ב-27 בינואר 2025, ציין העולם את יום השואה הבין-לאומי, במלאת 80 שנה לשחרור מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. באירועים שנערכו ברחבי העולם, כולל בפולין, הוצגו סיפוריהם של מיליוני קורבנות השואה ושל אלו שניצלו, והודגש הצורך להנציח את זיכרון השואה ולהנחיל אותו לדורות הבאים. אך בעוד השואה נותרת אחד האירועים הקולוסאליים של ההיסטוריה הפולנית, השנים שעברו מאז השואה ניכרות גם על המדינה ששואפת להפוך ליעד תיירותי מגוון וחדשני, המשלב את השואה כחלק מההיסטוריה שלה, אך מציע גם את החוויות המודרניות המאפיינות את ערי המטרופולין שלה.
אבל איך עושים את זה? איך משמרים את חשיבותם של אתרי הזיכרון מבלי לאבד את העומק האנושי והרגשי שלהם? האם פולין מצליחה לשמור על הזיכרון מבלי להתפשר על חוויות תיירותיות רגילות? שאלה זו הופכת רלוונטית במיוחד עכשיו בזמן שהפולנים מנסים לשלב את אתרי השואה בעידן המודרני של תיירות מסחרית.
>> טסים לפולין? היכנסו למדריך המלא
>> הריביירה הכי זולה באירופה: האזור המפתיע במדינה שנחשבת לאפורה
>> לפני שכולם ינחתו כאן: הכירו את אחת הערים הכי קסומות באירופה
מורשת מלחמת העולם השנייה, במיוחד השואה, עיצבה עמוקות את זהותה של פולין, וכתוצאה מכך את תעשיית התיירות שלה. מיליוני אנשים מכל העולם עולים לרגל למחנות ריכוז והשמדה נאצים כמו אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה ומיידנק מדי שנה. הזרם של "תיירות השואה", אף שהוא מורכב לעיתים מבחינה אתית, סיפק ללא ספק יתרונות כלכליים לפולין. ההכנסות המופקות תומכות בשימור ובתחזוקה של אתרי הנצחה אלה, מספקות הזדמנויות תעסוקה לקהילות הסובבות ותורמות לכלכלה המקומית. סביב התיירות הזו קיימת מערכת שלמה של בתי מלון, מסעדות, מדריכים, הסעות, מוזיאונים ומוקדי קניות שמסתמכים על אותם מיליוני תיירים.
עם זאת, הסתמכות כלכלית זו על טרגדיה מעלה שאלות לא נוחות לגבי מסחור הסבל. המבקרים טוענים שפולין, במובן מסוים, ניצלה את הכאב והאובדן העצומים של אחרים, מה שעלול לטשטש את הגבול בין זיכרון לניצול. מנגד, התומכים טוענים שיש לשמר ולבקר באתרים אלה, לא רק כדי לכבד את הקורבנות אלא גם כדי לחנך את הדורות הבאים ולמנוע הישנות של זוועות כאלה. הוויכוח מדגיש את המתח המובנה בין זיכרון, חינוך והמציאות הכלכלית של ניהול אתרים כה משמעותיים מבחינה היסטורית, אך טראומטיים.
אבל פולין רוצה להפוך ליותר מגוונת ומושכת, ולא רק יעד של "זיכרון ואבל". דמותה של פולין, שבעבר נתפסה, בעיקר בקרב יהודים וישראלים, כ"בית קברות אחד גדול" עם אתרי זיכרון שמוקדשים לשואה, השתנתה בעשורים האחרונים. באופן פעיל פולין דואגת לקדם תדמית מגוונת ומקיפה יותר של עצמה על הבמה העולמית. בעשור האחרון, לצד אתרי השואה עולה מספר האטרקציות והפעילויות השונות המציעות למבקרים חוויות נוספות, הכוללות נופים, תרבות מודרנית, מסעדות יוקרה, חיי לילה וקניונים גדולים. הערים הפולניות, במיוחד וורשה וקרקוב, הפכו ליעדים תיירותיים מובילים שמציעים הרבה יותר מאשר אתרים הקשורים לשואה, עד לרמה שאולי אפשר קצת לשכוח שפעם התרחשו פה אותן זוועות.
פולין של היום עשתה צעדים משמעותיים בהתפתחותה הכלכלית והחברתית מאז נפילת הקומוניזם, והפכה את עצמה לאומה אירופית מודרנית, דינמית ומשפיעה יותר ויותר. באמצעות קמפיינים שיווקיים ממוקדים ואסטרטגיים, פולין הציגה את הערים התוססות שלה, את הפסטיבלים והסצנה הקולינרית, והיא מושכת קשת רחבה יותר של תיירים מעבר לאלה שמחפשים את אתרי זיכרון השואה – בהם גם המוני ישראלים. המחירים הזולים, ההיצע הגדול והמרחק הקצר הפכו את המדינה שפעם הישראלים תפסו כ"אפרורית", ליעד מוביל.
נגה, שביקרה בוורשה בקיץ האחרון, מספרת כי הפעם האחרונה שביקרה בפולין הייתה לפני עשור, במהלך מצעד החיים באושוויץ, "ובמהלך כל השבוע ששהיתי שם לא חשבתי ללכת לעשות שופינג או לחפש ברים או מסיבות או מסעדות שוות", היא מספרת. "אבל בשנה שעברה חזרתי לפולין שוב – וזה כבר הרגיש לגמרי אחרת". היא מסבירה כי במהלך ביקורה, לא הרגישה שהיא ביעד של היסטוריה וזיכרון השואה, אלא ביעד חופשה רגיל כמו אתונה או רומא. "אני חושבת שהעיר הפכה מיעד של שואה ליעד של חופשה אמיתית. כשהגענו לוורשה בקיץ האחרון בילינו רק בקניונים גדולים, במסעדות טובות, בברים, ברופטופים שווים ולא הרגשנו בכלל שאנחנו ביעד היסטורי של העם היהודי. רק כשפתאום נתקלנו בשלט שמפנה אותנו למוזיאון שואה נזכרנו".
החוויות של נגה אינן יוצאות דופן. כיום, תיירים יכולים לבקר באתרים החשובים הקשורים לשואה, אך גם לחוות חיי עיר תוססים, מסעדות שף, פארקים, קניונים גדולים וברים בסגנון מודרני. אגב, אחת הערים בהן ניתן להבחין ביותר במעבר הזה היא וורשה. בעוד שבעבר העיר הייתה נתפסת כמוקד של זיכרון השואה עם הגטו הידוע לשמצה שלה, היום היא מציעה יותר: נוף עירוני מודרני, חיי לילה ומרכזי קניות ותרבות. ברגעים הללו, נדמה כי הפולנים מנסים להימנע מהתמקדות ב"נרטיב השואה" ולהדגיש את פולין המודרנית ופולין החדשה.
עודד, שטס עם המשפחה לפולין בשנה שעברה לחופשה של שבועיים, אומר כי כיום העניין של השואה בפולין זה עניין של בחירה, ורק אם מחפשים אז רואים. "יש את הרובע היהודי ויש בו הרבה דברים ישראלים, יש את אבני המדרכה מזהב שמציינות את הבתים של היהודים, אבל אם אתה לא לוקח סיור מאורגן אתה לגמרי יכול 'לפספס' את זה". הוא ממשיך ואומר כי "בוורשה למשל, שזו עיר מאוד גדולה, אם לא תלך לגטו תוכל להעמיד פנים שזה 'לא קרה'. חוץ מאשר בכביש כשנסענו וראינו פתאום שלט 'אושוויץ' לא ממש הרגשנו בשואה בשום מקום, ובוורוצלב שמערב פולין אפילו לא היה משהו שיכול להזכיר לנו".
התהליך המתמשך הזה בפולין אינו חף ממתחים ואתגרים. כאמור, "תיירות השואה" היא עדיין מקור רווח מוביל עבור פולין, ולמרות שהשינויים בהחלט מורגשים בשטח, עדיין אפשר לראות תזכורות לסגנון התיירות הישן, ואולי ציני, שפעם שלט כאן. ליטל נסעה לפני שנתיים לפולין במסגרת לימודיה באוניברסיטה, והיא מספרת כי למרות שהשואה לא נוכחת כמו בעבר, עדיין אפשר לראות את השימוש בה למטרות רווח. "כשהייתי בוורשה לא הרגשתי יותר מדי את עניין השואה, אבל כן שמתי לב לכמה דברים שחשבתי שהיו מוזרים", היא מספרת. "טיילתי בעיר ועברו רכבים קטנים, משהו שנראה כמו ריקשות, והזמינו אותנו לנסוע איתם לסיור לראות גטאות כאילו הולכים לראות בתים של מפורסמים בהוליווד. מן הסתם לא הצטרפתי לסיורים האלה כי זה הרגיש לי כאילו שמוכרים איזו אטרקציה נחמדה, אבל בסופו של דבר מדובר בגטאות ובמקומות שחוו זוועות".