על סף תהום: איך הפכה בלגיה מגן עדן רב-תרבותי למוקד של איסלאם קיצוני?

בסוף החודש שעבר פרסם העיתון הצרפתי לה פיגארו מאמר שהדהד ברחבי בלגיה ומחוצה לה. תחת הכותרת "צרפת צריכה להסתכל על מה שקורה במדינה שלנו, לא יחוסו עליכם: איך האסלאם השתלט על בלגיה", היכה המאמר בעצבים החשופים, והצית מחדש ויכוח ממושך על תפקידו של האסלאמיזם במרקם החברתי והפוליטי של המדינה. עבור הבלגים, נושא האיסלאם הקיצוני אינו חדש, אבל העיתוי של מאמר זה הדגיש את אי הנוחות הגוברת.

בריסל, עיר בצומת הדרכים של הדיפלומטיה האירופית, הפכה למיקרוקוסמוס של האתגרים שעומדים כעת בפני רוב אירופה. עיר הבירה היא כור היתוך של קהילות מהגרים, שרבות מהן מגיעות ממושבות לשעבר או מאזורים מוכי מלחמה, ולמרות שנים של ניסיונות הרדיקליזם והניכור יצרו בתוכן כר פורה לקיצוניות האיסלאמית, מה שהופך את המדינה למקרה בוחן מדאיג לשכנותיה ולאיחוד האירופי בכלל.

בבלגיה המצב התגלגל עד לנקודה שבה אזרחים ותיירים רבים, במיוחד בשכונות מסוימות, מביעים חשש מפני ההשלכות של עליית האיסלאם הרדיקלי. האומה האירופית, עם אוכלוסייה של 11 מיליון בלבד, לכודה ברשת של דינמיקה חברתית-פוליטית מורכבת המשלבת סוגיות של הגירה, רדיקליזציה וזהות מול השאלה הגדולה והבלתי פתורה של האינטגרציה של עמים ותרבויות באירופה. המדינה שפעם נתפסה כגן עדן של רב-תרבותיות, מוצאת את עצמה מתנודדת על קצהו של משבר חברתי עמוק – כזה שמסלים עד לנקודה שבה שכונות כמו מולנבק (Molenbeek) בבריסל הן כבר לא רק חלק מהנוף המקומי, אלא סמלים של מדינה אירופית שסועה. 

שכונה שהיא מדינה

אוכלוסיית המהגרים של בלגיה היא ברובה מוסלמית, עם קהילות גדולות של מרוקאים, אלג'יראים וקהילות ממוצא צפון אפריקאי אחר שמרוכזות באזורים עירוניים ספציפיים, במיוחד בבירה בריסל. מולנבק, רובע שבעבר היה שכונת פועלים שקטה, זכה ל"תהילה" במהלך השנים כמוקד משיכה לרדיקליזם, לא רק בעיני השלטונות הבלגיים, אלא גם עבור שאר אירופה.

בשכונה הזו ממש הסתתרו המחבלים האחראים לפיגועי נובמבר 2015 בפריז, לפני שפתחו במתקפה הקטלנית שלהם ששילבה פיגועי התאבדות וירי כשהאירוע הזכור מכל מהם הוא הפיגוע בתיאטרון הבטקלאן שהוביל לרציחתם של 130 אנשים ומאות פצועים. שבעה בני אדם ממולנבק נעצרו בקשר לפיגועים, מציאות עגומה שממשיכה לרדוף את התושבים המתגוררים בשכונה ומוסיפים צד אפל נוסף לעיר בריסל כולה שבלאו הכי סובלת ממוניטין גרוע לאחר שכונתה בעבר "בירת הג'יהאד האירופית".

אבל זה רק פרק אחד בהיסטוריה ארוכה וטרגית של קיצוניות הקשורה לאזור. מההפצצות במדריד ב-2004, הירי במוזיאון היהודי בבריסל ב-2014 ועד לפיגועי בריסל ב-2016, מולנבק שימשה כחוט מקשר לרשת של חמושים ג'יהאדיסטים, ויצרה דפוס קודר שאי אפשר להתעלם ממנו. עם השנים, הפכה שכונה זו לסמל לבעיה הגדולה יותר הפוקדת את בלגיה, ובהרחבה גם את אירופה: קיצוניות אסלאמית. עם זאת, הבעיה אינה מוגבלת למולנבק – בערים כמו שארביק, אנדרלכט ואחרות, השפעתה של האידיאולוגיה האסלאמית גוברת, במיוחד בקרב הדור הצעיר. מה שהתחיל כאתגר "פשוט" של אינטגרציה התפתח לדאגה ביטחונית לכל היבשת.

האתגרים החברתיים-כלכליים שעמם מתמודד האזור מהווים קרקע פורייה לקיצוניות. מולנבק, יחד עם חלקים אחרים של בריסל, נאבקה זה מכבר בשיעורי אבטלה גבוהים, המורגשים באופן לא פרופורציונלי בקרב קהילות המהגרים. רבים מהצעירים בשכונה מנותקים מהחברה הבלגית הרחבה והם בעלי סיכויים נמוכים לניידות כלפי מעלה מבחינה כלכלית ומעמדית. תחושת הניכור והתסכול בקרבם החריפה בגלל כישלון של המדינה בשילוב אוכלוסיות מהגרים, והפגיעות הדמוגרפית הזו בשילוב עם השפעתן של אידיאולוגיות איסלאמיסטיות קיצוניות, יצרו מעגל קסמים של התנתקות והקצנה. עבור רבים הפיתוי של האיסלאם הרדיקלי מציע לא רק זהות אלא גם תחושת שייכות ומטרה בעולם שדחק אותם לשוליים.

בלגיה נכשלת במאבק מול הקיצוניות

הטיפול של בלגיה באיסלאם כדת בהקשר הלאומי שלה היה שנוי במחלוקת במיוחד. הגישה הייחודית של המדינה לחילוניות מוגדרת על ידי הכרה ומימון של שבע דתות, כולל האסלאם, ומדיניותה לספק חינוך דתי הנתמך על ידי המדינה. להחלטת הממשלה בשנות ה-60 להאציל את ניהול העניינים האסלאמיים לסעודיה היו השלכות ארוכות טווח. למעשה על ידי מתן האפשרות למעצמות זרות, במיוחד מהמפרץ, להשפיע על האסלאם בבלגיה, המדינה טיפחה בלי משים, או מתוך גישת "בת יענה" מכוונת, נוצרה בבלגיה תבנית של אסלאם שהשתלבה פחות בחברה הבלגית ויותר הותאמה לפרשנות פונדמנטליסטית של הדת. התוצאה הייתה התפשטות הווהאביזם במדינה, צורה מחמירה ופוריטנית של האיסלאם הסוני, שהזינה את ההקצנה במסגדים בלגים רבים.

גישה זו הנתמכת על ידי המדינה לפלורליזם דתי שנויה במחלוקת עמוקה, במיוחד כשהשפעתם של משטרי המפרץ השמרניים גדלה בתוך הקהילות המוסלמיות של בלגיה. מדענים מדיניים בולטים בבלגיה, כמו ג'מילה בנהביב, טוענים כי מערכת היחסים של המדינה עם ערב הסעודית ומדינות מלוכניות אחרות במפרץ הקלה על התפשטות הקיצוניות. לדברי בנהביב, כישלונה של המדינה להסדיר את היסודות האידיאולוגיים של האסלאם הפך את בלגיה לקרקע פורייה לקבוצות כמו האחים המוסלמים, שלה נוכחות משמעותית בבריסל.

בשכונות כמו מולנבק, הפרשנויות הללו של האסלאם בגיבוי זר מצאו אחיזה חזקה, במיוחד בקרב הצעירים. השפעתם של אנשי דת קשוחים יצרה סביבה דתית שבה דעות רדיקליות לא רק נסבלות אלא מקודמות. פדילה מערופי, מנהלת המרכז למעקב אחר הפונדמנטליזם האיסלאמי בבריסל, טוענת שהנראות הגוברת של צעיף הפנים המלא מעידה על שינוי חברתי רחב יותר לעבר האיסלאם האולטרה-שמרני. לדעתה, הנורמליזציה של פרקטיקות אלה מסמנת פער תרבותי ואידיאולוגי עמוק יותר בין קהילות מוסלמיות לבין החברה הבלגית הרחבה יותר. היא הרחיקה ותיארה את צמיחתה של הרדיקליזציה זו כ"המרה", שלהערכתה מאיימת לערער את הערכים החילוניים שבלגיה דוגלת בהם.

בעוד שמולנבק היא אולי השכונה הידועה ביותר לשמצה בבלגיה, האתגר של האיסלאם הקיצוני אינו מוגבל למקום אחד. ברחבי בריסל ובערים אחרות כמו אנטוורפן ולייז', הקיצוניות האיסלאמיסטית תפסה לאט אבל בטוח מקום של כבוד בקרב האוכלוסייה המוסלמית. במהלך שני העשורים האחרונים, בלגיה ייצרה כמה מהמספרים הגבוהים ביותר לנפש של לוחמים זרים שהצטרפו לדאעש, כאשר ההערכות מצביעות על כך שכ-500 אזרחים בלגים נסעו לסוריה או לעיראק כדי להצטרף לקבוצות ג'יהאדיסטיות. למרות שנים של מאמצי סיכול טרור, לרבות פעולות סיכול של רשתות גיוס ופירוק תאי טרור, בלגיה נותרה צומת חשובה לארגון הטרור שלמעשה מאיים על ביטחונה של אירופה כולה.

אחת המגמות המטרידות ביותר בתהליך ההקצנה הזה היא כאמור תפקיד הנוער. בתי ספר בלגיים, במיוחד אלה בשכונות מוסלמיות, הופכים לזירת קרב לאידיאולוגיות מתחרות. דיווחים על ילדים שהושפעו מאמונות איסלאמיסטיות קיצוניות אינם נדירים. בבתי ספר מסוימים, לבישת חיג'אב או אפילו רעלת פנים מלאה הפכו לסימן לקיצוניות גוברת בקרב נערות צעירות. במקרים מסוימים, ילדים אלה מושפעים כל כך ממשפחותיהם או מקהילותיהם עד שהם דוחים באופן אקטיבי כל צורה של חילוניות. מורים מדווחים כי חלק מהתלמידים מסרבים להשתתף באירועים בבית הספר, תוך ציון איסורים דתיים על שירה או ריקוד.

יתרה מכך, ישנה עלייה מדאיגה של רטוריקה אנטי-מערבית בתוך קהילות אלו. חלק מהצעירים המוסלמים בבלגיה דוחים בגלוי את עיקרי הדמוקרטיה המערבית, וקוראים במקום זאת להטיל את חוקי השריעה ברחבי המדינה. דעות כאלה, שנחשבו בעבר שוליות, זוכות כעת לדריסת רגל בתוך הקהילות הללו, במיוחד בקרב הדורות הצעירים. השסעים האידיאולוגיים הללו יצרו חברה מקוטבת יותר ויותר, כזו שבה האינטגרציה נראית כתקווה רחוקה, והאידיאולוגיות הרדיקליות שבעבר שגשגו בצללים, חוות פריחה לאור יום.

קריאת השכמה ליבשת כולה

המתח בין הקהילות המוסלמיות והחברה הבלגית הרחבה יותר מורגש בהחלט. מצד אחד, מוסלמים רבים מדווחים על תחושה של גזענות וניכור, וטוענים כי לעתים קרובות מתייחסים אליהם בחשדנות בגלל דתם. נשים צעירות כמו סמיה בילי שמתגוררת בבריסל ועוטה חיג'אב, מדווחת כי היא ונשים אחרות כמוה חוו עוינות רבה יותר מאז הפיגועים בפריז ב-2015, כאשר רבות טוענות שהן זוכות למבטים לא נוחים. זה יצר מעגל של חוסר אמון וטינה, שבו שני הצדדים רואים יותר ויותר את האחר כאיום.

ממשלת בלגיה נקטה צעדים כדי לטפל בבעיות אלה, אך עם תוצאות מעורבות. בשנת 2024, הממשלה התחייבה להשקעות במיליוני אירו לשיפור התנאים הסוציו-אקונומיים באזורים כמו מולנבק, במטרה להפחית את האבטלה, לשפר את החינוך וליצור תוכניות הסברה קהילתיות. עם זאת, למרות מאמצים אלה, תושבים רבים חשים כי מעט השתנה, ואידיאולוגיות קיצוניות ממשיכות להתפשט ואף להתעצם. פעולות ופשיטות משטרתיות ממשיכות להיות תופעה קבועה בשכונות אלו, אך הן נתפסות לרוב כעיסוק באוכלוסייה המקומית, מה שמחריף עוד יותר את הפער בין הרשויות לקהילות להן הן מנסות לסייע.

העלייה האחרונה באלימות כנופיות, הקשורה לסחר בסמים ולפשע מאורגן בבריסל, רק החמירה את המצב. רבים חוששים שעלייתן של כנופיות פשע תיצור עוד יותר הזדמנויות לקבוצות רדיקליות לנצל את הנוער. למעשה, מומחים מזהירים כי מגייסים ג'יהאדיסטים מכוונים לעתים קרובות לגברים צעירים המעורבים בפשעים קטנים או בסחר בסמים, ומציעים להם זהות ומטרה חלופית שמשולבות עם אידיאולוגיה קיצונית. הקשר הזה בין רדיקליזם לפשע מאורגן מעורר דאגה בקרב הרשויות המקומיות, שחוששות שרשתות הגיוס הולכות ונעשות מוטמעות יותר בחיי היום יום של השכונות.

מה שאולי מדאיג יותר הוא האקלים הפוליטי בבלגיה עצמה. האליטה הפוליטית שותקת כמעט לחלוטין בכל הקשור בסוגיית האיסלאם הקיצוני, ולעתים קרובות חוששת להרחיק את ציבור הבוחרים המוסלמי הגדול בבריסל, שהוא בעל עוצמה פוליטית במחוזות מסוימים. כפי שציינה מערופי, פוליטיקאים בלגים רבים העלימו עין מהנוכחות ההולכת וגוברת של האסלאמיזם, ובמקום זאת העדיפו הישגים אלקטורליים קצרי טווח על פני פתרונות ארוכי טווח. חוסר הרצון הפוליטי הזה להתעמת עם הגורמים הבסיסיים להקצנה, יחד עם חוסר הנכונות של המדינה להכיר בהיקף הבעיה, רק ביססו עוד יותר את הפער בין המוסלמים הבלגים לשאר האוכלוסייה.

המשבר של בלגיה עם האסלאם הרדיקלי אינו שלה בלבד; הוא משקף בעיה גדולה יותר שממשיכה להתרחב באירופה, אבל הדוגמה של בלגיה עומדת כתזכורת בולטת לסיכונים שבהתעלמות מהשורשים האידיאולוגיים של הקיצוניות – מכל צד שהוא. המאמר של לה פיגארו משמש קריאת השכמה ליבשת ומזהיר כי לכישלונה של בלגיה לשלב באופן מלא את אוכלוסייתה המוסלמית, בשילוב עם חוסר היכולת שלה להתמודד ביעילות עם אידיאולוגיה איסלאמיסטית רדיקלית, עלולות להיות השלכות הרות אסון על המדינות השכנות. השאלה הגדולה היא האם אירופה תלמד מהטעויות של בלגיה או שמדינות אחרות ילכו באותה דרך.