ניו זילנד ידועה בנופיה עוצרי הנשימה ובמגזר התיירות שלה, ולאחרונה השיקה קמפיין פרסומי חדש עם הכותרת "כולם חייבים ללכת!" (!Everyone must go) שמטרתו לפתות תיירים, בעיקר מאוסטרליה, לבקר במדינה. עם זאת, מה שהיה אמור להיות סלוגן קליט הפך במהרה לנושא שנוי במחלוקת, ועורר לעג הן בתוך ניו זילנד והן על פני פלטפורמות בין-לאומיות.
הסלוגן של הקמפיין ספג ביקורת על כך שהיא נשמעת יותר כמו מכירת חיסול מאשר פנייה תיירותית מתוחכמת. אבל מעבר לביקורת המיידית, הקמפיין נתפס כעיוור וחסר רגישות בהקשר של משבר הגירה הולך וגובר בניו זילנד, במיוחד בקרב צעירים.
>> טסים לניו זילנד? היכנסו למדריך המלא
>> לא כמו בתמונות: כך המקום המפורסם נראה במציאות
>> הכי רחוק מהארץ: זה מה שקורה ביעד שצריך לטוס אליו מעל 20 שעות
כשקמפיין תיירותי הופך לסערה פוליטית
בקמפיין החדש הושקע כחצי מליון דולר, והוא הושק על ידי משרד התיירות ניו זילנד במטרה להצעיר את מגזר התיירות, שהושפע קשות ממגפת הקורונה. היוזמה נועדה להדגיש את היופי והפאר של האתרים וציוני הדרך של ניו זילנד עם תמונות ציוריות של נופים ומטיילים, אבל הסלוגן – "כולם חייבים ללכת!", כשהכוונה היא "כולם חייבים ללכת לניו זילנד" – קיבל במהירות תגובות נגד קשות.
The slogan, printed across people in the majestic landscapes of New Zealand, reads “Everyone Must Go!”. It’s part of a NZ$500,000 campaign unveiled on Sunday. pic.twitter.com/P6QPvR7M36
פוליטיקאים באופוזיציה ומשתמשי רשתות חברתיות השוו את הקמפיין למכירת חיסול נואשת, כאשר חלקם מרמזים בהומור שהוא נשמע כמו תחינה למבקרים, בעוד שאחרים כינו אותו קמפיין שיווקי ל"אפוקליפסה". המבקרים טוענים כי בתקופה שבה ניו זילנד מתמודדת עם עזיבה המונית של אזרחים, במיוחד בקרב צעיריה, הסלוגן למעשה פוגע בבטן הרכה של הניו זילנדים שמתקשים לשמור על אותם אזרחים במדינה.
על פי נתונים של חברת הסטטיסטיקה הלאומית Stats NZ, שיא של 72 אלף ניו זילנדים עזבו את המדינה בשנת 2024, כאשר 38 אחוזים מהעוזבים הם צעירים בגילאי 18 עד 30. נהירה זו אל מחוץ למדינה נובעת בעיקר משילוב של גורמים ובהם עליית עלויות מחיה, הזדמנויות עבודה מוגבלות ותחושה כללית של התפכחות כלכלית של המדינה.
מגמה זו הובילה להגירת נטו של 47,100 אנשים, המספר הגדול ביותר של מהגרים אל מחוץ למדינה שנרשם בשנה קלנדרית. הנתונים מדגישים את העובדה שניו זילנדים צעירים מחפשים יותר ויותר הזדמנויות מעבר לים, בעיקר באוסטרליה השכנה. הבריחה הזו מעוררת חששות לגבי כוח העבודה העתידי של המדינה ויכולתה לשמר כישרונות. עבור צעירים רבים, ההבטחה לשכר טוב יותר, ביטחון תעסוקתי ואיכות חיים גבוהה יותר הביאה אותם לחפש חיים חדשים במקומות אחרים.
כשהיופי הופך לנטל
בעוד שקמפיין "כולם חייבים ללכת!" נועד לפתות תיירים להגיע למדינה היפהפייה, מגזר התיירות בניו זילנד מתמודד עם בעיות מרובות שמקשות על מאמצי הקידום שלה בתור יעד לתיירים מכל העולם. התיירות היא מהענפים הכלכליים הגדולים ביותר של ניו זילנד, כאשר לפני מגפת הקורונה היא הכניסה למדינה 40.9 מיליארד דולר ניו זילנדי (90 מיליארד שקלים) ולמרות שהמגזר הראה סימני התאוששות, הוא עדיין מתמודד עם אתגרים משמעותיים. המדינה הסתמכה במידה רבה על תיירות בין-לאומית, אך שילוב של עלויות גבוהות, ירידה במימון המגזר הציבורי ודאגות סביבתיות הובילו ללחץ גובר על התשתיות והקהילות המקומיות.
הקיצוצים האחרונים במימון תשתיות תיירות מרכזיות, כמו רשת Great Rides, יוזמה ממשלתית שמטרתה קידום תיירות רכיבה על אופניים ונופש בטבע, הם רק דוגמה אחת לאופן שבו הממשלה נאבקת לאזן בין הצרכים של תעשיית התיירות לבין מציאות כלכלית רחבה יותר. כאשר השכר במגזר נמוך משמעותית מהחציון הארצי והפרודוקטיביות בקיפאון, קיים חשש לגבי המשך היכולת של התיירות להיות מניע כלכלי מרכזי. למעשה, מגזר התיירות מעסיק שיעור גבוה יותר של עובדים בשכר נמוך בהשוואה לתעשיות אחרות, מה שמחריף עוד יותר את האתגרים הכלכליים הרחבים יותר של המדינה.
קהילות מקומיות, במיוחד במוקדי תיירות כמו קווינסטאון, חשות את הלחץ גם כן. התיירות תורמת באופן משמעותי לכלכלה המקומית, אך היא גם מעמיסה על שירותים חיוניים כמו מים, פסולת ותחבורה, במיוחד בעונות השיא. חוסר איזון זה יוצר מתחים בשאלת נשיאת הנטל הכלכלי של אחזקת שירותים אלו, ובעוד שאזורים מסוימים נהנים מההכנסות של התיירות, אחרים נאבקים לנהל את ההשפעות השליליות, כגון צפיפות, הידרדרות סביבתית ושחיקה של קהילות שלמות.