי ב-800 תנינים והם השמידו את כולם, אני חותם על זה. הם קיבלו צו להריגה של 300 תנינים והם הרגו 800, הם פשוט קרעו את התנינים לחצאים", אומר ביתן. "הם עשו את המעשה הזה בניגוד לכל אמנה בין-לאומית. אם הסיפור הזה ייצא החוצה, התדמית של מדינת ישראל בעולם תיפגע עוד יותר. כל הבדיות האלה מנסות להכשיר פשע חמור שהם ביצעו".