פוסט טראומה היא לא דבר חדש במדינת ישראל ולצערנו, נמצאת כמעט בכל מקום ובכל תקופת זמן. באחד מסיפורי הלידה של "בייבי בום" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12), פז ורזיאל אמיר הכירו לנו אותה מזווית אחרת וחדשה, כזאת שממלאת בכאב ותקווה בו זמנית. המסר שלהם אחרי שהופיעו על המסך הוא מאוד פשוט: זו השליחות שלהם. הם בחרו להכניס מצלמות לאחד הרגעים האינטימיים ביותר, כדי שזוגות נוספים יוכלו לקבל השראה: "עבורנו, זו הזדמנות לחלוק את המסע שלנו ולהעניק כוחות ותקווה לאלה שנמצאים ברגעים קשים, מתוך ידיעה שאפשר לצמוח מתוך הכאב ולהגיע לשמחות גדולות. רזיאל, שעבר פציעה כלוחם וכילד, יכול להוות דוגמה לכל מי שנפגע ולהראות שהכוח האמיתי נמצא ביכולת לקום ולהמשיך הלאה. ואני, פז, מקווה לחזק נשים שנמצאות לצד גברים פצועים ולהעביר מסר של אמונה ואהבה. יחד, אנחנו מאמינים שהסיפור שלנו יכול להעניק השראה לכולם. למי שמתמודד עכשיו ולמי שעוד יפגוש אתגרים בהמשך הדרך".
היה חשש להכניס מצלמות לרגע כל כך אישי? "בוודאי שהייתה התלבטות, אבל עבורנו, המשמעות והערך שבשיתוף הסיפור גברו על החשש. השנה האחרונה הייתה מאתגרת ברמות שקשה לתאר, ואנחנו מודעים לכוח של תקווה דווקא ברגעים האלה. הבחירה לחשוף את עצמנו היא החלטה שקולה, כזו שכוללת הבנה של המחיר האישי, אך גם של ההשפעה והחיבור העמוק שיכולים להיווצר".
איך בחרתם את השם נדב? "אנחנו מאמינים ששמות נושאים איתם ערך ומשמעות, ולכן בוחרים שמות שמתחברים למה שאנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו. לבן הבכור שלנו קראנו גילי, מתוך תקווה שיישא עמו שמחה ויפיץ אותה בכל דרך בה יבחר. את השם נדב בחרנו מתוך חיבור למה שהשם הזה מייצג, ובמיוחד לערך הנדיבות – שערך זה יהיה חלק בלתי נפרד מהאופן בו הוא רואה את העולם ומההחלטות שייקח בעתיד. זה מסר שילווה אותו תמיד ויהווה עוגן ערכי במסע החיים".
איך התכוננתם לרגע הלידה? "יש את הסטיגמות על הילד השני, ורובם באמת נכונות. זה בהחלט פוגש אותנו גם בהכנות לקראת הלידה. אם בלידה הראשונה השקענו המון זמן בהכנות, ארגון ו'קינון', הפעם לא הייתה לנו את הפניות הרגשית לזה. התעסקנו בכל כך הרבה דברים מסביב, וכולנו יודעים כמה כל יום מביא איתו. בנוסף, בגלל שאת רוב הציוד כבר יש לנו, החלטנו שמה שחסר נגלה תוך כדי תנועה".
פז, לאורך הלידה רואים את הרוגע שלך והיכולת להכיל את הטראומה של רזיאל. מאיפה מצאת את הכוחות? "הכוח להיות רגועה ומכילה הוא לא משהו שהייתי צריכה לחפש - הוא תמיד היה שם, כמו זרעים שנטעו בי מילדות. כילדה עברתי הרבה סיטואציות שהייתי צריכה להכיל. אמא העניקה לי מתנה יקרת ערך כשלימדה אותי להתבונן על החיים כמסע של גילוי והתפתחות. בדרך זו גיליתי שיכולת ההכלה היא אינסופית ואין לה כמות מוגבלת, ואני יכולה לבחור להכיל את הכל ואף למצוא את ההזדמנות לבנות את עצמי יותר כל עוד אני מתבוננת דרך עולם הסיבות הגבוה ומחפשת תשובות לשאלות שלי. זו לא חוכמה מיוחדת או כוח על - זו פשוט דרך חיים שבחרתי לאמץ, ושמוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש".
ספרי קצת על הנקודת מבט שלך כשאת רואה את רזיאל נלחם בעצמו כדי ליצור חוויה מתקנת ולהיות שם בשבילך? "אני תמיד מרגישה גאווה עצומה לראות אותו נלחם כדי להיות שם בשבילי, וזה לא מובן מאליו. לקראת הלידה, שנינו הבנו עד כמה היא יכולה לעורר רגשות מורכבים עבורו, ולכן השקענו מחשבה והכנה מראש. שוחחנו על הציפיות שלנו, על המקומות שבהם חשוב לי שהוא יהיה לצדי, ועל המקומות שבהם הוא ירגיש בנוח לקחת צעד אחורה, כדי שכל אחד מאיתנו ירגיש נתמך ומוכל. אני מבינה כמה מאמץ יש מאחורי כל צעד שרזיאל עושה, אפילו בפעולות יומיומיות שנראות ברורות מאליהן לרוב האנשים כמו ללכת לסופר, לנהוג, או לשבת בבית קפה. בגלל שידעתי שזה עלול להיות מורכב עבורו, החלטתי להביא איתי את אמא שלי, כדי שתהיה שם לעזור לי פיזית ורגשית, אם אצטרך. כך רזיאל יכול היה להיות שם במלואו ולחוות את הרגעים העוצמתיים של הלידה באופן שמתאים לו".
הרגשתם סגירת מעגל שהלידה קרתה בסופו של דבר באותו חג בו רזיאל נפצע לראשונה? "לגמרי. סגירת המעגל היא יותר גדולה מזה, היא ההבנה שמעכשיו הרגשות מעוררי החרדה והזיכרון הקשה לקראת חג הפסח, יוחלפו ברגשות של אושר, זיכרון של רגע טוב, של חיים, וכמובן ציפייה והתרגשות לקראת יום ההולדת של נדב שלנו".
תארו לי את הלילה הראשון שלכם עם נדב בבית. "הגענו הביתה, הרדמנו את גילי, חזרנו לסלון, ואז קלטנו שיש עוד אחד. זה היה חתיכת רגע. אבל לא היה משהו מיוחד מדי, היו עניינים תפעוליים, אבל בסך הכל עבר טוב. בשונה מהלילה הראשון עם גילי ששם חטפנו לראשונה את הכאפה של: 'אנחנו הורים'".
לראות את עצמכם על המסך ברגע כל כך מורכב ואינטימי זה לא פשוט. איך הרגשתם כשצפיתם לראשונה? "היה לנו ברור שלקחת חלק בתוכנית אומר גם לשתף ולהקריב חלק מהאינטימיות של החוויה. ראינו את הפוטנציאל שיש בסיפור של רזיאל ובמסע שלנו להעניק השראה ולתת כוח לזוגות אחרים. רצינו שיראו את הקשר שלנו בצורה הכי טבעית והכי אמיתית, בדיוק כפי שהוא. כשראינו את עצמנו על המסך לראשונה, זה היה מרגש ומיוחד. זו הייתה הזדמנות לראות את ההתמודדות של רזיאל מנקודת מבט חדשה, להבין את הדרך שהוא עובר ולראות איך הוא נותן את כולו למען שנינו. גם רגעים אינטימיים אפשר לחלוק, הם מעניקים השראה לאנשים אחרים".
איך הרגיש הרגע הזה בו נדב יצא לאוויר העולם? "זה רגע מטלטל. להבין שהרגע הגיע לעולם הילד שלך, דם מדמך, דף חלק שמחכה שתכתוב לו דרך. אתגר, חשש, אבל בעיקר - אושר בחבילה קטנה. הכל מתערבב, סערת רגשות שלמה, שמקורה באושר שלא ניתן להכיל".
איך זה להיות הורים לשניים? במה זה שונה מלהיות הורים טריים? "זה בעיקר מגיע בנקודות הלוגיסטיות, התפעוליות. כבר אין את ה'קח אותו שעה' וללכת לנוח, כי יש עוד אחד. מקלחות, החלפת חיתול - הכל כפול. זה כבר יחס של אחד על אחד אז אין רגע דל, בלשון המעטה".
איך המלחמה השפיעה על החששות שלכם כהורים ובכלל? "נכנסנו להריון עוד לפני שהמלחמה פרצה, אבל מהרגע שהיא התחילה, כל התחושות והציפיות סביבו השתנו. במקום להתמקד בהתרגשות לקראת החיים החדשים שאנחנו מביאים לעולם, היינו מוקפים בדאגות ובחששות יומיומיים של אזעקות, ריצה לממ“ד, רגעים שבהם נאלצנו לעצור ולמצוא מחסה. לא פשוט לחוות היריון בתוך מציאות כזו, אבל דווקא בתקופה הזאת הרגשנו כוח פנימי להמשיך, להאמין ולזכור שאנחנו כאן כדי להישאר, ושאין בכוונתנו לתת למלחמה לקבוע לנו את הקצב. המלחמה מעוררת הרבה שאלות. לא קל לדעת שהילדים שלנו יגדלו בעולם שמאתגר את התמימות שלהם, אבל אנחנו מאמינים שאפשר למצוא טוב בכל דבר, גם ברגעים הקשים ביותר. למדנו שכל דבר בחיים הוא תהליך של בנייה והרס, כך אנחנו משתדלים להסתכל על המציאות סביבנו. לא להישאב לחששות, אלא לנצל את המצב כדי לחדד את המטרות שלנו ולמצוא כוח בהמשכיות של החיים, בתקווה ואמונה באפשרות למצוא את הטוב גם בתוך הקושי".