בג'ונגלים של האמזונס, במרחבי הסדנאות של קוסטה ריקה ובין מעגלי ריפוי בברזיל במסיבות טבע בישראל – הפסיכדליה חוזרת ובגדול. מה שהתחיל כרוח שבטית עתיקה, חוזר כיום כחיפוש מודרני אחר ריפוי, משמעות וחיבור עמוק יותר לעולם. במקביל לגל של מצוקה עולמית נפשית ורוחנית, מתרחבת תופעה גלובלית: אנשים נודדים לחוות, להשתתף בטקסים ולהתמסר לחוויות משנות תודעה, בחיפוש אחר משהו שלא נמצא ברפואה הקונבנציונלית.
תיירות פסיכדלית הופכת לענף שלם עם הבטחות לריפוי, אבל גם עם לא מעט סימני שאלה. ריטריטים באמריקה הלטינית, סדנאות באירופה ומסיבות טבע ברחבי העולם מושכות אליהן קהל גדל של מחפשים. לצד מקומות מסודרים עם ליווי מקצועי, צצים גם חללים מפוקפקים וחסרי פיקוח — והגבול בין טרנספורמציה לרשלנות הולך ומטשטש. בין הפוטנציאל לריפוי לבין סכנת שרלטנות, הולכת ונרקמת מציאות חדשה שבה תודעה, טבע ותעשייה נפגשים.
>> דווקא בשיא המתיחות: המקום המדהים שנפתח בצפון הארץ
>> "רוצים דיסקרטיות": זה מה שקורה מאחורי הדלתות הסגורות של חדרי מלון לפי שעה
קולות מהעבר, הד מהעתיד
שמאניזם הוא פרקטיקה רוחנית עתיקה הקיימת בחברות שבטיות ומסורתיות ברחבי העולם, שבה אדם, השמאן, משמש כמתווך בין עולמות: בין הרוחני לגשמי, בין האדם לטבע. דרך טקסים, חוויות טרנספורמטיביות, ולעיתים שימוש בצמחים מקודשים, השמאן ניגש לריפוי, חיזוי והבנת מקומו של האדם בתוך מארג החיים. "שמאניזם הוא האינטואיציה האנושית כבר אלפי שנים, זה החיבור שיש לכל ישות בטבע" אומר פרופסור עמית צורן. "הדיפולט היה חיבור עמוק לטבע ואיבדנו אותו, התקלקלנו עם השנים כי הפסקנו להסתמך על החושים והתחלנו להנדס את הטבע. התרחקנו וניתקנו עצמנו ממנו ומהחושים של הגוף ובנינו עולמות מומצאים".
צורן הוא בכלל פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית שהגיע בדרך פתלתלה לתחום חקר התודעה. "המחקר שלי נע תמיד בין הטכנולוגיות לעיצוב ומלאכות מסורתיות עם שאלות יותר מטפיזיות. ההתחקות אחר שימור הידע המסורתי הובילה אותי לעבוד עם ציידים-לקטים באפריקה ושם פגשתי את השמאניזם ושיטות הריפוי ודברים רוחניים ושונים בתפיסת המציאות. זו הייתה נקודת מפנה בשאלות יסוד על אינטראקציה עם העולם והטכנולוגיה ומערכות יחסים עם עולם החומר. בנקודה הזו זה הפך אותי לגמרי ומשם המחקר הלך להיבטים המטפיזיים, אינטראקציה עם הטבע, הבנה שבני אדם יכולים לנהל תקשורת עמוקה עם המרחב הטבעי שהמודרנה איבדה אבל זה עדיין קיים ואנחנו רק לא יודעים להשתמש בזה ברמת האינטואיציה".
תפיסות אלה ובהן שמאניזם, לא נעלמו מן העולם, הן נשארו בחברות מסורתיות ושבטיות, חלקן מבודדות או מנותקות, אותן המשיך פרופסור צורן לחקור והעמיק דרך מפגשים עם מורים רוחניים שמאנים ומכשפים בדרום אמריקה ומתוך חוויה אישית. לשאלה כיצד חזרו לעולם המודרני, הוא עונה שהשינוי חל עם המצאת ה-LSD וגילוי השפעותיו ב-1943.
בשנות ה-50-60 היו זליגות לשמאניזם מקסיקני עם פטריות הזיה, והחדירה בבום גדול הייתה בארה"ב עם מהפכת דור הפרחים ומחאת וייטנאם. "זה יצר בהלה ודי מהר הוצא מחוץ לחוק כי החומרים נחשבו סמים מסוכנים למרות שהם לא מסוכנים ביולוגית, בטח לא יותר מאלכוהול. ב-15 השנים האחרונות יש רנסנס פסיכדלי אוונגרדי ומחקרי וזה חוזר מסיבות חיוביות בגלל לחץ מבחוץ. חומרים פסיכדליים טובים לכל מיני מצבים והמשמעות היא שהעולם בעצם במצוקה. אנשים מבינים שיש בעיה, אין תשובות מהמערכות ואלה תרופות חזקות שהטבע מספק ונותן פתרונות לבעיות גדולות. השמאנים בדרום אמריקה אומרים שהאמזונס מרגיש את הלחץ".
התרופה או האשליה?
החומרים הפסיכדליים לא חוקיים בישראל על פי פקודת הסמים, ולפי פרופסור צורן ומוטי חמו, מפתח שיטת מיקרו מובמנט שעליה ידובר בהמשך, יש שורה של חומרים קלאסיים שעיקרם פריפטומנים סירוטונרגיים הקיימים בפטריות, למשל סילוסיבין, לצד LSD ,DMT, ו-MDMA וכמובן אייוסקה ואפילו חומר מקרפדה רעילה.
בכמה מדינות בעולם זו לא עבירה פלילית והשימוש בפסיכדליים אינו אסור. כך בפורטוגל והולנד, בכמה מדינות בארצות הברית ובאמריקה הלטינית: פרו, מקסיקו, ברזיל וקוסטה ריקה. בשנים האחרונות משגשגת במדינות האלה תעשיית סדנאות, ריטריטים וטקסים פסיכדליים וגם הצד הטיפולי פורח ובעלייה. כל אלה מושכים תיירות, וכדרכם של טרנדים בעלי פוטנציאל כלכלי, צצים שרלטנים המציעים חוויות מפוקפקות.
לפי פרופ' צורן, ישנם מקומות עם מרחבים מסודרים בליווי רפואי. בפרו המרחבים יותר שמאניים והתעשייה מסחרית למעט אם מגיעים לשמאנים רציניים: "לתיירים זה משהו יותר מסודר, בחללים עם מוסיקה וכדומה, אבל לא תמיד המדריכים בעלי ניסיון רוחני בעבודה בטבע, הם עושים מסיבה והכל קורה שם, כל הספקטרום לטוב ולרע. כשמוצאים שמאנים אמיתיים עם ידע ויכולות ריפוי, המדע לא יכול להתחרות איתם וקשה למסד אותם ובגלל החשש משרלטנות שופכים את התינוק עם המים".
חמו מסביר את העניין בהיעדר רגולציה ומתאר שני סוגי תהליכים: נהנתני, קצר ולא מעמיק לעומת התפתחותי מעמיק שיש בו הכנה, הבנה של מה שקורה והחלטה מודעת בהשתלבות בתהליך. "שמאנים אותנטיים הם בעלי אינטליגנציה של אנשים בג'ונגל, הם מנוסים והסדנאות שלהם נמשכות כשבוע עם הכנה ותהליך ורק בסוף חווים שימוש בחומר. צריך להבין את האישיות של המשתתף, להכיר אותו, האם הוא נוטל כדורים או מזונות מסוימים שעלולים לעשות נזק, אם הוא סוחב טראומות ועוד. הרבה חבר'ה צעירים שמטיילים בדרום אמריקה, מתנסים בלי הכנה נפשית ואחרי שפגשו את אלוהים בטריפ יש לזה השלכות כי הם צעירים מדי לחוויה רוחנית עמוקה ומיסטית ובלי בסיס מתאים זה מערער עד כדי מקרי קיצון".
לכבות את המיינד – להדליק את הנשמה
אם תהיתם מה קורה בראש בזמן "טריפ" שכזה, יש לפרופסור צורן הסבר מדעי: "פסיכדליים הם חומרים פסיכו-אקטיביים משני תודעה שמשבשים ברמות כאלה ואחרות את פעילות ה-MIND במוח: הדעת, התודעה, האגו או השכל, ובהיבט הביולוגי רשת הדיפולט המוחית. החומרים עובדים באופנים שונים ויש להם אפקטים משתנים. הגוף שלנו קולט המון מידע כמו אנטנה. המיינד רואה חלקיק קטן ממנו ובונה בתוך הראש תמונת עולם רציונלית. כל תא בגוף הוא חלק משדות פיזיקליים במרחב. לציפור שמנווטת בנדידה או לעץ שצומח אין 'מוח', הם מסתמכים על היצר והמערכת הפיזיקלית יודעת לעשות את העבודה. אנחנו נטועים בעבודה רציונלית אבל האינטואיציה קיימת בגוף. הפסיכדליה ממוססת את ההבנה הרציונלית ומאפשרת לבנות חלופות, כמו לחלום בעיניים פקוחות ואז אפשר לראות מבנים של אינטואיציה שקיימים בנו, בזמן שהמבנים הלוגיים נעלמים".
בהיבט המיסטי, לפי פרוספור צורן, הצלילה היא למשהו עמוק יותר. הפסיכדליים "מכבים" את המיינד והמשתמשים נהיים "מוארים" לזמן מה, וזה מתרחש ברמות שונות ובסגנונות שונים, בחוויה, בחומר, במרחב וברקע. "התוצאה היא מצב של חוויה מיסטית עוצמתית. אחיזת המיינד נחלשת, וצדדים עמוקים יותר שאפשר לכנותם אפילו גבוהים או נשמתיים, הופכים להיות בעלי הבית", אומר פרופסור צורן. "בדיוק במקום הזה יכול להתרחש ריפוי עוצמתי אבל גם הרבה מעבר, שכן כל חוסר האיזון שהמודרניות דחפה למיינד המערבי נעלם, השסתומים על התת מודע נפתחים, וזרימה של מידע, אור וריפוי, בחסות הנשמה, מתרחשים. באופן הזה אפשר לתקשר עם רוחות, גלגולים, ישויות, טלפתיה".
חמו מוסיף שהקלט החושי מוגבר ומעצים את התחושות. "קוראים לזה הזיות אבל זה ויזואלי, רואים דברים שלא מבינים כמו אנרגיות של גלי רדיו ואז טועים לחשוב שהקיר זז, אבל הוא לא, רואים משהו אחר שאי אפשר להסביר. החוויה מושפעת מהסביבה – אפשר לעשות מדיטציה בעיניים עצומות, לרקוד במסיבה או לבהות ולראות את כלי הדם". חמו טוען שמעט ישראלים משתתפים בריטריטים כאלה ומי שרוצה להעמיק לימודית נוסע לרוב לדרום אמריקה, ובכל מקרה האפקט על הזיכרון מהטריפ משתנה "מי יותר ומי פחות, לחלק זה מטושטש ולאחרים יותר ברור ויש להם אימפקט לאורך זמן. החוויה חרותה ויש הבנה לתודעה קולקטיבית ולחיבור עם מה שסובב אותנו והיומיום פתאום לא נראה אותו דבר. יש פרק זמן של עד שבועיים שהיכולת לשינוי דפוסים יותר גבוהה ואז האנשים רגישים יותר ושם נכנסת השיטה שלי".
חמו משלב תנועה נשימה וכלים להתפתחות אישית ואנשים שחוו פסיכדליים מגיעים אליו כדי להבין מה קרה להם דרך השיטה. "ברמה מחקרית ידוע שהנוירופלסטיות במוח עולה והוא יכול לייצר קשרים חדשים שלא קורים באותו קצב בשגרה. יש הגברה של קלט חושי ועלייה משמעותית ברמת החיבוריות וניתן ללמוד דברים מהעבר מחדש. למשל אם למדנו לפחד ממשהו, אפשר למחוק את הקשר הישן וליצור חדש יעיל יותר. בנוסף רשת 'ברירת המחדל' המוחית שהיא האגו, האני, לא חושבת יותר מדי, הפעילות שלה נרגעת ואפשר לייצר קשרים חדשים ולעשות שינוי כי אנחנו לא בהיאחזות עם האישיות, הדפוסים האמונות וכו'. אצלי זה משתלב בעבודה עם חיבור פנימי כי אנחנו צריכים לעשות את העבודה, החומרים עוזרים אבל בסוף זה עלינו, זה תהליך ואני מלמד את העבודה לא נותן חומרים".
הפסיכדליה פורחת בישראל
למרות אי החוקיות, הפעילות מתחת לרדאר בארץ ענפה ושוקקת והחומרים מגיעים. את הפטריות מגדלים אך אין מודעות מלאה לסכנות. רק תחום המחקר הרפואי מקבל אישור רשמי וממחקרים בעולם עולה שלפסיכדליים במינונים נמוכים יש השפעה מיטיבה על מצבים רפואיים מאלצהיימר דרך פוסט טראומה, דיכאון, חרדות, ריכוז ועוד. למרות החששות משנות ה-60 השתמשו עשרות אם לא מאות מיליוני אנשים בעולם בפסיכדליים, אין תיעוד להשפעות ולהשלכות, אך מחקרים מאז מציירים בהדרגה את התמונה המלאה.
בארץ התנהל מחקר על MDMA, שאינו פסיכדלי אלא שונה, ומכיוון שהוא מציף את המוח בסרטונין ומביא לאופוריה – הצטרף לרשימה. החומר מאפשר לעקוף מנגנוני פוסט טראומה ולגעת בנקודות הכואבות מתוך טרנספורמציה רגשית ולא מיסטית. "לא מדברים עם רוחות" אומר פרופסור צורן, "הוא מסוכן פחות מהרואין אבל יותר מפסיכדליה עם רמות רעילות גבוהות ולכן צריך להיות יותר מבוקר. הייתה תקווה שזה יכנס לשימוש אבל לפני חצי שנה ה-FDA לא אישר אותו כי אין מספיק מחקר על הסכנות".
כאיש אקדמיה, פרופסור צורן עוסק בהיבטים תיאורטיים של חקר תודעה, יער, טבע ועצים. "מעט מקומות עוסקים בחקר תודעה, רוב הסדנאות טיפוליות ואני לא עוסק בהיבט הטיפולי, אבל מאז המלחמה הצטבר בישראל ידע עצום על טראומות ויש ארגונים שיודעים לסייע". שורדי הנובה הם מקרה בוחן, שכן רבים מהם היו תחת השפעת משני תודעה כשעברו חוויות אכזריות וטראומטיות. כ-500 מהם הגיעו כעבור יומיים לחוות רונית, למרחב מרפא שפתחה ד"ר לייה נאור, מטפלת ותיקה בטבע, הראשונה בארץ שעשתה דוקטורט בנושא.
"ב-8.10 שאלתי את עצמי מה קורה עם שורדי הנובה ולמחרת פתחתי את המרחב וכל הידע שלי השתלב בו", אומרת ד"ר נאור. "למדתי ייעוץ והתפתחות האדם ואני מטפלת בטבע כי הוא שותף בתהליכי טיפול וריפוי, הוא מקור לחוסן והבראה פיזית נפשית רוחנית ורגשית. החבר'ה שהגיעו לא יכלו לדבר, הם היו כמו שדים עם עיניים חלולות שהמוות דבק בהם ולא היה נכון לדבר איתם. כך גם עם החיילים. היה צריך לעזור להם לחזור רגע לגוף שלהם. רובם לא אכלו או ישנו והיה צריך לקרקע אותם, ואחרי האכזריות שחוו רצינו שיראו עיניים טובות".
לפי ד"ר נאור, הטבע מהדהד חיים, זו סביבה מבריאה ובחווה התנדבו מדי יום 900 איש מתחומים שונים מטפלים, מעסים, נגנים, אמנים ועוד ולאט לאט המטופלים פיתחו אמון, נפתחו ושיתפו. "הכל נעשה ברכות ובעדינות. טראומה פוגעת בגוף, בנפש, ברוח ובנשמה והמחקר בתחום מוכיח שגם הריפוי צריך להיות רב מימדי. פעם המיקוד המרכזי בטראומה היה בשיח וכעת הבאנו משהו חדש. אפילו שוטרים אמרו לנו שזו פעם ראשונה שמישהו רואה אותם. זה משהו שלא נעשה מעולם בעולם, כמו חדר מיון אינטגרטיבי לטראומה בכל המימדים, וכל אחד מצא מענה וחקר את הריפוי שלו וזה מה שהעצים אותם. פעלנו שלושה חודשים ובעקבות המודל פתח משרד הבריאות חוות חוסן והיום אנחנו מחפשים את מרחב המרפא הפיזי הראשון בארץ".
ד"ר נאור מפנה למחקר חדש שבו השתתפה ושנערך בידי עינת קרפ ברניר, ממנו עולה עדות על הפוטנציאל הטיפולי של פסיכדליים בפוסט טראומה. המחקר בחן למעלה מ-300 שורדים שמצבם הוערך כעבור שלושה שבועות ונמצא כי אלה שהשתמשו בפסיכדליים דיווחו על רמות נמוכות משמעותית של חרדה ופוסט טראומה לעומת אלה שלא צרכו. נכון שעדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל התחום הזה לא ייעלם, עוד יתקיימו מסיבות בארץ, החומרים ינועו מתחת לפני השטח, אבל גם שיטות הליווי והטיפול משתכללות. "חוף מבטחים" וארגון "מענה" הם פרויקטים שמטרתם למזער נזקי פסיכדלי. מפיקי מסיבות טבע מזמינים אותם לתת ליווי להרגיע ולטפל במקרי קיצון. מדובר באנשים שמכירים את ההשפעות והסכנות ומקדמים תרבות מסיבות בטוחה ואחראית על ידי תמיכה, עזרה ראשונה נפשית וטיפול במצבי תודעה שונים מתוך חמלה וקשב. סרחיו פרדמן מ"מענה" אומר שמאז האירוע חלה עלייה בשימוש בפסיכדליים, עלייה במספר המסיבות אבל גם במודעות של המארגנים לפתוח מרחבים בטוחים.