דובאי, העיר שמוכרת לנו בזכות המודרניות, המבנים המרשימים וסגנון החיים המפואר, מהפנטת את העולם עם הדימוי הנוצץ שלה. גורדי השחקים המהודרים, המלונות המפנקים, קניוני היוקרה והחופים הנוצצים מושכים אליהם מיליוני תיירים מכל קצוות תבל מדי שנה. העיר היא מרכז כלכלי, תיירותי ועסקי, ודואגת להצדיק את דימוי "הצמיחה המהירה" שלה על בסיס תשתיות מתקדמות וסטנדרטים של חיים בלתי רגילים. אך מעבר לכל אלה, מסתתרת מציאות אחרת, חשוכה ומטרידה. כזו שמחביאה את הסתירות העמוקות באופי של העיר שמתהדרת בשלמות.
בעוד שדובאי מצליחה לבנות לעצמה מוניטין כמרכז עולמי עבור עסקים, תיירות ובילוי, הסדקים בשכבות המהודרות שלה הולכים ונהיים ברורים יותר ויותר. מאחורי גורדי השחקים המנצנצים יש צד אפל שבו נדמה כי כל מה שקשור בחיים היפים ביותר נסתר, ובמקומו קיים תת-עולם של ניצול, עבדות ומעשים בלתי מוסריים המנוגדים לערכים האוניברסליים של זכויות האדם.
>> טסים לדובאי? היכנסו למדריך המלא
>> מעל כולן: הכי הרבה ישראלים טסו בחודש האחרון לדובאי
>> שמרו על עצמכם: ביעד הפופולרי והנוצץ הזה לא כדאי להסתבך עם החוק
המחיר של הפאר
בלב ההתפתחות המהירה של דובאי ניצב כוח עבודה של עובדים זרים, בעיקר מהודו, פקיסטן ובנגלדש. עובדים אלה המגיעים לעיר מתוך תקווה למצוא עתיד טוב יותר, מוצאים את עצמם לעיתים קרובות לכודים במעגל של ניצול. הם חיים במחנות עבודה צפופים ובלתי אנושיים במרחק מהמרכז העירוני, עובדים במשך שעות ארוכות, לא פעם 12 שעות ביום ויותר, ובסופו של יום אינם נהנים מכל הרווחים שהעיר מייצרת. בעוד שבניינים מרהיבים ממשיכים לצוץ בשמי דובאי, רבים מהם נבנים על גבם של עובדים שחיים בתנאים קשים ומסוכנים, ואלו אינם זוכים ליהנות מהעושר שמסביבם.
סרטון ויראלי שפורסם על ידי מנהל נכסים בדובאי חשף את התנאים הקשים שבהם חיים העובדים. הסרטון מראה חדרים צפופים, שבהם עובדים ישנים יחד באותן מיטות, ללא פרטיות וללא תנאים מינימליים. אחד העובדים, טנביר, סיפר על חדר אחד קטן שבו הוא שוהה יחד עם עוד חמישה אנשים. ההבדל המהותי בין החיים המפנקים של העשירים לבין התנאים המחפירים של העובדים הפשוטים הוא תזכורת חיה לאי השוויון המוחלט שמתקיים בעיר.
ניצול זה לא מוגבל רק לעובדים הזרים; הוא מתפשט גם לעבר נשים שנפלו קורבן לסחר בנשים ולעבדות מינית. דו"חות על נשים אשר הוזמנו לדובאי עם הבטחות לעושר והזדמנויות, אך מצאו את עצמן לכודות ברשתות ניצול, הולכים ומתרבים. עדויות שהודלפו מגוללות את ההיקף הרחב של ניצול זה, בו נשים נדרשות לשהות עם גברים עשירים בתמורה לכסף, לרוב ללא הסכמתן או שהן נאלצות לעשות זאת תחת איום, הפחדה או טרור כלכלי.
הניצול של עובדים זרים והסחר בנשים אינם מקרים מבודדים, אלא חלק ממדיניות רחבה יותר של אפליה וניצול בדובאי. נשים חוות מערכת משפטית המתקשה להגן עליהן, וכך למשל אם אישה מדווחת על תקיפה מינית או אפילו אונס, היא מסתכנת בכך שהיא עצמה תואשם במעשה של "מין לא חוקי" אם היא אינה נשואה. כלומר, אישה שנאנסה או הוטרדה עלולה להישלח למעצר, לקבל קנס ולעיתים אפילו להיענש במלקות. מציאות זו מעודדת את רוב הנשים להימנע מלפנות לרשויות, דבר שמוביל לעיתים קרובות למתן חסינות לפוגעים.
מקרה מדאיג נוסף הוא זה של טורי טווי, דיילת אירית שנעצרה בדובאי ביולי האחרון לאחר שניסתה להימלט מבן זוגה התוקף. טורי הייתה נתונה לאורך זמן לאלימות מצד בעלה, ולאחר שנפצעה קשה מניסיונותיו להכותה, היא ברחה לבית החולים. אך במקום למצוא מקלט, טורי נעצרה והואשמה בניסיון התאבדות ובשימוש באלכוהול — דבר שקרה רק לאחר שנפצעה קשות.
מסיבות "פורטה-פוטי": הזוועה שמאחורי ההנאות
לאחרונה צצה בדובאי תופעה מדאיגה – מסיבות ה"פורטה-פוטי" (Porta-Potty). דיווחים מזעזעים על מה שקורה באירועים הללו מסתובבים ברשתות החברתיות כבר שנים. סרטונים שמתפרסמים ברשתות החברתיות, במיוחד בטיקטוק, מתארים הסדרים מוזרים בין גברים עשירים בדובאי לבין משפיעניות, דוגמניות, חשפניות ונשים בזנות. לפי הטענות, הנשים הללו מקבלות תשלום כדי לאפשר לגברים – או אפילו לגמלים – להשאיר צואה על גופן.
צריך להסביר בהקשר זה גם את המונח "מסיבת פורטה-פוטטי". Porta-Potties, או שירותים ניידים בעברית, משרתים מטרה מסוימת: איסוף שתן וצואה. סרטון ויראלי בטיקטוק מתאר כיצד נשים מקבלות הצעות לשמש "שירותים אנושיים" ובתמורה הן מקבלות טיולי יוקרה, בגדי מעצבים וסכומי כסף גדולים. על פי הנטען, ההצעה מכוונת במיוחד לצעירות ומשפיעניות אינסטגרם שמציגות אורח חיים יוקרתי.
María Kovalchuk, una sensual modelo ucraniana de OnlyFans, fue encontrada con la columna vertebral destrozada y los brazos y piernas rotos al borde de una carretera de Dubai, tras haber desaparecido durante 10 días. pic.twitter.com/KzTDlXYTnB
בשבוע שעבר עלה לכותרות המקרה של דוגמנית האונליפאנס האוקראינית מריה קובלצ'וק, שנמצאה פצועה באופן קשה לאחר שהוזמנה לאחת מהמסיבות האלה, ועורר סערה בעולם כולו. על פי דיווחים, קובלצ'וק עברה חוויה מזעזעת של חטיפה, אונס והזנחה, ובסופו של דבר נמצאה פצועה בצד הדרך. המקרה הזה, לצד עדויות אחרות, העלה את החשש שהיא השתתפה במסיבת פורטה-פוטי וכי המקרה שלה אינו מקרה בודד אלא חלק משיטה רחבה יותר של ניצול שהופכת נשים לקורבנות.
גם ארגוני זכויות אדם מדווחים על המסיבות. ראדהה סטירלינג, מנהלת Detained in Dubai, ארגון שמסייע לזרים שנתקלים בבעיות משפטיות באיחוד האמירויות, אומרת: "קיבלנו תלונות רבות ממשפיעניות שהוזמנו לדובאי להופעות ואירועים ולאחר מכן פותו למסיבות שבהן ציפו מהן להשתתף בפעילויות מיניות. באיחוד האמירויות הערביות. זה לא נדיר שנשים מפותות בתואנות שווא ואז נכפה עליהן לבצע מעשים מיניים לא רצויים". כפי שכבר ניחשתם, הגברים המבצעים את הפשעים אינם נענשים, בעוד שהקורבנות עומדות בפני אישומים ומעצרים אם יפנו למשטרה.
"לאורך השנים עבדתי עם נשים רבות באיחוד האמירויות שנאנסו, סוממו, הותקפו או נחטפו, ובסופו של דבר התייחסו אליהן כמו אל פושעות", מציינת סטירלינג. "המקרה האחרון של דוגמנית האונליפאנס האוקראינית שנמצאה פצועה ברחוב לאחר שדווח כי פגשה אדם שטען שיש לו קשרים חזקים מטריד מאוד. מערכת המשפט של דובאי פוגעת באופן שגרתי בקורבנות של אלימות מינית, במיוחד נשים זרות", ממשיכה פעילת זכויות האדם. "רבות מפחדות אפילו לדווח על פשעים בידיעה שהן מסתכנות במעצר תחת חוקי מוסר מיושנים שהופכים סקס מחוץ לנישואים, מין במקומות מסוימים ובגידה לעבירות פליליות ללא קשר להסכמה או חוסר הסכמה".
בין הפרות זכויות האדם הללו, דובאי עשתה מאמצים גדולים למשוך בלוגרים ומשפיענים לטייח את תדמיתה. על ידי הצגת מלונות יוקרה, חוויות קניות אקסטרווגנטיות וחופים יפים, משפיענים עוזרים ליצור תדמית כמעט מחוטאת של דובאי. אותם משפיענים מקבלים לעיתים קרובות טיולים בחינם, מקומות לינה יוקרתיים וחוויות בלעדיות בתמורה לפוסטים חיוביים על דובאי, והפוסטים הללו ממעטים, אם בכלל, להזכיר את הפרות זכויות האדם, ויוצרים נרטיב מטעה שמטיב עם תדמית העיר אך פוגע בסובלים.
יש כאן משהו שאי אפשר להימנע מלהרגיש. משהו בולט בניגודיות של דובאי: מאחורי הזוהר הזה, מאחורי החיים המושלמים, מסתתר עולם אחר, חשוך ומרוחק מהעין. הוא לא תמיד גלוי, אבל אם תביטו עמוק יותר, תראו אותו – את העובדים הזרים שמביטים באותם גורדי שחקים, חיים בתנאים בלתי אנושיים כדי לבנות את העיר, את הנשים שמגיעות לכאן עם חלומות גדולים – רק כדי למצוא את עצמן לכודות במציאות של ניצול, פחד וחוסר אונים. דובאי היא לא רק העיר של הפאר והחיים היפים – אלא גם של מציאות עגומה שמסתתרת מאחורי החיוכים המצועצעים וההבטחות הגדולות.